תשובות הגאונים (הרכבי)/תפט
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
עמדנו על שאלתכם (יאריך ה' ימיכם). והתשובה בזה היא שהחמשים שקלים מראבטיה והשפחה שנתן ראובן לאמו צריך לראות אם השקלים מראבטיה הם מטבע שיוצא בארצכם ומוכרין וקונין בהם כמו שמוכרין וקונין בדרהמים לא קנתה [אם ראובן] בקנין. לאמרם אין מטבע נקנה בחליפין. ואם אין מוכרין וקונין בו אלא ינהגו בו מנהג הפרקמטיא הנמכרת וניקנית קנתה אותו בקנין. אלא שצריך שיהיו [השקלים] בעצמם ברשות הנותן לא דמיהן. וכן השפחה צריכה שתהיה ברשות הנותן ויורה עליה בעצמה. ואם היה כן נקנית היא בקנין. אבל אם אין השפחה הניתנת במתנה ברשותו לא קנתה [אמו] כלום. לאמרם אין אדם מקנה לחברו דבר שלא בא לעולם. וכן כל מה שנתחייב [לאמו] ממזונות ודירה ואמנם המזונות הן מטבע וכבר אמרנו אין מטבע נקנה בחליפין ואפילו הן ברשותו. והבגדים אם הם דבר שבעין אצלו ונמצאים ברשותו היא קנתה אותם. ואם אינם נמצאים ברשותו הם גם כן דבר שלא בא לעולם. וזהו אם אמר לה נתתי לך כזה וכזה. [או] נתחייבתי לך כזה וכזה. אבל אם אמר לה נתן לך כזה וכזה. נכתוב לך כזה וכזה. אין זה מהני כלום אפילו אם הדבר הניתן נמצא ברשותו. לפי שזה רק הבטחה [אסמכתא] הנקראת אצל רבותינו קנין דברים בעלמא הוא. ואמנם הדירה אם נתן לה מקום ידוע שתדור בו כל ימי חייה לזה מהני קנין. אבל אם נתן לה דירה [סתם] ולא נתן לה בית שתדור בו לא מהני מידי. לפי שהדירה היא מקרה מן המקרים. ועל ידי המקרים לא נקנה במתנה העצם שהמקרים חלים עליו. ובזה אמרו שכיב מרע שאמר ידור פלוני בבית זה יאכל פלוני פירות דקל זה לא אמר כלום עד שיאמר תנו לפלוני בית זה וידור בו תנו לפלוני דקל זה ויאכל פירותיו. ואמנם הקדמנו לכם אלה ההקדמות לפי שאמרתם שלאה הוציאה שטרה ואמרה אני אגבה בתחילה מפני ששטרי קודם. לכן הודענו אתכם דין זאת המתנה שבשטרה מה שקנתה ממנה ומה שלא קנתה. וזהו כי מה שנמצא ממנה בעין ונקנה בקנין כבר קנתה אותו משעת הקנין ואין לאחר עמה בזה לא שותפות ולא חלק. ומה שלא נמצא בעין ולא נקנה בקנין ולא גבתה אותו אין לה בו כלל לא זכות ולא שותפות עם האשה שתגבה כתובתה. שאם רוצה הבן שתתקיים המתנה לאמו יפרע [מקודם] את המגיע לאשתו. וכזה יתחייב לאמו כפי מה שירצה. ומה שטען הבעל על אשתו שלקחה כלי בית ששוים מאה שקלים. אם היא מודה בזה ינכה עליה מן המגיע לה. ואם היא מכחשת תשבע שבועת התורה שלא הגיע אליה מזה כלום ותגבה ממנו כל מה שהוא חייב לה בכתובתה. כדין כל מי שיש בידו שטר וטענו עליו שכבר גבה בו כולו או מקצתו והוא מכחיש זה שהוא נשבע ונוטל. ואמנם מה שטען הבעל שהנדוניא שנישומה עליו בכתובה נישומה עליו ביותר משוויה. הדבר הזה חוזר למנהג המדינה אם היה מנהג המדינה שבשעת גביית הכתובה יגבוה כל מה שנישום בה בלא גירעון היא גובה את כולה. ואם מנהגם הוא לגרוע ממה שנישומה יגרעו לה מזה כפי שהוא המנהג:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |