תשובה מאהבה/קיד
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ואחרי הכריעה והשתחי' באימה ביראה ברתת וזיע אנכי שואל בטובו ובמדת ענותנותו שאלה אחת אשר כבר הורתי זה ימים אחדיה להלכה ולמעשה ומעשה שהי' כך הי' הנה אשה אחת אחזוה חבלים וצירים כיולדה וסברה שהגיע עת ללדת ושלחה אחרי המילדת אבל האשה לא הרגישה בעצמה שום פתיחת הקבר ולא ראתה אפי' טפת דם כחרדל ולא פחות מכן רק חברותיה נושאות אותה מבין זרועותיה כי גדל הכאב בגבה ועל פני כל השדרה ולאחדים הקלו מעליה הכאבים והחבלי' עד שהיא היתה כבתחלה בלי שום צירים ושאלה את פי אם צריכה טהרה וטבילה והייתי משתאה ואשתומם כשעה חדא אחרי שאם הרגישה פתיחת הקבר ולא ראתה דם ואף כתם לא מצאה טהרה וטבילה זו ל"ל ואמרתי אני בלבי אין זה אלא שגגת הוראה מאיזה מורה אשר ראה דברי רז"ל (שבת קכט.) ואימתי פתיחת הקבר אמר אביי משעה שתשב על המשבר רב הונא ברי' דר"י אמר משעה שהדם שותת ויורד ואמרי לה משעה שחברותי' נושאות אותה באגפי' עכה"ג וחשש אותה המורה לאמרי לה שמשעה שחברותיה כו' הוה פתיחת הקבר ואין פתיחת הקבר בלא דם ולפיכך הצריך לה טבילה.
ולפענ"ד אם כך עלה במחשבה לפניו חשב וטעה כי שלוש שטות באותה הסוגיא ראשון דעת הרי"ף וז"ל ודייקי רבוותא ואמרי מדלא אמר רב הונא עד שיהא הדם שותת ויורד ותשב על המשבר ע"כ וכן פסק הרא"ש אע"ג שתמה על הרי"ף וכן נראה מפסקי הרא"ש ויעיין בהר"ן והרוצה לעמוד על דעת הרי"ף יעיין מ"ש דברים נאמנים ונחמדים בבית חדש א"ח סי' ש"ל. שנית דעת הרמב"ם פרק שני מהל' שבת הלכה י"ג חי' משיתחיל הדם להיות שותת כו' וכתב ה"ה שהרמב"ם פוסק דהוא שיעור הקודם כי ספק נפשות להקל וכן עיקר אעפ"י שלא פסקו כן בהלכות. והדעה השלישית היא דעת הרמב"ן בספר תורת האדם והעלה דמסתברא דשיעורי לא תלי' בהדדי ואית בנשי דלא יתבא על משבר כלל שהולד ממהר לצאת אלא משעה שישבה על משבר או ששותת הדם ויורד או שחברותיה נושאות אותה באגפיה הרי היא בחזקת מסוכנת ועושין לה עכ"ל וכ' הב"י בטור א"ח סי' ש"ל והכי נקטינן ולפענ"ד פליגי בביאור הסוגיא שהקדים אביי לרב הונא ברי' דר"י ואפשר שזה אביי קשישא אמנם אין דרך בעל התלמוד לנקוט אביי סתמא אלא אביי קשישא כמו (שבועות מב:) דתני אביי קשישא יתומים שאמרו כו' (כתובות צד.) אביי אמר דאביי קשישא איכא בינייהו כו' וכן הוא (גיטין נ.) וכן (סנהדרין ד.) וכן סנהדרין ד' ע"א אביי קשישא אמר דמי לגודא דגמלא כו' ואפילו אביי קשישא אין על זכרוני במהירות שקדם לר"ה ברי' דר"י או להיות בר פלוגתא דילי' ולכך ס"ל להרי"ף שצדקו יחדו ולא מחללינן שבתא עד שיהא הדם שותת ויורד ותשב על המשבר והרמב"ם ס"ל כרב הונא שאמר דבר הממוצע בין שניהם דאביי קאי כוותי' לא להקל לגמרי כדאמרי לה משעה שחברותיה כו' ואמרי לה סברי כוותי' דלא להחמיר כאביי שצריכה שתשב על המשבר ומה"ט סדר בעל התלמוד ר"ה ברי' דר"י אחר אביי והרמב"ן ס"ל לכך סדר הש"ס שלא כסדרן לידע ולהודיע שבסכנת נפשות הלכה כדברי המיקל ואין בזה הכלל מוקדם ומאחר לזה נלע"ד דבר נאה ומתקבל דבר זה כתבתי בילדותי למ"ו הגאון נ"ע וכעת במהדורא תנינא ראיתי הילדות והשחרות הבל"י ברם דברים שאמרתי טעות הן בידי כי רב הונא ברי' דר"י ור"פ חברים היו בישיבה אחת כדאמרו (עירובין יב.) כי אתו ר"פ ור"ה ברי' דר"י מבי רב כו' ור"פ תלמידו של רבא הי' כמבואר בכמה מקומות ועיין תוס' (שבה צ"ג ע"א) ד"ה אמר ר' זביד ואמרו (פסחים ז.) ר"פ משמי' דרבא אמרי על ביעור חמץ ור"פ קרי לי' לאביי מר כדאמרו (יבמות קו.) ואביי א"ל ל"פ אבוך היכא כו' עיי"ש ולא עוד אלא שמצינו שר"ה ברי' דר"י אמר משמי' דאביי ועיין (ע"א מ"ג ע"ב) אר"י ברי' דר"י מפירקא דר"י שמיע לי וכתב המהרש"א אמר ר"ה ברי' דר"י מפירקא דאביי שמיע לי כצ"ל אמנם הסוגיא ההיא נשנית גם (ר"ה כד:) ושם הגירסא ר"ה ברי' דרב אידי יען בפי' אתמר דאביי גדול מר"ה ברי' דר"י משמאלי' ועיי"ש תוס' ד"ה ואזיל ואין להאריך.
עכ"פ בין לדעת הרי"ף ובין לדעת הרמב"ם אין להאשה הזאת דין פתיחת הקבר אף לחלל את השבת ואפי' לדעת הרמב"ן שמקיל מפאת פקוח נפש אבל לטמא את האשה לבעלה במקום אשר לא ראתה ולא הרגישה ולא מצאה כלום לא שמיע לי ולא סבירא לי וטהרתי האשה לבעלה ואמרתי לה שא"צ לא ספירה לא טהרה ולא טבילה ואחרי איזה ימים אשר הוריתי הוראה זו בא אלי צורבא מרבנן אחד מפה התורני המופלא מוה' יודא בר"ב שמש נר"ו ואמר לי שקצת מפקפקים על הוראה הזאת ואמרים אחרי שנדפס בבאר היטיב דפוס אמשטרדם בשם בעל נ"ש להחמיר לטמא האשה לבעלה אף שהיא לא הרגישה בעצמה ולא ראתה והעיד שכן הוא המנהג נשים צדקניות במדינות פולין ואחז בשרי פלצות ונבהלתי ואחזתי צירים כיולדה ואמרתי אם שגיתי ה' הטוב יכפר כי אין על שום הרב ומורה משפט וחובה עפ"י התורה לידע כל הליקוטים ולקוטי בתר לקוטי מהולכי נמושות די לנו ולבנינו אם נדע עד הש"ע והאחרונים הנדפסים אצל הש"ע וכ"ז שלא אראה או אשמע ראי' ברורה כדת של תורה בסברה ישרה אני על מעמדי שאשה זו טהורה אם הקילו לענין שבת בש"ע א"ח סי' ש"ל ככל האמוראי הוא הטעם משום פקוח נפש אבל לטמא לבעלה לא אמרינן עד שתראה דם או פתיחת הקבר ממש ולכך הטור והש"ע בא"ח הל' שבת הביאו שלש אלה אוקימתות אימתי פתיחת הקבר ממש אבל בי"ד סתמו וכתבו (בסימן ק"ץ סעיף א') אם הרגישה שנפתח מקורה להוצא דם ובדקה אח"כ ולא מצאה כלום יש מי שאומר שהיא טמאה יעיי"ש אבל אם בדקה ומצאה מראות טהורות אפי' הרגישה שנפתח מקורה טהורה כמבואר שם סימן קפ"ח ויעיי"ש בב"י אם לא במקום שהפילה אפי' רוח הפילה כמבואר בריש המפלת אבל במקום שלא הרגישה קבר פתוח ולא ראתה לדמות ספק טומאה לספק פקוח נפש שמחללין את השבת לא נראה לענ"ד.
וכן צ"ל כוונת הר"ש (טהרות פ"ז משנה ד') אימתי בזמן שהיא ניטלת באגפיה פי' בזרועותי' שאין יכול לילך כדאמרינן בסוף מפנין מאימתי פתיחת הקבר משעה שחברותיה נושאות אותה באגפיה וצריך ליישב משנותינו ואמוראי אחריני דמפרשי התם אביי אמר משעה שתשב על המשבר ר"ה ברי' דר"י אמר משעה שהדם כו' עכ"ל ר"ל שצריכין לחלק בין שבת לטומאה דגבי שבת מחללינן תחלתו משום סופו שתגמור הלידה כללו של דבר נתגדלתי בעיר הגדולה לאלדים מקהלות פראג והדבר מצוי הרבה שנשים אחזו חבלי לידה ושלחו אל המילדות חכמות ותבואנה והצירים פסקו והולידו אחר ירח ימים והיא העיר רבתי בדעות מלאה חכמים וסופרים ומעולם לא שמעתי שהורו המורים לטמא את האשה לבעלה ויש לחוש לכמה מכשולים בשני נפשית אחרי שכריסה מבין שיני' ובפרט במקומות שאין להן מקואות חמין עכ"ז עלי לבי נוקפי ונמלאתי יגון ואנחה פן שגיתי כי חכמה וזקנה אין כאן צעיר אנכי לימים בן עשרים וחמש שנים אנכי היום ע"כ ילמדנו רבינו אם שגיתי לא מזדון לבי עשיתי ה' הטוב יענה ויאמר סלחתי ואתפלל על העתיד ה' יצילני משגיאות ויגל עיני ואביטה מתורתו נפלאות ואחוה קידה חמש מאות תלמידו ה"ק אלעזר פלעקלס החובק"ק ג"ט ואגפי' יע"א.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |