12,333
עריכות
תשואת חן/מח: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
המשך
אין תקציר עריכה |
(המשך) |
||
| שורה 18: | שורה 18: | ||
'''ולפמ"ש''' אין כאן קושיא כלל דהא מודה שמואל דצריך לקרות איזה דבר מן התורה בזמן שכיבה וקימה. והכי נמי ניחא דלא פליג שמואל אהאי סוגיא דמנחות דף צ"ט אר"י משום רשב"י אפילו לא קרא אלא קריאת שמע שחרית וערבית בלבד קיים לא ימוש כו' ואסור לאמרו בפני עם הארץ רבא אמר מצוה לאמרו בפני עם הארץ ור"י ס"ל התם דאסור לקרות חכמות יונית דכתיב והגית בו יום ולילה ור"א ס"ל התם דאפילו קרא פרק א' ביום ופרק א' בלילה קיים מצות לא ימוש ואס"ד הא דאמרינן אליביה דשמואל דבשכבך ובקומך בדברי תורה כתיב דחייב אדם ללמוד יום ולילה למאי נפקא מינה שקיים מצות לא ימוש שהוא מדברי קבלה הא מכל מקום מחוייב עדיין במצוה דאורייתא בשכבך כו' וכן ר"י אמאי אמר מקרא דלא ימוש אמאי לא אמר קרא דכתב בתורה וכי אפשר דשמואל פליג אכולהו תנאי ואמוראי התם ולפמ"ש אתי שפיר דבשכבך ובקומך אתי לדברי תורה בזמן שכיבה וקימה ופ' א' יוצא ידי חובתו: | '''ולפמ"ש''' אין כאן קושיא כלל דהא מודה שמואל דצריך לקרות איזה דבר מן התורה בזמן שכיבה וקימה. והכי נמי ניחא דלא פליג שמואל אהאי סוגיא דמנחות דף צ"ט אר"י משום רשב"י אפילו לא קרא אלא קריאת שמע שחרית וערבית בלבד קיים לא ימוש כו' ואסור לאמרו בפני עם הארץ רבא אמר מצוה לאמרו בפני עם הארץ ור"י ס"ל התם דאסור לקרות חכמות יונית דכתיב והגית בו יום ולילה ור"א ס"ל התם דאפילו קרא פרק א' ביום ופרק א' בלילה קיים מצות לא ימוש ואס"ד הא דאמרינן אליביה דשמואל דבשכבך ובקומך בדברי תורה כתיב דחייב אדם ללמוד יום ולילה למאי נפקא מינה שקיים מצות לא ימוש שהוא מדברי קבלה הא מכל מקום מחוייב עדיין במצוה דאורייתא בשכבך כו' וכן ר"י אמאי אמר מקרא דלא ימוש אמאי לא אמר קרא דכתב בתורה וכי אפשר דשמואל פליג אכולהו תנאי ואמוראי התם ולפמ"ש אתי שפיר דבשכבך ובקומך אתי לדברי תורה בזמן שכיבה וקימה ופ' א' יוצא ידי חובתו: | ||
'''ובזה''' ניחא האי דתכלת וראיתם | '''ובזה''' ניחא האי דתכלת וראיתם אותו ראה מצוה זו וזכור מצוה אחרת התלויה בה וזו קריאת שמע, ולשמואל נמי אתי שפיר דגם לדידיה צריך לקרות בזמן קימה דבר תורה, ותמהני על דברי התוס' שכתבו דאסמכתא בעלמא הוא שהרי שם נחלקו ר"ש ורבנן אי לילה זמן ציצית ודרש ר"ש וראיתם אותו פרט לכסות לילה ורבנן אי לילה זמן ציצית ודרש ר"ש וראיתם אותו פרט לכסות לילה ורבנן היא מבעי' וראיתם אותו וזכרתם ראה מצוה זו וזכור מצוה אחרת אלמא דדרשה גמורה הוא ולפי מש"כ אתי שפיר. והא דאמר בפרק מי שמתו דף י"ז גבי נושאי מיטה את שלאחר מיטה צורך בהם חייב בקריאת שמע ופטורים מן התפילה פירש רש"י דתפילה דרבנן ומשמע דקריאת שמע הוי דאורייתא י"ל דאיירי שעדיין לא קרא עדיין שום דבר תורה וקורין קריאת שמע כדי לצאת חובת ובשכבך כו' דאורייתא. | ||
אחר שכ' זה מצאתי לתלמידי רבינו יונה שכתבו כן דלשמואל הא שכתוב בשכבך לא קאי על קריאת שמע דוקא אלא אדברי תורה שיקרא בכ"מ שירצה ומה שאנו קורין זה הפ' הוא מדרבנן הלך אינו חוזר וקורא וזה נוטה למה שפ' ודרך סלולה היא. | |||
אבל אכתי קשה מה דתנן בפרק קמא דשבת מפסיקין לקריאת שמע ואין מפסיקין לתפלה ומסיק הש"ס דאתאן לדברי תורה חבירים שהיו עוסקין בתורה ופירש רש"י דקריאת שמע דאווריתא דכתיב בשכבך כו' ואם כן לשמואל אמאי מפסיקין כיון שכבר עסקו בתורה שוב הוי דרבנן, ונ"ל דלשמואל היינו טעמא משום דאית ביה מלכות שמים החמירו בו יותר מתפילה. ומהא דאמרינן בדף י"ד דבעי מיניה דר' מאי להפסיק בהלל ובמגילה ואמר קריאת שמע דאורייתא פוסק כו' וכן מאי דאמר בגמ' {{ממ|[[בבלי/ברכות/טו/א|טו.]]}} עד כאן לא אמר ר' יוסי דלא השמיע לאזנו לא יצא אלא בקריאת שמע דאורייתא. וכן בפרק קמא דסוכה בשבתך בביתך פרט לחתן שפטור מן הקריאת שמע וכן הא דתניא בפרק קמא דברכות דף ט"ז הקורא את שמע צריך לכוין את לבו שנאמר שמע ישראל ולהלן הוא אומר הסכת ושמע ישראל מה להלן בהסכת כו' ובירושלמי בפרק קמא דברכות קריאת שמע ד"ת ותפילה אינו ד"ת אין מכל זה ראיה דקריאת שמע דאורייתא שהרי שמואל נמי מודה דעיקר קריאת שמע דאורייתא אלא דסבירא ליה דיוצא בשאר דברי תורה. הרי ישבתי כל המקומות אשר נראה דקריאת שמע דאורייתא אליבא דשמואל דסבירא ליה מדרבנן, ומעתה יש לתמוה על רוב הפסוקים שפסקו כר' אלעזר לגבי דשמואל ואין בידי שום סעד ורמז לדבריהם אלא מהא דאמרינן בסוטה דף מ"ב ואמור אליהם שמע ישראל מ"ש שמע ישראל אר"י משום רשב"י אפילו לא קיימתי אלא קריאת שמע אי אתה נמסרין בידן שמע מינה דצריך לקרות פרשת שמע דוקא וכיון דר"י פליג אשמואל הלכה כר"י ועוד כיון דר"י ור' אלעזר בחדא שיטתא קיימי הוה ליה שמואל יחיד לגבייהו. כל זה תוכן דברי הגאון ועוד איזה ראיות מש"ס ומדברי רש"י שאכתוב לקמן בשמו: | |||
'''ועתה''' אכתוב מה שהעלה ד' במצודתי אחר העיון בדבריו היטב הדק. מה שתמה על הכסף משנה שנתחכם יותר משמואל לא על הכסף משנה לבד תלונתו אלא גם על ספר תומת ישרים להגאון מהו' תם בן יחיא נכד לרבינו תם זלה"ה הובא במ"א בסימן ס"ז ועיין בספר תומת ישרים שאלה י"ג ואני זכיתי לראות בספר זה סימן י"ג וז"ל השאלה אשאלך מורי הרב והודיעני אי קריאת שמע דאורייתא או דרבנן ומה הוא קריאת שמע. תשובה, מצות עשה לקרות קריאת שמע בבוקר ובערב ואף על גב דשמואל סבירא ליה קריאת שמע דרבנן וקרא איירי בדברי תורה כבר פסקו כל הפוסקים כר' אלעזר וראיותיהם ממתני' דמשמע בין לב"ש ובין לב"ה דקרא בשכבך ובקומך בקריאת שמע איירי וכן דרשו בברייתא פרט לחתן ולעוסק במצוה, ודוחק לומר דכל הני אסמכתא, ועוד דכולהו מילי דקריאת שמע בקראי תלי' בין לר' דדרש והיו ובין לרבנן דאמרי שמע בכל לשון, ועוד ראיה מהך דאבעיא בהלל ובמגילה מאי שיפסיק קריאת שמע דאורייתא פוסק ועוד דבהדיא גרסינן בדף ך"א אלא קריאת שמע וברכת המזון דאורייתא וזו הגירסא נכונה כמ"ש התוס' וע"כ דאף ר"י לא פליג אר' אלעזר אלא בתפילה. ועוד מוכח ממתני' דמפסיקי' לקריאת שמע ופירש רש"י משום דהוי דאורייתא אף שיש לפרש לשמואל הטעם משום קבלות עול מלכות שמים מכל מקום דוחק הוא ומכל הנך ראיות משמע כר' אלעזר, אף על גב דתלמיד הוא לגבי שמואל, ולא מצאתי חולק על זה אלא ר"א הגאון יע"ש הרי דהגאון הסכים לדברי הכסף משנה דלשמואל צריך לומר דכל הני קראי אסמכתא נינהו ולא ניחא לומר דשמואל מודה דצריך לקרא' ד"ת בזמן שכיבה וקימה ולא פליג שמואל אלא משמע כמו שסובר הרב ואדרבה הביא שם יש מי שרצה לומר למאן דאמר קריאת שמע דאורייתא היינו דין התורה אין אנו מחוייבים לקרוא אלא פרשה אחת בבוקר ופרשה אחת בערב מאיזה פרשה ועמדו חכמים ומהם כמה נביאים וקבעו ג' פרשות ותקנו ג' פרשות ואכתוב מזה בשאלה ב' אבל למאן דאמר דרבנן הוי לגמרי דרבנן כמש"ל בס"ד טעמם ונימוקם: | |||
'''ומ"ש''' דראיות הפסוקים דרב פליג אשמואל בנדרים וס"ל דמצי למפטר נפשיה בקריאת שמע שחרית וערבית שמע מינה דקרא לאו בדברי תורה כתיב וכיון דרב פליג הלכתא כוותיה תמהני הא לא קיימא לן כרב בזה דהא טעמא דרב דסובר כר"י בשם רשב"י דאפילו לא קיים רק קריאת שמע שחרית וערבית קיים מצות לא ימוש והרמב"ם ב[[רמב"ם/תלמוד תורה/א#ח|פ"א מהל' תלמוד תורה דין ח']] פסק דלא כוותי' רק דצורך ללמוד בזמן קבוע מלבד קריאת שמע דשחרית וערבית. ועיין בלחם משנה שם וכן נמשך הבית יוסף אחריו בשולחן ערוך סי' רמ"ו, זולת רמ"א כתב בשם הג"מ דבשעת הדחק יש לסמוך אקריאת שמע וכיון דמלתא דרב לא קיימא במסקנא אין להביא ראיה דלא הלכתא כשמואל. | |||
ובעיקר סברתו שכתב לתרץ כל הקושיות דיש לומר {{לפיענוח|דרב}} כל הני מתני' וברייתא לא פליג אדשמואל דשמואל סבירא ליה דבשכבך ובקומך קאי על דברי תורה שמחוייב לקרות בזמן שכיבה וקימה ובפרשה א' יצא ידי חובתו, תמהני מאוד דלפי דבריו הוי תלמוד תורה מצות עשה שהזמן גרמא כמו מצות קריאת שמע לדידן מבואר בגמרא דהוי מצות עשה שהזמן גרמא מטעם דאינו חייב רק בזמן שכיבה ובזמן קימה בלבד ואם נאמר דלשמואל הך קראי בתלמוד תורה כתיב ואינו חייב מן התורה אלא בזמן שכיבה וקימה בלבד אם כן הוה ליה מצות עשה שהזמן גרמא, ובאמת מבואר בקדושין דף ל"ה בסוגיא דמצות עשה שהזמן גרמא דתלמוד תורה הוי מצות עשה שלא הזמן גרמא ומניה ילפינן דכל מצות עשה שלא הזמן גרמא נשים חייבות דהוי תלמוד תורה ופריה ורביה ופדיון הבן שלשה כתובים הבאים כאחד יעויין שם בסוגיא ובתוס' שם: | |||
'''ועוד''' דאם כן קשיא דר"י א"ש אדר"י א"ש דהנה שם דף למ"ד קאמר שעד כמה אדם מחוייב ללמוד את בנו תורה אמ ר"י אמר שמואל כגון זבולן בן דן שלמדו אביו מקרא כו' ופריך הש"ס ואבי אביו מי מחייב והתניא ולמדת אותם את בניכם ולא בני בניכם ומשני הוא דאמר כהאי תנא אין לי אלא בניכם בי בניכם מניין ת"ל והודעתם לבניך ולבני בניך ומה תלמוד לומר בניכם בניכם ולא בנותיכם ע"כ הרי מבואר דשמואל דרש בניכם ולא בנותיכם ואם נאמר דסבירא ליה לשמואל דתלמוד תורה הוי מצות עשה שהזמן גרמא כמו קריאת שמע לדידן אם כן קשה למה לי בניכם למעט נשים מתלמוד תורה תיפוק ליה דהוה לה מצות עשה שהזמן גרמא אלא וודאי לשמואל לא הוי תלמוד תורה מצות עשה שהזמן גרמא מטעם שאכתוב לקמן בס"ד מיהו קושיא זו אפשר לדחות על פי מה שכתבו התוס' שם דף ל"ד ע"א ד"ה גברי בעי חיי אף על גב דהאי קרא דלמען ירבו גבי תלמוד תורה כתיב כדאמרינן בשבת דף ל"ג כו' ועוד יש לומר דאין הכי נמי דהך קראי קאי גם כן אתלמוד תורה מיהו אין סברא דלחייבו נשים בתלמוד תורה משום סברא זו כיון דאשכחן מיעוטא בהדיא בניכם ולא בנותיכם כו' יעויין שם ולפי זה יש לומר דלעולם דשמואל סבירא ליה בשכבך ובקומך בדברי תורה איירי דוקא בזמן שכיבה וקימה כמ"ש הרב ואי קשיא דאם כן הוה ליה מצות עשה שהזמן גרמא ולמה לי קרא למעט נשים מתלמוד תורה זה אינו דאי לאו מיעוטא הוי מרבינן מן קרא דלמען ירבו דאטו גברי בעי חיי כו' וק"ל אמנם אף אם נאמר דסבירא ליה לשמואל דתלמוד תורה הוי מצות עשה שהזמן גרמא וודאי לא קיימא לן כוותי' בזה כדמוכח הסוגיא דף ל"ה דתלמוד תורה הוי מצות עשה שלא הזמן גרמא ואם כן מזה גופיה ראיה גדולה וברורה להפוסקים דלא כשמואל כדמוכח פשטא דסוגיא וא"ל דאם כן קשיא לר"י ולר"א דיוצא בתלמוד תורה בפרק אחד בשחרית ובפרק אחד בערבית לר' אמי במנחות ולר"י בשם רשב"י יוצא אף בקריאת שמע של שחרית וערבית אם כן קשה דהוי תלמוד תורה מצות עשה שהזמן גרמא אינו קושיא כלל דאף דיוצא בפרק אחד לר"א היינו שזמנו כל היום אימת שירצה וכן כל הלילה אימת שירצה ותו לא הוי מצות עשה שהזמן גרמא כמו שכתב המגן אברהם ב[[מגן אברהם/אורח חיים/נח#ז|או"ח סימן נ"ח ס"ק ז']] וז"ל שם דאם נאמר דמדאורייתא קריאת שמע זמנה כל היום וכל הלילה הו"ל מצות עשה שלא הזמן גרמא ובגמרא משמע דהוי מצות עשה שהזמן גרמא ובאמת שהגאון ח"ע בסי' י"ב יעו"ש מיהו מזה ראיה גדולה לדעת המגן אברהם ולקמן אכתוב מזה ואין כאן מקומו, וכן לר"י דיוצא אף בקריאת שמע של שחרית וערבית היינו דלימוד תורה זמנו כל היום וכל הלילה וכל אימת שירצה הוא מקיים העשה דלא ימוש ופשוט דיוצא בקריאת שמע שקרא בזמנו לשם חיוב קריאת שמע דהא גם בזמן שכיבה וקימה גם כן זמנו ודוק אבל אם נאמר כמו שכתב הרב דתלמוד תורה נמי דוקא בזמן שכיבה וקימה אם כן הוי מצות עשה שהזמן גרמא כמו קריאת שמע וזה וודאי ליתא כמו שכתב' וזה ברור לענ"ד: | |||
'''וא"ל''' דכוונת הרב דנהי בשכבך קאי אדברי תורה שמחוייב לקרות בשעת שכיבה וקימה מיהו עדיין מחוייב לעסוק בתורה כל היום מקבלה דוהגית יום ולילה ולכך הו"ל מצות עשה שלא הזמן גרמא זה אינו דאם כן הדרא קושית הגמרא לדוכתיה לרב הא מושבע ועומד הוא ולא שייך תירוץ הגמרא דיכול ליפטור עצמו בקריאת שמע אלא וודאי על כרחך צריך לומר דניפטר לגמרי בדברי תורה זהו כל היום{{הערה| הר"ן בנדרים {{ממ|[[ר"ן/נדרים/ח/א|ח. ד"ה הא]]}} כתב וז"ל מסתברא לי דלאו דווקא דבהכי מיפטר שהרי חייב כל אדם ללמוד תמיד יום ולילה לפי כחו ואמרינן בפ"ק דקדושין (דף ל) ת"ר ושננתם שיהו דברי תורה מחודדין בפיך שאם ישאלך אדם דבר שלא תגמגם ותאמר לו וכו', וקריאת שמע שחרית וערבית לא סגי להכי, אלא מכאן נראה לי ראיה למה שכתבי בפרק שבועות שתים בתרא דכל מידי דאתא מדרשא אע"פ שהוא מן התורה כיון דליתיה מפורש בקרא בהדיא דהיינו בשכבך ובקומך בקרית שמע שחרית וערבית מש"ה חלה שבועה עליה לגמרי כו', עכ"ל. ואם כן אף אם ובשכבך ובקומך לדברי תורה אתי מ"מ תלמוד תורה הוי מצות עשה שלא הזמן גרמא.}} וכן מבואר להמעיין היטב בדבריו. וגם כן אין לומר דמכל מקום לא דמי לקריאת שמע דקריאת שמע הוי מצוה עשה שהזמן גרמא דלאחר שעבר זמן קריאת שמע שוב הוי מעוות אשר לא יוכל לתקן מה שאין כן דברי תורה נהי דלא קרא בזמן שכיבה מכל מקום יכול לקיים אחר זה ג"כ ותו לא הוי מצות עשה שהזמן גרמא זה אינו כיון דקרא דבשכבך ובקומך איירי בדברי תורה שיעסוק בזמן שכיבה וקימה מנא לן דתו מתקן במאי דקרא לאחר זמן שכיבה וקימה ואי משום דכתיב והגית בו יום ולילה הא אמרינן דדי בערבית ושחרית לדידן הוא הדין בדברי תורה לשמואל: | |||
{{שולי הגליון}} | {{שולי הגליון}} | ||
{{ניווט כללי תחתון}} | |||
[[קטגוריה:תשואת חן]] | |||