שבות יעקב/ב/קנח
|
< הקודם · הבא > |
ראובן היה לו חוב ישן אצל שמעון חמשים והו' ויהי כי ארכו הימים ולא שלם לו והיה לשמעון תבואה למכור והשער שבשוק היה כל מדה בעד שני זהו' ובא ראובן ועשה המקח עם שמעון על התבואה ולקח ממנו חמשים מדות והוליכו לתוך ביתו וכאשר בא שמעון בשביל מעותיו דמי המכירה אמר ראובן שלא היה מעולם בדעתו ליקח התבואה רק שלקחו אותה לתפוס בשביל חוב ישן שיש לו עליו ושמעון משיב נכי חובך שהוא חמשים זהו' והמותרות תן לי וקודם שבאו לדין זל התבואה מאוד הדין עם מי:
נ"ל הדין פשוט וערוך לפנינו דגרסי' בש"ס דכתובות דף ק"י ע"א המוציא שט"ח על חבירו והלה הוציא שמכר לו שדה דחכמים אומרים זה היה פקח שמכר לו את הקרקע מפני שיכול למשכנו ומוקי הש"ס דמיירי באתרי שכתבי שטרי והדר יהיב דמי דאדמון סבר אבעי לממסר מודעא ורבנן סברי חברא חבר' אית ליה וקי"ל הלכה כרבנן כמבואר בח"מ סי' פ"ה וקשה לדעת חכמים אף המקח יבטל שהוא לא עשה כן רק להוציא ממנו והקרקע יהיה שלו כי השטר חספא בעלמא הוא אלא ודאי כיון דקנה הקרקע בקנין המקח קיים וא"כ ה"ה בנדון שלפנינו במטלטלין ואין סברא לחלק ולומר דאלימי מלתא דשטרא דוקא וכן מצאתי ראיתי להדיא במרדכי סוף כתובת סי' רע"ח וז"ל ראובן שהיה חייב לשמעון מנה ואחר שהגיע זמן פרעון אמר שמעון לראובן חפץ פלוני אמכור לך במנה ונתרצה ראובן לקנות ונתן לו מנה יכול שמעון לומר אני גובה אותו מנה בחובי והחפץ לא אתן לך ואינו במי שפרע אבל אם אמר לו ראובן הא לך עוד מנה ותן לי החפץ צריך ליתן לו או מקבל מי שפרע אבל אם אמר לו שמעון לראובן קרקע פלוני אני אמכור לך במנה ונתרצה ראובן ונתן לו המנה והוא אתרי דקנה בכספא לא מצי שמעון למימר אותו מנה אני גובה בחובי אלא אותו קרקע קנוי ויחזור ויגבה את חובו וראיה מדברי חכמים שאמרו זה היה פקח שמכר לו את השדה שיכול למשכונו מדברי רב האי גאון פכ"ג מה' מקח וממכר עכ"ל המרדכי (וכן מצאתי ראיתי בס' מקח וממכר עצמו שער נ"ג הדין הזה במטלטלין אפי' ע"ש) שני דינים אלו הובאו ג"כ בח"מ בש"ע סי' ק"ג סעוף ו' בהג"ה ובסי' ס"ד סעיף י"א ע"ש ולית מאן דחולק בזה והוא מוסכם מכל האחרוני' דהמוכר אין יכול לחזור וא"כ פשוט הוא שגם הלוקח כמו בנדון שלפנינו אין יכול לחזור בו וקנה המטלטלין במשיכה וברשותו זל ואין מקום לבעל דין לחלוק ולומר דהכא ניכר האונס שנתיישן החוב ולא רצה לפרוע לו זה אינו דהא עיקר הדין נלמד מש"ס דכתוב' ושם פרש"י להדיא שזה היה מבריח מטלטלין ואפ"ה לא הוי אונס לבטל המקח דאמרינן אגב אונסו גמר ומקנה קונה ואף שדין זה פשוט הוא וערוך לפנינו הארכתי בו לפי שראיתי בתשובת פנים מאירות סי' פ"ב שפסק שם במעשה בנדון זה לשלם מדין מזיק ומשמע שם פשוט בעיניו דהמכירה בטלה ולא דק ובודאי נתעלם ממנו סוגיא דש"ס והפוסקים שהבאתי ואפשר דלא ה"ל דין מזיק כלל כיון שלא נתכווין להזיק רק להנאת עצמו ולהוציא ממון ועיין בש"כ בח"מ סי' שפ"ה וצ"ע נ"ל:
הקטן יעקב:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |