שדי חמד - פאת השדה/כללים/ד/ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שדי חמד - פאת השדה כללים ד ב

כלל ב

דבר תורה כשנאמר לשון זה בש"ס אי מוכח שהוא מן התורה ממש או יתכן לפרשו שהוא מדרבנן כתבתי בנדפס במערכה זו באות כ"ו ואות ע"ח ובספר היקר אזן אהרן לרבין חסידא בעל ספר כפי אהרן במערכה זו אות ו' כתב וז"ל רש"י בפרק קמא דעירובין גבי דבר תורה מקפיד עליו חוצץ כתב שהוא הלכה למשה מסיני אך הר"ן בפרק הזהב בשם הרי"ף גבי דבר תורה מעות קונות וכן דבר תורה ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה כתב דמקל וחומר נפקא והוא ז"ל כתב דסברא בעלמא קאמר והרב ארעא דרבנן באות קס"א הביא דברי הר"ן ולא זכר שר דברי הרב הליכות עולם שער ב' פרק א' כתב דבר תורה משמע דבר תורה ממש כגון דבר תורה מעות קונות דבר תורה ארוסה בת ישראל וכו' ומשמע הלכה למשה מסיני כהך דדבר תורה מקפיד עליו חוצץ עי"ש ומכל מקום הך דעירובין דמקפיד עליו חוצץ לכולי עלמא היא הלכה למשה מסיני כדמוכחא הסוגיא התם עכ"ל ומר נכדו הרב המגיה יצ"ו ציין לעיין בספר גנזי חיים במערכה זו אות טו"ב ובארעא דרבנן מהדורא בתרא אות ה"ן אלה הדברים אשר בספר אזן אהרן ומשמעות דברי הרב המחבר הוא דהרי"ף על שניהם (מעות קונות וארוסה וכו') הוא אומר דמקל וחומר נפקי והנה זה לשון הרי"ף (אמתניתין כיצד משך הימינו פירות) אמר ר' יוחנן דבר תורה מעות קונות אם גופו קונה ממונו לא כל שכן ומה טעם אמרו משיכה קונה וכו' עי"ש עין רואה דלא הוזכר בדברי הרי"ף ההיא דארוסה אוכלת בתרומה כלל וגם אין אתנו יודע מהו הקל וחומר שבה ולא עוד אלא דאף מה שכתוב בדברי הרי"ף שלפנינו דמעות קונות יליף בקל וחומר מתבאר מדברי הרב נמוקי יוסף שלא היה גורס כן בדברי הרי"ף שהרי כתב דבר תורה לאו מקרא יליף אלא מסברא בעלמא דבדין הוא שיהיו קונות כיון שרוב הקניינים נעשים בכסף אבל ליכא למימר דיליף מקל וחומר דגופו קנוי בכסף דאיכא למיפרך עכומ"ז יוכיח שאף שגופו בכסף ממונו דוקא במשיכה כדאיתא בבכורות דף י"ג וגם ליכא למילף מהקדש דכתיב ונתן הכסף וקם לו דהדיוט מהקדש לא גמרינן עכ"ל הנמוקי יוסף והרי הוא כמבואר שלא היה גורס בדברי הרי"ף הא דאם גופו קונה וכו' ובהגהות הגאון חות יאיר סביב הרי"ף כתב וז"ל תיבות אם וכו' לא כל שכן נרשמים ונ"ב צ"ע עיין בנ"י עכ"ל כונתו לומר דליתא לנוסחא דקמן לפי שדבר זה צריך עיון דיש לסתור הקל וחומר כמו שכתב בנמוקי יוסף ומעתה הדבר תמוה אם הרב אזן אהרן עינו ראה בדברי הרי"ף מדוע העלים עין בדברי רבינו הנמק"י שמבואר דלא גרסינן לה בדברי הרי"ף ורק מסברא הוא דאמר הכי וצריך לומר שכשכתב כן לא עיין בדברי הרי"ף עצמו רק כתב כן על פי דברי הר"ן בחידושיו לבבא מציעא דף מ"ז ע"ב (בד"ה דבר תורה) ששם כתב וז"ל פירש הרי"ף דנפקא לן מקל וחומר וכו' וקשה וכו' ורש"י פירש דדייק לה מהקדש וכו' וקשה וכו' אלא יש לומר דלאו מקרא יליף אלא מסברא בעלמא שרוב הקניינים נעשים בכסף וכדין הוא שיהיו קונות והיינו דלא בעינן טעמא דרבי יוחנן כדבעינן טעמא דריש לקיש עכ"ל ומבואר שהר"ן היה גורס כן בדברי הרי"ף אלא שהוקשה לו על דבריו ובסגנון זה הם דברי רבינו בצלאל בשיטה מקובצת וז"ל דבר תורה מעות קונות פירשו רבינו חננאל והרי"ף קל וחומר אם גופו קונה וכו' ואיכא למיפרך עכומ"ז מישראל יוכיח וכו' ורש"י פירש בשמעתא דכל הנעשה דמים באחר דדייק לה ר' יוחנן מהקדש דכתיב ונתן הכסף ואינו מחוור דהדיוט מהקדש לא ילפינן וכו' אלא מסברא קאמר לפי שרוב הקניינים הם בכסף הרמב"ן והרשב"א והר"ן וכן כתב הריטב"א דהדיוט לא ילפינן מהקדש וכו' עכ"ל והוא כמו שכתוב בחידושי הר"ן שלפנינו ולמדנו שגם לפני הרמב"ן והרשב"א היתה הגירסא בדברי הרי"ף כמות שהיא לפנינו דר' יוחנן יליף לה בקל וחומר שוב ראיתי שרבינו האלפסי בפרק הספינה אמתניתין המוכר פירות לחברו משך ולא מדד וכו' הביא שם הא דאמר רבי יוחנן דבר תורה מעות קונות וכתב הטעם אם גופו קונה ממונו לא כל שכן והרב הנמוקי שם (בד"ה ושאין להם אחריות) נראה קצת מדבריו שלא היה גורס בדברי הרי"ף טעם זה והוא מעצמו כתב טעם זה דאם גופו קונה וכו' וכבר העיר בזה הגאון מחנה אפרים בנימוקיו על הרי"ף ומפרשיו למסכת מציעא עי"ש בדף ג' ע"ב מדפי הספר ואהכי אמר, מר הרב אזן אהרן דפליגי בה הרי"ף והר"ן אלא דאכתי לא איפרק הא דמייתי בשמיה ההיא דדבר תורה ארוסה וכו' דהוא מקל וחומר דלא אשכחן מאן דאמר הכי בשם הרי"ף:

ולשון הרב החסיד קדיש על ארעא דרבנן באות קס"א אינו נח לי הדל שכתב בזה הלשון דבר תורה כתב הר"ן בפרק הזהב בשם הרי"ף דדבר תורה דקאמר תלמודא לאו דבר תורה ממש קאמר אלא סברא בעלמא עכ"ל ולפי מה שהעתקתי דברי הר"ן האדם יראה לעינים דמה שכתב הר"ן דמסברא בעלמא קאמר ר' יוחנן לאו בשמיה דהרי"ף קאמר (דהא בדברי הרי"ף גריס קל וחומר וכו') אלא סברא דנפשיה הוא דקאמר לכן נראה שהרב ארעא דרבנן לא לדברי הר"ן שבחידושיו נתכוון שאם כן היה מראה מקום בפירוש לומר הר"ן בחידושיו אבל מדאמר בסתם משמע שעל דבריו בהלכות הוא דקאמר אלא כונתו על דברי הרב הנמק"י הנ"ל שמפרש כן בדברי הרי"ף ואף שביאור ההלכות למסכת מציעא לא להר"ן הוא אלא להרב הנמק"י כבר כתבתי בקונטריס כללי הפוסקים סי' ד' על כיוצא בזה שנמצא בדברי רבני האחרונים שמכנים את ביאור הנמוקי יוסף (על מסכתות אחרות) בשם הר"ן באשגרת לישן שלא בדקדוק ומה שכתב בשם הרי"ף כלומר אליבא דהרי"ף ודברי הרב ארעא דרבנן שבמהדורא בתרא אות ה"ן שציין הרב המגיה יצ"ו הם כך דבר תורה כשאומר הש"ס אינו אלא מדאורייתא ואין לפרש מדרבנן וזה בפרק מי שמתו ד' כ' נשים חייבות בקידוש היום דבר תורה והא מצוה שהזמן גרמא היא אמר אביי מדרבנן אמר ליה רבא והא דבר תורה קאמר ועיין מה שכתב הר"ן בפרק הזהב בשם הרי"ף עכ"ל וגם בדבריו אלו נראה דצריך לומר שכונתו לדברי הנמוקי יוסף אליבא דהרי"ף:

ומריש הוה משמע לי שכונת הרב ארעא דרבנן במה שציין לעיין בדברי הר"ן היא להקשות על מה שכתב הר"ן (כלומר נמק"י) דלאו דבר תורה ממש אלא מסברא דמסוגיא דפרק מי שמתו מוכח דלשון דבר תורה הוא התורה ממש ולא מסברא בעלמא וכן כתבתי בנדפס באות כ"ו שכונתו להקשות על הר"ן וכן כתבתי במכתב לחזקיהו ד' ס"ד ע"ג וכען משוינא אנפשין הדרנא דשפיר מצינן למימר שאין כונת הרב להקשות על הר"ן מסוגיית הש"ס דודאי אין משם הוכחה אלא דלא נימא דדבר תורה דקאמר הוא מדרבנן שכן מתבאר מהש"ס הנ"ל אבל יתכן שהוא מן התורה וידעינן לה מסברא וכונת הציון היא גופא קמשמע לן דמצינן לפרושי דבר תורה האמור בש"ס דלאו דאיכא עלה ילפותא מקרא או ילפותא אחריתי באחת מי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן דגם אי ליכא שום ילפותא רק דהכי מסתברא שייך למימר דבר תורה כדכתב הרב הנמוק"י בהדיא דמעות קונות דאף דליכא בנין אב ולא קל וחומר קאמר דבר תורה לפי שהוא מידי דסברא ואשכחן בפרק שני דכתובות דמידי דאתי מסברא אלים כקרא אההיא דמנין להפה שאסר היא הפה שהתיר שנאמר את בתי נתתי לאיש אסרה הזה התירה ופרכינן למה לי קרא סברא היא הוא אסרה והוא שרי לה וכן רמזתי בנדפס דברי מרן חיד"א בברכי יוסף אבן העזר סי' י"ג אות ד' (בד"ה ובאמת) שכתב קרוב הדבר לומר דעיקר הבחנה בראויה לילד דאורייתא היא דרבא סברא אלימתא קאמר וטעם כעיקר דאורייתא משמע כדאמרינן בעלמא אי סברא למה לי קרא וכו' (שוב סתר הסברא עי"ש) ולכן שפיר מצינן לפרושי מאי דאמור רבנן בש"ס האי מילתא דבר תורה ולא אשכחן עלה שום ילפותא דהכונה היא דאתי מסברא ועיין לקמן (בד"ה וכתב עוד) שהבאתי לשון ספר הכריתות ובמה שכתבתי שם:

ועיינתי עתה בקלורית לעין שבסוף ס' יעיר אזן (שהבאתי תורף דב"ק בנדפס אות ע"ח) וראיתי שמחליט לומר שכונת הרב ארעא דרבנן בציונו לדברי הר"ן בשם הרי"ף היא להקשות על הר"ן מסוגיא דברכות משום דמשמע ליה שכונת הר"ן היא לומר שמה שאמרו דבר תורה מעות קונות אינו מן התורה אלא מדרבנן מסברא בעלמא וזה היפך דברי רבא שבברכות הנ"ל ולכן הסכים למה שתמה עליו ועל הרב הליכות אלי (שהבין גם הוא כן בדברי הר"ן והקשה עליו מסוגיא דברכות כיעי"ש) הרב ר' שם טוב סאמון דזה לא יתכן דודאי מעות קונות מדאורייתא הוא וגם הר"ן דאמר שהוא מסברא כונתו שהוא מן התורה וכו' עי"ש והנה ספר הליכות אלי אין אצלי ולפי סיגנון הדברים שהביא בשמו בקלורית לעין שהקשה על הר"ן מסוגיא דפרק מי שמתו ודאי שקשה עליו כמו שהקשה הרב שם טוב הנ"ל אך בלשון הרב ארעא דרבנן אף שכתב לאו דבר תורה ממש קאמר וכו' נראה לי הדל שיתכן לפרש בכונתו כמו שפירשתי למעלה והוא על דרך שפירש מרן חיד"א שם כונת דברי מרן בכלליו עי"ש ומה שכתב הרב אזן אהרן שהרב ארעא דרבנן הביא דברי הר"ן משמעות לשונו הוא שבארעא דרבנן הובאו דברי הר"ן בסיגנון שהביאם הוא עצמו הנה לפי מה שהעתקתי לשונו מבואר שאינם בסיגנון אחד שהוא הביא שהר"ן כתב בשם הרי"ף דיליף מקל וחומר והר"ן מדנפשיה כתב דמסברא הוא דאמר ר' יוחנן דבר תורה מעות קונות ואילו לשון הרב ארעא דרבנן הוא שהר"ן בשם הרי"ף כתב דמסברא הוא דאמר הכי ר' יוחנן:

אף גם לא ידעתי כונת הרב אזן אהרן בזה שנראה שמביא דברי הר"ן דפרק הזהב לחולק על מה שכתב רש"י בעירובין דמה שאמרו בש"ס דבר תורה מקפיד חוצץ הוא הלכה למשה מסיני שכנראה הבין מדברי רש"י שכונתו לומר כן דרך כלל שבכל מקום שנאמר בש"ם לשון זה (דבר תורה) משמעותו הוא שהוא הלכה למשה מסיני ולזה כתב אך הר"ן וכו' ואני בער ולא אדע מהיכא משמע ליה הכי מדברי רש"י דלדידי חזי דכונת רש"י לומר רק על דין זה שאין לנו שום ילפותא להא דרובו ומקפיד כי אם מהלכה למשה מסיני ולא ללמד על הכלל כולו יצא ואין הכי נמי דמודה רש"י דבעלמא יתכן לפרש דבר תורה שאינו מהלכה למשה מסיני כי אם מילפותא אחריתי מקל וחומר מבנין אב וכיוצא ולפי הבנתו בדברי רש"י בואו ונצווח על דברי רש"י גופיה שהרי כתב בההיא דדבר תורה מעות קונות דילפינן הכי בבנין אב מהקדש וכמו שכתב בחידושי הר"ן הנ"ל בשמו וכן כתבו בשמו הרמב"ן והרשב"א והריטב"א שהביא בשיטה מקובצת הנ"ל וכמו שכן הוא באמת בדברי רש"י בדף מ"ו ע"ב במאי דאמרינן דרב נחמן סבר לה כר' יוחנן דאמר דבר תורה מעות קונות כתב רש"י (בד"ה סבר) דדבר תורה מעות קונות כדאשכחן גבי הקדש שאמרה תורה ונתן הכסף וקם לו הרי שמפרש רש"י דדבר תורה האמור שם היינו דילפינן לה בבנין אב והוא כנגד היסוד שהניח בעירובין (לפי הבנת הרב אזן אהרן) דדבר תורה היינו הלכה למשה מסיני אלא ודאי שאין כונת רש"י לומר כן דרך כלל כי אם בההיא עניינא הוא דאמר דהוא מהלכה והכי אמר רב (אזן אהרן) דבההיא דעירובין כולי עלמא מודו דדבר תורה מהלכה הוא דקאמרינן כלומר דאף המפרשים בההיא דדבר תורה מעות קונות שהוא מקל וחומר או מסברא בהא דעירובין מודו דהוא מהלכה משום דהכי מוכחא הסוגיא ואם כן אף אנו נאמר בכונת רש"י דאף דבעלמא סבירא ליה דדבר תורה פירושו מסברא או מקל וחומר או בנין אב בהא דעירובין שפיר קאמר דהוא מהלכה והרי בסוף פרק קמא דעירובין ד' י"ז ע"ב תניא ר' חייא לוקין על עירובי תחומין דבר תורה כתב רש"י דכתיב אל יצא איש ממקומו (זו אחת מהוכחות שכתב מרן חיד"א ביעיר אזן בקונטריס קלורית לעין ד' ע"א בד"ה ואשר וכו' בשם הרב שם טוב סאמון דדבר תורה ממש הוא אך מדברי רש"י שם נראה קצת דלא מסיים ר' חייא למילתיה בדבר תורה עיי"ש) הרי דאמרינן דבר תורה ולא מהלכה למשה מסיני הוא אלא מקרא ילפינן לה ובקידושין ד' ט"ל ע"א אמר רבי אסי אמר ר' יוחנן לוקין על הכלאים דבר תורה וכתב רש"י לוקין דבר תורה כדיליף לקמיה (מה בהמתך בין בארץ בין בחו"ל אף שדך בין בארץ בין בחוצה לארץ עי"ש אף זו מן ההוכחות שהביא הרב שם טוב הנ"ל) הרי דדבר תורה דאמרינן לאו מהלכה הוא אלא מהקישא:

ובפרק הניזקין דף ה"ן ע"א אמר עולא דבר תורה בין נודעה בין לא נודעה אינה מכפרת ומה טעם אמרו נודעה מכפרת וכו' ורב יהודה אמר דבר תורה בין נודעה בין לא נודעה מכפרת ומה טעם אמרו וכו' והתם דבר תורה דאמרי תרוייהו לאו מהלכה למשה מסיני קאמרי אלא מר אמר טעמא יאוש כדי לא קני ומר אמר יאוש כדי קנה עי"ש (סוגיא זו הביאה מרן חיד"א שם להוכיח דדבר תורה פירושו דבר תורה ממש) ובריש סנהדרין אמר ר' חנינא דבר תורה אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בדרישה וחקירה שנאמר משפט אחד יהיה לכם ופירש רש"י ממונות כנפשות (גם סוגיא זו הביאה מרן חיד"א להוכיח כנז"ל) ובפרק יש בכור דף נ"א ע"ב אמר עולא דבר תורה בנו פדוי לכשיתן ומה טעם אמרו וכו' והתם נמי לאו מהלכה הוא דאמר הכי אלא מסברא כדכתב רש"י טעמא דהא נתן הפדיון (גם זו היא מוצאת בדברי מרן חיד"א שם להוכיח על פי מדותיו דדבר תורה ממש הוא וסיים דבודאי דימצא כהנה וכהנה) הרי מכל הני דוכתי מבואר יוצא דדבר תורה דאתמר בש"ס לאו מהלכה למשה מסיני ואם כן ודאי שמה שכתב רש"י אההיא דעירובין דהוא מהלכה אין כונתו לומר שכן הוא בכל מקום רק בסוגיא הנ"ל ומה שהעיר הרב אזן אהרן שלא זכר הרב ארעא דרבנן דברי ההליכות עולם וכו' וכן מה שהעירו הוא והרב המגיה יצ"ו עליו בקונטריס ארעא סמיכתא במערכה זו אות א' שלא זכר דברי רש"י עירובין דף ד' וברכות י"ט ע"ב דדבר תורה הוא הלכה למשה מסיני הנה לפי מה שכתבתי לעיל (בד"ה ומריש) בכונתו יש לומר דהא לא איצטריכא ליה דודאי לשון דבר תורה משמעותו שהוא מפורש בתורה או שהוא הלכה למשה אלא איצטריכא ליה לאשמועינן רבותא דאף מידי דליתיה בתורה ולא מהלכה רק דאתי מסברא שייך למימר עליה דבר תורה וכדרך שכתב מרן חיד"א בקלורית לעין בכונת מרן בכללי הגמרא עי"ש:

וכתב עוד בקלורית לעין בשם הרב שם טוב הנ"ל שתמה על רבינו שמשון בספר הכריתות שלא הביא סוגיא דברכות דף כ' ועירובין דף טו"ב וקידושין דף ט"ל דכולהו שמועי מוכחי דדבר תורה הוא מדאורייתא וכתב מרן חיד"א אף אני אביא גטין דף ד' והזכרתיה בפנים ושם דף ה"ן דבר תורה בין נודעה וכו' ובריש סנהדרין ובכורות דף נ"א (הן הן הסוגיאות שהזכרתי למעלה בשמו) ואין זה תימה על רבינו שמשון על כן יאמר תנא כרוכלא עכ"ל ודברי ספר הכריתות הם בסי' קע"ו וז"ל דבר תורה משמע שתי לשונות דבר תורה ממש כמו דבר תורה מעות קונות דבר תורה ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה ומשמע הלכה למשה מסיני בפרק קמא דעירובין ד' ד' דבר תורה רובו ומקפיד חוצץ והיינו הלכה למשה מסיני כדאמרינן לעיל כי איצטריך הלכה לרובו ולמיעוטו ולמקפיד ולשאינו מקפיד וכן פירש רש"י שם דבר תורה הלכה למשה מסיני עכ"ל והנה ודאי מה שכתב דאחד מן המשמעיות הוא שהוא דבר תורה ממש לא בא לומר שהוא מדאורייתא ולא מדרבנן דהא גם לפי משמעות השני שהוא מהלכה למשה מסיני הוא כן שהוא מדאורייתא אלא כונתו באמרו שהוא דבר תורה ממש היינו שמפורש בתורה ובכן לא נפלאת היא לפרש מה שכתב הרב ארעא דרבנן (הנ"ל בד"ה ולשון) דבר תורה האמור בש"ס לאו דבר תורה ממש וכו' שכונתו שאינו מפורש בתורה או באחת מי"ג מידות וכמו שכתבתי למעלה (בד"ה ומריש) ומתבאר מסיגנון לשון ספר הכריתות הנ"ל שלא נטפל רבינו שמשון לבאר שדבר תורה האמור בש"ס הוא מדאורייתא ולא מדרבנן כי בזה לא נסתפק כלל וכל עצמו לא בא אלא לומר דאף דמשמעות לשון דבר תורה הוא שמפורש כן בתורה או שנלמד באחת מהמדות שהתורה נדרשת בהן כגון ההיא דדבר תורה מעות קונות דילפינן לה מקל וחומר לשיטת רבינו חננאל והרי"ף או מבנין אב מהקדש לשיטת רש"י וכן ההיא דארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה דנפקא לן בכתובות דף ז"ן ע"ב מדכתיב וכהן כי יקנה נפש קנין כספו והאי נמי קנין כספו היא מכל מקום גם בדבר המקובל מהלכה למשה מסיני כיון שהוא דין תורה ממש שייך לומר עליו דבר תורה ואם כן לא ידעתי מאי מקשי מהנך שמועי דמוכחי דדבר תורה הוא מדאורייתא ומאי קמהדר ליה מרן חיד"א דתנא לאו כרוכלא והלא רבינו שמשון לא עסיק בהכי כלל לכן נראה לי הדל שלשון מרן חיד"א דכולהו שמועי מוכחי דדבר תורה הוא מדאורייתא אינו מדוקדק (דמשמע דבא לאפוקי דלא נימא שהוא דרבנן) וכונתו לומר דהנך שמועי מוכחי דדבר תורה ממש הוא ולא מהלכה למשה מסיני וקא קשיא ליה להרב שם טוב דהאיכא תו הנך תלתא דברכות ועירובין וקידושין ומרן חיד"א הוסיף עוד דוכתי הנ"ל ותריץ יתיב דתנא לאו כי רוכלא כן נראה לדחוק בכונתו בהבאת אלו המקומות שאין כונתו להוכיח מהם שמשמעות לשון דבר תורה הוא מדאורייתא לא מדרבנן אלא להוכיח שאינם מהלכה למשה מסיני:

אלא דממה שהביא מרן חיד"א ראיה מגטין ריש דף ד' אין נראה כן שהרי דברי הש"ס הם דבעי תלמודא בהא דשליח המביא גט צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם (והיינו משום לשמה כדמפרש הש"ס) מאן האי תנא דבעי כתיבה וחתימה לשמה אי ר' אליעזר כתיבה בעי חתימה לא בעי אי ר' מאיר חתימה בעי כתיבה לא בעי וכי תימא מדאורייתא הוא דלא בעי אבל מדרבנן בעי והא אמר רב נחמן אומר היה ר' מאיר אפילו מצאו באשפה חתמו ונתנו לה כשר וכי תימא מדאורייתא מתנינן להא דרב נחמן אי הכי אומר היה ר' מאיר דבר תורה אפילו מצאו באשפה וכו' מיבעי ליה אלו דברי הש"ס שם ומעתה אם כונתו להוכיח דלשון דבר תורה כלומר שאינו מהלכה למשה אינו מובן מה הוכחה יש מזה אלא נראה שכונתו להוכיח שהוא מדאורייתא ולא מדרבנן וכן בתכשיטין שבפנים בגוף הספר יעיר אזן במערכה זו אות כ' שהביא סוגיא זו הוא על כונה זו שהרי הביא שם מה שכתב הרב ארעא דרבנן במהדורא בתרא אות ה"ן דכשאומר בש"ס דבר תורה אי אפשר לפרש שהוא מדרבנן ומוכיח הכי מדאמרינן בפרק מי שמתו דף כ' ע"ב אמר רב אדא נשים חייבות בקידוש היום ואמאי הא מצוה שהזמן גרמא היא ואמר אביי חייבות מדרבנן ומקשי רבא והא דבר תורה קאמר וכתב על זה אמנם הרב ארעא דרבנן במהדורא קמא אות קס"א כתב משם הר"ן בפרק הזהב ומטי בה משם הרי"ף דדבר תורה דקאמר הש"ס לאו דבר תורה ממש קאמר אלא סברא בעלמא ורמזו כאן גם כן וצריך לדחוק לפי זה סוגיין דברכות דפריך והא דבר תורה קאמר ועלה קאי הרב ארעא דרבנן כאן במהדורא בתרא ובפרק קמא דגטין דף ד' ע"א אמרו וכי תימא מדאורייתא קא מתנינן לה אי הכי אומר היה ר' מאיר דבר תורה מיבעי ליה ומזה הביא ראיה המרדכי פרק שני דכתובות סי' קמ"ז עכ"ל ביעיר אזן ומבואר שסוגיא דגטין הלזו מר מייתי לה להוכיח דדבר תורה פירושו מדאורייתא ולא מדרבנן וכן יתפרשו דבריו שבקלורית לעין וכמשמעות לשונו שכתב דכולהו שמועי מוכחי דדבר תורה הוא מדאורייתא (דמשמע דבא לאפוקי דלא נימא דהוי דרבנן) והדרא קשיין לדוכתא שרבינו שמשון בספר הכריתות לא עסיק בהכי כלל כאמור:

ולפי דעתי הקצרה נראה שמה שרוצה מרן חיד"א להוכיח מסוגיא דגטין דף ד' הנ"ל דלשון דבר תורה אי אפשר לפרשו שהוא מדרבנן (כדרך שהוכיח הרב ארעא דרבנן מסוגיא דפרק מי שמתו הנ"ל) אינו מוכרח דהנה ודאי אם באנו לפרש לשון הדבר תורה שהוא מדרבנן צריכים אנו לומר דמה שאמר בעל השמועה דבר פלוני הוא דבר תורה כונתו לחזק הדבר לומר שהדבר ההוא שריר ואלים כשל תורה אף שבאמת אינו אלא מדרבנן וזה היה טעמו של אביי לפרש מה שאמר רב אדא בר אהבא נשים בקידוש היום חייבות דבר תורה דאף שאין חייבות אלא מדרבנן אמר בלשון זה להשמיענו שהוא חוב ברור כשל תורה (שאם לא כן אחר שבאמת אינו אלא מדרבנן למה יאמר בלשון דבר תורה) ורבא לא ניחא ליה לפרש הכי ומשמע ליה דמן התורה ממש קאמר לפי ההיקש דכל שישנו וכו' וכל זה שייך דוקא כשהנושא הוא להחמיר בזה יכולים היינו לומר דאין החיוב אלא מדרבנן ומה שאמר בלשון דבר תורה הוא לומר דאלים טובא כשל תורה אבל כשהנושא הוא להקל כההיא דאפילו מצאו באשפה וכו' כשר אם היה אומר רב נחמן אומר היה ר' מאיר דבר תורה אפילו מצאו באשפה כשר לא היינו יכולים לפרש דמדרבנן קאמר דאי הכי למה ליה למימר בהאי לישנא דדבר תורה כלל דאטו אי לא הוה אמר כשר דבר תורה מי הוה סליק אדעתין למימר דכשר מדרבנן ולא מן התורה הא ודאי ליתא דחכמים לא יבואו להקל על מה שפסלה התורה ותו כיון דר' מאיר סבירא ליה דוכתב דקרא וחתם הוא מהיכא תיתי פיסולא דאורייתא אלא על כרחין היינו צריכים לפרש דהכי קאמר מדאורייתא הוא דכשר אבל מדרבנן פסול אבל השתא דאמר כשר סתמא משמע ודאי דגם מדרבנן כשר וזה שייך דוקא כשהנושא הוא להקל אבל בעלמא כשהנושא הוא להחמיר אין לנו הכרח מסוגיא זו דלשון דבר תורה אי אפשר לפרשו שהוא מדרבנן דיתכן שבאמת הוא מדרבנן אלא דמשום דאלים כשל תורה אמר בלשון דבר תורה אבל מדברי רבא בפרק מי שמתו הנ"ל ודאי מוכח שפיר דאי אפשר לפרש הדבר תורה דמדרבנן הוא דקאמר:

ורואה אני שלפי דברי הגאון בצל"ח בסוגיא דברכות הנ"ל אף מדברי רבא אין לנו הכרח שלא לפרש הדבר תורה דמדרבנן הוא דקאמר אלא בגוונא דנפיק מניה חורבא והוא שביאר שם דאף דאמרינן לעיל דמה שאמרו גדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה שבתורה היינו לא תסור ובבבא בתרא קמ"ז ע"א אמרינן מנין למתנת שכיב מרע מן התורה וכתבו שם התוספות דלאו דוקא מן התורה ואם כן קשה לכאורה אמאי דחיקא ליה לרבא לפרש הדבר תורה דמדרבנן קאמר וכתב לבאר דשאני כבוד הבריות דשפיר שייך לומר כן כיון שבאמת דוחה גם דבר תורה אם הוא בשב ואל תעשה או אף בקום עשה בלאו שאינו שוה בכל וכן במתנת שכיב מרע כיון דאלמוה כשל תורה וגם לא נפיק מניה חורבא להכי אמר בהאי לישנא אבל בהא דקידוש דנפיק חורבא שיוציאו נשים לאנשים ידי חובתם אם איתא דאינו אלא מדרבנן לא הוה ליה למימר דבר תורה אלו תורף דב"ק ואם כן נשמע מזה דבדבר שהוא מדרבנן ואם יאמר בעל השמועה בלשון דבר תורה לא יצא מזה שום תקלה יכול לומר על הדבר ההוא לשון דבר תורה ותהיה הכונה בו דאלים כשל תורה ובמכתב לחזקיהו בחידושי למסכת ראש השנה בסוגיא דדף ל"ב למה הוא מזכיר רחמנא אמר אדכר וכו' כתבתי דיתכן דבעלמא מודה רבא לאביי דלשון דבר תורה אפשר לומר גם אדרבנן אלא דהכא סמיך אועוד כל מצוה שהזמן גרמא ניחייבו מדרבנן והבאתי עוד על לשון דאורייתא וכן אמרה תורה וכן רחמנא אמר אם מוכרחים אנו לפרש שהוא מדאורייתא ממש עי"ש בדף ס"ד:

ועל מה שכתבתי בנדפס בענין זה (דבר תורה האמור בש"ם) שדר לן חורפא ידידי הרה"ג מוהר"ר יצחק אייזיק ווייס מעיר סאפינקא יצ"ו וז"ל בחלק הכללים מערכת הדל"ת אות כ"ו וע"ח האריך כת"ה בענין דבר תורה הנה כמה ספרים שהביא אינם נמצאים אצלי וזה ימים רבים שהארכתי בדברי הרמב"ן בהשגות על ס' המצות שורש א' שכ' שהחכמים נוהגים להביא בדבריהם לשון תורה ולחזקם כמו אמרה תורה (בר"ה ט"ז) נסכו וכו' יעיי"ש ויעיין במג"א דמודה ליה שנקראים תורה ויעי' בש"ך בח"מ סי' כ"ח סקי"ד שהביא מהמג"א שהוסיף דגם דברי דרבנן נקראים דאורייתא וגם הש"ך לא פליג עלי' רק משום דלא הו"ל להקשות בפשיטות דאורייתא היא יעייש"ה ועפ"ז דחיתי קו' התוס' בכתובות כ"ט ע"א ד"ה אלו שהקשו עמ"ש רש"י דנתינים דוד גזר עליהן מהא דיבמות פ"ה ממזרת ונתינה א"ב מאן דאמר דאורייתא הא נמי דאורייתא עכ"ד ולפי הנ"ל ניחא דגם דרבנן נקראים דאורייתא וגם בשאר קו' התוס' שדיתי נרגא ואכ"מ ומ"מ מבואר דהתוס' לא ס"ל כהמג"א והקשיתי על הרמב"ן מברכות כ' ע"ב והא ד"ת קאמר ותירצתי עפמ"ש בעפרא דארעא כלל ד' אות נ"ה דדבר שיש לו אסמכתא מקרא שייך לקראתו דבר תורה ודבר שאין לו אסמכתא אינו נקרא דבר תורה עכ"ד ועפ"ז ניחא דניסוך המים יש לו אסמכתא מקרא בתענית ג' וכן מלכיות זכרונות שופרות שהביא הרמב"ן ראי' יש להם אסמכתא בר"ה ד' ל"ב ע"כ שייך לקראתו לשון תורה אבל קידוש בנשים לפי הס"ד דש"ס אין לו שום אסמכתא ע"כ פריך שפיר והא ד"ת קתני אבל קשה מהא דגטין ד' ע"א א"ה אומר ר"מ ד"ת וכו' נראה דאלו הי' אומר ר"מ דבר תורה הי' נראה דמדרבנן אסור ואעפ"י שיש אסמכתא מקרא וכת"ב ל"ה לשמ"ה וז"ל הרשב"ם בב"ב קי"ד ע"ב ד"ה ד"ת כלומר שיש ללמדו מן הפסוק עכ"ל ועי' תוס' ר"ה ה' ע"א ד"ה אמרה שכ' מהר"ר משולם דל"ש לשון אמרה תורה אלא בדבר שהצדוקים מודים בו וחלקו עליו ותמהני על הרבנים שהביא כת"ה שלא הביאו דברי הרמב"ן והמג"א הנ"ל עכ"ד יצ"ו (אמר המחבר ידידי הרב הנ"ל יצ"ו כריך ותני כולהו תלתא (דבר תורה אמרה תורה מדאורייתא) בחדא מחתא ואני הדל ייחדתי מקום הד"ר הד"ר לבדו על לישנא דאורייתא כתבתי בנדפס באות י"ט ועל דבר תורה באות כ"ו ואות ע"ח ואילו הרב הנ"ל הוה נחית לעיין במפתחות הספר באות דאורייתא אף הוא ראה שדברי הרמב"ן ומגלת אסתר ושפתי כהן שרמז הרב יתוש קדמו והביאותים בשדי חמדתי וגם בענין אמרם אמרה תורה הלא כתבתי מאז בספרי הקטן מכתב לחזקיהו בחידושים למסכת ראש השנה על דברי התוספות בדף ה' ד"ה אמרה תורה (בדפי הספר ד' נ"ו ע"א) ועל דברי התוס' שם ד' ל"ב למה הוא מזכיר רחמנא אמר אדכר בדפי הספר ד' ס"ד עיי"ש) וגם על לשון דבר תורה עיניך הרואות את אשר כתבתי בקונטריס זה באות זו בס"ד ומה שהביא מסוגיא דריש גטין כיונה דעתו לדברי מרן חיד"א ביעיר אזן במערכה זו ובטח אן מצוי אצלו ספר זה אבל כבר הזכרתי אני הדל סוגיא זו בנדפס באות ע"ח (בד"ה ודע) והרב יצ"ו כבר הי' למראה עיניו את אשר כתוב בספר באות ע"ח כמו שרשם בעצמו בפתח דבריו ואין להאריך:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף