רא"ש/קידושין/ב/ד: הבדלים בין גרסאות בדף

{{הועלה אוטומטית}}

אתמר רב אמר שליח נעשה עד דבי רבי שילא אמרי אין שליח נעשה עד והילכתא שליח נעשה עד ירושלמי ה"א חד בר נש אפקיד גרבא דחמרא גבי חבריה וכפר ביה אתא עובדא קמיה דר' ירמיה ועשה השליח עד וחייבו שבועה על הכפירה: אמר רבא אמר רב נחמן אמר לשנים צאו וקדשו לי אשה הן הן שלוחיו הן הן עדיו וכן בגירושין וכן בדיני ממונות כגון שאמר לשנים תנו מנה זה לפלוני שאני חייב לו הן אומרים נתננו ומלוה אמר לא נטלתי מיגו דיכלי למימר אהדרינהו ללוה יכלי למימר פרעניה למלוה אבל השתא דתקון רבנן שבועת היסת ואי אמרי אהדרינהו ללוה בעי אישתבועי ליכא מיגו דניחא להו למימר פרעתינהו למלוה הילכך נוגעים בעדות הן ולא מהימנו לאפסודי למלוה אלא משתבעי שנתנום למלוה ועשו שליחות הלוה ונפטרו הימנו והמלוה נשבע שלא נתנם לו ויגבה חובו מן הלוה כדין חנוני על פנקסו מכאן ראיה דאין הלכה כבן ננס דאמר בפרק כל הנשבעין דף מה. כיצד אלו ואלו באין לידי שבועות שוא ואע"ג דבריש בבא מציעא דף ב: דחק ליישב המשנה כבן ננס כמו כן דוחק להעמידה כסומכוס אע"ג דקי"ל כרבנן: אמר לשנים צאו וקדשו לי אשה הן הן שלוחיו וכו' ירושלמי שם א"ר אבין נראין הדברים כשקדש בשטר אבל בכסף נעשין כנוגעין בעדותן א"ר יוסי מכיון שהאמינום תורה אפי' בכסף מהימני א"ר בא אתא עובדא קמיה דרב ועשה שליח עד וה"ר יונתן הכהן ז"ל כתב בקידושי כסף היכא דליכא כפירת ממון כגון שהאשה אומרת לפקדון נתנוהו לי והם אומרים לקידושין אמרינן הן הן שלוחין הן הן עדים אבל היכא דאיכא כפירת ממון כגון שהאשה אומרת לא קבלתי כלל לא אמרינן הן הן שלוחין הן הן עדים: