תשובה מאהבה/קג
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
בע"ה תקסט"ל ברעזנין. יתענג על רוב שלום אהובי אדמ"ו חמי הרב הגאון המפורסם נ"י ע"ה פ"ה כבוד מו"ה אלעזר נ"י יאיר נצח ולמחברתו הטהורה חמותי הרבנית כו'.
הן מאד שמחתי בראותי כי יקרתי בעיני רו"מ אשר שם עין עיונו על מקצת ספקותי ועוד לא נשאר לי פנאי לפנות אל ערבות דבריו ולהשתעשע בם רק במה שהפליא מעלתו על הרשב"א והטור והש"ע סי' ק"ב שכתבו ביצה של ס"ט שנתערבה באחרות אינן בדין דשיל"מ כו' מכח הירושלמי הנה באמת לפי ההשקפה הראשונה היא אחת מהתמיהות הגדולות אמנם לענ"ד הקלושה תחלה צריכים לשום עין עיוננו על דברי הירושלמי אשר המה בעצמם דברים בלתי מובנים הן לסברת רש"י דהטעם של דשיל"מ הוא משום עד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר מה לי אם עוקר הנדר מכאן ולהבא ומה לי אם עוקר הנדר מעיקרו ולא הי' כאן איסור מעולם מ"מ שייך לומר עד שתאכלנו בהיתר האם בשביל זאת שלא הי' כאן איסור מעולם לא נאמר שטוב שיאכלנו בהיתר והן לדברי הר"ן בנדרים דסובר הטעם של דשיל"מ משום שאז נקרא היתר בהיתר וה"ל מין במינו ולא בטל אף לרבנן דר"י כמבואר שם א"כ אדרבה אם יוכל לעקור הנדר מעיקרו יותר ויותר מן הראוי לקרות היתר בהיתר ויהי מב"מ ולא בטל אבל לענ"ד גם לסברת רש"י גם לסברת הר"ן הדברים עולים יפים דלפי' רש"י הטעם עד שתאכלנו באיסור כו' י"ל עפ"י מה שאסר ר"א הקפר דנזיר חוטא הוא שציער א"ע מן היין והנה הגם דרבנן חולקי' בדבר היינו שסוברים דמצוה קא עביד שקיים שבועתו ונדרו אבל עכ"פ מודים רבנן שאם עוקר הנדר מעיקרו נמצא למפרע אין כאן שבועה והוא ציער א"ע חנם ודאי נקרא חוטא וגם לר"א הקפר שכל נזיר נקרא חוטא מ"מ מודה הוא שיותר נקרא חוטא בעוקר הנדר דלא עשה המצוה כלל והשתא זהו פלפולו של ירושלמי שהי' סובר בעוקר הנדר מעיקרו נמצא למפרע הוא חובא לא שייך לומר שהוא דשיל"מ ועד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר הלא בהתרה זאת הוא חוטא למפרע אבל אי מכאן ולהבא הוא עוקר א"כ לא הי' חוטא למפרע שפיר שייך לומר עד שתאכלנו אך התרצן סובר אעפ"י שהוא עוקר למפרע מ"מ כ"ז שלא עקר והוא קיים שבועתו לאו חובא מקרי למפרע וכן נאמר לסברת הר"ן הגם שהוא סובר כיון שיש בידו להתיר מקרי היתר בהיתר היינו שאם יוכל לעשותו היתר בלי שום חטא אבל הכא שאם עוקר למפרע נמצא חוטא למפרע ומקרי אין בידו ולא הוי היתר בהיתר והתרצן סובר אעפ"כ שעוקר הנדר למפרע אפ"ה לא מקרי חוטא למפרע כנ"ל ושפיר מקרי היתר בהיתר לפ"ז כ"ז בשבועה אבל בספק טרפה ודאי אין לחלק בין אם יש מתירין מכאן ולהבא ובין לא יהי' אסור מעולם מ"מ שייך סברת רש"י והר"ן ודוק.
ומה שרצה רו"מ להעמיס בדברי שדעתי נוטה לומר דהיתר בהיתר לא בטל לא עלתה על לבי מעולם רק במין במינו ולסברת הר"ן בדשיל"מ דמודו רבנן אבל במין בשא"מ מזה לא דברתי כלל.
ומ"ש רו"מ ועוד כשאכל ככר האחד ונשאר השני וה"ז כאלו נשבע על השני מהיום ותכף חלה השבועה ע"כ הלא אנן לשטת ר"ת דברנו והוא סובר דף כ"ח שאין השבועה חלה עד שיאכל התנאי אף שאכל האיסור תחלה וזה לשונו שם ונראה לפי פי' דלא מיפטר משום אדם בשבועה רק על תנאי לחוד' כשאכלו בשוגג בין בתחלה ובין בסוף אבל על האיסור לא חיישינן דבשעת אכילת התנאי חל השבועה הלכך בעינן שלא יהי' אנוס בה ויע"ש.
נמצינו למידן דהחיוב הוא על האיסור ועל האיסר הוא מביא הקרבן והתנאי הוא רק חלות השבועה ואם אוכל התנאי בשוגג אינו חייב משום שצריך להיות אדם בשבועה עכ"פ התנאי אינו הוא האסור וע"ז אנו מסתפקי' אי אמרינן כיון שהתנאי לא מקרי איסור רק חלות השבועה על האיסור וה"ל היתר בהיתר א"ד אפ"ה כיון שמכח שאוכל התנאי עושה איסור למפרע באכילת האיסור גם התנאי מקרי איסור ד"כ מ"ל זה שכתב אדמ"ו חמי הרב נ"י שלא יוכל לירד לסוף דעתי אם כבר אכל האיסור ודאי התנאי מיקרי איסור ולדידי אין הדבר פשוט כ"כ הלא מכל הסוגיא שם נראה שהתנאי לא מיקרי איסור רק בשעת חלות השבועה וע"ז אנו דנין ולעיין ביתר דבריו הערבים עוד חזון כי אקח מועד.
ומה שפלפל אדמו"ח ורוצה לחלק בין נדרים לשבועות לענין דשיל"מ משום דאין מתירין את השבועות רק מדוחק אבל לענ"ד ליכא למימר כלל לחלק בכך ואין זה רק חומרות הפוסקים ולא מדיני דגמרא אם כן האחרונים להחמיר יצאו ולא להקל ולהתיר מה שהוא מדיני דש"ס דשיל"מ ולעשותו דבר שאל"מ ומה שהביא אדמ"ו חמי מתשובת בית יעקב לא אבין כלל דשם הוא מפלפל לברר דעת הפוסקים דכל מלתא דלא אתי ממילא לא הוי דשיל"מ חוץ מנדרים משום דמצוה לשאול אבל לאינך פוסקים כל דבר שיש בידו לעשות אף שאינו מצוה הוי דשיל"מ א"כ ודאי אין לחלק ומכ"ש לפי מה שאמרנו דמדיני דגמרא אין לחלק כלל וכמו שיש מצוה לשאול על נדר כן יש מצוה לשאול על השבועה מהאי טעמא גופא דלמא יבוא לחלל בשבועה והא דנקט רמ"א נדרים הייני משום חומרות דאחרונים דלא יתיר לו שבועה אלא מדוחק ואם כן כיון דעכ"פ מדיני דש"ס הוי דשיל"מ א"כ גם האחרונים להקל באו זה נראה לענ"ד ברור הכ"ד בנכם אהובכם. איצק שפיץ מקשללין.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |