מראה הפנים/פסחים/א/ו

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחתית הדף

תלמוד ירושלמי
דפוס וילנא


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על ההלכה הנוכחית


מפרשי הירושלמי

קרבן העדה
שיירי קרבן
פני משה
מראה הפנים




מראה הפנים TriangleArrow-Left.png פסחים TriangleArrow-Left.png א TriangleArrow-Left.png ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שהשלישי שנגע בראשון נעשה שני. כלומר דמשני דבולד ולד מיירי כדמשני התם והרמב"ם ז"ל שהעתיק דברי ר"ח ודברי ר"ע דמתני' בפ' י"ט מהל' פסולי המוקדשין בהל' י' שכתב מימיהם של כהנים לא נמנעו מלשרוף וכו' עם הבשר שנטמא בולד ולד הטומאה שהרי הוא שלישי אעפ"י שמוסיפין לו טומאה על טומאתו (כך הוא בדפוס ישן ובכ"מ מדפוס חדשים יש שם ג"כ ט"ס שכתב הגי' נכונה וחסר בדברי' תיבה אתת) והאי שלישי והוספת טומאה שכתב הכל מדבריהם הוא שהרי הוא ז"ל פוסק כמ"ד אין אוכל מטמא אוכל מד"ת ומקרא מלא דבר הכתוב ואין משקין מטמאין אחרים מדאורייתא כר"מ בזה כמבואר בדבריו בכ"ז מהל' אה"ט ובשאר מקומות. וא"כ אי אתה מוצא בשום פנים שלישי לבשר זה ושיהא בו תוספת טומאה כששורפין אותו עם הבשר שנטמא באב הטומאה אלא הכל מדבריהם. וזה פשוט הוא לדעתו ז"ל. ודע דלר"מ דס"ל טומאת משקין לטמא אחרים לאו דאורייתא אי אמרינן דס"ל נמי אין אוכל מטמא אוכל לעולם לא תמצא שלישי דאורייתא אליביה אלא מדרבנן וכתבתי זה להראות שהתוס' מרמזין כך בדבריהם שכתבו בדף ט"ו ד"ה ולד טומאה דאורייתא הכא דקיי"ל אליבא דר"ל לא אשכחן שלישי דאורייתא למ"ד אין אוכל מטמא אוכל אלא ע"י משקין וכו'. וצ"ל דלא נגזרה גזירה עדיין דכל הפוסל וכו' והא דנקט ר"ל ולד טומאה דאורייתא כלומר אפי' אם נאמר וכו' ביאור דבריהם כך הוא דבתחלה מתרצין למ"ד אין אוכל וכו' מאי תוס' טומאה איכא וצ"ל דלא נגזרה וכו' והדר מתרצין בהא דמסיימי והא דנקט ר"ל וכו' וכלומר דלא תיקשי הא ר"ל מוקי לדברי ר"ח במתני' בולד טומאה דאורייתא בין לר"מ ובין לר' יוסי ומדבריהם לא קאי אהא דר"ח וא"כ היאך אתה מוצא למ"ד אין אוכל מטמא אוכל שיהא הבשר הזה שלישי דאורייתא לר"מ ס"ל דמשקין אין מטמא אחרים מדאורייתא לא ע"י משקין ולא ע"י כלי. ומאי האי דמפרש ר"ל לדברי ר"ח דמתני' בולד טומאה דאורייתא הרי סוף סוף לא משכחת לה לכל דברי ר"ח אלא הכל מדבריהם להכי מסיימי והא דנקט ר"ל וכו' כלומר דה"ק אפי' אם נאמר דר"ח לא ס"ל להא דר"מ דאין משקין מטמאין אחרים מדאורייתא אלא כר' יוסי אליבא דר"ע דמדאורייתא הוא ושפיר משכחת לה שלישי דאורייתא ע"י משקין לא תיקשי דהשתא מאי מדבריהן דקאמר ר"מ משום דאיכא למימר דבאמת מדבריהם דקאמר לאו אדר"ח אלא מדבריהם דר"א ור' יהושע ובזה מסולקת קושית מהרש"א בדבור הנזכר שכתב צ"ע דהא לכ"ע מוקי להא דר"ח בולד טומאה דאורייתא ואכתי תיקשי לר"מ וכו' ולמאי שביארנו התוס' בעצמם הרגישו קושיא זו והיינו דמסיימי והא דנקט ר"ל וכו' כדאמרן ודע דהא דכתבו התוס' כמה פעמים בהסוגיא דאכתי לא נגזרה דכל הפוסל את התרומה מטמא משקין להיות תחלה היינו לר"ח סגן הכהנים דווקא אבל לר"ע ע"כ דכבר נגזרה גזרה זו וכדמסיים רבא בדף י"ד ע"ב בהדיא להא דקאמר ש"מ קסבר ר"ע טומאת משקין לטמא אחרים דאורייתא וכו' אי מדרבנן מאי איריא באב הטומאה אפי' בראשון ושני נמי כדתנן כל הפוסל וכו' ומשום דר"ע בתר י"ח דבר הוה כדכתבו התוס' לקמן דף י"ט ע"ב ד"ה ונימא אין טומאת ידים וכו'. ובהך סברא דאכתי לא נגזרה וכו' מתרצין החוס' גם להקושיא שהקשו שם לעיל ד"ה ולד טומא דרבנן וכו' הקשה ר"י למ"ד אין אוכל מטמא אוכל וכו' וזו היא קושית רש"י בעצמה שהקשה לקמן בשנויא דר' ירמי' ד"ה ר' יוסי לטעמיה שכתב ואכתי איכא לאקשויי וכו' ומסיים ורבינא דס"ל מקרא מלא דיבר הכתוב לא ס"ל דר' ירמיה וכו' ולתי' החוס' לא צריך לכל זה אלא דרבינא אית ליה נמי שנויא דר' ירמיה אלא דאכתי לא נגזרה דכל הפוסל כו' וצ"ל לשיטח רש"י דס"ל כדעת הרמב"ם בזה דגזירה דכל הפוסל וכו' גזירה קדמוניות היא. ואכתי בימי חגי נגזרה גזרה זו כדמוכח מהך שמעתתא דלקמן שם בפלוגתא דרב ושמואל אישתבוש כהני וכו' לפי פירוש הרמב"ם בזה בהקדמתו לסדר טהרות ובפ"ה דסוטה בארתי דבריו שם וכן לכל השיטות המתחלקות בפי' הך שמעתתא ולא רציתי להאריך כאן בזה בשכבר נתפשט שם דברי בדפוס והרוצה לעמוד על זה יעיין שם:

תיפתר שנטמא בכלי זכוכית. וכדמסיק לקמן ר' יוסי סבר מימר ארץ העמים תלויה וכלי זכוכית שריפה אבל לא קיימא המסקנא דבבלי פ"ק דשבת הכי דהתם בדף י"ז דשקיל וטרי כלי זכוכית מ"ט גזרו בהו טומאה וכו'. ומסיק לטעמא להא דלא גזרו טומאה לפשוטיהן משום דעביד רבנן בהו היכרא כי היכי דלא לשרוף עלייהו תרומה וקדשים. וכ"כ הרמב"ם בפ"א מהל' כלים בהל' ה' שלא גזרו עליהן אלא לתלות. מיהו הא דקשיא ליה אי להש"ס בפשיטות דקאמר וקודם לאושא לא היתה שריפה לדבריהן ומשמע דס"ל דאף על ודאי דדבריהן לא גזרו שריפה עד דאתי רבנן דאושא וגזרו ג"כ על ששה ספיקוח אלו בהא נמי לא משמע הכי בש"ס הבבלי לא בסוגיא זו בפרקין ולא במקום אחר. ורש"י ז"ל שפי' בפ"ק דשבת שם בד"ה עבדו רבנן היכרא וכו' להודיע שהוא מדבריהם ולא ישרפו עליה תרומה וקדשים דלא שרפי תרומה בשום טומאה דרבנן בר מן ששה ספיקות עכ"ל. ר"ל בהך טומאה דרבנן דלית לה עיקר מן התורה כלל. כגון כלי זכוכית וכיוצא בזה. אבל ולד הטומאה דמדבריהם מ"מ עיקר הטומאה באה מכח טומאה דאורייתא שורפין כדמשמע מכולא סוגיא דהתם דאוקי ולד הטומאה דדבריהן בבשר שנטמא במשקין שנטמאו מחמת שרץ דלמ"ד אין משקין מטמאין אלא מדבריהן. והכי קיי"ל ושורפין:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחילת הדף