תשובות הגאונים (הרכבי)/שמו
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ושאלת. ראובן היה מצטער במקומו הרבה מעונש השלטון וכשהיה יוצא מעירו תופשין את אשתו במקומו ומצערין אותה מחמת העונש יעצוהו מקצת בני אדם לכתוב גט פסול לאשתו ולאתפושה כל מקרקעי שיש לו בכתובתה ולצאת כדי שלא תהא אשתו נתפשת תחתיו. ויש מבני אותה העיר שעושין כן להבריח את עצמן מעונש השלטון. עשה ראובן כן וכתב גט לאשתו וקודם שיכתב הגט ויתננו לאשתו אמר לאחד מעידי הגט כי גט זה איננו כותבו לפלונית אשתי אלא מרוב צער השלטון עתה אם תחתום בו אל תעד עלי כי גט פסול הוא כי כן התניתי ביני לבין אשתי. ויש עד אחר שלא מעידי הגט מעיד בכך ואומר כי אני יעצתי את פלוני לעשות כן כדי שלא תהא אשתו נתפשת תחתיו בעונש השלטון ועל מנת כן כתב לה את הגט לאחר שנתן לה גיטה והתפישה בכתובתה כל מקרקעי שהיה וברח מעירו ומתה האשה וחיי על מרנא ולכל ישראל שבקת. ואחר כך נפטר בעלה באו יורשי הבעל לומר כי הגט גט פסול הוא וכי הירושה שלנו היא. ויורשי האשה הוציאו את גיטה וקיימו את עדיו בפני זקני המקום אמר להן אחד מעידי הגט לאחר שהוחזקה חתמות ידו גט זה מחמת כן וכן כתבו פלוני ואמר לי גט פסול הוא אל תעיד במה שיש בו עלי אמרו לו אין דבריך שעל פה פוסלין עדותך שבכתב דינא מאי:
כי מצאנו למקצת גאונים זכר קדושים לברכה כי עידי השטר שאומרין כתב ידינו זה אבל על תנוי היתה העדות סומכין על דבריהן ומבטלין את השטר ואומרין ליתה לדרב פפא דאמ' תרויהו אשטרא מעליא קא משהדי. ומקצתם מקיימין את השטר ופוסלין את העדות שהעידו העדים על פה מי אמרינן כיון שעד אחד שלא מעדי הגט מעיד כי אותו הגט פסול הוא מצטרף עם העד שיש בגט שאמ' פסול הוא ופוסלינן ליה לגיטא ונוטלין יורשי הבעל. או דילמא כיון דאיתקיים גיטא אין משגיחין לדברי אותו עד המעיד על פה. אף לא לעדות העד האחר שאינו מעידי הגט דהוה ליה אחד ואין דבריו של אחד כנגד שנים:
ילמד' אדונ'. כך ראינו שאם האשה הזאת בחזקת אשתו שלראובן היתה ומתה טרם ימות והוא בחזקת יורשה ועכשו יורשיה באין לומר כי כבר בטלה האישות שביניהן וגירשה ממנו ולא ירשה עת מותה ועליהן להביא ראיה בזאת והביאו ראיה מן הגט הזה אשר אחד מעדיו אומר הדברים הכתובים בשאלה זו. תחילת כל דבר ראוי לראות היש שם עדות שלמסירה שכתבו שני עדים וחתמו כי מסרנו את הגט לידה שלפלנית אם אין. ורואין אם שם חתם ידי עידי מסירה אף על פי שחתם ידן על גופו שלגט מוקיים בבית דין אין לסמוך על אותו הגט. שאילו כתב לה אלף גט ועדאן לא נמסרו אינה מתגרשת ועדאן הוא יורשה. ואע"פ ששני עידי הגט אומרין עכשיו כי מסרנו את הגט לידה אבל לא כתבו לה עידי מסירה כיון שאחד מהן אומ' מסירה בטלה היתה ולפנים להראות לשלטון נעשתה ולא לגרשה גירושין גמורין אין לה ולא ליורשיה ראיה בדבריו. שהרי הפה שאמר מסרתי הוא הפה שאמר מסירה בטלה היתה ואין חתם ידו בידיהן בכלום שעכשיו הוא בא להכחישו או לעקרו. ונמצא העד השני שלגט עד אחד ואין סומכין עליו להוציא את ירושתה מחזקת ירושת האיש. ולפיכך ראוי להיות הקרקעות ההם עם כל עזבון האשה בחזקת יורשי הבעל ומעמידין בית דין אותן בידיהן. אבל אם כבר כתבו וחתמו שני העדים כי מסרנו ליה את הגט ועכשיו בא אחד מהן לומר מסירה בטלה היתה. עיקר דבר זה אינו דומה לעדים שאמרו תנוי היו דברינו אילא יש לדמותו לשני דברים דומה לאמנה שהוא אמנה היתה בינו לבינה שאינה גירושין אילא דברים בטלים להראות לבני אדם, ואילכך בלבד היה הדבר לא היה בדין לשמוע לדברי העד האחד מעידי המסירה אחר שכתב וחתם במסירה סתם לומר כי מסירה בטלה היתה כאשר אנו אומ' שמע מינה מדרב כהנא עדים שאמרו אמנה היו דברינו אין נאמנין מאי טעמ' כיון דעולה היא אעולה לא חתמי. וכיון שאינו נאמן לומר אמנה היו דברי לא דאמי לעד אומ' תנוי ועד אומ' אין תנוי. אלא שיש לדמות את הדבר הזה לעדים שאמרו מודעא היו דברינו משני פנים. אחת מהן לענין הגט שאם אמר הבעל לעדים היו יודעים כי מסירה שאני מוסר בטלה היא ומוסר לפניהם מודעא בדבר הזה גט בטל הוא דאמרינן אמ' רב ששת האי מאן דמסר מודעא אגיטא מודעיה מודעא פשיטא לא צריכא דעסיוה ואירצי מהו דתימא בטולי בטליה למודעיה קאמשלן ואימא הכי נמי ליתני וכן אתה אומ' בגיטי נשים כופין אותו עד שיתן מאי עד שיאמר רוצה אני עד דמבטיל ליה למודעיה קמא ודומין עוד דברים אילו למודעא מצד אחד שיש שם אונס השלטון שאם לא מסר לה הגט להראותו כי גירשה היה מגיע אליה אונס גדול כאשר פורש בשאלה. לפיכך מצילה ממנו במסירת הגט ומסר מודעא כי בשביל כך הוה. ואף אילו מכר היה כגון זה המודעא קיים בו. דאמרינן אמרי נהרדעי כל מודעא דלא כתיב ביה אנן שהרי ידעינן ביה באונסיה דפלניא לאו מודעא הוא מודעא דמאי או דגט ומתנה גלויי מילתא בעלמא הוא ואילא מודעא דזביני האמ' רבא לא כתבינן מודעא אזביני מודה רבא היכא דאיניס כגון מעשה דפרדיסא. ובדבר הזה אנו אומ' מר בר אשי אמ' אמנה היו דברינו אין נאמנין מודעא היו דברינו נאמנין מאי טעמ' זה ניתן ליכתב וזה לא ניתן ליכתב. ולפיכך שואלין את העד הזה ואמ' לו אמר לך ראובן לכתוב את הדברים שמסר לך כי מפני האונס הוא מוסר גט בטל. ואם אמר הין כי דאמרינן אמ' רבא אמ' רב נחמן מודעא בפני שנים וצריך לומר כתובו. הרי ודאי נתנו דברים הללו לכתב. ואע"פ שלא כתב באותה שעה וכתב עכשו ונמצא זה עומד נוכח כתב ידו שעל המסירה כמה שאנו אומ' טאבי תלייה לפאפי בכנארא וזבין חתם רבה בר רב הונא אמודעא ואאשקלתא. אמ' רב הונא דחתם אמודעא שפיר חתם אאשקלתא שפיר חתם מה נפשך או מודעא לא אשקלתא או אשקלתא לא מודעא הכי קאמ' אי לאו מודעא דחתם אאשקלתא שפיר חתם רב הונא לטעמיה דאמ' רב הונא תלוה וזבין זביניה זביני והאמ' רב נחמן אמנה היו דברינו אין נאמנין מודעא היו דברינו אין נאמנין הני מילי על פה דלא אתי על פה מרע שטרא. ואע"פ שאין העד האחד אומ' כך האיי למעקר שהדותיה קאתי ונשאר האחר יחידי כי ההוא דעד אומ' תנוי ועד אומ' אין תנוי והלכה כרב פפא. וכך הדין:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |