תשובה מאהבה/קעז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

תשובה מאהבה ‏ קעז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הן הן הדברים אשר שלח אלי כבוד המאוה"ג החריף חתני מחמד עיני מוהר"א נ"י הנ"ל וחש עלי להשיב במוקדם עב"ד הסמוך וזאת תשובתי אליו.

בע"ה עש"ק כ"ד אדר תקסו"ל פראג שלום רב כנהר שאינו פוסק חיים וחסד כמים שאין להם סוף והצלחה כמעין המתגבר לכבוב אהובי חתני בבת עיני הרב המאוה"ג החריף ובקי החכם השלם מוה' איצק נ"י ועזרו מעם ה' אשה משכלת כו'.

הנה שאלת התורני כ"ה מענדל נ"י עם תשובתך הרמתה הנפלאה מלאה חריפות ובקיאות קבלתי יום ד' העבר הסמוך מכי נטו צללי ערב על יד איש חתן הקצין ר' דניאל ש"ה ומאז ועד עתה לא באתי אל המנוחה כי רבות טרדותי יום יום בעיר הגדולה לאלדים יכוננה עד עולם סלה בפרט בימים האלה הוכפלו הטרדות אגודות אגודו' תכופו' והצופות גם ראשי כבד עלי זה ימים אחדי' לא אליכם יען אחרי שמעלתך אצה מהומה עלי כי נחוצה היא להשיב קמתי היום באשמורת הבוקר וראיתי השאלה הזאת עמוקא ורחבה וצריכה עיון בזך הרעיון במיטב הגיון ואחרי שהזמן קצר לא אוכל להעמיק ולסדר סדר הערכה משמי' דגמרא וסברא כ"א כאשר יורוני רעיוני במושכלות הראשונות ואתה תבחר ותקרב ואת הטוב תקבל הנה כל דבריך בנוים על אדוני השכל ויסודי האמת ואני אבוא אחריך ואמלא את דבריך הנה אם הולד ראוי' לגדלו והנכרי יכול לכפותו להוציא החצי ולד בדיניהם עפ"י התנאי אשר הותנו ביניהם מקרי תפיס' יד נכרי בבהמה ופטור מן הבכורה וכיוצא בזה מבואר בשו"ת צ"צ סי' ס"ב וסימן ס"ג ומביא ראי' מהימנא לזה מש"ס דחולין דף ל"ט ע"ב ועייש"ה ברש"י ותוס' ד"ה רישך והר כו' ואפילו למ"ד בפ"ב דבכורות דמשיכה בנכרי קונה ולא מעות עכ"ל פי' לדבריהם אפי' למ"ד דלא קנה הנכרי במעות אלא במשיכה ולמה תהני מחשבתו לאסור מ"מ כיון דאלמא הוא אשתכח דקני' ואוסרת מחשבתו הרי דאפילו במקום שלא קנה הנכרי מצד הדין מ"מ אי גברא אלמא הוא דלא מצי ישראל לדחוי' אשתכח דקני' קנין גמור ה"ה בנ"ד אם הנכרי יכול לכפותו בדיניהם לקיים התנאי אשר התנה עמו אעפ"י שמצד דיננו לא קנה מ"מ ה"ל יד הנכרי באמצע ואין ישראל מחויב לסלק יד הנכרי מן הולד ואין לחלק ולומר שאני התם דלהחמיר הוא דאמרינן הכי דאזלינן בתר אלמותו אבל לא בנ"ד שהוא להקל כי חד טעמא אית להו דתפיסת הנכרי הוא הגורם התם לאיסור והכא גורם להיתר כמו שאלמותו גורם לאסור ה"נ גורם בבכור לפטור ומשפט אחד לשניהם.

וכן ראיתי להרשב"א בחדושיו על מס' חולין דההיא סוגיא אתי כאמימר דאמר שילהי ע"א דמעות בנכרי אינן קונות וקיימ"ל כוותי' והלכך אי לאו גברא אלמא הוא הא לא קני ואינו שותף בה ואסור מדרבנן קאמר וכאותה שאמרו בפסחי' בעירו חמירא דבני חילא דאילו מתבד או מגנב ברשותייכו קאי ה"ל כדידכו כו' עכ"ל וזהו לשטת הרמב"ם דהך תשלומין דבני חילא שלא עפ"י הדין אלא מחמת אלמת ולא כשטת הראב"ד שזהו אחריות מן הדין מפאת חוק המלכות ועיין בש"ע א"ח סי' ת"מ וא"כ אם מחמת אלמת אעפ"י שאינו עפ"י הדין ה"ל חמצו של ישראל ה"נ לענין בכור בעבור אלמותו ה"ל ולד של נכרי ופטור מן הבכורה וא"ל דשאני חמץ דריבה הכתוב משום דלא ימצא כדמסיק שם כמ"ש בעל מ"ב סי' ל"ה ובעל עה"ג סי' ק"ב דהא הרשב"א דימה הך דחולין להך דבני חילא וצל"ע ואף שעדיין יש לעקש ולומר לחומר בעלמא מדרבנן החמירו ולא לפטור מן הבכורה ולא כבעל צ"צ וכמ"ש יען כבר מבואר בפסקי מהרא"י סי' ק"ל בשם תוס' כל מה דאית לי' לנכרי צד זכי' באת"ל בגזל פטור בבכורה עיי"ש וגם בעל מ"ב דעתו נוטה להקל וכתב מאי איכפת לי' לנכרי בדין שלנו רק בדיניהם ודינא דמלכותא דינא והוי שפיר יד נכרי באמצע ומביא ג"כ דעת מהרא"י אלא שלא מלאו לבו להקל לסמוך על מהרא"י בעבור שכתב כן בשם תוס' דפרק איזהו נשך ואיהו לא מצא רמז בתוס' (בשביל הא לא אריא כדאי מהרא"י להעיד ולהראשונים הי' מצוי הרבה תוס' שאנץ ואינו מצוי בידינו ורוב תוס' שלנו הוא תוס' טו"ך) דרך כלל מה שמצאו פלפול בגמרא קראו תוספות גם בשו"ת עה"ג סי' ק"ב צרד להקל אם נמוסיהם כדאים להפקיע מידי בכורה וכתב שכן משמע בתשובות הרמ"א סי' פ"ז ומביא תשובות מהר"מ מינץ שכתב שאין המנהג שנהגו תגרי נכרי' מועיל להפקיע קדושת בכור דאל"כ למה הצריך מהר"מ כסף ומשיכה לאפוקי נפשי' מפלוגתא הא מנהג נכרים בכל המקומות מי שנותן אפילו פרוטה על המקח קונה בו אפי' זהוב כו' וכתב עליו אין ראיותו מכרעת כלל במקום שכתב הרמ"א בתשובה משמע שלא היו נוהגין כן גם אפשר לחלק בין מנהג שנהגו התגרים ביניהם ובין מה שפסק עפ"י דתיהם ונמוסהם ושקיל וטרי אין ולאו ורפיא בידי' ועיין בק"א לבן המחבר בעל צ"צ.

אמנם במג"א א"ח סי' תמ"ח סק"ד כ' וז"ל מ"ש דאזלינן בתר דיניהם ק"ק דאמרינן בבכורות רפ"ב כרי שנתן לישראל בדיניהם קנה מאי בדיניהם שפסק להם תורה ומשמע דדיניהם לא מהני כו' וכ"מ ראיתי בשו"ת שער אפרים סי' ע"ט שכתב מה מקשה התלמודא מאי בדיניהן לימא ה"ק שנתן לו המעות בדיניהם דהיינו שקנה שמה בנימוסי הנכרים אף שבדיני ישראל לא קנה הישראל מ"מ כיון שבנמוסיהם הוי קנין אזי חייבי' בבכורה אלא ודאי מוכח שנימוסי הנכרים לקנין בכור אינו מעלה ואינו מוריד ועיין בשו"ת צ"צ ס"ס קכ"ט וראיתי בשו"ת מהר"מ א"ש חלק שני סי' נ"ב רצה לתרץ קושייתם וכתב וז"ל ובאמת אינה קושיא כלל דס"ד דהמקשה דכסף קונה בדין תורה בישראל ואם המנהג נכרים נמי כן פשיטא דקנה וכי בשביל שהמנהג התגרים כן הוא וגרע כחו ולכך פריך שפיר מאי בדיניהם ומשני בדיניהם שפסקו להם תורה מיד עמיתך במשיכה הא בנכרי לא מהני משיכה אלא כסף דוקא וזהו פשוט וברור עכ"ל במחכ"ת שגה ברואה הא סלקא אדעתי' דהמקשה דמשיכה בעי מדקאמר ועוד ישראל מישראל יוכיחו דגופי' קני לי' בכסף וממונו במשיכה הגם דתלמודא לא מסיק זה אלא בועוד ישראל מישראל כו' ר"ל איך אפשר למילף מגופי' דהא ישראל מישראל יוכיחו ואיך נוכל לומר דס"ל הכי כיון דאכתי לא ידע דרשת אביי מנא לי' לחלק בין ישראל לנכרי לענין זה ויש לישבי דבריו על צד הלחץ והדחק ואינו כדאי לדחות קושית שני גדולי' ואם הי' רוצה לדחות הקושי' י"ל נהי דבזה"ז בדיניהם נגמר המקח בכסף אפשר בזמן התלמוד הי' במשיכה עכ"פ רוב גדולי האחרוני' אנשי השם צדדו להקל לפטור מבכורה אם יש להנכרי זכי' אף בדיניהם.

והנה התנאי הראשון יפה דבר מעלתו הרב נ"י הגם דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם היינו לאחרים אבל יכול להחזיק עצמו במה שהוא שלו וכן נלע"ד שיכול אדם להתנות על דבר שלבל"ע אם תלה התנאי בזה אם לא קיים תנאו בטל המקח לגמרי ועוד בארתי בתשובה אחרת (עיין קל"ז ס"ת א') דעת הפוסקי' דיכול להקנות דבר שלבל"ע עם דבר שבל"ע והוכחתי שדעת הרמב"ם כן אמנם כן בקנין הראשון אבל בקנין השני מה נאוו דבריך במה קנה הישראל בחצי הולד שלא בל"ע דאמו מכורה כבר עכ"ז י"ל אעפ"י דאין אדם מקנה דשלבל"ע הא יכול לסלק עצמו מדבר שלא בל"ע ועיין תשובת מהר"מ ב"ב שמביא המרדכי ר"פ הכתוב גם תוס' והרא"ש והר"ן האריכו שיכול אדם לסלק זכותו דדבר שלא בל"ע ועיין קצת דיני סילוק מדבר שלבל"ע באה"ע סי' צ"ב ועיין בח"מ סי' ר"ט ס"ח בהגהות הרמ"א ואף דסילוק לא שייך רק בדבר שלא זכה בו כלל ובנ"ד כבר זכה הנכרי מקדם בולדי פרה זאת ואיך יכול לסלק ממנה ואין להאריך דעכ"פ מני ומינך תסתיים שבנ"ד יד נכרי באמצע ופטור מן הבכורה אלא שיש נ"מ רבתי ביננו כדבעינן למימר קמן אי"ה ועוד כבר האריך מהרי"ו בסי' ס"ט שמותר למכור לנכרי עובר מבכרת לפטרו מן הבכורה אע"פ שעדיין לבל"א כדעת הרשב"ם מובא בהג"א פ' מי שמת דחשוב עובר כאלו הוא בא לעולם לענין זת כשתלד קנה.

ומשולי האגרת שכתב ר' אייזק צוקר נראה שהי' סמוך ללידה יש לסמוך על הגדולים שרוצים לחלק בין נגמר העובר ללא נגמר העובר והא דנגמר לגמרי וסמיך ללידה כמאן דמנח בדקולא דמי' ובהוכר העובר עיין בש"ע אה"ע סי' מ"ם בח"מ ס"ק י"ד ובב"ש אמנם כבר דחה דבריהם מהרי"ו שם בשתי ידים דפריך התלמודא בפ' אלמנה לכה"ג דאמר שמואל זו דברי ר"י וליי לא ס"ל והאמר שמואל המזכה לעובר כו' וכן בפ' הערל דאר"י מצרי שני כו' ומקשה והאר"י הפריש חטאת מעוברת כ' ושם ב"ב דמקשה על ר"ה אם ילדה אשתך זכר כו' בכלן ה"ל לפני דאיירי סמוך ללידה עיי"ש אמנם ראיתי במרדכי שכתב בסתם וז"ל יכול לקבל המעות מנכרי ולמכור לו העובר ולא הבהמה לעוברה וגדולה זו מצאתי בהג"א פי' הזהב ח' וז"ל הלכך נראה בעיני ישראל שיש לו בהמה מבכרת מותר לו לישראל לקבל מעות מן הנכרי ולמכור לו העובר אע"ג דלא משך הנכרי ולהפקיע מבכורה וחוזר וקונה מן הנכרי לאחר שיולד הואיל ואינו יכול למשוך העובר מעות קונות ומשיכת האם אינה מועלת לעובר אלא בכפותה ומטעם חצר ואע"ג דאי כפת ומשכה הי' קנה לעובר אפ"ה הואיל וגוף העובר א"י למשוך אלא ע"י משיכה דבהמה המעות קונות כו' הנה כל התירים האלה אינם מועילים אלא אם הולד ראוי לגדל ויש תפיסת יד נכרי בו אבל אם אינו ראוי לגדל הוברר למפרע דשל ישראל הוא כמו שדבר מעלתו הרב נ"י דברים של טעם ודעת תורה בדיני ברירה ולא מצאתי מקום להקל עכ"פ פתחתי פתחי' להקל גם נלע"ד להצטרף גירסת הרמב"ם שהיתה לפני הראב"ד והרמב"ן והרשב"א והר"ן דבכור בהמה טהורה אינו נוהגת אלא בארץ ועיין בכ"מ פ"א מהל' בכורות הלכה ה' עייש"ה ועיין ספר המצות להרמב"ם מצות ע"ט וכן ראיתי בהרא"ה בספר החינוך מצוה ח"י וז"ל ונוהגת מצוה של קידוש בכור בהמה טהורה מדאורייתא בא"י בלבד כו' ומדרבנן אף בח"ל עיי"ש גם לא מצאתי מפורש בלשון השאלה אם הי' ברור שהיתה הפרה מבכרת אם היו משמרין אותה משעה שנולדה אם אנו מדברים על בכור ודאי או על בכור ספק כ"ז כתבתי בהשקפה הראשונה כפי אשר פלט הקולמוס בעמקי שפה וכבדי לשון וה' אלקי' נתן לך לב חריף ונבון דעת שיבור לו דרך ישרה שים נא עיניך על מה שכתבתי הכ"ד אביך וחמיך השש והשמח בתורתך. הק' אלעזר פלעקלס.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >