הרי בשמים/ב/קיט
|
< הקודם · הבא > |
בעזה"י יום א' טו"ב אדר תרמ"ז לפ"ק סטרי.
- שפעת שלום וברכה לכבוד ש"ב הרב המאה"ג החריף המופלג בתו"י כש"מ מנחם מענדיל ראבין נ"י אבד"ק באליגראד ולהרב החריף וכו' מוה' נתן נטע זיכרמאן נ"י דומ"ץ דק"ק הנ"ל יצ"ו.
מכתבם הגיעני וחשתי להשיב להם אות יום כמבוקשם עד"ש בעובדא דאתא לקמייהו בראובן שהוא מחזיק אורנדא בכפר קרוב לארבעים שנה ולפני איזה שנים קנה שמעון חלק מהכפר הנקרא פילוויריג ובתוכו נכלל האורנדא הלזו ואז באו רו"ש לעמק השוה בשכירת האורנדא ואחר איזה זמן התחיל שמעון לערער על חזקת ראובן ועשה לו אויפקינדיגונג בנימוסיהם והתעצמו בדין ואח"כ שקטה המריבה בינותם והיום קרבו למשפט לפני מעלתם והנה שמעון בא בטענה שהחזקה הזאת היתה מאז מעולם של אבותיו ואבות אבותיו ורק כאשר התחילו לירד מנכסיהם גברה יד ראובן והשיג גבולם באלמות ופעמים רבות הגיד לו שהוא יושב בעסק האורנדי הלזו באיסור ומאת ד' היתה זאת שהשיגה ידו לקנות החלק כפר אפס יען שעד עכשיו הי' לו לשמעון עסק אחר השכיר אורנדא זו לראובן ועתה שנדחה מעסקו מחמת איזה סיבה והוא מטופל בבנים ובנות נשואות ולא נשא אותם הפילוויריג לשבת יחדיו שעל כן רצונו להושיב א' מבניו בהאורנדא הלזו ועוד טוען שראובן בפשיעתו קלקל את המזיגה מהקרעטשמא וגוף הקרעטשמא והשדות ושמעון התרה בו שאם יעשה כן לא ישכיר לו האורנדא והוא לא שת לבו לדבריו וראובן השיב כי בעת ששכר את האורנדא הי' יושב ערל בתוכה והאמת שהיתה החזקה של אבות שמעון אבל הוא קנאה מהם והי' לו שטר קנין ונאבד ממנו בהמשך הזמן ומעולם לא ערער שמעון עליו רק ישב בשופי והשקט עד שקנה שמעון את הפילוויריג וגם בדבר קלקול הקרעטשמא והשדות הוא מכחיש אותו זהו תוכן טענותיהם:
הנה כבוד מעלתם החלו לדון שאף ששמעון מיחה בראובן שיושב באיסור עכ"פ כיון של"ה המחאה בפני שנים מבואר בסי' קמ"ו ס"ב דל"מ. אכן לפענ"ד ל"ד דהתם אמרינן שכונתו להשטות בו מדלא מיחה בפני עדים ולכך לא נזהר בשטרו משא"כ בנ"ד הועילה עכ"פ המחאה אפי' בינו לבינו לענין דלא נימא שכבר נתייאש מהחזקה דמבואר בכנסת הגדולה דמועיל יאוש בהני חזקות ואף דשתיק לי' כל הני שני ולא תבעו בדין א"כ לכאורה הול"ל דאחולי אחיל ז"א דהרי מבואר בכנה"ג שם באות ל"ט בעל חזקה שעמד שנים הרבה ולא תבע חזקתו אם יש טעם לשתיקה לא אבד חזקתו וא"כ ה"ה בנ"ד הרי שמעון נותן טעם לשתיקתו עד עכשיו משום שהי' לו עסק אחר ול"ה רוצה לטרוח ולמיזל עמו בדיני ודיינא ועתה אחרי שנדחה מעסקו הוא רוצה לשוב לחזקת אבותיו וערמ"א ח"מ סוסי' קמ"ט. ונלפענ"ד להסביר דברי הכנה"ג הנ"ל דאם אינו נותן טעם לשתיקתו אזי י"ל לפמ"ש בנתה"מ סי' י"ב סק"ה דרק על חוב שכבר נתחייב לו ל"מ מחילה בלב אבל בדור עמי או אכול עמי מהני מחשבתו שהי' בדעתו למחול לו דהוי כנתנו לו במתנה בשעת מעשה ע"ש וא"כ לפי"ז י"ל דאף דקיי"ל בח"מ רסי' צ"ח גבי חוב דאפי' בשתק כמה שנים ולא תבעו ל"א דמחל לו והיינו משום דל"מ מחילה בלב על חוב שכבר נתחייב לו משא"כ לגבי החזקה שאנו דנין עלי' הרי שפיר י"ל דהמחזיק ראובן אחרי ששתק לו שמעון ומחל לו בלב הו"ל כנתנו לו במתנה ומחזיק אחרי המחילה וע' גיטין נ"ח: כיון דאיכא בי דוואר ולא אזיל קביל אחולי אחיל ועכ"פ הי' צריך שמעון לישבע שלא מחל לו בשתיקתו דומיא דכ' הב"ח בח"מ סי' קמ"ו לענין קושי' הב"י ע"ד הטור שם שכ' בחזקה שאין עמה טענה שאם יש עדים למערער שהיתה שלו נשבע ונוטל ותמה הב"י שבועה זו מה טיבה ותי' הב"ח דנשבע שלא מחל לו דכיון דשתק דילמא מחל לו ע"ש וא"כ הה"נ הי' יכול עכ"פ להטיל שבועה עליו שלא מחל לו בשתיקתו ועקצוה"ח סי' פ"ז ס"ק ל"ב שכ' דגם בחיוב דרבנן תיקנו שבועת היסת אולם הרי באמת קא' בב"מ ט"ו: לא עבדי אינשי דיהבי מתנות לנוכראה וא"כ לכאורה אין לנו לספק שנתן לו החזקה במתנה אפס היכי דאינו נותן טעם מפני מה שתק אמרינן דמדשתק כולי האי אומדנא דמוכח הוא דמחל לו בלבו ונתנה לו במתנה משא"כ היכי שנותן אמתלא לשתיקתו שוב אין לנו לספק דילמא נתנה לו במתנה משום דלא עביד אינש דיהיב מתנה לנוכראה וכיון שכן בנ"ד אף דראובן מוחזק בהאורנדא קרוב לארבעים שנה לא מיקרי חזקה אחרי דלפי טענת שמעון נחית מעיקרא לתוכה באיסור ולא נאמרה בכה"ג תקנת החזקה כיון דהתקנה הנהוגה בינינו תקנו הקדמונים ז"ל משום כדי חייו דמחזיק שלא יפסוק חיותי' כענין שמצינו בב"מ ט"ז. במה שתעלה מצודתי היום מכור לך דתקנו חכז"ל שתועיל המכירה משום כדי חייו וכן בגיטין נ"ט. הפעוטות מקחן מקח משום כדי חייו וגם שם ס"ב. משום כדי חייו דגבל ודבדד. ומסתמא לא תיקנו רק כשמחזיק בהיתר ולא כשמחזיק מתחלה באיסור כעין הא דתשו' הר"ן הובא בח"מ סי' רל"ה לענין תקנת הפעוטות דמקחן מקח לא תיקנו כשהוא באיסור כגון שמכרו בנכסים מועטין שזכו בהן הבנות ואף דכ' בנתה"מ שם דדין זה אינו רק בקטן אבל בגדול מהני קנין דרבנן אף שהוא באיסור בכ"ז הלא ביאר שם טעמא דמילתא כיון דקנין דרבנן של הקטן ל"ה רק משום כדי חייו לא תיקנו שיחי' עצמו בדבר איסור ע"ש וא"כ היכי שגם בגדול הוא תקנת חכמים משום כדי חייו ל"ש כשהוא באיסור וא"כ כיון דלפי האמור כל תקנת החזקה הוא משום כדי חייו דמחזיק עתשו' מ"ב בודאי אמרינן דלא תיקנו שיחי' עצמו באיסור וא"כ בנ"ד אין לראובן חזקה בהאורנדא לפי טענת שמעון אף שהחזיק בה זמן רב:
ומה שנסתפקו מעלתם בענין כשיש מחלוקת הפוסקים בזה מי הוא מיקרי מוחזק הנה לפענ"ד לית דין צריך בשש דבנ"ד אף אם יהי' תלוי בפלוגתא דרבוותא הוי שמעון הלוקח המוחזק דהרי בתשו' מהרי"ט בשניות חח"מ סי' ל' מביא בשם מהריב"ל דבכל הספקות הוי השוכר השני מוחזק לגבי בעל החזקה אפס שהמהרי"ט פקפק עליו מכח דחזקות אלו דינם כקרקע ויש להעמידה בחזקת מ"ק וא"כ הלא מבואר בפרשב"ם ב"ב ל"ב: ובתוס' שם ד"ה והלכתא דבפלוגתא דרבוותא ל"א אוקי ארעא בחזקת מ"ק והוי הלוקח מוחזק ועמ"ל רפ"ז מה' שכירות. ועוד דהרי כ' בתשו' מהר"ם אלשיך סי' ס"ז דתקנת חזקה לא עדיף מדינא דב"מ וא"כ הרי מבואר ברמ"א סי' קע"ה סל"ג ובש"ך שם ס"ק ס"א דלענין דינא דב"מ דין החזקות כמטלטלין וא"כ אף דלענין איזה דברים יש פוסקים דעשאום לחזקות הללו כקרקע בכ"ז אינם לגמרי כקרקע דנימא במקום ספק אוקי ארעא בחזקת מ"ק דומיא דא' בערכין כ"ט. לענין שדה חרמים דמקרקעי דח"ל דינם כמטלטלי דא"י וה"ה דאמרי' דמקרקעי דחזקות הללו דינם כמטלטלי לענין דלא נימא בהו חזקת מ"ק דאה: דלקצת דרכים הויין כקרקע אין דינם לגמרי כקרקע. ולבר מן דין הרי כ' במהרי"ט ח"מ סי' ס"ז בהא דלוקח הוי מוחזק לגבי בעל המצרן דאף די"ל דהוא רק שלוחו של בעל המצרן מ"מ כיון דמה"ת הוי של לוקח והמנרו בא רק מכח התקנה לכך הוי הלוקח מוחזק כמבואר בסי' קע"ה סמ"ה וע' ב"ד הה"מ פ"ד מגזילה ובמ"ל פכ"א מה' מלוה ולהכי קיי"ל בכ"מ דהוי ספק בתקנה אוקמ' אד"ת ויד הבא מכח התקנה על התחתונה עש"ע אה"ע סי' קי"ח ס"ו ובס' בית מאיר סי' קי"ב סק"ו א"כ בנ"ד הו"ל שמעון הלוקח מוחזק לגבי ראובן בעל התקנה ועוד דהרי באמת כ' הרדב"ז ז"ל דאין טענת חזקה רק לגבי שוכר אבל אין חזקה לשוכר נגד לוקח שקנה נית מנכרי והסכים על ידו בתשו' רבינו בצלאל וכ"כ בתשו' מהרשד"ם חח"מ סי' רכ"ה אפס דבתשו' הרד"ך ז"ל פוסק דיש חזקה לשוכר נגד הקונה אמנם לפמ"ש בתשו' מהר"ם אלשיך הנ"ל דתקנת חזקה לא עדיף מדינא דב"מ ובגוונא דליכא בישראל משום דינא דב"מ ל"ש ג"כ תקנת החזקה וא"כ הרי אפי' להפוסקים בסי' קע"ה דגם בשכירות יש בו משום דינא דב"מ זהו דוקא כשהשוכר רוצה ג"כ לקנות אבל אם אין השוכר רוצה לקנות לכ"ע אין בו משום דינא דב"מ א"כ ממילא א"א לומר ג"כ דיהי' להשוכר טענת חזקה נגד הלוקח כשאין הוא רוצה לקנות. [והנה אף דמצינו בב"מ ק"א: זבני' או אורתי' או יהבי' במתנה א"ל לא עדיפת מגברא דאתית מיני' ופרש"י כשם שהמוכר לא יכול להוציאני אף אין כחך יותר ממנו ע"ש וא"כ הה"נ יאמר כן השוכר להלוקח ז"א דשא"ה דהמוכר גופי' ל"ה יכול להוציאו להשוכר אם לא הודיעו מקודם כדא' התם בגמ' משא"כ בנ"ד הרי הנכרי המוכר גופי' בודאי הי' יכול להוציאו ע"י שיחזיקנו לעצמו או למכרו לאחר ורק על הישראל רביע האיסור לשוכרו מכח התקנה וא"כ שפיר י"ל דכשקנה הלוקח בטלה חזקת השוכר] ובפרט לפי"ד הקצוה"ח בסי' קע"ה סל"ו שכתב שם דהיכי שקנה שתי שדות והמצרן הוא בן המיצר רק לשדה א' ולא לשדה האחרת א"י לסלק ללוקח כיון שקנה שניהן כאחד וכ"פ בתשו' חת"ס ח"מ סי' קצ"ה וא"כ לפי"ד המהר"ם אלשיך הנ"ל שהתקנה לא עדיפא מב"מ הלא בנ"ד אין לראובן המחזיק טענת חזקה רק על האורנדא וכיון ששמעון קנה כל הפילווירוג בודאי אין ראובן יכול לסלקו אף מהאורנדא. והן אמת שבשו"ת רדב"ז ח"א סי' קנ"ט מבואר דכן הי' התקנה דאפי' הראשון אינו דר רק בבית א' וזה שכר כל הבתים שבחצר עכ"ז צריך להחזיר להראשון מדין חזקה ע"ש אמנם הרי לשי' הרדב"ז ז"ל בלא"ה אין לשוכר נגד לוקח טענת חזקה כלל כנ"ל והנה ראיתי להמ"ל בפ"א מגזילה ואבידה ה"ט שהביא בשם תשו' מהרש"ך שהדין נותן שקונה המולקי להוציא את היהודי המחזיק מחזקתו נקרא רשע דהא אפי' המהפך אחרי החררה לקנותה אע"ג דאכתי לא מטא לידי' ולא קנאה ובא אחר ונטלה נקרא רשע כ"ש בקונה מולקי מהבית שישראל חבירו מחזיק בה ומטא לידי' וזכה בה כמה ימים דודאי נקרא רשע כו' וכ"כ ברדב"ז החדשות סי' רי"ג ע"ש אמנם מלבד דכ' בר"ן ב"ב פחז"ה דגבי עני המהפך בחררה אע"ג דנקרא רשע מ"מ א"צ להחזיר לו חוץ לזה הרי במלמ"ל שם חולק ע"ד הרש"ך ואף דבטעם שכ' המל"מ שם יש לפקפק שכתב בזה"ל כי לא מצינו שנקרא רשע במי ששכר בית ובא אחר ולקחה ובאמת הרי מצינו בב"מ ע"ג: ברב מרי בר רחל דמשכן לי' ההוא נכרי ביתא הדר זבני' לרבא כו' א"ל אי הוי ידענא דהוי ממושכן לי' למר ל"ה זביננא לי' וכ' באס"ז שם דלהכי ל"ה זבני' לי' דהו"ל כעני המהפך בחררה ובא אחר ונטלה דנקרא רשע הרי דגם במשכנתא אם קנאה אחר נקרא רשע ומה לי משכנתא או שכירות. אמנם בכ"ז הלא מבואר בסמ"ע סי' שפ"ו דל"ה בכלל עני המהפך בחררה רק כשהוא בא אל המוכר מתחלה ולא כשהמוכר התחיל לדבר עמו והכי מבואר בתשו' הר"מ אלשיך הנ"ל ובתשו' רש"ל סי' ל"ו ותשו' שארית יוסף סי' י"ז ומבואר בתשו' הרש"ל שם דאפי' ליכא עדים ע"ז שהתחיל לדבר עמו רק שהוא אומר כן נאמן בלא שבועה ואפי' אם המוכר כופר כיון שאין בזה כפירת ממון אין לקרותו רשע מספק וכ"כ בתשו' חות יאיר סי' מ"ב. ובפרט בנ"ד הלא אומר שמעון שראובן נכנס מתחלה להעסק באיסור אמנם בכ"ז אחרי שראובן מוחזק ועומד בעסק זה שנים רבות ואומנתו ופרנסתו בכך מהנכון שיתן שמעון לראובן דמי פיוס בעד החזקה כפי שומת בקיאים אחרי שיקול הענין בפלס מאזני משפט וצדק וע' כי"ב בתשו' מהריב"ל ח"ד סי' י"ח ובתשו' מהר"ם לובלין סי' ס"ב בשם האלוף מוה' שלמה הרופא ז"ל: הנלפענ"ד כתבתי. את חג המצות תחוגו בדיצות ובכשרות כנפשכם ונפש ידידכם הדור"ש באהבה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |