תשובה מאהבה/פז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

תשובה מאהבה ‏ פז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב"ה פרוסטיץ יום א' ר"ח מרחשון תק"ם ל' שלומי' וחדות לאיש חמודות בעל התעודות כלול מעלות ומדות לו עשר ידות בגפ"ת מקרא ומשנה ואגדות הרב המאור הגדול המופלא והמופלג בהפלגה יתירה בחכמה ומדע בסברה ישרה נ"י ע"ה פ"ה חכם הכולל מוה' אלעזר פלעקלש נר"ו אב"ד ור"מ בק"ק ג"ט.

מחמת טרדות אין הפנאי מסכמת להאריך ולתואר כראוי לכמותו ירבה בישראל רק להודיע כי דברתי עם הקצין כו' זולת זה לא אוכל להאריך כי טרוד אני בעסק משפט ע"ד אשה שמתה בתוך שני חזרה ושבקית חיים לנו ולכל ישראל והחזיר החתן הנדן כפי התקנה רק ניכה המעשר שסילק מסך נדן ביום חתונתו וטוענין יורשי האשה חדא אין אנו מאמינך שנתת המעשר לשום אדם שנית אם יש בכח ידך לנכות המעשר עפ"י הדין והנה מב"ש אה"ע סימן נ"ג ס"ק כ"א נראיה להלכה פסוקה וז"ל ומעשר שסליק מן הסך נדן נראה דמנכה ג"כ עכ"ל וזולת הב"ש לא מצאתי הדבר מפורש בשום פוסק לא בהראשונים ולא בהאחרונים ולענ"ד הדבר צל"ע וישים ידידי מעלתו הרב נר"ו עין עיונו עליו ויודיעני דעתו הרמה בזה הכ"ד הכוסף אהבתו לנצח. ה"ק משה בר"מ ערוויץ

ב"ה ג"ט יום א' ח' מרחשון תקמ"ם ל' משה לא פסיק טעמי' וריחו לא נמר צדיק כתמר דורש כמין חומר חומרי מתנייתא וחומרי דמדושא דאיתמר בי מדרשא טעמא ומששא כבוד אהובי א"נ הרב הגדול המופלג בתורה זקן ונשוא פנים שפתותיו שושנים כש"ת מוה' משה ראב"ד בק"ק פרוסטיץ נר"ו המקום יהי' בעזרו אמן.

ראשון תחלה הנני אומר תודה על אשר טרח אותו צדיק כו' ועד"ת כמדומה אני עביד מר רבה כרבה לאביי לחדודי כי לא גלה אפילו טפת מה שיש לפקפק בדברי הב"ש ומה צריך רו"מ לדעתי הקצרה שאין בי לא חכמה ולא תורה לא גמרא ולא סברה ומה אדע אשר לא ידע מר עכ"ז לעשות רצונו חפצתי ואבוא היום על העיון הן אמת שהגאון בעל ב"ש מסברא דנפשי' אמר כן עפ"י מה שהביא בשם האגודה וז"ל שיחזיר כו' מה שנשאר בידו מן הנדוני' ולא על חליה ועל קבורתה עכ"ל משמע דאין עליו להחזיר ליורשיה אלא מה שעדיין בידו אבל מה שהציוא אפילו דרך משא ומתן והפסיד הפסידה ליורשיה וה"ה המעשר שסילק מן הנדן מנכה להיורשי' וכן משמעות לשון רמ"א שם ודוקא מה שהיא בעין חוזר אבל מה שהוציא או נאבד פטור כו' אבל לכאורה צ"ע מאין לו לפסק זה אדרבה הנה הרמ"א כתב שם בהג"ה דאם החתן רוצה למכור תוך שנתים יכולין יורשי אשה למחות בו וכתב הב"ש בעצמו ואפילו היא מרוצה שימכור עכ"ל ואי ס"ד שהבעל יכול לנכות המעשר מ"ט אין יורשי אשה יכולין למחות בו שלא ליתן המעשר עד מקץ שנתים ימים שמא תמות אשתו וצריך להחזיר הנדוניותא אלא ודאי דאין היכולת הבעל לנכות המעשר שסילק דמה דאמרינן מה שהיא באין חוזר היינו דוקא למעוטי נאבד או נגנב באונס או הפסיד במו"מ אזי א"צ להחזיר ההפשר ליורשיה וכן מורה לשון הרמ"א והאגודה מדלא כתבו סתם מה שהוא בעין חוזר בלבד שלא בזבז לאחר מיתה כו' מדכתבו ופרטו דבריהם אבל מה שהוציא או נאבד כו' משמע דוקא כיוצא בהן דלא סגי בלא"ה אבל המתנות שנתן הבעל לאחרים ברצון בלי אונס פשיטא שצריך להחזיר ליורשי אשה ואם כן ה"ה מעשר שפזר לאביונים לשארו הקרוב אליו או לשאר עניים וטובת הנאה שלו (כי החתן לוקח חציו או שני חלקים מן המעשר לחלק לעניי קרוביו נהרא ונהרא ופשטא) מ"ט אין יורשי אשה יכולין למחות בו שלא להוציא המעשר מתח"י עד כלות זמן התקנה אלא ודאי פשיטא שצריך החתן להחזיר ליורשיה ואין שום פוסק מסופק לכן לא דברו דבר מזה אם לא השביח נכסי' בגדר אפשר דברי הבית שמואל קיימין דאם לא ינכה המעשר יפסיד הקרן של חתן שהכניס מאביו או מעצמו אבל אם השביח נכסי' באופן שלא יחסר קרנו למה ינכה המעשר אמנם אחרי בינותי בספרים ומצאתי שהדין עם החתן ודברי הב"ש שרירן וקיימין דהנה כתב הרא"ש בתשובה ומביאה הב"י בסימן קי"ח וז"ל על התקנה שזה נסחה שאם תמות האשה בחיי בעלה שיחלוקו הוא ויורשיה הממון יראה לי לפי התקנה שלא יחלוק הבעל עם יורשי האשה אלא ממון שימצא הבעל אחר כל חובותיו שיפרע שהוא חייב בשטר ובין בע"פ כי ודאי כך היתה עיקר התקנה שעיקר חלוקת הממון יהי' תלוי בשבועת הבעל שישבע כמה יש לו וינכה באותה שבועה כמה היא חייב במגו דאי בעי אמר אין לי אלא כך וכך ממון והשאר יחלקו עכ"ל והעתיקו הרמ"א בש"ע סעיף ח' בהג"ה וז"ל במקום שיש תקנה שיורשי האשה יחלוקו עם הבעל כשמתה האשה תחלה יפרעו תחלה כל החובות שהבעל חייב ונאמן הבעל לומר כמה חייב במיגו דאי בעי אמר שלא הניחה כ"כ עכ"ד דון מיני' אף בנדון דידן הבעל נאמן במיגו דאי בעי אמר אין לי אלא כך וכך ואמאי נוציא ממון המעשר מתחת ידו אשר כבר הוציא ואין לדחות ולומר שאין הנדון דומה לראי' הנדון מיירי בשני חזרה כפי תקנות הקהלות ותקנות ר"ת וחכמי צרפת והרא"ש מיירי במקום שיש תקנה אפילו אחר כמה שנים כדמשמע מלשונו אם כן אפשר בההיא כ"ע מודו דיד הבעל על העליונה דאלים זכותי' כ"כ משא"כ תוך שני חזרה אפשר דאין הבעל נאמן במגו וידו על התחתונה ז"א דבחדא מחתא מחתינא דהא מיד שעה אחת אחר שנשאה הבעל זכה בירושתה ואין חילוק מדינא מאותה שעה ואילך עד עולם אך חכמי הדורות תקנו כל אחד ואחד לפי זמנו ולפי מקומו לאפקועי ירושת הבעל למען שלא ניגע לריק ולא יתקיים חלילה ותם לריק וגו' הם אמרו תקנות הללו והם אמרו דיד הבעל על העליונה בכל ספק שיפול בדין מחמת התקנה ואין חילוק בזה משעה הראשונה עד עולם כדי שלא ישתכח ירושת הבעל בכלל כמ"ש הב"י שם בשם תשובת הר"ן וז"ל כתב הר"ן שנשאל על מי שהתנה שאם תפטר אשתו בחייו ולא ישאר לו ממנה ולד של קיימא כו' והשיב שהדין עם הבעל ואפילו אם הי' הלשון מסופק ה"ל הבעל ודאי ויורשי האשה ספק ואין ס' מוציא מידי ודאי עכ"ל הרי לפנינו להדיא דין זה השיב הר"ן אפילו על התקנה הנעשה לאחר כמה שנים כענין תשובתו ז"ל שנזכר והעתיקו הב"י בש"ע שם סעיף ו' והרמ"א אחריו וז"ל דבר שאינו מפורש בתקנה נעמידנו על ד"ת וכן כל ס' שיש בתקנה על יורשי האשה להביא ראי' דאין מוציאין ירושת הבעל עכ"ל הרי הב"י והרמ"א יחדו שהעתיק דברי הר"ן לא ניחא להו לחלק בין שני חזרה ובין לאחר כמה שנים במקום דאיכא תקנה דחדא טעמא אית להו דלא אלימא כח התקנה לעקור ד"ת אלא במה שדברו בו מפורש ונפל בהם ס' אין חילוק בין שני חזרה בין עד עולם במקום שיש תקנה דאין עוקרין נחלה דאוריית' מספק כדמסיים דה"ל בעל ודאי ויורשי אשה ס' ואין ס' מוציא מידי ודאי א"כ ש"מ דבחדא מחתא מחתינהו וכן תשובת הרא"ש אעפ"י דמיירי אחר כמה שנים אין לחלק מסברות בין שני חזרה כי מעיקרא דתקנתא חזינן טעמא דתקנה מה לי שני חזרה לאחר כמה שנים וא"כ ה"ה גבי מעשר שהוא דבר שאינו מפורש בתקנה העמיד הממון בחזקת הבעל ואין מוציאין ירושת הבעל מספק ויפה כתב הב"ש ונלע"ד פשוט והאריכות בזה ללא צורך ועין בסמוך.

ובעיקר המעשר העניים משלחן גבוה קא זכו ואין לבעלים כ"א ט"ה כמו מעשר עני המתחלק בתוך ביתו שמוציאין מידו וט"ה לבעלים כמבואר בטור י"ד סימן של"א ומבואר בארוכה (קל"א א') ובתוס' שם והעתיקו האחרונים ללמוד ממנו דין צדקה ומעשר ממון הנוהג בזה"ז כמבואר בעט"ז ובש"ך ס"ס הנ"ל וכבר כתב הטור שם לעיל מיני' לפסק הלכה אם לקח הכהן תרומה שלא מדעת ב"ה זכה בהן שאין לבעלים אלא ט"ה וט"ה א"מ וא"כ איך ס"ד שיתבענו היורשים את החתן לדין להוציא ממנו תמעשר אשר נתן כבר בשעת החופה ולא הי' בו כ"א ט"ה ולא ניתן לתבוע להוציא בדיינים ואינו דומה למה שזכר הרמ"א שיורשי האשה יכולין למחות שלא למכור תוך שנתים דבשלמא התם עדיין שיעבודם חל על הנכסים ויכולן למחות שלא להפקיע שיעבודם לאפוקי מעשר ממון גבוה הוא וכל היכא דאיתא בי' גזא דרחמנא איתא דמשעה שבאה הנדונייתא ליד החתן גם ממון גבוה בא לידו וגזא דרחמנא גבי' איתא ואינו של צדדים כלל כ"א קדשי שמים וא"א שיתקנו חכמי דורות להוציא ממון גבוה לחולין דהיינו בחזרתו ליד יורשי אשה.

ועדיפא מיני' נלע"ד מסברא דנפשי' דאפילו לפי תקנות שו"מ וטוליטולא אחרי מות הבת משיגיע ממון בחזרה לאב או ליד יורשי אשה מחויבי' לעשר אותן מחדש כי הוא להן ריוח חדש וכמו שאר ירושה דפשיטא דמעשרין כל כירושה שתבא ליד אדם ומ"ש הך ירושה משאר ירושה ואע"ג דס"ד דבשעת סילק הנדן שאינו מתייאש מהן בתוך הזמן פן יחזרו הנדוני' ז"א דהא ע"כ מתייאש דהא אין אדם יושב ומצפה מתי תמות בתו ויבואו הנכסים לידו רחמנא ליצלן מהאי דעתא באדם כזה לא דברו כלל דאין בו משום ותם לריק וגו' ואין מקום לתקנה זו מעיקרא בגברא דכוותי' ע"כ אדרבה כל תפלתו של אדם שלא יחזרו הנכסים לידו וקצת זכר לדבר כעין סברא זו זכרו רז"ל (שבת מ"ו ב') דרמו התם ר"ש אדר"ש בדין מוקצה ומשני הכי השתא התם אדם יושב ומצפה אימת תכבה נרו הכא אדם יושב ומצפה מתי יפול בו מום כו' ואעפ"י שאין ראי' לדבר זכר לדבר מיהא איכא דעל כל דבר שאין אדם יושב ומצפה עליו ולא ניחא לי' בו כ"כ מקצה דעתו ממנו ה"נ כיון דאין זה יושב ומצפה מתי תמות בתו ותבא הירושה לידו ואם כן ה"ל יאוש ומכיון שתחזיר אח"כ הירושה לידו אחרי מות בתו וה"ל דבר חדש גבי' וצריך לעשר מחדש ואם כן עכ"פ אין כח בידו לעכב לחלק המעשר ומיד שתבא לידו הנדוני' חל על החתן המצוה ואין כח בידו לעכב ולהחמיץ המצוה דמצוה הבאה לידו אל יחמיצנה.

וכופין אותו לקיים המצוה מיד ושלא להחמיצה כמ"ש הט"ז סימן של"א בי"ד ס"ק ל"ב וז"ל ומזנ"ל סמך למה שנוהגין לכוף החתן בשעת קבלת נדוניה שלו ליתן מעשר כדאשכחן כאן שמוציאין מידו אלא שמחלקי' את המעשר לקרובי החתן והכלה שהם קודמין לשאר עניים בזה דגם במעשר עני מצינו כן כמ"ש הב"י סימן רנ"א בשם המרדכי דיש זכות לקרוביו בזה וראיתי קצת אומרים דוקא מן הנדן שהכלה נותנת להחתן מפריש מעשר אבל לא ממה שאבי החתן נותן לבנו מטעם שאביו נתן כבר מעשר ותמהתי מאין הרגלים דאטו יש חיוב על הממון כאן דתוכל לומר שהממון כבר נפטר ממעשר הלא חובת גברא הוא שהוא חייב לתת ממה שחננו הקל ית' ומה לי' שנתן לו אביו או חתנו ודאי דעת משובש אומר עכ"ל ותיוהא חזינא בדברי הט"ז לכאורה במה דשדי נרגא בדברי המון האומרי' דממה שאבי החתן נותן לבנו כבר נפטר מן המעשר שנתן אביו וסתר הוא דבריהם במה שהמעשר אינו חובת ממון כ"א חובת גברא ולכאורה עדיפא מיני' מצי למיפרך דמ"ש נדן הכלה דחייב במעשר הלא גם אביה נתן מעשר ממעותיו ואם חובת ממון הוא גם ממון מצד הכלה כבר נפטר ממעשר שנתן אבי הכלה, ואפשר דס"ל ממון אביו דוקא ה"א דלא בעי עשורי דמ"ש אב ומ"ש בנו דבשלמא ממון חותנו דמעלמא קאתי לי' והוי לי' ריוח חדש גבי' בעי עשורי משא"כ ממון אביו דשלו הוא כי הוא ראוי ליורשו וכאלו מונח בקופסא דמי וע"כ סלקא אדעתייהו דלא בעי עשורי' ובסברתו סתר גם דבריהם במ"ש מעשר חובת גברא הוא לתת ממה שחננו האל יתברך ואם כן גם מירושה צריך ליתן ומהיכי תיתי לא יתן מממון שנתן לו אביו והיינו דמדייק בלשונו אטו יש חיוב על הממון דנוכל לומר שהממון כבר נפטר ממעשר כו' דכל שנוי רשות צריך לעשר.

אדברה וירוח לי בענין שכ' הט"ז לקחת סמך לכפות את החתן כו' מסוגיא דבכורות פ' עד כמה לכאורה צריך טעמא רבה לכפי' זו דמ"ש כפי' זו שכופין את החתן לסלק המעשר בשעת החופה מאיש אחר דעינינו לא ראו ולא שמענו מעולם מרבנן סבוראי וקשישאי שכפו מעולם אדם אחד להוציא ממנו מעשר מריוח דאתו לידי' דמסוגא הנ"ל משמע דלכל אדם ראוי לכפות ע"ז ואולם בפשוטו נ"ל לומר דעיקר סמך על מעשר כספים אתי מסוגי' דכתובות פ' נערה ובמס' ב"ק פ"ק ובמס' ערכין ובירושלמי פ"א דפיאה ובכתובות דא"ר אילא בשם ר"ל באושא התקינו המבזבז כו' ויליף לה מדכתיב עשר אעשרנו לך משמע שני עשורין הרי חומש (ולקמן אי"ה נבאר בעה"י סוגיות הפוסקי' דילפי מכאן סמך למעשר כספים אם דאורייתא או דרבנן) ומקשי התם ר"נ בר אינוני בעי' קומי ר' מנא מה חומש בכל שנה ושנה לחמש שנים הוא מפסיד כולה א"ל בתחלה לקרן מכאן ואילך לשכר עכ"ל וכן הוא בש"ס בבלי ואם כן כל הימים שאין אדם מפריש כ"א הריוח אין ביד ב"ד לכפותו להוציא ממנו המעשר דאין אדם יודע במטמונו של חבר ושמא לא הרויח כלום משא"כ בפעם הראשון דמחויב לעשר הקרן ואנו יודעים בבירור כמה הוא ילפינן באמת מסוגיא דבכורות הנ"ל דכופין את החתן ומוציאין מידו דאז הוא שנה ראשונה הנזכרת בירושלמי הנ"ל ובבלי דקאמר מתחלה לקרן.

הנה אם מעשר כספים דאוריית' או דרבנן דעת הב"ח דאפילו מדרבנן ליתא וכן דעת תשובות פני יהושע סימן בי"ת ועיין שאילת יעב"ץ סימן פ"ד בהג"ה ועיין באר יעקב בי"ד סימן של"א בט"ז הנ"ל והנה לדעת הגאון מוהר"ד אופנהיים אב"ד בק"ק פראג זצלה"ה יש למעשר כספים סמך מן התורה מעשר תעשר עפ"י הספרי מובא בתוספות (תענית ט' א') ועכ"פ דרבנן כמבואר בשו"ת חות יאיר סי' רנ"ד דף רי"ב ע"א ובעל ח"י מסכים עם הב"ח שאינו אפי' מדרבנן כמבואר שם דף רי"ג ע"א והעלה בעל ח"י שם דתקנת אושא מדברת מענין צדקה ולא מענין מעשר (אולי לא ראה דברי הט"ז בסימן של"א הנ"ל דאל"כ לא הי' כותב כן או הי' משיג עליו וגם דברי הפרישה נעלם ממנו שכתב מעשר כספים הם מדרבנן עיין עליו בסימן ר"מ בשם תוס' ובשם מהר"מ ועיין מ"ש לקמן בס"ד) וראייתו היא מהרמב"ם והטור וכל הפוסקי' הזכירו דין זה ותקנה זו בהל' צדקה וסתר בזה דעת הגאון מהר"ד הנ"ל שנמשך בב"ח אשר נעלם מעיני הב"ח דברי תוספות ממס' תענית הנ"ל וע"ז הכה השואל באלפיו ודוד ברבבותיו ואחר המחילה מכבוד גאוני ארץ הנ"ל אמינא כי גם מהם נעלמו דברי מהר"מ רוטנבורג דפוס פראג סימן ע"ד וז"ל מעות מעשר יראה אחרי שהחזיקו לתתם לעניים אין לשנותן למצוה אחרת דנראה כגוזל עניים דאעפ"י שאינו מן התורה אלא מנהג הא קיימ"ל דברים המותרי' ואחרים נוהגין בהן איסור אי אתה רשאי להתירן בפניהם שנאמר לא יחל דברו ולא יחל מדרבנן כדאית' פרק אלו נדרים ולא דמי להא דריש פ"ק דערכין ישראל שהתנדב נר ומנורה לב"ה מותר לשנותה למצוה אחרת דש"ה דאידי ואידי מצוה לגבוה אבל מעות מעשר כספים כבר זכו בה עניים ע"י מנהג שכך נהגו כל הגולה ואין לשנות למצוה אחרת שאין לעניים צורך בהן דתנן פ"ב דשקלי' מותר עניים לעניים עכ"ל הרי שמהר"מ הזכיר להדיא שאינו מן התורה ומשמעות דבריו שאפילו מדרבנן ליתא ואינו אלא מנהגא בעלמא אם כן אין להגאונים הנ"ל שום תלונה על הב"ח כי יש לו על מי שיסמוך והדין דין אמת דכויתי' פסק מהר"מ רוטנבורג אשר ממנו העתיקו כל האחרונים בי"ד סי' רמ"ט ורנ"א ושל"א דינים הללו ואין להשביני דמאי אולמא דאפשר גם ממהר"מ ז"ל נעלמו דברי תוספות (תענית ט' א') הנ"ל כמו שג"כ נעלמו מן הב"ח דאפשר באו כל האחרונים ולא ביארום והניחו מקום להתגדר בזה ובאמת כיון שתוספות בעצמן לא העתיקו דבר ממנו בפסקי תוספות וגם הרא"ש בפסקיו לא העתיק דבר לפסק הלכה בזה באולי ס"ל דהם דברי האגדה ואין למדין או לטעם אחר וכאשר תוספות לא זכרוהו להלכה כ"א לפרושא בעלמא כאשר נבאר לענ"ד וס"ל דינא והלכתא אינו כן ונמשך הב"ח אחר הרא"ש ורבו מהר"מ וס"ל בודאי אינו לא מדאורייתא ולא מדרבנן כ"א מנהג שנהגו בני גולה ואין מכאן תשובה לדברי הקודמים דעכ"ז חיובא מיהו טובא איכא דלא יהא אלא דברים המותרים וכו' כאשר זכר מהר"מ הנ"ל בעצמו.

והנלע"ד בביאור דברי תוספות נציע דברי הש"ס שכ' ז"ל וא"ר יוחנן אין הגשמים נעצרים אלא בשביל פוסקי צדקה ברבים ואין נותנין וא"ר מ"ד עשר תעשר עשר בשביל תתעשר ובתוס' וז"ל עשר תעשר הכי אית' בספרי עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה אין לי אלא תבואת זרעך שחייב במעשר ריבית ופרקמטיא וכל שאר הרוחים מנין ת"ל את כל דהוי מ"ל את תבואת מאי כל לרבות וכו' עיין שם דשכר המעשר ידוע הוא ונזכר לפנים שאין הגשמים נעצרי' אלא בשביל ביטול תרומות ומעשרות שנאמ' צי' וגם חום וכו' ובא רש"י לדמות ענין צדקה בזה"ז למעשר ששכרו עושר ועונשו ההיפך חסר וע"כ אמר ר"י אין הגשמים נעצרים וכו' דעונש צדקה והמעשר שוין בזה ומייתי לי' ר"י ראי' דלא הקשה דלמא התם אין עונש בשביל מניעת הצדקה כ"א בשביל הנדר כדמייתי לה תלמודא ביבמות בעובדא דדוד שמא פוסקי צדקה ברבים וכו' דכיון דפסק צדקה ה"ל נדר גבי' וכיון דעבר הרי זה עונשו משא"כ בשביל קפיצת יד מצדקה עדיין לא מוכחא מלתא דהכי הוא ע"כ מייתי ר"י לסייעת' מ"ד עשר תעשר עשר בשביל תתעשר ולא סיים למילתא דאכתי לא מוכחא מידי ע"כ כתבו תוספות הכי אית' בספרי וכו' דגם מעשר כספים דינא הכי דבחדא מחת' מחתינהו ומתן שכרן שוה בזה העושר ואם כן ע"כ דגם העונש שוה בזה ולא דקאמר בספרי אין לי אלא מעשר תבואת זרעך מנין לרבות אף מעשר כספים וכו' דהיינו שיהי' חייב להפריש מעשר כספים מריבית ופרקמטיא כמו שחייב מעשר קרקע אלא דה"ק אין לי אלא מעשר תבואת זרעך שכרו העושר וע"ז קאמר הכתוב עשר תעשר עשר בשביל תתעשר מנין לרבות אף מעשר כספים למי שנוהג בו שמתן שכרו העושר ע"כ אמר ת"ל את כל וכו' ועיין כל הדיבור תוספות אינם מדבר כ"א ממתן שכר ולא מחיובא כלל וע"כ לא מייתי תוספות בפסקי' מידי מיני' דמדינא לא איירי כלל שיהי' חייב במעשר אך למי שנוהג במעשר מתן שכרו שוה כמו גבי מעשר תבואה דשכר עושר וכיון דמתן שכרן שוה עונשו ג"כ שוה וא"א לומר דעונש האינו מפריש מעשר כספים יהי' העוני כמו העונש מי שאינו מפריש מעשיר תבואה דמי דמי במעשר תבואה איכא חיובא אבל במעשר כספים ליכא חיובא אלא ע"כ בצדקה איירי במי שפוסק צדקה ברבים ואינו נותן באופן דצדקה ומעשר כספים חדא מלתא היא וכ"כ פסק הרמ"א בהגהותיו לי"ד סימן של"א בסופו וז"ל הרב המחבר השמיט כל דיני מעשר עני שכתבו הטור שיש ללמוד מהם הרבה דיני צדקה וכו' עיין שם וכן בעל עט"ז כיילינהו כחדא הלכות מעשר עני ודיני צדקה אמנם לדינא אינו לא מן התורה ולא מדרבנן כן נלע"ד להלכה ולא למעשה.

הפוך בה הפוך בה אפשר וקרוב לודאי דמהר"מ ר"ב הנ"ל ס"ל דמדרבנן היא והא דקאמר שאינו אלא מנהג שנהגו כל הגולה היינו נמי מדרבנן מדלא קאמר להדיא שאינו מדרבנן רק דה"ק אעפ"י שאינו מן התורה אלא מנהג וכו' ולכאורה דבריו סתומי' דמן הקצה אל הקצה מדבר דהדרך הממוצע בניהם הוא דרבנן ומדכתב שאינו דאוריי' ול"ק להדיא שאינו אלא מנהג דאם יאמר שאינו אלא מנהג בודאי ידעינן שאינו דאוריית' ואפילו מדרבנן ליתא ואינו אלא מנהג אבל מדקאמר שאינו מן התורה ש"מ דהאי מנהגא דקאמר היינו מדרבנן מדלא הזכיר מדרבנן בפי' או יאמר שאינו מדרבנן וממילא ידעינן דפשיטא שאיני מן התורה ואם כן אפשר דמהר"מ ז"ל ראה דברי תוספות ופסק כוותייהו והב"ח נשאר במבוכה דס"ל שאיני אפילו מדרבנן ולא די שלא ראה דברי התוספות אלא גם דברי מהר"מ אשר עליהם בנויים כל דברי הפוסקי' בענין מעשר כספים ועיין בסימן רמ"ט בש"ע בהג"ה ובט"ז שהשיג על חמיו הגאון ב"ח והביא כמה דיני מעשר ובסימן של"א השיג עליו להדיא וכתב שגם הב"י ס"ל שהוא מדרבנן ומייתי לי' בשם כל הפוסקים ובשם ירושלמי ותמהני עדיפא מיני' ה"ל למימר דגם הרמב"ם בה"ל מ"ע פ"ז וז"ל וכמה עד חמישית בנכסיו מצוה מן המובחר ואחד מעשרה בנכסיו בינוני פחות מכאן עין רעה ולעולם לא ימנע וכו' הרי להדיא שלשון הב"י בספרו הגדול אשר העתיק בש"ע סימן רמ"ט הם ממש דברי הרמב"ם ולמה זכר הט"ז שהב"י כתב להדי' מהירושלמי כו' עדיפא מיני' הל"ל דגם הרמב"ם עצמו כ"כ ומאי אית לך למימר דבדברי הרמב"ם תשובתו בצידה דאינו חיוב כ"א מצוה בעלמא ואם הי' בו צד חיוב אפילו מדרבנן לא נתנו דבריהם לשעורי' דמדה הרעה דכיון דא"א לו להיות עין רעה דחיובא רמי' עלי' לאפרושיא מעשר' ומכ"ש בסיפא תגדל התמי' דקאמר ולעולם לא יפחות משלישית השקל וכו' כיון דחיובא הוא להפריש לפחות אחד מעשרה מיהו סיפא אפשר ליישב דקאמר אעפ"י שלא הרויח באותו שנה כלום ואין עליו חיוב מעשר עכ"ז לא יפחות משלישית השקל משא"כ ברישא ובמציעתא מוכח שפיר דליכא חיובא ואם כן דברי הט"ז צל"ע לענ"ד שכתב בשם הב"י דס"ל שהוא חיובא מדרבנן מיהו מדברי הרמ"א ז"ל שם סי' רמ"ט בהג"ה משמע דס"ל דלשון הרמב"ם מיירי בענין מעשר מדמיית' עליה הלכות מעשר שם.

וגם מדברי פרישה ודרישה נראה ג"כ דס"ל דמעשר כספים אינו אפילו מדרבנן דמייתי בסימן רט"ו סעיף ג' וז"ל במחודשים אחד נדר לתת מעשר מן הריוח שהי' באה לו ממונו וכן נהג כמה שנים ואח"כ מטה ידו ונתחרט נראה דיכול לחזור בו משום דהריוח לא בא לעולם ואין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם כדפירש בפ' שור שנגח ד' וה' ומיהו אם הי' אומר כסף זה כל הריוח הבא ממנו אתן ממנו מעשר חל ההקדש כיון שהכסף בעולם וכן אם הי' מלוה לעכו"ם ב' זהב בעד ג' לשנה וזקף עמו מיד ונתן לו כתב שנכתב בערכאותיהם אפשר שמזה א"י לחזור בו מ"כ במהר"ר פנחס מיץ עכ"ל ואי ס"ד דמעשר כספים חיובא הוא מדאורייתא או מדרבנן אף בלא נדר חייב ואף שהוא דבר שלא בא לעולם הא כל הריוח דבר שלא בא לעולם הוא ומחייבין בלא נדר אלא ע"כ דאינו אלא מנהג בעלמא כמ"ש מהר"מ הנ"ל והיכא דנהגו נהגו ואי אתה רשאי להתירן בפניהם דלא יהא אלא כדברים המותרים וכו' והיכא דלא נהוג ליכא חיובא כלל אפילו מדרבנן אם לא למי שרוצה לנהוג מדת חסידות ואח"כ א"א לו למיקם בי' יכול לחזור ולשאול על נדרו כמו בשארי נדרים שיכול לשאול עליהן והוא כענין שאז"ל (מגלה ה' ב') בסוגיא דר' נטע נטיעה בפורי' אעפ"י דתני ר"י וי"ט מלמד שאסורי' בעשיית מלאכה ומסיק די"ט לא קבלו עלייהו בכל המקומות ואלא רב מלט לטיי' לההוא גברא דברים המותרים ואחרים נהגו בהן איסור ובאתרי' דר' לא נהוג ועיין בתוספות שם דפסקו דיש לחלק היכא דנהגו במתכוין או היכא דנהגו בטעות וכן בפסקי תוספות שם סימן ט"ו כתבו דברים שהם יודעים שהם מותרין ואחרים נהגו בהן איסור אין להתירן אבל אם טעי בהן מתירין ונ"מ במקום שנהגו במעשר כספים לדעת האומרים שאינו אפילו מדרבנן וליתא אלא מנהגא בעלמא אם כן במקום שנהגו אם ממדת חסידות נהגו כן אין להתירן אבל אם בטעות נהגו דהוה ס"ל דהא חיובא מתירין להם ויחיד שנהג בעצמו באתרא דלא נהיגי נראה דרשאי לעשות כל דבר מצוה ואין זה כפורע חובו ממעות מעשר דהא אינו אלא משום מנהג במקום שנהגו ובמקום שלא נהגו אין כאן אבק חיוב ואיהו דנהג הכי ה"ל כנדר לגבי' ובנדרי' הולכים אחר לשון בני אדם אלא אם כן אמר בפי' שמקבל עליו להיות לו דין מעשר אז דינו כמבואר בטור ובפוסקי' סימן של"א ועפ"י סברא זו יתישבו כמה סתירות בפוסקי' בס"ד והוא כי כבר זכרנו הסכמת האחרונים דמעשר כספים באתרא דנהיגי דין מעשר עני יש לו ובדרישה סימן רמ"ט בשם תשובות מהר"ר מנחם סימן תנ"ט וז"ל אשר שאלת לקנות ספרים מן המעשר כך אני רגיל להורות לבני אדם כל מצוה שתבא לידו כגון להיות בעל ברית או להכניס חתן וכלה לחופה כו' אם לא הי' יכולת בידו ולא הי' עושה מצוה יכול לקנות מן המעשר עכ"ל וכן העתיק הט"ז ככתבו וכלשונו והוא מרא דינא שכתב בעצמו בסימן של"א ס"ק ל"א יז"ל הרבה דיני צדקה כו' נראה דיש לדמות מעשר שמפרישין מן הריוח ממון לדין מעשר עני של תבואה ופירות עכ"ל ואם כן אם כדבריו כן הוא צל"ע בדברי תשובה נ"ל האם לא הי' יכולת בידו ולא הי' עושה אותה מצוה כו' כגון בעל ברית או להכניס חתן וכלה לחופה וכו' יכול לקנות מן המעשר וגבי מעשר עני כתב הרמב"ם בפ"ו מה"ל מ"ע והביא הטור והעתיקו העט"ז וז"ל מעשר עני אין פורעין כו' ולא משלמין את התגמולין ולא פודין בו שבוים ולא עושין בו שושבינות וכו' והא מצות פדיון שבויים ושושבינות היינו דבלאו מעות מעשר עני לא הי' עושה כן ועכשיו מכח מעשר עני מוסיף עליהן בשביל מעות מעשר ועכ"ז אין עושין בהן שושבינות ואין פודין בהן השבויים וא"ל דשושבינות היינו שכבר עשה בו חברו שושבינות ועתה בא לפורעו כי השושבינות נגבית בב"ד כמבואר באה"ע סימן ס' ובח"מ סימן רפ"ו דנמצא זה פורע חובו במעות מעשר עני והיינו אין משלמין בו את התגמולין דקתני ברישה וליכא למימר פרושי קא מפרש מאי אין משלמין בו את הגמולין דקתני ברישא היינו דאין עושין שושבינות דזה אינו דא"כ אין פודין את השבויים מאי אמרת בי' ועוד דלישנא דאין עושין שושבינות לא משמע אלא שבא לעשות מחדש שושבינות עם רעהו מי שלא עשה עמו שושבינות עדיין ואפשר דבלאו המעות מעשר לא הי' ביכולתו ולא הי' עושה עמו שושבינות ולמה יעשה עמו לפ"ד תשובת מהר"ר מנחם הנ"ל ואם גזרת חכמי' הוא שהוא אסור מנין למהר"מ לפסוק דין זה במעשר כספים שהוא דומה למעשר עני ולפי מ"ש ניחא דיש לחלק בין מקום שנהגו שם יש לו דין מעשר עני לבין מקום שלא נהגו ואחד נהג מדת חסידות בעצמו אז דינו כמ"ש מהר"מ הנ"ל.

ועוד הי' נראה לומר לכאורה בישוב דברי הפרישה שהביא בשם מהרר"פ מ"ץ דמיירי באחד שקבל עליו בנדר לתת קופה יתירה של מעשר כפי הדין ועתה קיבל עליו מחדש ליתן חומש נכסיו בכל שנה מן הריוח שתבא לידו בזה מיירי מהר"ר פנחס מו"ץ שחזר בו אח"כ ויכול לחזור בו אם הוא מדבר שלא בא לעולם דזה אינו מדרבנן אלא מדת חסידות בעלמא אבל מקופה ראשונה דמעשר שהוא חיוב על כל איש ישראל א"י לחזור בו דגם מוהר"פ מו"ץ מודה דמדרבנן הוא ואפשר מדאוריית' ולפ"ז יש ג"כ לחלק ולישב בתשובת מהר"ר מנחם הנ"ל גם הוא מיירי בענין כזה ותדע דהכי הוא דאל"כ דברי הגאון בעל פרישה זה את זה סותרי' דהא לעיל כתבתי שסתם בשם מהר"פ מי"ץ דאינו לא מן התורה ולא מדרבנן ובסימן ר"מ בי"ד כתב בפשיטות וז"ל מ"כ בשם מהר"מ האידנא דמעשר כספים מדרבנן שרי להאכיל לאביו ממעות מעשר אלא ע"כ דיש לחלק אמנם תשובה זו סתומה דמ"ש האידנא דמעשר כספים מדרבנן משמע שבזמן הקודם הי' אפילו מדאוריית' והי' אסור להאכיל לאביו מעות מעשר אפילו להעדפה כמ"ש שם בשם תוספות פ"ק דקדושין וזה אינו דהא לא נמצא שום שינוי במעשר כספים מאשר הי' בתחלה דבשלמא מעשר הארץ מפרי הארץ נשתנה בין ארץ וח"ל ובין עכשיו לקודם החורבן אפילו בארץ כמ"ש הטור בסימן של"א משא"כ מעשר כספים דלא נשתנה דמ"ש ארץ מח"ל ובפני הבית ושלא בפני הבית בזה אם הוא דאוריית' ועכ"פ איך שיהי' חל על החתן במדינותינו החיוב תכף לעשר ואיך ס"ד שיורשי האשה יוציאה בדייני' הנה הארכתי קצת מענין לענין באותו ענין ולולא בנו התורני המרומם מוה' הירש נר"ו אץ מהומה לביתו הארכתי יותר להראות אהבתי עליו וידעתי שאין לסמוך על כל דברי הנ"ל כי כלם נאמרו בחפזון כל מה שפלט הקולמס במושכל הראשון כתבתי ובחפזי כל האדם כוזב נאם ידידו החפץ בכבודו יהי כזית הודו כזית הנטופה בשעתי' ותרוממנה שעתי' כדקא סלקא אדעתי. ה"ק אלעזר פלעקלס החובק"ק ג"ט ואגפי' יע"א.

ושלום לידידי הק' הנגיד הרבני המופלג החכם השלם מוה' מרדכי המבורג נר"ו.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >