מראי מקומות/תמיד/כח/ב
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף פירוש הרא"ש באר שבע |
מראי מקומות
תמיד כח ב
גמרא[עריכה]
החלו מעלין באפר על גב תפוח[עריכה]
מלשון זו הוכיח הראב"ד (תו"מ פ"ב ה"ז) שהתפוח אינו תל הדשן כדמשמע ברמב"ם שם, דא"כ כיון שבכל יום היו מפנים את האפר [שכן דעת הרמב"ם שם הי"ג, ויעויין להלן] לא שייך למיתי החלו מעלין באפר על גבי התפוח. ובלח"מ דחה שהרמב"ם גרס כגי' המשנה לפנינו מעלין באפר על גב תפוח בלא ה"א הידיעה, ופירושו שאז היו עושים את האפר בצורת תפוח. והמל"מ תמה על דבריו שהרי לשון הרמב"ם (שם הי"ג) ומעלין אותו ערימה על גבי התפוח, ואף אם לא גרס כן צ"ב כיצד יפרש לשון עצמו. ועוד יישב הלח"מ דאפשר שאף שפינו האפר נשאר שם קצת.
והראב"ד גופיה ביאר דתפוח הוא מקום מוגבה במזבח גבוה אמה כ"ב על כ"ב אמה, וכיון שהיה מעוגל בקצוותיו לכן נקרא תפוח ככל דבר שהוא גבוה ועגול. וראה להלן (ד"ה פעמים שהיו עליו).
פעמים שהיו עליו כשלש מאות כור[עריכה]
גם מלשון זו הוכיח הראב"ד שהתפוח אינו תל העפר אלא מקום מוגבה על גג המזבח, דאל"כ היה לו לומר פעמים שיש בו ולא פעמים שיש עליו. והמל"מ כתב שכפירוש הרמב"ם בתיבת תפוח הוא הסכמת כל המפרשים וכ"כ הערוך בערך תפוח. אלא שעל שיטתם לא קשה כלל כיון שאפשר שהם סוברים שלא הוציאו את הדשן בכל יום, ורק לדעת הרמב"ם הסובר שהוציאו את הדשן בכל יום, קשה. ובקרית ספר כתב שגם לדעת הרמב"ם לא הוציאו הדשן בכל יום, והמל"מ כתב ע"ד שאם לא מצא כן בגירסת הרמב"ם שהיתה לפניו אלא אמר כן מסברא, הרי שיש לתמוה שהיה לרמב"ם לפרש דבר זה, ומפשטות לשונו משמע שהיו מוציאים את הדשן בכל יום. ובישוב דעת הרמב"ם כתב הלחם משנה דתיבת 'עליו' קאי אמזבח, שפעמים שהיו על המזבח כשלש מאות כור.
וברגלים לא היו מדשנין אותו[עריכה]
דין זה תלוי ועומד במחלוקת הראשונים אם היו מוציאים את הדשן בכל יום. דהמפרש (ד"ה תפוח) כתב וכשהיה רבה כל כך שלא היו יכולין לסדר המערכות כו' היו מוציאין אותם לחוץ. וכ"כ רש"י בחולין (צ:) לא היו מוציאין אותו בכל יום אלא כשהיה רבה מאד היו מוציאין אותו ומוליכין אותו חוץ לעיר. וכ"כ בפירושו לתורה עה"פ והוציא את הדשן, הצבור בתפוח כשהוא רבה ואין מקום למערכה מוציאו משם, ואין זה חובה בכל יום, אבל התרומה חובה היא בכל יום, ע"כ. ולפ"ז פירש המפרש דברגלים לא הו מוציאים אותו אע"פ שמזיקן להם הדשן בסידור המערכה.
אמנם דעת הרמב"ם (תו"מ פ"ב הי"ג) כפשטות לשונו [אך ראה לעיל ד"ה פעמים מש"כ הקרית ספר בדעתו] והראב"ד (שם ה"ז) שהיו מוציאים את הדשן בכל יום, ולדבריהם יתפרשו דברי המשנה שברגלים לא היו מדשנין אותו כפשוטם. אמנם המל"מ (שם הי"ג) תמה דמאחר דהיא מצוה בכל יום איך בטלו המצוה ברגלים מחמת שהוא נוי למזבח. יעו"ש מה שייסד.
וברבינו גרשום כתב מפני שהוא נוי למזבח שידשנוהו בידם במגרפות ולא ברגלים. ובגליון ש"ס וילנא כתב שמשמע מדבריו שפירש מה שאמרו וברגלים לא היו מדשנים אותו על אבר הרגליים, "וזה דבר פלא ואין לשון המשנה סובל פירוש זה". וכבר העירו דכך מפורש בפירוש הראב"ד דכוונת המשנה לאבר הרגלים ולא לזמן הרגלים.
מפרש[עריכה]
ד"ה מקום[עריכה]
אבל תרומת הדשן נראה לי דלא היתה נבלעת. וכ"כ התוספות בזבחים (סד. ד"ה דישון) משמיה דר"ת, והביאו ראיית המפרש מדלא חשיב לה ביומא. ומשמיה דה"ר יום טוב דחו דאין זו ראיה דהכי נמי מצינו בתורת כהנים דחשיב ב' בתי דשן שהיו שם ובאותו שהיו בדרום שנו שהיו שם מוראה ונוצה ודישון מזבח הפנימי והמנורה ואף שם לא שנו תרומת הדשן אף שודאי היתה מונחת שם.
והמפרש הביא בסו"ד דברי הגמרא בכריתות 'ושמו' מלמד שטעונין גניזה דאסור ליהנות מתרומת הדשן. וכוונתו להוכיח כדבריו שלא נבלעה דאם נבלעה מה שייך לאוסרה בהנאה. וכה"ק התוס' בזבחים שם מה שייך למעול בתרומת הדשן כיון שנבלעה, וע"ז הביאו דעת ר"ת שלא נבלעה תרוה"ד וכדברי המפרש. ועוד יישבו התוס' דשמא לא היו נבלעין מיד.
וביומא (כא. ד"ה נבלעין) כתבו התוס' משמיה דהרב פורת שדישון מזבח הפנימי היה נבלע, והביאו דברי ר"ת שהוכיח שלא נבלעו מדלא חשיב להו עם דישון מזבח הפנימי וכו', וכן מהא דטעונין גניזה ואם נבלעו מה שייך לחייבו גניזה. אמנם דחו התוספות דקרא לאו אניסה סמך והכי קאמר אי לאו הוה ניסא שיהא נבלע במקומן, טעון גניזה. ועוד יישבו התוספות דאפשר דאם חפר שם והוציא אותו קאמר דאפר הקדש לעולם אסור.
ובמפרש במעילה (יא: ד"ה בשלמא) כתב דתרומת הדשן נבלע במקומו כדי שלא ימעלו בו.
ד"ה סודרן[עריכה]
שאין יכולין להקטירן עד לאחר שיקטירו אברי התמיד. ראה להלן (כט.) במפרש (ד"ה מחזירן). אמנם דעת הרא"ש שם (ד"ה מחזירין) שהקטירום קודם ואין בכך משום שלא יהיה דבר קודם לתמיד של שחר, דהיינו דוקא בקרבן שיקרב היום.
רא"ש[עריכה]
ד"ה על גג הסובב[עריכה]
אם אין הכבש מחזיקן. משמע שתחילה היה סודרן על הכבש, ואם לא החזיקן סודרן על הסובב, והוא תימה שלא יחזיקם הכבש. ואולי כוונתו שהיה סודר על חלקו העליון של הכבש עד כנגד הסובב וכיון שהגיע כנגד הסובב ולא החזיקן אז היה סודרן על הסובב, ויל"ע.