ריטב"א/חולין/קל/א: הבדלים בין גרסאות בדף

{{הועלה אוטומטית}}

גמרא היכא לינופינהו אי אבראי לפני ה' כתיב אי אגואי קא מעייל חולין בעזרה. איכא למידק דמהכא משמע דהכנסת חולין לעזר' מדאורייתא דאי מדרבנן מנא תיתי לן מהכא דחולין אין חייבים בחזה ושוק מדאורייתא. וכן נמי משמע בפ' המוכר את הספינה באקשי' ודלמא לאו ביכורים נינהו וקא מעייל חולין לעזרה. ובמנחות פרק התודה נמי אמרי' גבי תודה שנתערבה בתמורתה חברתה אין לה תקנה אמרו למידן לפני רבי וליתי לחם ולימא אי הך דקיימא תודה היא הא תודה והא לחמ' ואי לא ליפוק לחולין ואמר להם וכי מכניסים חולין לעזרה אלמא איסור הכנסת חולין לעזר מדאוריית': דאי מדרבנן משום איסור דרבנן אמרי דאין לה תקנה וקשיא לן דהא בזבחים בפ' המדיר משמע דכניסת חולין לעזרה מדרבנן דתנן וכולן שהכהנים רשאין לשנות באכילתן לאכלן שלוקין צלויים ומבושלים ולתת לתוכם תבלין חולין ואי חולין לעזרה מדאוריית' האיך הוא מכניס לעזר' תבלין של חולין ותרצו רבותינו ז"ל דכל היכא דהוי כעין הקרבה אסור להכניסן לעזרה מדאורייתא כי הכא דהכי בעי למיעבד תנופה וכן ההוא דביכורים דפ' הספינה משום דבעי נמי תנופה אבל כל היכא דלית ביה כעין הקרבה כגון תבלין חולין שאינם באים אלא לתקן מאכלו מותר מדאורייתא דהוי כנכנס לעזרה בבגדים של חול וה"נ גמרינן בפרק הקומץ רבה על המלח שהכהנים ניאותין בו לאכילת חולין דפרכינן חולין מאי בעי התם ופרקינן דאמר מר יאכלוהו שיהא אוכלין עמה חולין ותרומה בזמן שהיא מועטת בה שתהא נאכלת על השובע אלמא כיון דלית בה צד מזבח וכעין עבודת גבוה מותר והיינו מעשה דהילל שהיה מביא כשבתו חולין לעזרה ומקדישה וסומך עליה ושחטה דכיון שלא היה עושה בה מעשה הקרבה בעוד חולין עד שמקדישה מותר להכניסה חולין ומצינו לרב רבי משה ז"ל שכתב בפרק ב' מהלכות שחיטה שאסור להכניס שם אפילו לחם ופירות ואפשר שדעת רבינו ז"ל דהיינו איסורא דרבנן כי היכא דמעייל להו תמן שלא לצורך שלא התירו חכמים אלא הכנסת ומלח דאית ביה צד מצוה וליכנס בבגדי חול דלא אפשר בלאו הכי וכן הלל דלא אפשר בלאו הכי משום דכי תחדל לנדור אבל היכא דעביד שלא לצורך מצוה כלל אע"ג דלא עביד בה עבודת גבוה אסור מדרבנן כ"ש אי הוי לחם בלחמי תודה ופירות בפירות ביכורים ועביד בהו כעין עבודה דהשתא איכא אסורא דאורייתא כנ"ל: