חפץ חיים/פתיחה/לאוין
|
< הקודם · הבא > |
א[עריכה]
המרגל בחבירו עובר בלא תעשה שנאמר לא תלך רכיל בעמיך. איזהו רכיל זה שטוען דברים והולך מזה לזה ואומר כך אמר פלוני עליך כך וכך שמעתי על פלוני שהוא עשה לך. אעפ"י שהוא אמת הרי זה מחריב את העולם. ויש עון גדול מזה עד מאוד והוא לשה"ר והוא בכלל לאו זה והוא המספר בגנות חבירו אף על פי שאומר אמת אבל האומר שקר נמצא מוציא שם רע על חבירו.
ב[עריכה]
ועובר נמי המספר או המקבל בלאו דלא תשא שמע שוא וקרי ביה נמי לא תשיא ואם כן לאו זה כולל לשניהם.
ג[עריכה]
ועובר נמי המספר במה דכתיב השמר בנגע הצרעת לשמור מאוד ולעשות ופירשו בספרי דמה שכתבה התורה לשמור מאוד הכוונה שלא לשכח מלהזהר מלשה"ר שלא תבא עליך הצרעת על ידי סיפור הזה.
ד[עריכה]
ועובר נמי המספר והמקבל בלאו דלפני עור לא תתן מכשול כי כל אחד נותן מכשול לפני חבירו שיעבור על לאוין המפורשין בתורה אך יש חילוק בין המספר והמקבל בזה דהמספר עובר בלאו זה בין אם השומעים רבים או מועטים ואדרבה כל שיתרבו השומעים יתרבה עליו הלאו זה כי הוא נותן מכשול לפני כמה אנשים. לא כן המקבל אפשר דאינו עובר בלאו זה רק אם הוא לבדו שומע ממנו עתה הלשה"ר או הרכילות ואלו היה הולך עתה מאצלו לא היה לו אל מי לספר הלישנא בישא שלו אבל אם יש בלעדו שומעים אחרים בעת מעשה אפשר דאין עובר השומע על לאו זה כי אם על לאווין אחרים המפורשים בפתיחה זו ועיין בבאר מים חיים. וכל זה אם בא אחר התחלת הסיפור אבל הראשון שהתחיל לספר לפניו אף שבאו אח"כ אל השמועה הרעה הזאת עוד אנשים בוודאי עובר בכל גווני כי על ידו הותחל האיסור. ועכ"פ צריך להזהר מאור מחבורות כאלה שלא לישב עמהם כי למעלה כולם נכתבין בשם חבורת רשע כי כן איתא בצוואת ר"א הגדול שצוה להורקנוס בנו וז"ל בני אל חשב בחבורות האומרים גנאי מחבריהם כי כשהדברים עולים למעלה בספר נכתבין וכל העומדים שם נכתבין בשם חבורת רשע.
ה[עריכה]
ועובר נמי המספר לשה"ר בלאו דהשמר פן תשכח את ה' אלהיך שהוא אזהרה לגסי הרוח כי כיון שהוא מלעיג ומתלוצץ על חבירו מסתמא הוא מחשיב את עצמו לחכם ולאיש באנשים כי אילו היה מכיר את נגעי עצמו לא היה מלעיג מחבירו וידוע מאמר רז"ל בסוטה (דף ה') שעון הגאוה קשה עד מאוד כדאיתא שם שעבור זה אין עפרו ננער לתחית המתים והוא כעובד עכומ"ז ושכינה מייללת עליו והוא נקרא תועבה עי"ש בגמרא ובפרט אם בסיפור הזה של קלון חבירו הוא מכבד את עצמו בוודאי עובר בלאו זה מלבד מה שכרתוהו ברוח קרשם מעולם הבא ואמרו המתכבד בקלון חבירו אין לו חלק לעולם הבא.
ו[עריכה]
ועובר נמי המספר והמקבל בלאו דלא תחללו את שם קדשי אחרי שאין בזה תאוה ולא הנאה גשמית שעי"ז יתגבר יצרו עליו, על כן נחשב העון הזה כמרד ופריקת עול מלכות שמים בעלמא ומחלל שם שמים בזה וזה דברנו אפילו בסתם איש ישראל ובפרט אם הוא איש חשוב שהכל מסתכלין על מעשיו בוודאי מתחלל השם עי"ז ועאכ"ו אם היה העבירה הזאת ברבים בוודאי שהחטא גדול עד מאוד שנקרא מחלל שם שמים ברבים.
ז[עריכה]
ולפעמים עובר המספר ג"כ בלאו דלא תשנא את אחיך בלבבך כגון אם בפניו שלום ידבר את רעהו ושלא בפניו מבאיש את ריחו בפני אחרים ועאכ"ו אם בפירוש מצוה להם שלא ילכו ויודיעוהו דבוודאי עובר על לאו וה.
ח, ט[עריכה]
ולפעמים שהמספר עובר ג"כ על לאו דלא תקום ולא תטור כגון שיש לו שנאה עליו ע"ד שביקש ממנו לעשות לו טובה בדבר שאילת ממון וכיוצא בזה (כמו שכתבתי בבמ"ח בשם הרא"ם) ולא הטיבו ועבור זה נוטר לו שנאה בלבו וכשרואה אח"כ עליו שום דבר גנאי מפרסמו בפני אנשים והוא עובר מתחלה על הנטירה שבלב על לאו דלא חטור ואח"כ כשנוקם ממנו וסיפר עליו עבור זה הדברי גנות שראה עליו עובר על לאו דלא תקום אלא צריך שימחה הדבר מלבו.
י[עריכה]
ואם קם והעיד עליו לפני בית דין בדבר איסור ביחידי כיון שאין יכול לבוא מזה שום תועלת לענין ממון ושבועה ולא לענין לפסול את האיש הזה מחזקת כשרותו כיון שהוא עד אחר בדבר א"כ שם ביש בעלמא הוא דקא מפיק עליו ועובר עי"ז ג"כ על לאו דלא יקום עד אחר באיש לכל עון ולכל חטאת וצריכין ב"ד (בימים הקדמונים) להלקותו עבור זה הדבר.
יא[עריכה]
וכל זה שכתבנו הוא במספר ביחידי או שומע ביחידי אבל אם הוא מדבק עצמו לחברה של אנשי רשע ובעלי לשה"ר כדי לספר להם או כדי לשמוע מהם עובר ג"כ על לאו דלא תהיה אחרי רבים לרעות (לפי מה שכתב רבינו יונה במאמר ג') שהוא אזהרה שלא להסכים ולהתחבר עם עושי עול אף שהם רבים ועיין לקמן באות ה' במ"ע שם תראה שעובר ג"כ על מ"ע ע"י התחברותו הרעה הזאת ועיין לעיל באות ד' בפנים במה שכתבתי בשם פדר"א בצואתו לבנו על ענין זה.
יב[עריכה]
ואם הוא מחזיק במחלוקת ע"י סיפורו עובר עוד על לאו דלא יהיה כקרח וכעדתו שהוא אזהרה שלא להחזיק במחלוקת כדאיתא בסנהדרין (ק"י ע"א).
יג[עריכה]
ופעמים הרבה מצוי עוד לאו אחר והוא לפי מה שרגילין הרבה פעמים לבזות לחבירו במעשיו הראשונים או בפגם משפחה או במיעוט חכמתו בתורה או במלאכתו כל איש לפי ענינו אשר נאמר לו דברים אשר יכעיסוהו ויבהילוהו ולא יוכל להעזר מהם אפילו אם היה הדבר בינו לב"ע עובר על לאו דלא תונו איש את עמיתו דאיירי באונאת דברים כדאיתא בב"מ (דף נ"ח) וק"ו אם היה זה בפני אנשים. ונמצא לפ"ז שהמגנה לחבירו בין ברכילות ובין בלשה"ר בפניו ובפני אחרים מלבד שיש עליו לאו דלשה"ר ורכילות כמו שכתבנו לעיל עובר ג"כ בלאו זה.
יד[עריכה]
ואם גינהו כ"כ בדברים הנ"ל וכיוצא בהם בפניו ובפני אחרים עד שנשתנה פניו עי"ז עובר ג"כ על לאו דלא תשא עליו חטא שהזהירה התורה בזה שלא לבייש את חבירו ישראל אפילו במקום התוכחה ובינו לבין עצמו דהיינו שלא לדבר אתו קשות עד שיכלימנו ק"ו שלא במקום התוכחה ובפני אחרים. וכ"ז שלא היה ברבים אבל אם הלבין את פניו ברבים כבר כרתוהו רז"ל מעוה"ב ואמרו המלבין את פני חבירו ברבים אין לו חלק לעוה"ב.*)
טו[עריכה]
ואם הוא יתום או אלמנה אפילו הם עשירים וסיפר גנותם בפניהם עובר עוד על לאו אחר והוא כל אלמנה ויתום לא תענון שהזהירה התורה בזה שלא להקניטן או להכאיב לבן בשום מין צער. ועונשו מפורש בתורה וחרה אפי והרגתי אתכם וגו'.
טז[עריכה]
ולפעמים עובר עוד על איסור חנופה שהוא להרבה גאונים (הרא"ם בעל התוספות וגאון ור"ש בן גבירול) לאו גמור והוא לאו דלא תחניפו את הארץ, כגון אם מתכוין בסיפורו הלשה"ר והרכילות כדי להחניף להשומע שהוא יודע שיש לו על אותו פלוני שנאה מכבר ועי"ז ימצא חן בעיניו והוא עון פלילי כי המעט ממנו אשר אינו מקיים מצות הוכחה (שהוא מ"ע דאורייתא) להוכיחו על השנאה אשר בינו ובין חבירו אבל גם יחזיק בסיפוריו את השנאה אשר ביניהם מכבר ועל ידו ישגה באולתו יותר ויותר ויולד מזה מחלוקת חדשה ועוד כמה קלקולים השם ישמרנו.
ודע דעון זה בעו"ה מצוי הרבה מאוד והוא כשאחד מספר בגנות חבירו והשומע אף שמכיר שדבר זה שדיבר על חבירו שלא מן הדין הוא אעפ"כ הוא גם כן מנענע ראשו לדבר זה ומחליק גם הוא את הדבר בלשונו שמוסיף איזה תיבות לפגם מפני שהמספר לפעמים הוא בעה"ב חשוב וכדומה שיש לו ממנו טובות או שירא שיחזיקו אותו לאינו חכם וכדומה, וע"כ יסיתנו היצר מפני הדחק שיסכים גם הוא לזה. אבל תדע אחי שזה הוא בעצם לאו דחנופה אפילו אם רק יוסיף איזה תיבות כאשר מתבאר בבאר מים חיים ועל ענין כזה שייך מה שנאמר ושמת סכין בלועך אם בעל נפש אתה. וחייב אדם למסור עצמו לסכנה ואל ישיא את נפשו עון אשמה כזה. ועל פי התורה צריך בשעת מעשה עכ"פ להתחזק מאוד שלא לסייעו אפילו בתנועה אחת שיראה ממנה שהוא מסכים לסיפורו ועל זה שייך מאמר חז"ל בעדיות פ"ה מוטב שיקרא אדם שוטה כל ימיו וכו'. וזה הוא אפילו אם הוא מבין שדבריו בתוכחה לא יהיו נשמעין להמספר דאל"ה בוודאי חייב להוכיחו ג"כ ע"ז כאשר יתבאר אי"ה לקמן בהלכות לשה"ר כלל ו'.
יז[עריכה]
ולפעמים יש עוד לאו אחר. לפי מה שמצוי בעו"ה שמדבר עליו לשה"ר מתוך כעס ובשעת מעשה הוא מקללו ג"כ ופעמים הוא מקללו בשם אפילו בלע"ז והוא עובר בזה על לאו גמור דלא תקלל חרש (וכוונת הכתוב הוא אפילו חרש וכ"ש מי שאינו חרש וכמבואר בח"מ בסימן כ"ז).
הרי חשבנו שבעה עשר לאוין הרגילין לבוא ע"י סיפור לשה"ר ורכילות אפילו הוא מספר רק לישראל דאם הוא מלשין על ישראל בפני כותי איסורו יותר גדול ויותר חמור ונכנס לפעמים בכלל מסור כאשר נבאר אי"ה לקמן בהלכות לשה"ר בכלל שמיני.
והרבה מהלאוין הנ"ל שחייבים עליהן מיתה בידי שמים כמו על גנות דאלמנה ויתום ועל חילול השם. והרבה מהן שנוגע בענין עולם הבא כגון מלבין פני חבירו ברבים ומתכבד בקלון חבירו למי שמרגיל את עצמו בעון החמור הזה של לשון הרע ורכילות כאשר נבאר אי"ה הכל לקמן.
*) הגה"ה. ודע דאצל הולכי רכיל מצוי מאד לאו זה על ידי מה שקורין בלשון אשכנז "אויס פירין". ואסביר לך זה בלשון הקודש כדי לידע כמה לאוין דאורייתא באין על ידי מדה גרועה הזו. והוא כשיספר לו ראובן לשמעון, לוי דבר עליך לפני כך וכך (ותיכף עובר ראובן בזה על לאו דלא תלך רכיל בעמיך ושאר לאוין ועשין וכנ"ל) ושמעון מאמין לדבריו (והוא עובר על לאו דלא תשא שמע שוא ושאר לאוין ועשין וכנ"ל) ואחר כך כשפוגע שמעון בלוי הוא מתחיל לחרפו ולבזותו (והוא עובר בזה על לאו ולא תונו איש את עמיתו דכי משום שהוא מקבל לשון הרע עליו וחושב שהוא דיבר עליו לשון הרע הותר לו להונות אותו) ולוי עומד ומשתאה על מה ולמה אתה מחרפני עד ששמעון בכעסו מספר לו למה גנית אותי לפני ראובן וכי סבור אתה שאיני יודע והלא ראובן סיפר לי (ועובר הוא גם כן על לאו דלא תלך רכיל וגו' כמו שמפורש בכל הפוסקים דקאי על אמת) והוא מתרץ את דבריו לומר כי שקר ענה בי ראובן לפניך וחנם חרפתני. ואח"כ כשפוגע שמעון בראובן היצר מסיתו לגמור עוד הענין הרע הנ"ל בכי טוב ואומר לו מפני שקרותך הסיתני לבלע את לוי חנם והלא הוא אומר להד"מ. ועבירה גוררת עוד עבירה, ואומר לו ראובן לשמעון לך עמי ותראה שאני אומר אלו הדברים בפניו ממש, ומסתמא הבא לטמא פותחין לו, והולך עמו ופוגע בלוי ואומר לו שמעון לראובן אמור בפניו ומלביש ראובן את עצמו במדת העזות לאמר, אתה דברת עליו לפני כך וכך (והוא עובר עוד הפעם על לאו דלא תלך רכיל וכנ"ל אף על אמת) ותיכף מתלבן פני לוי (ועובר ראובן ג"כ על לאו דלא תשא עליו חטא וכ"ל) ולוי משיב אמת דברתי אבל לא באופן זה ובניגון זה אמרתי כידוע כי כמה דברים משתנין בתנועה אחת ושמעון משיב עתה אף אם תכחיש אלף פעמים לא אאמינך, אחרי שאמר הדברים בפניך (ועובר ג"כ עוד על לאו דלא תשא שמע שוא כמו שאברר לקמן שמן התורה אסור להאמין בשום אופן וכי מפני שהרשע הזה הלביש את עצמו במדת החוצפה והעזות ואמר בפניו הותר לאו דלא תשא שמע שוא, וכמו שיבורר לקמן איה"ש בכלל ז' סעיף ב'). הנך רואה שכמה מהלאוין הנ"ל באו מצד אהבת המדה הגרועה הנ"ל שאילו היה ראובן זה הולך בדרכי הש"י היה לו לשתוק ולקבל על עצמו חשדו של שמעון שיחשדהו לשקרן בענין לוי ולא לילך עם שמעון אצל לוי ולהוסיף עונות על עונו הראשון דרכילות ד' ישמרנו ממדה הגרועה הזאת.