תשובות הגאונים (הרכבי)/שעז
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ושש' הכותב כל נכסיו לאחד היו בהן עבדים ואמ' הלה אי אפשי בהן. ומסקינן כי פליגי בזיכה לו על ידי אחר היל' כתנא קמא או היל' כרבן שמע' בן גמ'. הכין חזינא דהא בריתא פלוגתא דתנא קמא ורבן שמע' בן גמ' מוקמא בבבא בתרא כי דכתבת בזיכה לו על ידי אחר. אבל היכא דמטיא מתנה ליד מקבל ושתק ולבסוף צווח בין לשמואל ובין לר' יוחנן קנה. והיכא דצוח מעיקרא בין שמואל ובין ר' יוחנן מודו דלא קנה ולמארה קמא הדרא שהרי לא יצאה מרשותו. ואם זכה בה על ידי אחר שהרי יצאה מרשות נותן ועדאן לא באה לרשות מקבל ושתק המקבל בתחלה ואחר כך צווח ואמר אי אפשי בה פליגי בה רבנן ורבן שמע' בן גמ'. רבנן סברי משעה דשויה מקבל ליד זוכה כיד מקבל וידע מקבל ושתק הרי קנה את המתנה ומדשתיק קנאנהו והאיי דקא צאוח השתא מיהדר הוא דקא הדר ביה. ורבן שמעון בן גמ' סבר יוכיח סופו על תחלתו דלא קנאנהי והאיי דלא צווח מעיקרא דאמ' מי אתו לידאי דאצוח. ובמסכתא דכריתות בהמביא אשם תלוי אמרינן אמ' ריש לקיש הנותן מתנה לחברו ואמר הלה אי אפשי בה כל המחזיק בה זכה בה. ומקשינן איני והאמ' רבה בר איבו ואמרי לה אמ' ראבה בר אבהו אמ' רב ששת המקבל מתנה ואחר שבאה מתנה לידו אמר תיבטל מבוטלת אי אפשי בה לא אמר כלום בטילה היא פסולה היא אינה מתנה דבריו קיימין קאמ' מיהא דכי אמ' אי אפשי בה לא אמר כלום מאי לאו לא אמר כלום והויא דיליה. ומפרקינן לא אילא לא אמר כלום דלא האדרא למארה קמא ולדיליה נמי לא הויא אילא הויא הפקר כדריש לקיש. ושמעינן מן אילין מילי דהיכא דצוח מעיקרא שהכל מודים דלא קנה הדרא למארה קמא. אבל היכא דבאה לידו כי דרב ששת דקניה והדר אמ' אי אפשי בה איתה לדשמואל ור' יוחנן דקנה וכי קאמ' אי אפשי בה הויא הפקירא דלא אפקר אלא מאי דקני ליה תדע דכי אמ' פסולה היא אינה מתנה דבריו קיאמין והדרא למארה קמא. ולפום הכין שאני מאן דאמ' תיבטול דמשמע מיכאן ולהבא דאלמא קא מפקר לה ממאן דאמ' בטלה דמשמע מעיקרא. ובראש השולח דגיטין אקשינה להא שמעתא אגט ופרקינן אמ' אביי בטל שני לשונות משמע תיבטול ומשמע דבטיל גבי גט לישאני דמהני ביה קאמ' גבי מתנה לישאנא דמהני בה קאמ' וכי פליג תנא קמא ורבן שמע' בן גמ' בזיכה לו על ידי אחר ושתיק ולבסוף צווח כי דרב נחמן בר יצחק וכי דרבה. ואו תימ' ר' יוחנן אליבא דהא שמעתא דריש לקיש פליגי רבנן סברי קנה את המתנה משעה שקיבלה זוכה ושתק הוא וכי קא צווח ואמ' אי אפשי בה אפקורי קא מפקר לה והינו טעמא דקא אמרי רבנן כיון דאפקרינהו יצאו לחרות וכמה דלא כאתב גט חרות אכלי בתרומה דתניא המפקיר את עבדו יצא לחרות וצריך ליטול גט שחרור. וקא סברי מעורב לגט שחרור או בתרומה. ואפילו רבן שמע' בן גמ' איכא למימר דלא פליג על ריש לקיש דהא ריש לקיש מודי דהיכא דלא מטיא מתנה ליד מקבל אילא צווח מעיקרה ואמ' אי איפשי בה הדרא למארה קמא וכי קאמ' דהאוי הפקירא שאמר אחר שבאתה לידו כי דרב ששת לרבנן דאמרי על יד אחר ושתק ולבסוף צווח דכמי שבאת לידו הוא וקנה וכי אמ' אי איפשי אפקורי קא מפקר ולרבן שמע' בן גמ' דאמ' יוכיח סופו על תחלתו ולאו כמי שבאת לידו הוא אלא כצווח מעיקרא ולא האוי הפקר לא פליג אריש לקיש אלא כסבר כל דיאהיב מתנה אדעתא דמקבלי לה מיניה והאיי לא קיבל הולכך הדרא למארה קמא אבל היכא דגמר ויהב אפילו רבן שמעון בן גמ' מודי. ולענין הלכה סוגיין בעלמא יחיד ורבים הלכה כרבים. אילא מהו מדתניא בהשוחט בשחיטת חולין השוחט את הבהמה לזרוק דמה לעבודה זרה ולהקטיר חלבה לע' זר' הרי אילו זיבחי מתים שחטה ואחר כך חישב עליה זה היה מעשה בקיסרי ולא אמרו בה לא איסור ולא התיר. ואמ' רב שיזבי לא אמרו בה איסור משום כבודן דרבנן ולא אמרו בה התיר משום כבודו דרבן שמע' בן גמ' ואמ' רבינא דהכא הכותב כל נכסיו לאחרים והיו בהן עבדים אם היה רבן כהן הרי אילו אוכלין בתרומה רבן שמע' בן גמ' אומ' כיון שאמ' אי אפשי בהם כבר זכו בהן יורשין ומוקמינן להכי דמפריש לעילא הא חשו לה להא דרבן שמע' בן גמ' ולא אמרו בה התיר דסבירא ליה יוכיח סופו על תחלתו ולמיהוה הלכה כרבן שמעון בן גמ' ומידחייה לדרבנן לא איפשר. אילא אית מן רבואתא דפסק הלכה כרבנן לפום סוגיין דעלמא ואמ' דלעיניין בהמה דחשו רבנן לדרבן שמע' בן גמ' משום חומרא דע' זר' אבל בעלמא לעיניין דינא ליתה לדרבן שמעון בן גמ' דהוא יחיד אלא הלכה כרבנן. ואנחנא הכין גמיריננא מן מאיר עינינו מרנא יהודה גאון אבי אבינו זצ"ל דכיון דלאו בכל מילי בע' ז' קא חישין רבנן ליחידאה ואו לאו דהות הא דרבן שמע' בן גמ' לעינין דינא בת מיחשא לה לא חשו לה. ואף אנן נמי לעינין דינא חישינן ליה וקימינן במילתא ולא פסקינן הלכה לא כרבנן ולא כרבן שמע' בן גמ'. והכין עבדינן דמאן דאיתה בידיה לא מהנפקינן לה מיניה. ומאי נפקא מינה דאו קדים איניש אחר זכה בה ואמ' הא הפקירא היא ואתא מארה קמא להנפוקה מן ידיה לא מקבלינן מיניה ואמרינן ליה איתי ראיה דרבן שמעון בן גמ' הלכה דנהדרה ניהלך. ואו מארה קמא קדים זכה בה מי גארע מן נוכרא די שקל לה מהפקר אם כן כרבנן עבדינן. והאיי דחיישינן ליה לרבן שמע' בן גמ' למאי נפקא מינה נפקא מינה דאו הדר תפיס לה מארה קמא דההיא מתנה מידיו דההוא נוכרא דקדים זכה בה ואפילו תפסה מארה קמא בגזל או קימא לן כרבנן הוה מהנפקינן לה מן מארה קמא ומהדרינן לה לההוא נוכרא דזכא בה מהפקירא וכי אפקר מקבל דיליה אפקר ואמרינן ליה למארה קמא לית לך בה עסק דברים ומסלקת מינה לגמרי והאיי מהפקירא זכא בה. אבל השתא דחישינן לדרבן שמע' בן גמ' מוקמינן לה ביד מארה קמא אע"ג דגזלה מידי זוכה דאמרינן ליה לזוכה דילמא קימא לן כרבן שמעון בן גמ' דאמ' יוכיח סופו על תחלתו והא מתנה שזיכה בה על ידי אחר ושתק ולבסוף צווח דילמא לא קני ליה למקבל וכי אפקר לאו דיליה אפקר ודמארה קמא ניהי. ודינא הכין הוא:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |