שבות יעקב/ב/קנט
|
< הקודם · הבא > |
ראובן שאמר לשלוחו הולך מנה לשמעון ותן לו ושמעון הוא תלמוד חכם ועשיר והמשלח רוצה לחזור אי יש יכולת בידו לחזור או לא:
באשר מוטל עלינו להפך בזכות דהאי צורבא מרבנן בכל צד היה נ"ל לפום ריהטא דאפי' לאותן הפוסקים דהולך לאו כזכי ויכול לחזור בו מ"מ כיון שאמר הולך ותן לו הוי כזכי לדעת הרמב"ם והרמ"ה ואף דכמה גדולי' חלקו בזה ובש"ע סי' קכ"ה הובא שני הדעות בלי שום הכרעה להלכה וא"כ איכא למימר דהוי כספיקא דדינא ואוקי ממונא בחזקת מריה קמא וכ"כ בכ"ג שם בשם תשובת האחרוני' מ"מ איכא למימר דאף החולקים ס"ל דתן לא הוי כזכי וכן באומר הולך לבד מ"מ בנדון שלפנינו שאמר תרוייהו הולך ותן לו וכל לישנא יתירא לטפויי קאתי וכה"ג מצינו טובא בש"ס ופוסקים לענין מכר ומתנה א"כ כ"ע מודו דהוי כזכי ששוב אין יכול לחזור בו ואין מקום לבעל דין לחלוק ולומר להיפך דאפי' למאן דס"ל תן הוי כזכי מ"מ כיון דהולך לאו כזכי א"כ הוי כאומר שני לשונות דסתרו אהדדי והולכין אחר פחות שבלשונות כמבואר בח"מ סי' רי"ח אי משום הא לא תברא דשאני התם שהלשונות ודאי סתרי אהדדו אבל כאן אין שום סתירה כלל בדבריו די"ל פירוש' קמפרש דבריו היטב וכל מקום שיש ליישב דבריו שלא יהיו כמכחישין ודאי עבדינן וכה"ג מבואר בח"מ סי' כ"ט סעיף א' יע"ש אכן כד מעיינן שפיר יראה להדיא דאף הרמב"ם דפסק לענין מתנה דתן הוי כזכי מ"מ היכי דאמר הולך ותן מודה דלא הוי כזכי עד שיתן וראיה ברורה לזה מסוגיא דש"ס דגיטין ריש פ' התקבל דף ס"ב ע"ב דמקשה הש"ס ת"ש לפיכך אם אמ' לו הבעל אי אפשי שתקבל לה אלא הולך ותן לה אם רצה לחזור יחזור טעמא דאמר אי אפשי הא לא אמר אי איפשי אם רצה לחזור לא יחזור ש"מ הולך כזכי דמי ומדחיק הש"ס שם דלמא בהילך ע"ש בפרש"י ותוס' ואמאי לא משני כפשוטו שאני התם שאמר תרי לשונות הולך ותן ובאמת ראיתי בלח' משנה פ"ו מה' גירושין שהניח דברי הרמב"ם בצ"ע בשביל קושיא זו ע"ש ולעד"נ דלק"מ דדעת הרמב"ם אע"ג דתן לבד הוי כזכי מ"מ כל שאמר הולך משמע דוקא שהולך ליתן לה בידה ולא לזכות דאל"כ למה אמר הלשון הולך דמשמע שיהיה להלכה ולא לזכות לה מיד וה"ה במתנה וא"כ דברי הרמב"ם מיושבים גם אין לדחוק ולתרץ דברי הרמב"ם בדרך אחר דהוא פירש המתני' דהאי ותן לה הוא וי"ו המחלקת או תן לה וא"כ שפיר הוי תן כזכי אל תתמה על דבר זה שהרי כה"ג פי' הר"נ שם בברייתא התקבל לי גיטי ואשתך אמר התקבלי לי גיטי והוא אומר הולך ותן לה כתב הר"ן וז"ל הולך או תן לה והכי איתא בירושלמי בין הולך ובין תן לר' הוי כזכי עכ"ל וא"כ גם המתני' יש לפרש כן אבל כד נירד לעומקא של הלכה תראה שא"א לומר כן חדא דה"ל למיתני במתני' או כמו דתני התם ברישא דמתני' שם או הולך גט זה לאשתי זאת ועוד אחרת שהרי הרמב"ם כתב בפי' וז"ל אבל אם אמר הולך לה עקר שליחות לקבלה ונעשה שליח הבעל וכן אם אמר הולך ותן לה עקר שליחו' לקבלה הרי להדיא מבואר מדבריו דאפי' תרווייהו ביח' דעקר לקבלה ולא הוי כזכי וא"כ ה"ה במתנה דאל"כ עכ"פ בגט לא יצא מידי ספיקא דא"א וחולצת ולא מתיבמת (אם) וכבר מסיק הש"ס פ' השולח אמר אביי נקטינן שליח מתנה כשליח הגט דהולך לאו כזכי וכן דעת הרמב"ם כמ"ש המ"מ שם לכן נראה פשוט דכל שאמ' הולך ותן דלא הוי כזכי וכן אין לזכות לו מצד שהוא ת"ח להחזיק בעץ החיים דהוי כמו שצוה ליתן לעני והוי כנדר שאין יכול לחזור וכדאי' בסי' קכ"ה ובי"ד סי' רנ"ח וא"כ ה"ה בת"ח אפילו הוא עשיר וכן ראיתי בכ"ג בהגהותיו לטח"מ שם סעיף כ"ג כתב כן להדי' וז"ל אפי' לדברי ר"ת אם המקבל בעל תורה ומשום מצוה דעץ חיים היא למחזיקי' בה שלחו אין יכול לחזור בו מהר"מ מטראני סי' קצ"ה עכ"ל אכן המעיין שם בגוף התשובה יראה דלא פסק כן אלא דוקא בת"ח עני ולרווחא דמלתא כתב שהוא מחזיק בעץ חיים אבל באמת אם הוא עשיר בעניין שאסור הוא ליטול מן הצדקה שיש לו כדי פרנסתו ברווח בביתו אין מחויב ליתן לו מתורת נדר וכן מבואר שם בתשובתו להדיא וכן משמע במקור הדין דהאי דעני שהוא מירושלמי הובא בב"י ס"ס ר"ד וז"ל וכתב הרי"ף ירושלמי רב מפקד לשמשיה אימת אימר לך תתן מתנה לבר נשאי הוא מסכן הב ליה מיד ואי עתיר אימלך ביה תניינא עכ"ל ומדלא מפקיד אם הוא ת"ח הב לו מיד אפי' הוא עשיר ש"מ דבעשיר אפי' ת"ח לא זכה עד שהגיע לידו אם אמר הולך ותן לו וכן מוכח בש"ס דידן בפ"ג דשבועות דף כ"ה ע"א דמחלק ג"כ סתמא בין עני לעשיר כה"ג ולא מחלק בין ע"ה ות"ח כלל אלא ודאי כמ"ש וכן משמעות הפוסקים ראשונים וכנ"ל הקטן יעקב:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |