שבות יעקב/א/עה
|
< הקודם · הבא > |
שאלה עה
אב שתבע לבנו העשיר בעת דחקו שיתן לו דבר קצוב כדי פרנסתו והבן הראה פטורים מאביו חתום בחתימתו שכתב שעשה ק"ס ות"כ שנתן פטורים לבנו מעתה ועד עולם על כל טענות ותביעות שבעולם יהיה מה שיהיה והאב טוען שלא היתה כוונתו על מה שחייב מן התורה רק הפטורי' קאי על שאר טעניות ותביעות שיוולד ביניהם אבל אדעתא דהכי לא נתן פטורים בכן יורני הדין להלכה ולמעשה:
לפום ריהטא היה נראה לכאורה דאין לאחר קנין כלום ואע"ג דקי"ל המתנה על מ"ש בתורה תנאו בטל וחלק גבוה מי יתיר (דוגמא לדבר המקבל בקנין עליו לדון בפניהם וכמבואר בטח"מ סי' ך"ו) כיון שהושוה כבודו לכבוד המקום זה אינו דכיון דקי"ל כבוד משל אב אך אם אין לאב כופין את הבן לפרנסו מתורת צדקה בעלמא וענייך קודמין וכמבואר בי"ד סי' ר"מ סעי' ה' בהגה"ה שכן עיקר וגם קי"ל דבדבר שבממון אף שמתנה על מ"ש בתורה תנאו קיים וכדאיתא בש"ס דכתובות דף נ"ו דהאומר לאשה על מנת שאין לך עלי שאר כסות ועונה דבדבר שבממון תנאו קיים דקי"ל הלכתא כר' יהודא וכמבואר בא"ה סי' ל"ח משום דאפשר למחול ואין מקום לבעל דין לחלוק ולומר דלבטל מצות התורה שאני (וכה"ג כתב בתשובת מהר"א ששון סי' ס"ב בשם תשובת הגאונים ע"ש) דשאני שאר וכסות דליכ' שום מצוה לגביה וקצת און וראי' מצאתי לדבר בהרשב"ם בב"ב פ' יש נוחלי' דף קך"ו ע"ב ד"ה בדבר של ממון שאר וכסו' אבל עונת תשמיש מצוה היא וצערא דגופא היא הרי להדיא דמצוה שאני זה אינו דמשמעות סתימת כל הפוסקים דלא כהרשב"ם בזה ואפשר דגם הרשב"ם לאו דוקא נקט בלשונו מצוה) דכל שבממון תנאי קיים אף לבטל המצוה כל שכן שהוא בשב ואל תעשה וכן משמע להדיא בריש פ"ק דמכות דף ג' ע"ב גבי על מנת שלא תשמיטנו שביעית ע"ש מכל זה היה נראה לפטור הבן מכח הפטורין שבידו ברם כד מעיינן שפיר יראה דחייב לפרנס את אביו והפטורין בטילין וראי' לזה ממ"ש התוספ' בכתובת דף פ"ד ע"א ד"ה וסבר רב תנאי קיים וכו' ואע"ג דבפ' הזהב מוקי רב נפשיה אפי' כר' יהודא דעד כאן לא קאמר ר' יהודא התם אלא דידעה וקא מחלה הכא מי ידע דמחיל הכא ליכא לשנויי הכי דה"נ לא ידע דמחיל שהרי אינו ברור לו שהיא תמות בחייו עכ"ל בנדון שלפנינו דגם כן לא ידע וברו' ליה דאחיל דכל מזונתיו של אדם קצובין לו מראש השנה ואין אדם יודע במה משתכר על כן אינו ברור לו שיעני כל כך שיצטרך לבריות ואדעתא דהכי לא נתן פטורי' וגדולה מזו מבואר בא"ה סי' קי"ג דאף שאם התנה בשעת נשואין שלא יתפרנסו בנותיו מנכסיו אין שומעין לו משום דאם היה רואה בנותיו היה מרחם עליהם ומשיאין כ"כ הטור בשם רב האי גאון וא"כ כ"ש בנדון דידן תנאי בטל דאיך לא ירחם הבן על האב. ובר מן כל דין היה נרא' דאף אם עלה על דעת האב ליתן פטורין גם על זה נראה דלא מהני דלאו כל כמיניה להעשיר את בניו ולהפיל עצמו על הציבור וראיה לזה ממה דאית' בכתובת דף מ"ח ע"א האומר אם מת לא תקברהו מנכסיו אין שומעין לו לאו כל כמיניה שיעשיר את בניו ויפיל עצמו על הצבור ע"כ והוא הסכמת כל הפוסקים אף דיש מקום לבעל דין לדחוק ולחלק מ"מ תבא מאירה למי שרוצה שיתפרנס אביו מן הצדקה וכמ"ש התוספ' פ"ק דקדושין דף ל"ב ע"א ד"ה אורי ליה וכו' בשם הירושלמי על כיוצא בזה אמר ר' יוסי הלואי דהווין כל שמעתתא ברירין לי כהך שכופין את הבן לזון את אביו עכ"ל ואוי להבן שיצריכו לכך לעמוד עם אביו בדינא ודיינא ומי זוטר מה דכתיב ביה מתן שכרה בצידה למען ייטב לך והארכת ימים ובטוח שאם יסביר פנים להבן בדברים של טעם שכתבתי שלא יסרב עוד ויפרנס אביו בכבוד ולא יהי' מן הצורך לכפותו כנ"ל ה"ק יעקב:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |