העמק שאלה/צא

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

העמק שאלה צא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

(א) מלמד שהשוחט צריך. שיתן עפר מלמטה כו'. כ"ה הנוסחא בגמרא וברי"ף וכ"כ הרמב"ם שלהי ה' שחיטה השוחט צריך שיתן עפר מלמטה כו'. אלא בסמ"ג אי' אר"ז א"ר וכסהו בעפר עפר לא נאמר אלא בעפר מלמד שצריך עפר למטה ועפר למעלה. ולנוסחת הסמ"ג אין שום משמעות שיהא המצוה על השוחט ליתן עפר למטה כמו שהמצוה שיתן למעלה והשופך יהא הוא המכסה. וכש"כ למנוע שלא יהא הרוח מכסה ויהא המצוה נדחית. משא"כ למטה אין צריך אלא שיהא עפר למטה ומי שירצה יתן. ולא למדנו מוכסהו בעפר אלא שיהא הכסוי עליון בעפר שמכבר מונח מעצמו למטה. והכי משמעות לשון הש"ע יו"ד סי' כ"ח. אבל לנוסחא דילן צריך שיתן. משמע דדרשי וכסהו בעפר. שהשוחט צריך שיכסה למטה ולמעלה. ולא תקשה מהא שכתבו התו' שם דעפר שלמטה א"צ שיתן הוא. ואם יש עפר ה"ה כאילו נתן הוא העפר ובשם רש"י הביאו דבעינן הזמנה בפה. אבל לכ"ע לא בעינן שיתן בידים כעפר שלמעלה. אבל באמת לק"מ ולא מוכח מזה שיש חלוק בין עפר שלמטה משלמעלה. שהרי גם שלמעלה אי' בד' פ"ז אר"י כסהו הרוח פטור מלכסות. משום שדחוי הוא וא"צ לגלות ולכסות בידו. ה"נ אם יש כבר עפר למטה א"צ להפכם ביד. ובאמת נדחה מצוה דלמטה. וכ"ת א"כ יהא המצוה דחויה לגמרי בזה. כמו כסהו הרוח למעלה. הא ליתא דמכ"מ אין בזה דחוי לגוף המצוה. שהרי לא בעינן מה"ת אלא שיהא ראוי לעפר למטה כדאי' ר"פ כה"ד. וא"כ אפי' לא היה כלל עפר למטה ג"כ המצוה דלמעלה במקומה קאי. אלא דלכתחילה בעינן שיתן עפר ממש. ובזה לא עדיף מלמעלה דאם כסהו הרוח פטור. וה"נ בעפר שלמטה סגי בזה שכבר יש. אבל כ"ז ביש עפר למטה. משא"כ אם אין שם עפר. וצריך ליתן בידים. ודאי המצוה שיתן הוא השופך את דמו כמו מלמעלה. אבל לנוסחת הסמ"ג אינו כן. ובכת"י איתא אר"ז א"ר צריך שיתן עפר מלמטה ועפר מלמעלה שנאמר וכסהו בעפר עפר לא נאמר אלא בעפר מלמד שצריך עפר מלמטה. ונראה שחסר כאן תיבה שיתן. או שסמך על ראש המימרא:

אע"ג דניצודין ועומדין דלאו אשר יצוד קרינא ביה. חייב לכסות כ"ה בה"ג וכת"י:

ב

(ב) אלא בהזמנה הזאת דלא ליפסיד איניש ממוניה דתני' כו'. הוספת דברי רבינו הם ומפרש הטעם משום שלא יפסיד ויעני וכן פירש רש"י. ולא נימא הטעם משום שלא ילך אחרי מילוי תאות לבו. והוא הנכלל בעשה דקדושים תהיו כמה שכתב הרמב"ן עה"ת ריש פ' קדושים. ובס' החינוך בפ' שלח כתב שהוא בכלל לא תתורו אחרי עיניכם ע"ש. להכי פי' רבינו דהטעם דהאי קרא משום שלא יעני. וע"ז הביא ראיה דתניא כי ירחיב וגו' לימדה תורה ד"א. וכיון דהתוספתא דערכין וכן בגמ' דחולין הובא הני שני הברייתות להדדי ש"מ דחד טעמא לתרווייהו. ובתוספתא מפורש דתליא בהא שאדם צריך להיות חס על נכסיו. אלמא דמשום הפסד ממון חייש לה:

ג

(ג) יקח ללפסו. כצ"ל גם בגמ'. ופי' לאלפסו כפרש"י. והא דאיתא עשרים מנה כו' חמשים מנה כו'. בגמרא יש חמשים מנה כו' מאה מנה כו'. והכי אי' בכת"י. ובתוספתא איתא עשרה מנה מתעסק בירק בקדירה בכ"י עשרים מנה מתעסק בירק בקדירה ובאלפס. חמשים מנה כו'. ואין להכריע בזה. אך בתנחומא פ' אחרי יש קרוב לגי' רבינו בדפוס היינו ל' לטרין של כסף כו' וחמשים לטרין של כסף כו'. וליטרא של כסף היינו מנה כמבואר בירו' תרומות פ"י מ"ה:

ואידך אימת כו'. פרש"י אלו האחרים שאמרו ליטרא דגים וליטרא בשר אימת יאכלוה. וכ"ה בתוספתא חמשים מנה ליטרא בשר מע"ש לע"ש. אבל בכת"י איתא ואנן אימת כו'. וקאי על כל אדם. דבש"ק יאכל בשר משום כבוד שבת אבל מי שיש לו חמשים מנה יאכל אפי' בחול אך לא בכל יום:

ד

(ד) אף על גב דמחזקי לנו ששחטו שפיר. פיר' שיודעים לאמן ידיהם ויודעין ה"ש. ע' פרשה בהעלותך שאילתא קכ"ד. ובה"ג כ' בזה"ל והיכא דקא שחיט חשו"ק אף ע"ג דשחטן לה שחיטה מעלייתא פטורין מלכסות כו'. כוון ג"כ להא שכתבתי דאע"ג שאין רואין שום חסרון בשחיטה זולת מה שלא עמד גדול ע"ג פטורין מלכסות. וכפשטא דמתניתין דדוקא אחרים רואין אותן כו' וכמו לשון המשנה דריש מס' חולין לענין היתר אכילה בלי שום הפרש. ולאפוקי ממש"כ הגאון בעל תבואות שור סי' ט"ז סעי' י"ג. ובש"ח אות כ"ח דלא בחדא גוונא מיתניין ע"ש. ואשתמיטתיה דברי הגאונים ז"ל. ועדיין היה מקום לחלק בין כסוי שאינו אלא עשה לאותו ואת בנו דבלאו. וי"ל דחמיר דאפי' אין עומדים ע"ג מכ"מ אם יודע לאמן ידיו חוששין ששחט שפיר. מכ"מ מבואר בסוגיין דגם זה ליתא. דאי איתא מאי מקשה על הא דתנן וכן לענין או"ב ששחטו ואחרי' רואין אותן אסור לשחוט אחריה' בינן לב"ע ר"מ מתיר לשחוט אחריהן וחכמי' אוסרין. והוי בגמ' ורבנן מ"ש רישא דלא פליגי ומ"ש סיפא דפליגי נימא דמיירי בקטן שיודע ה"ש ויודע לאמן ידיו ומשום ספק החמירו באו"ב ולא בכה"ד אלא ודאי אין שום נ"מ בזה. ועוד יש להוכיח מדעת רבותינו דהא דחשו"ק שחיטתן פסולה באין אחרים עומדין על גבן לאו משום שאין נאמנים באיסור דאורייתא כדעת האחרונים סי' א' ע"ש ולפ"ז מותר להאכילן אם אומרים ששחטו יפה וכמ"ש בת"ש שם אות נ"ד. אלא משום דרוב מעשיהם מקולקלים ממש וא"כ אסו' להאכילן משחיטתן. וכ"מ מדברי התו' חולין שם ד"ה מ"ט דר"מ כו' הקשה כו' אם רוב מעשיהם מתוקני' א"כ יהא מותר לאכול משחיטתם כו'. ולכאורה הא עכ"פ אין נאמנים ששחטו יפה. אלא ע"כ דס"ל דמשום נאמנות לא חיישינן. ויותר מזה כתבתי בפרשה בהעלותך שם אות י' בס"ד:

עוד כ' בה"ג בזה"ל ואי קא חזי להו אחרינא דקא שחטין. הנך אחריני חייבין לכסות עכ"ל. לימדנו רבינו שלא יניח להחש"ו לכסות כיון שאינן בני מצות. הוי כי כסהו הרוח והמצוה נדחית. והכי דקדק רש"י בד' פ"ו א' בד"ה חייב לכסות. אותן אחרים חייבין לכסות:

כדתנן חרש שוטה וקטן ששחטו ואחרים רואין אותן חייבים לכסות בינן לב"ע פטורי' לכסות. בכת"י איתא וכן לענין או"ב ששחטו ואחרים רואין אותן אסור לשחוט אחריהם. בינן לב"ע ר"מ מתיר וחכמים אוסרין. ומודים שאם שחט שאין סופגין את הארבעים. פלוגתא דר"מ ורבנן. ושלח ר"א לגולה הורה רבי כר"מ דפטר ע"כ בכת"י. ולהלן איתא זה הענין בכת"י בצריכותא ופשיטות שהוסיף רבינו אח"כ. כדי ללמדינו מלשון הצריכותא איזה עמקות כדרכו בקודש. וכאשר יבואר לפנינו. ולפני המסדר הראשון לא היה הוספה זו כלל:

ה

(ה) ואיטריף מחמת ד"א או דרסה או נפלה מן הגג. כ"ז מיותר. וכי ללמדינו סימני טריפה אתי רבינו. ובאמת בה"ג אי' בזה"ל והיכא דאשתחיט שחיטה מעליא ואיטריף פטור מלכסות. ונראה דרבינו ס"ל דספק טריפה פטור מלכסות דלאו אשר יאכל קרינן ביה מש"ה הוסיף או דרסה. ורבינו ס"ל דהוי ספק אם מטא או לא מטא הדריסה לחלל כדאי' לעיל סי' ס"ח. ונפולה אם שחט לפני המעל"ע אינה אלא ספק טריפה. ומכ"מ ס"ל דפטור לכסות ולטעמיה דקאי בשיטת הרשב"א כמש"כ בסי' ס"ח. והיא שיטת הב"ח ופמ"ג דספק טרפות פטור מלכסות. ולכאורה קשה על שיטת רבינו מהא דאיתא בחולין ד' פ"ו א' ורבנן מ"ש רישא ומ"ש סיפא כו' ומסיק דבאמת פליגי ארישא. ומאי פריך הא שחיטת חשו"ק הוי ספק ומש"ה פטור מכסוי משום דסתמא מתני' כר"ש דבעינן אשר יאכל שחיטה ראויה. וכבר הביאו ראיה זו הגר"א והגרע"א ז"ל להוציא מדעת הב"ח ופמ"ג. אבל יש ליישב על נכון. שהרי התו' הקשו בד"ה מ"ט. דמאי טעמייהו דרבנן. אי רוב מעשיהם מתוקנים א"כ יהא מותר לאכול. אי פלגא ופלגא נוקי בחזקת איסור. ותירצו דמספקא להו לרבנן אי רוב מעשיהם מתוקנין או מקולקלין. ובזה יש להסביר תירוצם. דס"ל שאין כל החש"ו שוין ויש מהן רוב מעשיה' מתוקנין ויש מהן מקולקלין. מש"ה אי היינו עומדים על בדיקת אותו השוחט אפשר היינו מוצאים רוב מעשיו מתוקנים ושרי לאכול משחיטתו ג"כ. אלא שחכמים אסרו שלא נסמוך על בדיקה והוי כאיסור מדרבנן דודאי אינו מפקיע ממצות כסוי. משא"כ דרסה או נפלה. ובאופן שא"א לבדוק עוד הוי ספק דאורייתא. ולאו אשר יאכל קרינן ביה. וע' מש"כ בסי' פ"ו אות ב' בס"ד:

ושנאו בלשון חכמים כו'. החסרון ניכר מתוכו. וכמש"כ הש"ש וכצ"ל ודברי ר"ש בכסה"ד ושנאו בלשון חכמים. דברי ר"מ באו"ב דתנן השוחט ונמצא טריפה השוחט לע"ג השוחט פרת חטאת ושה"נ וע"ע ר"ש פוטר. וחכמים מחייבין ודברי ר"ש בכסה"ד דתנן כו':

ו

(ו) דרשה דר"ח כו'. הוא ציון מרבינו להעלות על ספרו מאמר רחב"א בפשיטות השאילתא הקודמת וגם בעיא דחש"ו. ונשאר זה הציון לפני המעתיק. וכבר פירשנו בפתח העמק דכל דרשה שבספרו ש"ר הכי הוא שציין מה שבדעתו להעלות איזה ענין. ומאיזה סיבה לא הגיע לידי מעשה:

ז

(ז) ואע"ג דר"מ חייש למיעוטא כו'. היא קושיית התוס' ותירוצם דטעמא דר"מ משום דרוב וחזקה הוי כמיעוטא דמיעוטא ומודה ר"מ דלא חיישינן. ובזה ניחא הא דלא קאמר בגמ' דלר"מ הוי פלגא ופלגא ובצרוף חזקה הוי כרובא. משום דאם כן הוי לר"מ לחוש למיעוטא. ולכאורה קשה הא דקאמר הש"ס הורה רבי כר"מ הורה רבי כחכמים הי מנייהו דאחרנייתא. מבואר דשני ההוראות סתרי אהדדי. נימא דרבי סבירא לי' דהוי פלגא ופלגא. ומש"ה בשחיטה דהוי חזקת איסור הורה כר"מ. שהרי בהא לא קיי"ל כר"מ לחוש למיעוטא. ובמקום שאין חזקת איסור כבשחיטה הורה דהוי ספק כחכמים. איברא רבינו כ' בסמוך בטעמא דרבנן דכיון דגמירי למשחט לא אמרינן רוב מעשיהם מקולקלים מבואר דרבנן ודאי מודו דבכל דבר רוב מעשיהם מקולקלים. אלא כאן דמיירי דגמירי הלכות שחיטה הרי יצאו מרוב. משום הכי הוי ספיקא. ומעתה אי אפשר לומר דהוראת רבי כחכמים הוי שלא בשחיטה. דאז לכולי עלמא רוב מעשיהם מקולקלים. וע"כ בשחיטה הורה כחכמים: וראוי לדעת שהרשב"א בחי' מס' חולין פ' כיסוי הדם. הביא בשם רבינו דינים לענין במה מכסין ולפנינו חסר כל זה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף