גליוני הש"ס/יבמות/קו/ב

גליוני הש"ס יבמות קו ב

דף ק"ו ע"ב

ונגשה יבמתו אליו כו'. נ"ב נקט התנא ל' המקרא וכזה במנחות ע"ז ב' במשנה לכהן הזורק את דם השלמים לו יהי' וכמוהו פאה פ"ב מ"ב וכל ההרים אשר במעדר יעדרון והוא ל' מקרא ישעי' ז' כ"ה כמש"ש בגליון ושוב בא לידי ס' תמים דעים ובסופו ספר הצבא ראיתי שדיבר שם בזה במדה ששית ע"ש וע"ע קידושין נ"ה ב' חנני' בן חכינאי אומר עז בת שנתה לחטאת והוא לישנא דקרא ואינו עניין להנך דמייתינא דשם לסימנא נקטי' ע"ש:

מצות חליצה קוראה וקורא וחולצת ורוקקה וקוראה. נ"ב בשו"ת מהר"ם בר ברוך סי' שע"ו דורש טעמא דקרא וז"ל קוראה כמו אשה שרוצה להקים זרע לבעלה ומקוננת לפני הדיינים לבל יהי' בעלה כמת בלא בנים והוא אומר לא חפצתי לקחתה כלומר שאינו חושש בזה אז תחלוץ רגלו כלומר עכשיו יש לו להתאבל על אחיו דכיון שאין לו הקמת שם הרי הוא כמת ובטל מן העולם [כטעם בכו בכו להולך להולך בלא בנים וכל שהניח בנים לא נאמר בו מיתה ולכן אחרי שאינו רוצה לעשות לו הקמת שם הנה עתה הוא שיש לו להתאבל מחדש על אחיו] וזהו חליצת הנעל לסימן אבילות דאבל אסור בנעילת הסנדל ואח"כ רוקקת להודיע שלא בשביל יופיו רצתה להתייבם לו כי היא רוקקת עליו ורק כדי להקים לבעלה שם הי' כוונתה כו' עכ"ל בקצת תוספת הסברה ונזכר מזה בש"ע אה"ע סוף סי' קס"ט בשם ר' יחיאל מפרי"ש וע' שו"ת חוט המשולש טור א' סי' מ' מש"ש ואל ישעה בדברי שקר לאמור כי החליצה תביא לידי מיתה כי דברים אלו הם דברי מינות כי מצוות התורה מביאות לחיים נצחיים ולידי טובות עוה"ז כו' ע"ש ונראה מזה שהי' אז איזה מאמר המוניי שהחליצה תביא לידי מיתה ר"ל ולא נודע מאין בא השיבוש הזה:

מודה רבא בלא אבה יבמי. נ"ב ע' ברי"ף וברא"ש מ"ש מהך דר' זירא כל הראוי לבילה כו' וע' שו"ת חות יאיר סי' קע"ח:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף