הרי בשמים/ב/קיח
|
< הקודם · הבא > |
בעזה"י יום ג' זיין טבת שנת תרמ"ט לפ"ק סטרי
- ישאו הרים שלום לכבוד ידידי הרב החריף ובקי זך השכל כש"מ מנשה פריש נ"י ראב"ד ומו"ץ דק"ק באלחוב יצ"ו
מכתבו הגיעני והנני להשיב לו על אתר כמבוקשו בדבר המשפט שבא לפניו ראובן שכר סעקציע מכמה כפרים חזקת היי"ש משמעון ששכר מקיר"ה כמה סעקציען וראובן השכיר הקרעטשמיס לאחדים וכעת אחרי שעלה המכס מהיי"ש למאד כנודע אמר שוכר א' שהי' לו בשכירות ממנו קרעטשמא א' בכפר שא"א לו להחזיק עוד הקרעטשמא מפאת שמחמת היוקר נתקלקל הפדיון מהיי"ש וירד עשר מעלות אחורנית וכאשר יצא חוק המכס הנ"ל עזב השוכר הזה את הקרעטשמא שלו ועקר משכני' וסיכי' משם ותקע אהלו בהעיר והקרעטשמא נשארה ריקם ולהמשכיר יש עוד קרעטשמיס בכפר ההוא ועכשיו תובע המשכיר מהשוכר דמי שכירותו בעד ארבעה חדשים עד תום זמן השכירות היינו עד יענר הבע"ל והמשכיר יש לו קאפציע ממנו ארבעים ר"כ ונלקח עבור האינווענטאר מהקרעטשמא ותובעו חוץ לזה דמי השכירות מהארבעה חדשים עכת"ש:
הנה בהשקפה ראשונה הי' נראה לדמות דין זה להא דתשו' מהרמ"פ שהובא בסמ"ע סי' שכ"א בראובן ששכר משמעון חזקת חנותו על ז' שנים בעד שכר קצוב לשנה ואח"כ נתקלקל ההלואה מפאת גזירת השררה שלא להלוות רק על משכונות ושלא יעשה השופט שום משפט לנגוש העכו"ם שיקבלו בהלואה בריבית באמנה דהוי מכת מדינה דומיא דנקצץ האילן כולו או יבש הנהר כולו ולכל הדיעות שם יוכל עכ"פ השוכר לחזור. ובמה שמסתפק מעלתו מכח דברי המח"א שהובא בנתה"מ סי' שי"ב שכ' דאם הקדים לו שכרו עפ"י שהתנה עמו כך אפי' במכת מדינה א"צ המשכיר להחזיר דמי השכירות דבכה"ג לכ"ע שכירות ליומא ממכר הוא. הנה לכאורה הי' נראה לבאר בזה דברי התוס' בערכין כ"א. שכ' בהא דא' התם המשכיר בית לחבירו ונתנגע אעפ"י שחלטו כהן א"ל הש"ל וכ' התוס' וז"ל והא דא' הכא דא"ל הש"ל היינו כגון דא"ל בית זה וכיון דהוא בעין א"ח להעמיד לו בית אחר מיהו הפסיד שכרו והוי כמו מתה או נשברה דא' התם חייב להעמיד לו חמור אחר ופירש"י או יפסיד שכרו ולכאורה צריך להבין לפמ"ש התוס' שם מקודם דבית מוחלט אסור בהנאה הרי א"י ליטול שכר בלא"ה דהא דמי השכירות הו"ל חליפי איסור הנאה ולדברי המח"א יהי' נכון דכיון שהקדים לו שכרו בכה"ג הו"ל כמכר והוי כמכורה לו משעה ראשונה וא"כ נקנה להשוכר קודם שנעשה איסוה"נ וא"כ ל"ה השכר חליפי איסור הנאה ושפיר קמ"ל דבכ"ז הפסיד שכרו דהוי כמתה או נשברה. והנה אין להקשות מדברי הירושלמי סוטה פ' משוח מלחמה הלכה ד' וכ"פ הרמב"ם פ"ז מה' מלכים הי"ב לענין בנה בית ולא חנכו דחוזר מעורכי המלחמה דאם בנה בית והשכירה לאחרים אם השוכר הקדים לו שכרו לי"ב חודש הו"ל כאלו חנכו ולא דר בה י"ב חודש דאינו זז ממקומו ע"ש ואי איתא דבהקדים לו שכרו הו"ל כאלו מכרה לו א"כ אין הבית עתה שלו ואמאי אינו זז ממקומו. אמנם באמת לק"מ דהרי עכ"פ אינו מכירה עולמית והו"ל מכירה לזמן דאין לו להשוכר רק ק"פ והקה"ג שלו וא"כ הו"ל הבית שלו וכשהקדים לו שכרו הו"ל כאלו חנכו ולא דר בו עדיין יב"ח דאינו זז ממקומו. אמנם טעמו של דבר זה אינו מובן לפענ"ד דנימא דבכה"ג אפי' במכת מדינה א"צ להחזיר השכירות דהרי דעת הרא"ש בתשו' הובא בטור ח"מ סי' ר"ס דבכ"מ שכירות ליומא ממכר הוא וכ"ה ג"כ דעת הרשב"א כמ"ש בב"י סי' שי"ב ובכ"ז דעת הרשב"א והרא"ש דלעולם צריך המשכיר להחזיר השכירות בנפל או נשרף אפי' היכי דלא הוי מכת מדינה כמו שהובא דעתם בב"י שם ובמחבר סי"ז. ולכאורה הי' נלפענ"ד עפמ"ש הש"ך בסי' של"ד סק"ב בהא דכ' הרמ"א שם מי ששכר בית לדור בו ומת תוך זמן השכירות דא"צ לשלם לו רק מה שדר בו וכ' בש"ך שם דאף אי שכירות ליומא ממכר הוא מ"מ אין היורשים צריכין לשלם די"ל דלכל יומא ויומא ממכר הוא וא"כ י"ל דבשלמא בלא התנה להקדים לו השכירות הוי כל יומא ויומא ממכר בפ"ע וא"כ אחר שנפל או נשרף שאינו דר בו כלתה המכירה ושפיר צריך להחזיר לו השכירות משא"כ בהתנה להקדים לו השכירות וקיבל השכירות במוקדם הו"ל כאלו מכרה לו מעכשיו על כל זמן השכירות בפעם א' ולכך א"צ להחזיר לו השכירות לכ"ע אפי' היכי דהוי מכת מדינה כמו במוכר שדה לחבירו ואשתדוף ביד הלוקח אפי' בענין דהוי מכת מדינה א"צ המוכר להחזיר הדמים. אמנם ראיתי להמח"א בעצמו בה' שכירות סי' ה' שחולק על הש"ך בזה שעל כן גוף סברת המח"א אינה מובנת כלל והא דמצינו בתוס' ב"מ ע"ט: גבי ספינה זו ויין זה שכ' שם דכיון שנתן לו שכרו נתרצה שיהא שלו ויד התובע על התחתונה לכך אם נתן לו כל שכרו א"צ להחזיר לו אפי' בעד חצי הדרך שלא הלך דכיון שהמשכיר קיבל שכרו במוקדם אסתלק לי' מהספינה שע"כ כ' התוס' בערכין שם ד"ה הק' למלק דבהקדים לו שכרו א"י המשכיר להקדיש תוך זמן השכירות כיון דחשקיבל השכירות אין לו שום שעבוד על השוכר משא"כ בלא הקדים לו שכרו עדיין לא נסתלק המשכיר משום שיש לו עוד שעבוד על השוכר על דמי השכירות וכמבואר כ"ז בר"ן נדרים מ"ו: ע"ש אבל לא שיהי' ע"י הקדמת השכר מכירה ממש שלא יהי' צריך להחזיר דמי השכירות אפי' במכת מדינה ועמ"ל פכ"ג מה' מכירה ה"ח. ואדרבא בתוס' ב"מ שם עמוד א' ד"ה אלא משמע איפכא בהא דפריך התם בספינה סתם ויין זה אם לא נתן אמאי לא יתן לימא לי' הב לי ההוא חמרא ואנא מייתינא ספינתא וכ' התוס' וז"ל וקשה דאמאי יתן לו כלל מחצי הדרך שלא הלך אפי' כפועל בטל כיון שאירעו אונס כו' וה"נ ע"כ פריך שיתן אפי' שכר חצי הדרך שלא הלך מדניחא לי' הא דקתני אם נתן לא יטול דמשמע אם נתן כל שכרו לא יטול כלל ולכאורה מנ"ל להתוס' הא דילמא הפירכא הוא דאמאי לא יתן עכ"פ שכר חצי הדרך שהלך אבל בעד חצי הדרך שלא הלך א"צ ליתן דא"י לומר לו מזלך גרם דשכירות ליומא לאו ממכר הוא אבל אם נתן לו כל שכרו במוקדם בכה"ג הוי ממכר וא"צ להחזיר לו כלום משום דיכול לו מזלך גרם כמו בלוקח א"ו דל"ה עי"ז ממכר ואפי' אי נימא דבכה"ג שכירות ליומא ממכר הוא בכ"ז ל"ד למוכר ממש דיכול למימר לי' ללוקח נסתחפה שדך משא"כ בשכירות אף אי יהי' דינו כמכר הא א"י לומר לשוכר מזלך גרם כיון דבאמת עיקר ההפסד הוא למשכיר שגוף השדה הוא שלו וכמבואר כ"ז בתשו' מהר"ם פדואה הנ"ל ע"ש שוב עיינתי במח"א ה' שכירות סי' ז' שכ"כ לענין מי ששכר בית לזמן ואח"כ ברחו מחמת המגפה דאף דהוי מכת מדינה א"צ להחזיר לו השכר בהקדים לו שכרו והתם יתכן שפיר לומר דמזלי' דשוכר גרם כמו בלוקח כיון דגוף הבית לא נתקלקל שאין הפסד להמשכיר ועוד יוכל לדור בו אחר יעבור זעם. וגם התם הלא אין העיכוב מצד המשכיר שיכול לומר הא ביתא קמך דבגוף הבית לא נולד שום קלקול ובפירוש כ' התם דבדין דנשרף כל העיר מודה דאפי' הקדים לו שכרו יחזיר משום דדמי לספינה זו ויין סתם דהשוכר אומר לו אנא הא קאימנא והמשכיר א"י לקיים תנאו ע"ש ומפורש הכי באמת ברמ"א סי' שי"ב. ומכח זה היינו דנין בעת שהיתה השריפה הגדולה פה עירנו בשנת תרמ"ו שנשרפה כל העיר ותבעו השוכרים דירות מהבעה"ב המשכירים שיחזרו להם מה שנתנו במוקדם שכר דירה מזמן השריפה ואילך ופסקנו שמחויבים המשכירים להחזיר דמי השכירות מהזמן שאחר השריפה. והה"נ בנ"ד אי הי' באמת קלקול בגוף העסק באופן שא"י להשתמש כלום כעובדא דמהר"ם פדואה שנתקלקלה ההלואה באמנה לעכו"ם לגמרי בודאי הי' מחויב המשכיר להחזיר דמי השכירות כיון שהי' מכת מדינה אמנם הלא בנ"ד לא נתקלקל עסק הקרעטשמא לגמרי רק דליכא ריוח כ"כ וצריך לטרוח יותר על הריוח ודמיא זה למקבל שדה מחבירו ויביש נהרא זוטא דא"ל איבעי לך לאתויי בדוולא כיון דאפשר לאתויי בדוולא מנהרא רבא דדוקא באכלה חגב או נשדפה שא"י לתקן הקלקול ע"י שום טורח מנכה לו וכן בדף ע"ח. בהשוכר חמור והבריקה או נשתטה כיון דעדיין ראוי' קצת למלאכה הראשונה אינו מפסיד שכרו ולפענ"ד בנ"ד אין מקום לומר כלל שיהי' ע"י העלאת המכס מכת מדינה דיוכל השוכר לחזור בו ולנכות מהשכירות דאטו אם הי' עולה השער מהיי"ש והי' מתייקר כ"כ כמו עם המכס דהשתא נימא דהוי מכת מדינה ומנכה לו מהשכירות. כי על כן לפענ"ד מחויב השוכר לשלם להמשכיר בעד הארבעה חדשים אפס שצריך לחשוב לו הנחה לפי ערך שנותנין להאורנדריש אחרים אחר שנתחדש כעת המכס מהיי"ש. הנלפענ"ד כתבתי דברי ידידו דור"ש באהבה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |