עץ יוסף על בראשית רבה/מה

עץ יוסף על בראשית רבה מה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

עץ יוסף על בראשית רבה - פרשה מה

פיסקא: א  ב  ג  ד  ה  ו  ז  ח  ט  י  

א  [עריכה]

אשת חיל. לקמן פ' מ"ז דורש אשת חיל זו שרה. וכן במדרש משלי סי' למ"ד. וכן דרש כל הא"ב בתנחומא על שרה. וקצר כאן וסמך עצמו על מקומות הנ"ל:

מהו מכרה כו' עבורה כמד"א מכורותיך ומולדותיך. שפתרונו עבורך ומולדתך והכוונה שהאשה הצדקת קשה לה עבורה יותר מהשגת הפנינים כמו שמצינו בשרה:

היה גדול מנחור כו'. נתבאר לעיל פ' ל"ט:

לו לאברם לא ילדה. שאברהם היה במזל שלא יוליד כדלעיל פרשה מ"ג. אבל שרה אילו נשאת לאחר היתה יולדת. שהמניעה היתה מאברהם (נזר הקודש):

לא לו ולא לאחר. ס"ל שהיתה עקרה ממש בטבעה ולכן אמר לא לו ולא לה שתיבת לו מחובר עם תיבת ולה שאחריה. דהמקרא נדרש לפניו ולאחריו:

שפחת מלוג. כל נכסי האשה שלא קבלן הבעל באחריותו אלא אחריותן עליה אם פחתו ואם הותירו מיקרו נכסי מלוג בין שהכניסה לו בעת חופתה בין שנפלו לה בירושה אח"כ או נתנו לה במתנה סתם. אבל הנכסים שקיבל באחריות נקראות נכסי צאן ברזל דאם פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לו:

והיה חייב במזונותיה. כדין עבדי מלוג שמזונותם על הבעל:

מהו דתנן עבדי מלוג. כלו' למה נקרא כן. ומשני שהוא מלשון מליגת הראש שהבעל מולג ולוקח שבחם. כעין מליגת הראש שתולשין השער ומניחין הראש. כך הבעל אוכל הפירות ומניח הקרן:

ולה שפחה מצרית כו'. שהיתה בת פרעה שא"ל הא אגריך על צעריך לפיכך שפחת מלוג שלשרה ניתנה (יפה תואר):

אף אבימלך. וכמ"ש בפדר"א פ' כ"ו כל מה שנתן פרעה לאברהם נתן אבימלך לאברהם כמ"ש ויקח אבימלך וגו' ושפחות ויתן לאברהם:

בנות מלכים ביקרותיך. משתעי באברהם וכדלעיל פ' ל"ח. ובנות מלכים תרתי משמע פרעה ואבימלך שראו את כבודו ומסרו לו בנותיהם:

ב  [עריכה]

יודעת אני מהיכן היא סבתי כו'. (מלשון סיבה) יודע אני הסיבה שלי וגירסת הילקוט מכתי לא כשם שהיו אומרים לי קמיע היא צריכה. הימוס היא צריכה (והערוך גרס מימיס. פירוש רפואה מלשון מחי ומסי. והמוסף הערוך כתב שבל"י מיימיס אומנת המילדת) באומרם שאני עקרה בטבע מחמת חולי. אבל באמת לא כן הדבר אלא הנה נא עצרני ה' מלדת בהשגחה פרטיית לכן צריך אני לחזור אחר רפואת הנפש בכח איזה זכות להתרצות פני עליון:

שאין לו בן כאילו כו'. כדאמרי' ג' חשובים כמתים וחד מינייהו מי שאין לו בנים. כי אין לו שלווה חשוב כמת. ואמר עוד שהוא כאילו הרוס כלו' שבנינו הרוס לעוה"ב כי לא תשוב נפשו למקור חוצבו כי אם בהשאיר אחריו שארית זרע (נזר הקודש):

הבה לי בנים. וגו' ואם אין מתה אנכי:

אלא ההרוס. כמ"ש אני ה' בניתי הנהרסות (יחזקאל לו:לו):

המד"א. (שמואל א' ט"ו):

ועתה שמע לקול דברי ה'. כצ"ל:

ג  [עריכה]

לקחתה בדברים. דרשוהו מל' הלוקחים לשונם (ירמיהו כג:לא) הטתו ברוב לקחה (משלי ז כא) שהוא על דברי פיוס במתק אמרים ועיין בענף:

מנין תנינן. היכא רמיז:

מקץ עשר שנים. מיתורא דקרא קא יליף דלמאי אשמועינן קרא י' שנים:

אין ישיבת ח"ל עולה מן המנין. דהאי קרא נקט ליה בארץ כנען ש"מ התם דוקא אבל ישיבת ח"ל אין עולה דדילמא משום עון ח"ל אינו מוליד:

ולא לאחר. הראה הכתוב חסידותה שנתנה לאברם אישה להיות לה לצרה גמורה. ולא לאחר ששמו אברם (מת"כ וידי משה):

ולא לפילגש. שכוונת שרה היתה כדי שיצא זרע הנולד מאישות גמור. גם שתהא גבירה כמותה ותהיה לה שרה באמת. וזכותה יעמוד לה (מתנות כהונה):

ולא לפילגש. בפירוש פילגש נחלקו גדולי עולם דרש"י כתב נשים בכתובה ופלגשים בלא כתובה. והרמב"ן סובר דפלגשים אפילו קידושין לית בהו. ועיין מ"ש לקמן פ' נ"ג סי' י"ז:

ד  [עריכה]

מביאה ראשונה כו'. ותרא כי הרתה כלומר ראתה דבר חידוש שהרתה מביאה ראשונה ולפיכך ותקל גבירתה בעיניה. והיינו כדמפרש בסמוך שאמרה שרי גבירתי אין סתרה כגלוייה וכו' ואני בלילה אחת נתעברתי כלומר מביאה ראשונה (נזר הקודש):

אין האשה מתעברת מביאה ראשונה. כלו' דהיינו רבותא דהגר שנתעברה מביאה ראשונה דרך נס חוץ לטבע הנהוג. והיינו לכבוד אברהם. ולפיכך ותקל גבירתה בעיניה:

והא כתיב ותהרין כו'. ובודאי לא עשה הקב"ה נס לדבר עבירה:

והוציאו ערותן. ובערוך גרס עדותן ופי' בתולים ור"ל דהם מיעכו באצבע מקודם כדי להשיר הבתולים ונתעברו מיד בביאה ראשונה. באשר לפי דעתם לא נשאר עוד איש בארץ והיתה השעה צריכה לכך לפי מחשבתן:

לא מתנכשין. לשון ניכוש ועידור. וכלומר לעולם דברים הפחותים נמצאים בלא טורח. אבל דבר טוב אינו מצוי אלא מעט ובטורח גדול וכמ"ש לעיל ס"פ מ"ד חזירתא רעיא כו'. וכן בנות לוט והגר שהם כקוצים נגד שרה רבקה רחל שהם בדמיון החטים. שבנות לוט והגר נתעברו מיד. ושרה לא נתעברה אלא עד אחר כמה שנים:

ולמה נתעקרו האמהות. שכל הארבעה האמהות היו עקרות כדאי' באג"ב בהדיא. אבל בילקוט ראובני סדר ויחי אי' בשם ספר הפלאה שלאה לא היתה עקרה:

מתאוה לתפלתן. ולפי שהתפלה אפשר במחשבה לבד וכמ"ש איזו היא עבודה שבלב זו תפלה. לכן אמר עוד ומתאוה לשיתן (יפה תואר):

למה עקרתי אתכם. ורמז העקרות בחגוי סלע שהן כסלע שאינו עושה פירות:

בשביל הראיני את מראיך. זהו כנגד התפלה שהוא הראותו את פני ה' כלו' שיכוין לבו אליו. ולא יחשוד שמקרה קרה לו או כחו ועוצם ידו. וכנגד שיחתן אמר השמיעיני את קולך (יפה תואר):

כדי שיהיו מתרפקות. מל' מתרפקת על דודה:

על בעליהן בנויין. שעל ידי העיבור יתכערו. ולכן נעקרו שישארו בנויין ויהיה להן געגועין על בעליהן. וזהו ומראך נאוה. ויותר נראה גירסת מדרש שיה"ש שלא יהיו מתרפקות על בעליהן בנוייהן. פי' שלא יתפארו ויתגעגעו על בעליהן. לכך נתעקרו שיהיו נכאות רוח ולא יתגדלו על בעליהן:

רוב שנים בלא שעבוד. פי' רוב השנים שנגזר גירות על זרע אברהם יצאו בלא שעבוד. דגירות נתקיים משעה שנולד יצחק כדלעיל פרק מ"ד. ועינוי ושעבוד היינו במצרים לבד. וד' מאות שנה דקרא לא קאי אלא אגירות כדלעיל. לפי שהשעבוד לא התחיל עד מות יוסף וכל אחיו נמצא שרוב השנים היו בלא שעבוד. שמשנולד יצחק עד בואם למצרים היו ק"צ שנים וי"ז שחי יעקב במצרים הרי ר"ז בלא שעבוד. ואילו לא נתעקרו האמהות היו השבטים שעל ידם נתגלגלה ביאתם למצרים קודמים בעולם והיו יורדים למצרים מקמי הכי. ויעקב והשבטים היו מתים מקמי הכי והיה השעבוד קודם (ועיין יפ"ת):

שכל צ' שנה כו'. כאן חסר אך גירסת שהש"ר פסוק יונתי הנ"ל שכל השנים כו' שעברה נשתנה זיוה כד"א בעצב תלדי בנים עכ"ל:

באות לשאול. כדי לראות בהוד יפיה שהיתה ככלה:

של עלובה. ששרה היתה גבירה ונוהגת כדרך הגבירות שהמטרונית הן נשים של שרים גדולים באות אליה לבקרה. ועל שהיתה הגר בת מלך פרעה והיתה צדקנית ועלובה וגרה בבית אברהם. בקשה שרה פני המטרונות שישאלו גם שלום הגר. וספרה להן הגר מחשבת לבה:

והיתה הגר אומרת כו'. הכי גמירי לה (יפה תואר) ועיין בנזה"ק:

והיתה אומרת עם דא כו'. פי' והיתה שרה אומרת שהיא לא תשוה להגר לענותה כאולתה. שאין כבוד הגבירה לשאול לשפחתה למה את מקלת בכבודי. ואמרה וכי אם זאת השפלה אני נושא ונותן להתקוטט עמה בתמיה. ולפי שגם לריב עם בעלה (שחשדה לאברהם שהראה לה חיבה יתירה ועל כן מקלת בכבודה) קשה בעיניה שתחשוב דברי הגר לכלום. לכן אמרה הלואי אחשיב דברים לישא וליתן בהם עם אברהם (יפה תואר):

ה  [עריכה]

חומסני אתה בדברים כו'. דחמסו הוא בזה ששמע דברי הגר ושתק כי חשבה שרה שמסתמא הגיעו הדברים גם לאדניה ע"י המטרונות הללו. ועל זה אמרה אתה מונע וגוזל ממני הדיבור הראוי לך לדבר בעדי:

בעי דיני גבך. כלו' תרעומות דיני הוא עליך:

תבע דקיון דידי. הוה אתה תובע עלבוני וחרפתי להוציאני מכאן:

אמר אפקוהו. פי' אמר המלך אפקוהו והוציאוהו לזה מבית האסורין:

א"ל חבריה. חבר של זה היושב בבית האסורים:

בעי דיני כו'. תרעומת דיני ועלבוני עליך הוא אילו אמרת למלך הוה תובע עלבון שנינו כשם שהוציאך כך הוציאני ועתה שאמרת תבע עלבוני הוציאך לבד ולא הוציאני:

כמה דיהב לך כו'. כשם שנתן לך זרע כך היה נותן לי ולא הייתי צריך למסור לך שפחתי:

חד תשאיל לי זרע. פי' אחד מאלו השנים אמר למלך השאילני זרע. אמר המלך למשרתיו תנו לו:

חימסה בפניו. פי' הגר חמסה בדברים את שרה בפני אברהם והיינו חמסי עליך כלו' אצלך (יפה תואר) ור"ל דיברה בחלקלקות לשונה כמתלהלה יורה זיקים בלישנא דמשתמע לתרי אפי ואברהם לא הרגיש בדבר כי לא ידע האיבה שביניהם. ושרה ידעה והרגישה בדבר וחשבה שרה שגם אברהם הרגיש והבין הדבר כמותה ושתק. ולכך התרעמה עליו (נזר הקודש):

ד' מדות נאמרו בנשים. כלו' אף בנשים צדקניות כאמהות הקדושות שגם הם לא יצאו נקי לגמרי מגנות מדות הללו:

גרגרניות. זוללות:

צייתניות. בסדר כי תצא הגירסא צוותניות ר"ל שמבקשים לידע כל דבר סתר:

ושרה שומעת. ואין אדם צריך לשמוע אלא דבר שנאמר לו ולא מה שנאמר לאחר. אולי דבר סוד וסתר הוא. ומזה הגיע לה שצחקה:

מהרי שלש סאים. מדכתיב מהרי מכלל שהיתה מתעצלת:

איסטטניות. הוא מלשון אסטנית. ועיין בסדר כי תצא הגירסא. ופי' שם המת"כ דחדא היא. ר"ל שדעתה קצרה ואינה יכולה לסבול שום דבר נגד רצונה מיד. וכן אמרה מיד חמסי עליך ובעל מ"ע פירש איסטנית בלשון יון מחלוקת ערעור וקטטה:

כל מי שהרתיק כו'. פי' כל מי שדופק על מדת הדין ורודף אחריו לעורר אותו והיינו מוסר דין על חברו:

לא יצא שפוי. (לשון שופי) ושקט מתחת ידו וכדאמרינן בפ' החובל כל המוסר דין על חבירו נענש תחלה:

ראויה היתה שרה כו'. לפי ששניהם ממקור אחד חוצבו (נזר הקודש):

נמנע מחייה. מ"ח שנה כי שני חיי שרה קכ"ז שנה והיתה ראויה לחיות עוד מ"ח שנה לתשלום קע"ה כמנין חיי אברהם (נזר הקודש). אבל בכל המדרשים הנוסחא שלשים ושמונה שנה ואפשר שהכוונה שראויה היתה לחיות עד שמת אברהם כדי שלא יצטער אותו צדיק במיתתה:

כתיב ויבא אל הגר. ולמה כתב עוד הנך הרה. שמה בישרה המלאך הנך הרה הרי זה ידוע לה. אלא מלמד כו' ולזה בישרה שעוד תתעבר. ועיין בבמדבר רבה פ"י וצ"ע:

אמר ר"י. ס"ל שקללה בפירוש כדמסיק:

ביני ובינך ביניך כתיב. כצ"ל ופירושו שנשתנה כאן שיש יו"ד ג"כ בין הכ"ף והנו"ן לרמוז שנקרא בניך. והכוונה שקיללה בבני אברהם מהגר (יפה תואר ונזר הקודש):

אלישע הנביא כו' אלא שזכתה לדבר עמה המלאך. מיותר כאן ושייך לקמן ריש סי' י"א ויאמר לה מלאך ה' הנך הרה וגו' א"ר חנינא אילו אלישע הנביא אמר כך ברה"ק די אלא שזכתה לדבר עמה המלאך. א"ר יצחק שלשה הן שנקראו כצ"ל שם. ופירושו שאלישע אמר לשונמית כעת חיה את חובקת בן. והשונמית האמינה ושמחה. אף כי הגר שזכתה לשמועה זו מפי מלאך ה':

ו  [עריכה]

א"ל לא איכפת לי כו'. מפרש דה"ק עשי לה הטוב בעיניך אע"פ שאינו הגון וטוב בעיני. ולא איכפת לי לא בטובתה ולא ברעתה שאיני מקרבה ואיני מרחקה באשר באמת אינו טוב והגון בעיני לעשות לה עינוי ועבדות אחר שכבר לקחתיה אצלי לאשה ובזה בא לעורר לב שרה באשר טוב וישר בעיניו (נזר הקודש):

כתיב לא תתעמר כו'. בעל המאמר הביא ראיה מענין שנא' ביפת תואר לא תתעמר בה תחת אשר עניתה וכן ממה שנא' באמה העבריה לא ימשול למכרה בבגדו בה ומפרש שפירש טליתו עליה כו' וכן זאת אחר שכבר לקחתיה לאשה אין ראוי לעשות לה עוד עינוי ועבדות:

מנעתה מתשמיש. ס"ל דבאמת דבריו של אברהם עשו רושם בלבה של שרה ולא עינתה אותה בעבדות ממש. אלא שמנעתה מתשמיש המטה:

ר"ב אמר טפחתה כו'. עינוי ממש של הכאה שטפחתה בקורדקייסין פי' במנעל על פניה ולא השגיחה שרה כלל בדברי אברהם ועשתה הטוב בעיניה וכמו שכתב הרמב"ן ז"ל (נזר הקודש):

ר"א ב"כ דליים כו'. ס"ל דלא היה עינוי של הכאה אלא עינוי של עבדות בדרך בזיון בפרהסיא לעין כל. דליים ופנדיות הוא מין בגד אבל עיקר הגירסא בלנריות. והן מטפחות של נשים לבית המרחץ הכריחה להוליך אחריה לבית המרחץ כמנהג השפחות:

ז  [עריכה]

באורחא דחלוצה. וכן הוא בתרגום ירושלמי כאן והוא שם מקום בא"י:

מתלא אמר כו'. המשל אומר אם אמר לך אדם אחד אזנך של חמור הם אל תחוש לדבריו. אבל אם שנים אומרים לך כן תכין לך פרוכי והמעריך גרס פרומביא. אף כך מתחלה כאשר אמר אברהם הנה שפחתך בידך לא השגיחה באומרה שכבר היא נעשית גבירה אמנם אחר שגם המלאך אמר לה כזה הגר שפחת שרי. מאז גם היא נתנה תודה שהיא גבירתה. והאריך הכתוב להורות מוסר זה שיבטל אדם דעתו מפני דעת שנים:

כמה מלאכים נזדווגו לה. דמדנאמר בכל מאמר מלאך ה' ודאי כל מאמר היה על ידי מלאך אחר. ולכך בא לבאר כמה מלאכים נזדווגו לה:

חמשה. שבכל אמירה היה מלאך אחד. ויש פה ד' אמרות ומקודם נאמר וימצאה מלאך ה' הרי ה':

רבנן אמרין ד'. דהיינו בכ"מ שנא' מלאך. ובאמירה קמייתא דלא כתיב מלאך קאי אוימצאה מלאך ה' דכתיב לעיל מיניה:

ציפורנן של אבות. הציפורן הוא דבר יתר באדם וחוץ לגופו והבטן הוא עיקר האדם. והגר שהיתה כיתר בבית אברהם זכתה מה שלא זכו הבנים והרי שמעלת הראשונים יותר טוב ממעלת החשוב שבאחרונים:

צופיה הליכות ביתה. דורש באברהם ושרה במדרש משלי:

צופים היו. פי' נביאים היו כד"א צופה נתתיך:

ח  [עריכה]

הנך הרה. וס"ד וקראת שמו ישמעאל. ואגב זה הובא כל המאמר ישמעאל באומות:

עד שלא נוצרו. פי' טרם שנוצרו בבטן. ולהכי לא חשיב את ישמעאל שכבר היתה הרה ממנו. והי"א סברי שהפילה עוברה (הרש"ש):

עד שלא נוצרו. לגודל חשיבותם כמ"ש בטרם אצרך בבטן ידעתיך:

יולדת לך בן. וס"ד וקראת שמו יצחק:

הנה בן נולד כו' שלמה יהיה שמו. (ד"ה כ"ב) מביא מקרא דד"ה שעד שלא נולד לו קראו ה' בשם שלמה. ומ"ש בשמואל וישלח ביד נתן וגו' יש לומר שאחר לידתו קרא לו ה' בשם שני ידידיה להודיע לרבים שנמחל לו העון וה' אהבו:

ויקרא על המזבח כו'. ונאמר בשם ר' נתנאל שזו הנבואה קדמה ללידת יאשיהו ש' שנה והיה בן ח' שנה כשעשה כל אותן המשפטים (כלי יקר):

אף ישמעאל. סברי שישמעאל עשה תשובה דאל"כ לא היה קוראו בשמו קודם יצירתו כמו הצדיקים (האב"א):

ט  [עריכה]

יהיו גדלים בישוב כו'. פי' פרא אדם שהוא אדם הדומה לפרא שגדל במדברות. פרא לימוד מדבר. וכן כתיב בו וישב במדבר:

פרא אדם ודאי כו'. כתרגומו מרוד באנשא. כלו' בוזז אדם ממש. ומיעוטא דהוא היינו שהכל בוזזין ממון וזה כוונתו לבוז נפשות:

קרי ביה כו'. וההיקש לומר שידו ויד כלבו שוין:

מתי ידו בכל. צ"ל מתי יד כל בו לכשיבא כו' (א"א) ור"ל כשיבא אותו שידו בכל היינו נבוכדנאצר דכתיב ביה וכל די דארין וגו' אז יד כל בו שאז היה ישמעאל למרמס והלכך נבוכדנצר כתיב התם:

שאצרן במדבר. כמו עצרן. לשון בי מעצרתא כלו' דרכן כמו בגת (מתנות כהונה):

הכא את אמר ישכון. משמע ישכון לבטח בגדולה. ובסוף פ' חיי שרה כתיב נפל רמז למפלתו. ודורש תחילה ע"ע ואח"כ על בניו להורות שעליהם עיקר הנבואה:

וכשמת אברהם נפל. פי' נפל ממעלתו לפי שפסק ממנו זכות האב:

כיון שפשט ידו בבהמ"ק. כמ"ש (תהלים פ"ג) אהלי אדום וישמעאלים וגו' נרשה לנו את נאות אלהים אז נפל טפי בעונו (יפה תואר):

לע"ל נפל. לגמרי (יפה תואר):

י  [עריכה]

הרואה בעלבון כו'. פי' שרואה בצרתם ועונה אותם שזהו עיקר אמונת ההשגחה וכמ"ש בתפלה סומך נופלים ורופא חולים וכו':

בעלבון של עלובים. וכד"א את עניי ויגיע כפי ראה אלהים. וכן ראה בעלבונה לבשרה בבשורת תנחומים אף כי לא היתה ראויה לדבור המלאך מצד עצמה:

אלא למלכות. שתיבת הלום המיותר רמז למלכות. שאין הלום אלא מלכות המד"א כי הביאתני עד הלום. והכי קאמרה הגם מלכות מוסף על הראיה שבישר אותי שיהיה ישמעאל גדול בעולם כדכתיב על פני כל אחיו ישכון:

ראיתי אחרי רואי לא די כו'. הגירסא משובשת ומהופכת וכן צ"ל לא די שנזקקתי עם גבירתי לראות המלאך אלא אפי' ביני לבין עצמי: ד"א לא די שנזקקתי עם גבירתי אלא אפילו גבירתי שהיתה עמי לא ראתה אמר רשב"נ משל למטרונה כו' ור"ל כמו המטרונה שצמצמה פניה מחמת צניעות ולא ראתה המלך והשפחה ראתה. אף כך שרה מצניעותה ויראתה הסתירה פניה ולא ראתה היטיב כי יראה מהביט אל האלהים. והשפחה הגר שהיתה עמה ראתה (יפה תואר):

עברי לפני. שתעבור לפניו לבודקה ודרך המלכה לסמוך על שפחתה בהליכתה והמלכה מפחדה מהמלך שמא לא ימצא אותה כתיקונה לא ראתה את המלך אך השפחה לא פחדה והסתכלה במלך. וכאן עיקר הראייה בשביל שרה ולא ראתה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף