תשובות הגאונים (הרכבי)/רנה
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ושאלת עוד דתנן גט שכתבו עברית ועדיו יוונית יוונית ועדיו עברית כשר וכול'. אמאי משנן כתב עדותן מכתב השטר והיל' כסתם מתניתין וכשר או לא. הכא חזינא תחלה דהיל' כהא מתנית' גט שכתוב עברית ועדיו יוונית כתוב יוונית ועדיו עברית כשר. והילכך גט דכתיב פרסית כשר הוא ואין בו חששא כל עיקר. אלא מיהו צריך שיכתב כהילכתו או כלשון הזה דרגילנא ביה בלשון ארמית ואע"פ שנכתב בכתב פרסי או בכתב יווני דהא עברית קא כתבינן ולשון ארמית הוא ואו הוה כתיב בכתב פרסי נמי דהוא כתיב לאחד מלשוני הארמית או כתב בבלי כשדי שהוא כתב ארמית שלנו גם כשר היה וכן כל כיוצא בו. ואו אפילו הועתק גופו שלגט ותורפיו אל לשון אחר וחקרנוהו ומצאנו בו את הצרכים שתיקנום חכמים כשר הוא. והוא ששנו רבותינו גופו שלגט הרי את מותרת לכל אדם ר' יהודה אומ' ודין די יהוי ליכי מיני ספר תירוכין וגט פיטורין ואגרת שבוקין למהך להיתנסבא לכל גבר דיתצבייין. ואמרינן איבעיא להו מי בענן ודן או לא תא שמע דאתקין רב בגיטא איך פל' בר פל' פטר ותריך ית פל' בת פלניתא דהות אינתתיה מן קדמת דנא מן יומא דנא ולעלם ואילו ודין לא קאמ' ולטעמיך ספר תירוכין וגט פיטורין מי קאמ' אלא צריך ולא קאמ' הכא נמי צריך ולא קאמ'. וראשונים שלנו תקינו עוד וכדן וכל העולין עכשיו אם תרף הדברים הללו נמצא בגט אפילו בלשון אחר הרי זה כשר. והא דאמ' אביי האי מאן דכתיב גיטא לא ניכתוב ודין דמשמע דינא אלא ניכתוב ודן ולא נכתוב לימחך דמשמע חוכא אלא למהך ולא ניכתוב איגרת דמשמע אי גרת אלא אגרת וניכתוב תלתה תלתה יוד בתיהוייין ובתצבייין ואי לא משמע תיהויין ותיצביין ולוריך ביה בואו דתירוכין ובואו דשיבוקין ואי לא משמע תריכין ושביקין. ודאי לכתחלה צריכין סופרים לעיין בההוא לשון אחר דכתבין ביה גיטא דאו איכא מילי דמשמען לפסולא ידקדקו באותיותיהן באותו הכתב שכותבין בו כדי שלא יהפכו הדברים. ואו לא עבד הכין או נמי כתב תיהויין בתרין יוד ותיצביין בתרין יוד וכתב ודין וכתב איגרת אפילו בלשון הזה ובכתב זה שאנו כותבין לא פסלינן ליה לגיטא אלא במקום דקאים בעל וקא מערער. אבל היכא דלא קא מערער בעל בגיטא וכבר נתן רשות לסופר לכתוב ולעדים לחתום ולמסור וכבר נכתב התורף כתקנו אע"ג דלא דקדיק סופר אילין דקדוקי לא משמע לן לדילן בדליכא ערעורא דבעל לא דינא מן ודין ולא חוכא כדלא תליא כרעא דהא ולא תנאה דאי גרת מן יוד דאיגרת אילא שרינן לה ביה ואי אינסיבא לה בכשרות אינסיבא. לפיכך תדע שזה שנמצאת בהלכות דלא כתיב שפיר לאו שאין כתבו יפה מעשה סופר אומן. אילא דלא כתיב שפיר שאין תורפו כתיב כהוגן דלית ביה... או דלית ביה מן יומא דנן ולעלם או כיוצא באלה האיי בודאי צריך סופר לכתוב גט אחר ועדים חותמין ונותנין. ואו לא מיתרמי סופר ועדים כיון דההוא גיטא לא כתיב תורף דידיה שפיר כהוגן לא מישתריא ביה בין בשעת הדחק ובין בשעת הריוח. ואם תורפיו במקומו אע"פ שהוא בלשון אחר כשר הוא בין בשעת הדחק בין בשלא בשעת הדחק בזמן שנחקרו דבריו ונמצאו יפין ששמרו את התורף כהוגן. ואם כלשון הזה דרגילנא ביה ובכתב אחר כל שכן דשפיר דאמי. אילא ודאי ראוי שלא לעשות כך בלשון אחר לכתחלה שמא לא יוכל לדבר באותו לשון דברים מכוונים על התורפים הללו ושמא אם יפלו לידי מחקר ימצא בם פגם אלא אם כן הוא שנועדו בית דין חשוב בארץ יון או רומי או פרס וכיוונו דברים שתיקנו אותן מומחין והחזיקום שהרי מוחזקין הם. ואם לא נועד בכך אלא יחיד כותב גט בלשון אחר טעון מחקר ואינו מוחזק בזה ובהחקרו והמצאו מכוון כהוגן כשר הוא:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |