תשובה מאהבה/סז
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ב"ה יום השלישי כ"ח כסלו תקס"ח ל' פראג בימי' אשר להודות ולהלל על הפרט ועל הכלל גבורת ה' למלל יברך ה' מציון יופי מכלל אשר מקרא משנה גמרא בלל ובמים אדירים צלל כבוד ידידי וחביבי מחותני הרב המופלא בתורה ובי"ת בנן של קדושי' גזע ישישי' מוהר"ר משה וואלף אויש נ"י.
שאלת חכם עם חדושה נראה בזמנה לקדשה ורבות טרדותי ולבי בל עמי ללון בעומקא של הלכ' למשה ולעיין באלה הדברים אשר הוסיף משה מדעתו והענין הזה מפוזר' ומפורד במקומות מפוזרות רבו אמיריה בבבלי וגדלו דליותיהן בירושלמי וסוככים פואריה בראשוני' ואחרונים ועד אשר לא אוכל לאחוב בסנסניה ולראות בענפיה אמנם משום כבודו של משה אני ואתה נסביר פנים בהלכה זו כל אשר יחשבו ויחרשו רעיוני במושכלות הראשונות הנה שפתי לא אכלא להביא על הספר בדיו ומהם דברים ברורי' ומהם שלימים ושבורים לבנים ושחורים ואין אני מופנה לברר וללבן ללקוט לבנים.
מעלת כבודו נר"ו עלה ומסתפק לפי מה דקיימ"ל ג' תיבות מפסוק אסור לכתוב בלי שרטוט אי שרי לכתוב בלי שרטוט ב' תיבות בשטה זו וב' תיבות בשטה שתחתי' אהובי ידיד עליון לא ידעתי מה זו שאילה הא קיימ"ל כהרא"ש לדעת ר"ת אם כבר כתב שטה העליונה שוב א"צ שרטוט ושטה הראשונה היא במקום שרטוט ה"ה נמי אם כבר כתב ב' או ג' תיבות בלי שרטוט לכל מר כדאית לי' ממילא א"צ לשרטוט עוד להני ב' או ג' תיבות אשר יכתוב תחתיהן דשטה העליונה כשרטוט נחשבה וממילא נסתרה דברי מעלתו נר"ו מ"ש על הכ"מ ספ"ז מה"ל סת"ם שכתב דמטעם קדושת תפילין א"צ לשרטט ואלו רצה שלא לכתוב יותר מג' תיבות בכל שטה רשאי הוא כו' עכ"ל וכתב מעלתו שהוא נגד גמרא ערוכה במס' יבמות דף ק"ו ע"ב דאית' שם אמר אביי האי מאן דמקרי גט חליצה כו' עד סוף הענין דקשה לפי דברי הכ"מ למה לא כתב אביי כל הגט בתרי תיבות וגם על מר זוטרא קשה למה צריך לשרטט וכתב לכלא הפרשה א"ו צ"ל דב' תיבות אסור אפילו בב' שיטין עכ"ל יאמר נא ידידי איך רוצה להוכיח אם כותב שתי תיבות בכל שטה צריך שרטוט הא כבר כתב שטה העליונה ושוב א"צ שרטוט וא"ת היא גופה קשי' לי' אם כן הוא למה כתב אביי הפסוקים בלשון עד ולא כתב כל הפסוקים אחר שכבר כתב כמה שיטות בגט חליצה טרם שהגיע לפסוקי' ושוב ל"צ שרטוט והיא קושית הבה"ז למר זוטרא לענ"ד פשוט וברור דאביי לשטתי' אזיל דס"ל במס' גיטין דף ס' ע"א דאין כותבין מגלה לתינוק א"כ הגם שנמלט מאיסור שרטוט מאיסור מגלה לא נמלט אע"ג דכת' כל שטה בשתי תיבות אבל מר זוטרא ס"ל כותבין מגלה כו' דסבר הלכה כר"י דאמר התורה מגלה מגלה ניתנה ולא חייש לדאביי שם לומר כיון דאידבק אידבק כסברת הרא"ש לשטת הרי"ף שם ולכך שרטט וכ' לכולא פרשה ובזה נלע"ד לבאר דעת הרי"ף בגיטין שם דפסק כותבין מגלה לתינוק להתלמד בה וכן הלכה ותמהו עליו כל גדולי הראשונים כיון דרבה השיב לאביי דאין כותבין וליכא מאן דפליג בזה וכן ראוי לפסוק כת"ק דר"י שם דלא שרי אלא בדעתו להשלים אמנם לפמ"ש אחרי שסתמ' דגמרא דמס' יבמות קאמר והלכת' כוותי' דמר זוטרא הכי קיימינן וכותבין מגלה לתינוק ואף שרש"י ז"ל ביבמות לא פי' כן הרי"ף לא שמיע לי' לרש"י ולא ס"ל ואע"ג דבכ"מ הלכה כמר בר רב אשי בר ממופך וחיוראי כו' והכא לגירס' הרי"ף והרא"ש אתקפתא דמר בר רב אשי היא הא לא ניתן לכתוב נראה שזה דוקא במקום דלא נאמר בגמרא להדי' הלכתא אבל הכא התלמודא הלכת' קאמר והכלל זה מבואר להדי' ברב אלפסי סנהדרין דף כ"ט ע"ב וגירסת מתקיף לה מר בר רב אשי נראה לכאורה יותר נכונה מהגירסא אשר לפנינו בגמרא מר ברי' דרב אידי כי מר בר רב אשי ומר זוטרא מצינו סמוכים במס' כתובות דף ס"א סוף ע"א אמימר ומר זוטרא ורב אשי (ואף שם נאמר רב אשי עכ"ז י"ל גם ברי' הי' בההוא דור משא"כ מר זוטרא ומר ברי' דרב אידי אין על זכרוני שהיו סמוכין) ובזה נלע"ד ליישב קצת קושית הבה"ז למה שרטט מר זוטרא לכלא פרשה הא א"צ לשרטט אלא שטה העליונה ואם כבר כתב שטה הראשונה שוב א"ז לשרטט ובגט חליצה כתב כמה שיטות טרם שהגיע לפסוקי' ונראה דאתי לאשמעינן אפילו שרטט הפסוקי' כלן אפ"ה אין בזה משום איסור מגלה מכ"ש לדעת הרמב"ם דס"ת צריכה שרטוט ועתה אחרי ששרטט לכול' פרשה ה"א דאסור משום איסור מגלה מס"ה קמ"ל דכותבין מגלה כמ"ש ואפילו לפירש"י ואין להאריך.
אלא אי קשיא הא קשיא לי ראיתי בספר מים חיים להגאון בעל פ"ח בחדושיו למס' גיטין דף ס' ע"א כתב וז"ל הב"ע בסירוגין הרמב"ם בחבוריו בה"ל ס"ת פי' לענין מגלה דהיינו לכתוב ג' תיבות בכל שטה ושטה ובפי' המשנה בפ"ב ממס' סוטה לא התיר אלא ב' תיבות ונראה לי דזה תלי' בפלוגתא דמתניתא ור"י פ"ק דגיטין והרב פסק לשם כמתניתא דג' כותבין בלא שרטוט ומשום דג' תיבות לא חשיבי ואם כן ה"ה לענין סירוגין ושרי לכתוב ג' תיבות בכל שטה דבהכי לא חשיבי מגלה אבל בפי' המשנה הי' סבר כר"י דשתים כותבין עכ"ל וכן בחדושיו שם על הרמב"ם בה"ל סת"ם פ"ז הלכה ט"ז וז"ל כל כתבי הקודש כ' הכ"מ דרבינו פסק כמתנית' ונ"ל סמך לדבריו ממה שכתב שם דין י"ד ג' תיבות בכל שטה לא מקרי מגלה לפי' פי' בסוגיא דגיטין ודיומא ומיהו משמע דהאי דהתם תלי' בהך דהכא כמ"ש שם בגמרא עכ"ל וכן נראה מס' בני יונה להגאון החסיד בעל מעיל צדקה ר"ס רפ"ד שזה בזה תלי' מדמצינו בברייתא דג' כותבין בלי שרטוט דמותר נמי משום אסורא דמגלה יעייש"ה ועיין בספר פני יהושע בחידושיו למס' גיטין דף ו' ע"ב בתוס' ד"ה אמר ר' יצחק וכן מעלתו ידידי נר"ו הציץ בזה בסוף שאלתו אם כן הוא דשלש שלש תיבות אלו תחת אלו אין בם משום איסור מגלה ואיסור שרטוט הסוגיא דיבמות צריך באור הא יכול לכתוב כל השיטות בג' תיבות ונפיק אף איסור מגלה בשלמה לשטת רש"י ותוספות במסכת יומא דף ל"ז ע"ב ובמס' גיטין דף ס' ע"א שפירשו סירוגין היינו תחלת המקרא הי' כתוב תיבה ולבסוף ראשי תיבות אבל שטה של ג' תיבות אסור משום מגלה שפיר אלא לשטת הפר"ח ובני יונה קשיא וכן לפמ"ש רי"ו בנתיב ב' חלק ב' בשם הרמב"ם בתשובה שפי' סירוגין ג' תיבות כאן וגו' תיבות רחוקות מהן בשטה שניי' שאינה נקראת עם הראשונה כו' עכ"ל וכן משמע פשט לשון הרמב"ם פ"ז הל' י"ד מה"ל סת"ם כתב מגלה ג' ג' תיבות בשטה אחת מרוחקות וכן פירשו כל האחרוני' יש לדחות ולומר דלא רצה אביי לשנות מגיטא דחליצה לשטרות דעלמא ולהניח חלק באמצע אבל לשטת מים חיים ובני יונה דיכול לכתוב כל השיטות בג' תיבות וא"צ שרטוט ואין בזה משום איסור מגלה קשיא. לפום רהיטא רציתי לומר דזה כוונת הרא"ש שם ביבמות שכתב וז"ל מה דקאמ' ואקרינהו לדידי' מן לא עד לקחתה לא ידענה למה דקיימ"ל שלש כותבין עכ"ל פי' אחרי שקיימ"ל ג' כותבין וא"צ שרטוט ואין בו משום מגלה וה"ל לאביי לכתוב כל גט חליצה כל שטה ושטה בשלש תיבות אבל אחר הדקדוק היטיב ליתא דא"כ למה ציין הרא"ש על ואקרינהו לדידי' ה"ל להקשות ולציין על ואקרינהו לדידה מן מאן יבמי כו' דנאמר ברישא באופן שנראה דאיסור מגלה אינו תלוי בשרטוט אע"ג דב' או ג' תיבות א"צ שרטוט מ"מ אסור משום מגלה לשטת אביי אמנם גם זה יש לדחות דלא רצה אביי לשנות משטר דעלמא ולכתוב כל שטה בג' תיבות.
ומה שתמה הגאון בעל בה"ז במסכת מנחות על הרא"ש מיבמות דשנים כותבין ג' אין כותבין וכן פסק בשמו בטור י"ד סי' רפ"ד וצ"ל דקושית הרא"ש לשטת רש"י ביבמות שם בד"ה משרטט כו' דס"ל ג' כותבין כ"כ הש"ך בספרו נה"כ ומה שרצה המג"א לתרץ בזה המה דבריו דחוקים ואינם מוכרחים כמבואר בספר בני יונה ולענ"ד נראה לפמ"ש הפ"י במסכת גיטין דף ו' ע"ב על מה דקאמר אביי שם אטו כל מאן דלא ידע הא דר"י לאו גברא רבא הוא כו' רבים ראו וכן תמהו הא הבריית' נמי לא ידע דהא איהו כתב הרבה תיבות ומתנית' קתני ארבע אין כותבין והאריך דר' אביתר בפשטא דקרא לא כתב אלא שלש תיבות הראשונות דהיינו ויתנו את הילד ובזה סובר כבריית' דשלש כותבין ואם כן אתי שפיר הא דקאמר אביי אטו מאן דלא ידע הא דר"י עייש"ה אם כן אביי ס"ל דשלש כותבין ולא כר"י ויפה תמה הרא"ש לאביי לשטתי' איך קאמר ואקרינהו לדידי' מן לא עד לקחתה הא קים לי' דשלש כותבין ואין לומר אע"ג דאמ' אביי אטו מאן דלא ידע הא דר"י כו' עכ"ז איהו כר"י סבר דשתים כותבין ושלש אין כותבין אביי אמת שהלכה כר"י ואפ"ה אף מי שלא ידע מזה ג"כ גברא רבא הוא אחרי דבריית' כוותי' דא"כ צל"ע ברש"י ביבמות בד"ה ממאן עד יבמי כו' כתב דקיימ"ל דאין כותבין ד' תיבות בלא שרטוט עכ"ל וקשה איך כתב כן אליבא דאביי דאיהו ס"ל ג' אין כותבין ע"כ גם כוונת רש"י כן דקים לי' אין כותבין ד' תיבות כו' ר"ל דקים לי' לאביי אמנם י"ל דכל זה נכלל בכלל מה שתירץ בעל בה"ז ואין להאריך בדברי פלפול.
אבל מה שרצה מעלתו נ"י להמציא לא אבה יבמי וכן לא חפצתי לקחתה הוא ענין שלם ונקראת בפ"ע ולא ניתנה לכתוב והאריך בזה אהובי ידידי מעלתו נ"י לא ידעתי מנא לי' הא דהא לדעת הפר"ח וב"י לשטת הרמב"ם שלש תיבות בשטה אחת א"צ שרטוט ואין בו משום איסור מגלה ועוד הא כתב הראב"ן בגיטין וז"ל אין כותבין מגלה להתלמד בה נראה לי דוקא מגלה שהיא פרשה אבל פסוק אחד או ב' או ג' כותבין דהא בתלמוד כותבין פסוק א' ב' או ג' גם בפיוטים גם בהגדה של פסח עכ"ל ומה שתמה בעל בני יונה מטבלה של פרשת סוטה דהתם לא הי' כ"א פסוקי' שצריך הכהן לכתוב והשביע ואינו כ"א משלש ועד ארבע פסוקי' מפ' סוטה וכן תמה מגיטא דחליצה דלא הי' כ"א ב' פסוקי' עיין שם ולענ"ד משום הא אין סתירה כ"כ להראב"ן דשאני פ' סוטה וגט חליצה דכל הענין מבואר שם והוי כפרשה שלימה ויש בזה משום איסור מגלה והראב"ן מיירי במקום שאין כל הענין מבואר מתוכו דהיינ' שכתב לא חפצתי לקחתה או לא אבה יבמי אם שרטט וכתב אין בזה משום איסור מגלה ואפילו אם נקבל דברי בני יונה נגד הראב"ן עכ"פ דוקא פסוק א' שלם הוא משום איסור מגלה וכן נראה מהרמב"ם בתשובה שהביא רי"ו אבל לא חפצתי לקחתה או לא אבה יבמי שאינו אפילו פסוק שלם ואין שם יתרון הכשר על יתר פסוקי' שבפרשת יבמין דבכלן תורה אחת חלצה ולא קראה חליצה כשרה דקריאה לא מעכבא ואעפ"כ מצאתי לידידי חבר טוב היא הר"ש בן התשב"ץ בתשובותיו סימן תפ"ב גם הוא חשב ליישב הרמב"ם עד"ז אם בשלש תיבות ונגמר הענין כמו מים טהורים בכלי שוב אין קפידא לדעת אם בכלי חרש או בכלי כסף שאינו אלא תוספות ביאר וצריך לשרטט אבל אם כותב מים קרי' על עדין לא נגמר הענין וא"צ שרטט ועתה הבריית' דתני ג' כותבין מיירי שלא נשלם הענין וא"צ שרטוט וכשם שמפרש דברי התלמוד כך מפרש דברי הרמב"ם הכל על סיגנון הזה ועויש"ה גם בדברים האלה לא נחה דעתי ועיין עוד לקמן אי"ה בד"ה עכ"פ.
וידע מעלתו שבספר בני יונה בסימן רפ"ג האריך דלאפרושי מאסורא דלית דחש משום איסור כתיבת מגלה וכתב וז"ל גבי דר' אביתר דשלח לשם הנהו דקיימי בנפשייהו את הילד מכרו בזונה גם זה לא מצינו דחש לזה רב יוסף כ"א מאי דלא שרטט להני פסוקי כן אביי לא תירץ האי אסורא וכן מצינו ברב עוקבא דשלחו לי' זמרא מנלן דאסור ושרט ולא חש להאי דינא כו' עכ"ל עוד שם בד"ה והנה והאריך דהמתנית' דתני שלש כותבין ד' אין כותבין דהאי בריית' לענין איסור כתיבת מגלה איירי ובזה למד הרמב"ם להתי' לכתו' מגל' ג' ג' דמבאר הסוגי' שם דמשו' האי א"צ לתרץ ר' אביתר דהאי איסור מגלה נתבטל במאי דשרינן לכתוב אגדות או כמ' שלמעל' אלא משום דכתב בלא שרטוט והכין משמע להרמב"ם ממאי דבעי בירושלמי מהו למכתב תרי תלת מילי מן הפסוק ומפרש לי' להרמב"ם משום אסורא דמגלה ופשטו שם דלא קפדינן אתלת מילי דכתב רב אחא זכר צדיק לברכה וכן לשוא צרוף צורף ועל ד' קפדו להפך המקרא עכ"ד יעוש"ה בארוכה וכן נראה מהמג"א א"ח ר"ס רפ"ד שכתב וז"ל ואית' בגיטין דף ס' שאסור לכתוב ההפטורה משום מ"ש בי"ד סימן רפ"ג סעיף ב' אלא משום עת לעשות לה' הפרו תורתך כלומר שאין יכולת ביד הצבור לקנות להם נביאים שלימי' עכ"ל ומדכתב המג"א שאיסור הפטורה ה' משום מ"ש בי"ד סימן רפ"ג ס"ב דשם נאמר איסור מגלה של תורה מכלל דס"ל דגם בנביאים איכא איסור מגלה אם לא נביא שלם ואני בעניי לא מצאתי בשום מקום מפורש שאיסור מגלה שייך בנביאים דמאי דקבעו אביי שם מהו למכתב מגלה כו' פירש"י פרשה לבדה של תורה וכן נראה מפשט גמרא תיבעי למ"ד מגלה כו' (ולא נעלה ממני מ"ש מהר"מ שי"ף שם) ועוד לדעת הרמב"ם ויתר פוסקים איסור מגלה של תורה עדיין באיסורו קאי כמבואר בפ"ז הל' י"ד ואי תורה ונביאים בחדא מחתא משום עת לעשות לה' התירו מהו ביניהו דהתירו של נביאים ולא של תורה ועיין לקמן בד"ה עכ"פ אמנם דברי המג"א נכוני' לשטת הרי"ף דס"ל כותבין מגלה לפמ"ש הב"י בי"ד סימן רפ"ג דס"ל להרי"ף דלא קיימ"ל כרבה דאסור לכתוב מגלה דאיהו אזיל לטעמי' דאמר האי ספרא דאפטרתא אסור למקרי בשבת אבל כיון דאסיקנא ולא היא כו' ה"נ כיון דלא אפשר עת לעשות כו' ממילא משמע דנקטינן דכותבין מגלה מהאי טעמא גופי' דעת לעשות לה' עייש"ה אבל לפמ"ש הרמב"ם והרא"ש דאיסור מגלה של תורה עדיין לא היתר אם כן אין הענין זה לזה ואפילו לדעת הרי"ף נלע"ד קודם שהתירו משום עת לעשות לה' כו' לא הוי בנביאים איסור מגלה דאיסור מגלה לא נאמר אלא בשל תורה כמשמעות לשון הגמרא וכל הפוסקים ומאי דרבה ורב יוסף אסרו למקרי בספר אפטרתא נלע"ד (דבר חדש נגד הפשוט הנראה לעינים) ואף שיוצא קצת ממרכז האמת ע"ז לא אכלא מלהביא על הספר משום כמה דברים שנתחדשו בזה והמה נכוני' והעיק' בזה כמ"ש בסיוה ד"ה עכ"פ הוא מענין שאמרו שם לעיל מיני' דרבה ורבי יוסף דאמרי תרווייהו אין קורין בחומשין בבה"כ משום כבוד צבור (וכתב הר"ן שנראה כעני) ה"ה נמי רבה ורב יוסף דאמרי תרוויהו האי ספר אפטרתא אסור למקרי בשבת מ"ט דלא ניתן לכתוב פחות מספר אחד שלם היינו נמי משום כבוד צבור ולכך כאשר מסיק הש"ס ה"נ כיון דלא אפשר פירש"י שאין לכל צבור וצבור יכולת לכתוב נביאי' שלם עכ"ל וי"ל שזה כוונת המג"א במה שכתב שאיסור הפטורה משום מ"ש בי"ד סימן רפ"ג ס"א לענין חומשין אם קוראין בצבור אבל אין לומר ספר הפטרת' אפי' בחול הי' אסור משום איסור מגלה שהוא נגד פשוטו של לשון גמר' האי ספר אפטרת' אסור למקרי בי' בשבת משמע בחול שרי (הן אמת יש ללחץ לא מיבעי' בחול אלא אפילו בשבת שצורך הצבור בו למקרי) ומ"ש מר בר רב אשי לטלטולי נמי אסור מ"ט דלא חזי למקרי בי' אע"ג דאפשר ללמוד בו אפ"ה אסור כיון דאזמני' לקרות בו בצבור וה"ז דומה לגט שאסור לטלטל בשבת ותלי' בפלוגתא דהרשב"א ורשב"ם במסכת גיטין דף ע"ז ע"ב ועיין בב"י אה"ע ובש"ע סימן קל"ו סעיף ז' ועיין בא"ח סימן ש"ז במג"א ס"ק כ"ד ומצאתי און לי בפר"ח א"ח סימן תרפ"ח אות ו' שכתב וז"ל לטלטל המגלה בשבת מסתברא לאסור וכן מוכח מהא דאמרינן בפ' הנזקין האי ספר אפטרת' אסור לטלטולי וטעמא דלא חזי למקריני' אלמא כשאסור לקרות בו אסור לטלטלו כיון דמגלה אין קוראין בה משום גזרה דרבה מינה דאסור לטלטלה עכ"ל והוא דבר תימה הא ספר אפטרת' לא חזי ולא מידי דהא אף בחול אסור למקרינין דלא ניתן לכתוב פחות מספר שלם והראני חד מידידי שהרגי' בזה בעל בגדי ישע על א"ח סי' תרפ"ח סעיף ח' וכ' על פר"ח וז"ל ובמח"א מכבודו הרמה שטעה בזה טעות גדול דשם אסור לקרות בו כלל ואינו חזי למידי אבל מגלה בזמן הזה מותר לקרות מתוכה אפילו בשבת כו' עכ"ל ולפמ"ש בחנם עשה לבעל פר"ח כטוע' דגם איהו ס"ל דמאי דקאמר התלמודא האי ספר אפטרת' אסור למקרי בו בשבת בשבת דוקא משום כבוד הצבור לקרות בנביאי' שלם ובשביל שיכול ללמוד בו לא מיחשב כתועה דתלי' בפלוגתת הראשוני' כמ"ש וחדאי נפשי כי מצאתי בספר שיירי כנסת גדולה בא"ח סימן ש"ח אות כ"ה וז"ל והי' נ"ל דאפילו למ"ד גט אסור לטלטלו במגלה יודה דמותר מפני שיכול ללמוד הימנה כמה דיני מגלה ומיהו אעפ"י שאנו מדמין לא נעשה מעשה שהרשב"א ז"ל כתב בחדושי גיטין בתירוץ הראשון דהטעם דאסור לטלטל את הגט אעפ"י שבשאר שטרות מותר מפני שהגט קודם נתינה אינו ראוי לצור ע"פ צלוחית' דלגירושין קאי וטעם זה שייך במגלה ולכן אין מחליט דבר לומר לא איסור ולא היתיר עכ"ל והגאון בעל פר"ח בעצמו ציין שם על דברי שיירי כ"ג האלו יעוש"ה והאי צורבא מרבנן אחד מידידי אמר כ"ז שלא נכתב נביא שלם הוי כקורא ע"פ ונביאי' המה דברים שבכתב שאסור לאומרם ע"פ והנה מלבד שאין הסברה בעצמה נכונה בעיני הראיתי לו דברי תוספות במסכת תמורה דף י"ד ע"ב ד"ה דברים שם מבואר דדברים שבכתב א"א ירשאי לאומרן בע"פ אין להקפיד רק מה שכתוב בחומש ולא בנביאי' ועיין עוד שם ובפיסקי תוס' צל"ע עיין באלי' רבה סימן מ"ט לכן נרא' לכאורה שאיסור הפטורה לא הי' אלא משום כבוד הצבור אבל לאסור גם בנביאי' משום איסור מגלה אני נבוך מאד ובפרט לשטת הרמב"ם ויתר פוסקים דאיסור מגלה של תורה עודנה לא זז ממקומה.
מכ"ש לפמ"ש הגאון בעל טורי אבן במסכת מגלה דף ח' ע"ב בד"ה רשב"ג אומר כו' דהא אמרינן פ"ה דגיטין דף ס' ע"א אין כותבין מגלה לתינוק להתלמד בה ומשמע דאיסור תורה היא דהא אמר בפ"ב דסנהדרין דמצוה לכתוב ספר תורה משלו ונראה לי מוכתבו לכם את השירה הזאת ולא אמרינן דשירה דוקא קאמר רחמנא משום דהא אין כותבין מגלה כדפי' הרמב"ם מה"ל ספר תורה ואם איתא דהא דאין כותבין מגלה אינו אלא מדרבנן מצות כתיבת ספר תורה מן התורה מנין אלא ודאי אין כותבין מגלה איסור תורה הוא עכ"ל ר"ל אחרי דנפשט האיבעיא דאין כותבין מגלה כו' צ"ל ועתה כתבו לכם על כל התור' נאמר ולא על השיר' לבדה וכן משמעות לשון הרמב"ם רפ"ז מה"ל ספר תורה מ"ע על כל איש ואיש מישראל לכתוב ס"ת לעצמו שנאמר ועתה כתבו לכם את השירה הזאת לפי שאין כותבין את התורה פרשיות פרשיות עכ"ל וראיתי בשו"ת שאגת ארי' סימן ל"ד שתמה על הרמב"ם דלמא ועתה כתבו לכם נאמר על ספר משנה תורה דאית בי' השירה הזאת דהא מותר לכתוב חומש בפ"ע אלא שאין קוראין מפני כבוד הצבור יעוי"ש בארוכה ולענ"ד מאי דקאמרי אין קוראין בחומשין בבהכ"נ כו' ר"ל כל ה' חומשין כי דרכם לכתוב כל חומש בפ"ע ולא אידבקו וכן נלע"ד מפשט לשון הרמב"ם פ"ז הל' י"ד מותר לכתוב התורה כל חומש וחומש בפ"ע ואין בהן קדושת ס"ת כו' ומלת בהן משמע כל ה' חומשין וע"כ צ"ל כן דאל"כ האיך ס"ד דחומש אחד יהי' בו קדושה כס"ת שלימה עד שצריך הרמב"ם לומר ואין בהן קדושת ס"ת אלא ודאי הרמב"ם מה' חומשין מיירי אלא שלא נתפרו יחדו ואין להאריך אלא דבר זה צל"ע לפמ"ש הטורי אבן דעיקר הוכחת הרמב"ם דע"כ ועתה כתבו לכם על כל התורה קאי דאי על השירה הזאת לבדה הא אין כותבין מגלה ש"מ אין כותבין מגלה דאוריית' וכן נראה מלשון הרמב"ם שהבאיתי וכן נראה מהב"י והב"ח י"ד סימן ע"ר והדב' צריך אצלי תלמוד דמשום הא לא ארי' דלמא כך היתה מצות השם ית' על כל איש ישראל לכתוב השירה הזאת לבדה כמו פרשיות מזוזה וארבע פרשיות תפילין (וכס"ד במס' נדרים ל"ח א') וכי נאמר בהו אין כותבין מגלה ולולא דברי הרמב"ם הייתי אומר כך היתה קבלה בידם כתבו לכם את התורה שיש בה שירה זו אבל לפ"ז שהוכיח הרמב"ם מהך דאין כותבין מגלה צ"ע גדול מנא לי' דלמא מצוה זו דומי' דתפילין ומזוזה דאין בהם משום איסור מגלה (ועיין עוד בחבור הזה סי') עכ"פ מכל הלין משמע דאיסור מגלה לא נאמר אלא בשל תורה ולא בנביאי' ואחד ממיודעי ומכירי ברוך ר"ל דאיסור מגלה של תורה הוא מן התורה ואיסור מגלה של נביאי' הוא מדבריהם ולכך החמיר הרמב"ם במגלה של תורה ולא הקיל משום עת לעשות לה' כי בדבר תורה לא אמרינן להקל משום דלא איפשר שגגה היא לענ"ד הא כל תורה שבע"פ אסור מה"ת לכתוב משום דכתיב בי' עפ"י הדברים האלה כדאמרינן במס' גיטין דף ס' ע"ב אפ"ה התירו משום דלא אפשר (עיין בספר ברכי יוסף א"ח סימן מ"ט אות ב' האריך לחקור האי אסורא דברים שבכתב א"א רשאי לאומרם בע"פ אי דאוריית' עייש"ה ויש לי להשיב על קצת דבריו ואין כאן מקומו) ואפילו יהבינן דספרא אפטרת' לא ניתן לכתוב כלל ואינו דומה לחומשין כאשר הוכיח במישור הכסף משנה בפ"ז מה"ל סת"ם הל' י"ד מלשון הגמרא דאצל חומשין אמרו אין קוראין בהן משום כבוד צבור ובספר אפטרתא אמרו לא ניתן לכתוב וכן פירשו אחריו כל האחרונים והוא דרך הישר עכ"ז לא יעלה ולא יבא על דעת אדם דהי' חמיר איסור נביאי' מאיסור תורה דאף בשל תורה לא נאמר איסור מגלה אלא פרשה ולא איזה פסוקי' כמ"ש למעלה וכפירש"י פרשה לבדה או שתים וכן הוא לשון הרמב"ם פ"ז הל' י"ד אבל לא יכתוב מגלה בפ"ע שיהי' בו פרשיות כו' וכן הוא לשון הטור י"ד ר"ס רפ"ג וכן משמעות לשון כל הפוסקים וכ"מ לשון הרמב"ם שהבאתי לעיל לד"ה מכ"ש אבל ד' או ה' תיבות אין בכלל איסור מגלה של נביאי' באופן שכל מה שביאר הגאון החסיד בעל בני יונה בגמרא ובירושלמי ובדעת הרמב"ם צל"ע ואין פסק מם דאמרו בירושלמי מהו למכתב תרתי ותלת מילי לענין שרטוט אמרו כמ"ש תוספות בכמה מקומות ודברי בני יונה צל"ע.
ועתה אבוא על מה שרמי דברי הרמב"ם אהדרי מה"ל סת"ם לה"ל יבום ספ"ד הנה לכאורה דברי הלח"מ נכונים כשכותב הפסוק לדרשה או לענין אגרת תלת אסור אבל כשכותב סת"ם תלתא מותר כי בסת"ם לא אתי לזלזולי ולכך אפי' נ' תיבות א"צ שרטוט אבל כשאינו סת"ם ויש לחוש דאתי לזלזולי ולזורקו לאשפה ולכך ג' תיבות צריכין שרטוט ובסברה זו מבאר כל חמירא בהרמב"ם ובהסוגיא ויעוש"ה ויש להביא קצת ראי' לדבריו מהרי"ף פ"ב דמגלה שמביא דברי ר' יצחק שנים כותבים שלש אין כותבין ומביא ג"כ המתנית' שלש אין כותבין ומביא ג"כ המתנית' שלש כותבין ארבע אין כותבין ולא הכריע דעתו להלכה אבל לפמ"ש בעל לח"מ שניהם נכוני' לדינא ולא פליגי ומה שתמה כבוד מעלתו נ"י האיך אפשר דהרמב"ם בה"ל ס"ת ספ"ז מיירי בסת"ם הא סת"ם פסולין אם כתבן על הנייר והרמב"ם כ' שם ואפי' כתבין על הנייר עמו הסליחה והדעת נותנת כל כתבי קודש אפי' כתובי' על הנייר קדושתם חמור מאגרת או מכותב לשם דרשה אלא אי קשי' לי על הלח"מ הא קשיא לי דמצינו בירושלמי שלש תיבות כותבין בלי שרטוט אע"ג שהי' אגרת ודרשה כמו לשוא צרוף צרוף זכר צדיק לברכה וכי"ב וראיתי בתשובות תשב"ץ ח"ב סי' רע"ד שכתב שמא שכח הרמב"ם מ"ש תחלה בהל' ס"ת ולא צוה לתקנו יעויש"ה ולענ"ד יותר נכונים דברי נכד הרמב"ם ז"ל הנגיד רבינו יהושע ז"ל שכמו שכתב רבינו בהלכות סת"ם נקטינן דדוכתא עדיפא עכ"ל פי' דדוכתא עדיפא דכלל גדול הוא בפוסקי' דאין למדין מן הדברים הנאמרו באגב והנה בה"ל סת"ם הוי מקור מקום דינים הללו משא"כ בה"ל יבום אינו אלא דרך אגב וכן משמעות לשון הרמב"ם מה"ל יבום ושרטט מקום הפסוקי' שאסור לכתוב כו' משמע שנודע האיסור ממק"א וכאן דרך אגב וכן בתשובת הרמב"ם שמביא רי"ו משמע דשלש כותבין וסמי חדא מקמי תרתי.
הנה מה שהשיג מעלתו על הגמיי"נ משה שפיר קאמר וכן נראה מחדושי הרמב"ן למס' גיטין דף ו' ע"ב תפילין כיון דלא ניתנו לקרות בהן א"צ שרטוט כלל וכן נראה להרב נטרונאי גאון יעוש"ה בארוכה אבל עכ"ז אני אומר דהגמיי"נ הוכיח דבריו מספ"ז מה"ל סתם שכתב הרמב"ם כל כתבי קודש אין כותבין אלא בשרטוט אפי' כתבן על הנייר כו' וכי ס"ד תפילין אינן בכלל כתבי קודש למה לא אמר הרמב"ם חוץ מן התפילין ואם נאמר דכל כתבי קודש דנקט הרמב"ם לאו דוקא ביותר י"ל שאין פסוקי תורה בכלל זה ויהיו מיושבים היטיב סתירת הרמב"ם מה"ל סת"ם להלכות יבום כמו שעלה על דעת בעל עיון יעקב במס' גיטין שם אבל אין דברי' נראין ולשון כל כתבי קודש כולל הכל כ"ז כתבתי במהירות להראות חבה יתירה נודעת לו ועודנה אני נבוך בכמה דברי' שכתבתי ועוד חזון למועד אשפוט מישרים.
ואסיים בצחות מענין הנ"ל ז"ל בראשית רבה פ' ס"ג הגמין אחד שאל חד מן האילין דבית סלוני (ובגירסת הילקוט שאיל את ר"ג) א"ל מי תופס המלכות אחרינו הביא נייר חלק וכתב עליו ואחרי כן יצא אחיו ידו אוחזת בעקב אמרו ראו דברים ישנים מפו זקן חדש להודיעך כמה צער נצטער אותו צדיק עכ"ל ראוי לשית לב למה נקט נייר חלק ומאי דברים ישנים הא לא אמר אלא דבר אחד ומאי האי דסיים להודיעך כמה צרער כו' ונראה עפ"י מ"ש תוספות בגיטין ובמנחות דלצחות א"צ שרטוט ועתה הבט נא וראה איך בחכמה והשכל הציע ר"ג את דבריו במענה רך בדברי' של טעם שלא יחם לבב ההגמון עליו והביא נייר חלק שלא הי' כתוב עליו מידי דאי הוי כתוב בו לא הי' צריך שרטוט כי שטה הראשונה במקום שרטוט ונטל קולמוס וכתב עליו ואחרי כן יצא אחיו כו' בלי שרטוט אם יכעיס עליו ההגמון ימצא מענה דלצחות בעלמא כתב ועתה כמה מילי מעליות נשמע מר"ג א' מי יתפוש המלכות באחרית הימי' ב' לצחות א"צ שרטוט ג' שטה העליונה היא במקום שרטוט ד' שהשכיל שלא יזעם עליו ההגמון ויפה אמרו במדרש להודיעך כמה צער נצטער אותו הצדיק שלא יעשה דבר נגד חוקי השם משפטי כתיבת פסוקי תורה ונגד רצון ההגמון שלא ירגז עליו ולהודיע האמת כל הכ"ד אוהבו ומחותנו הדורש בכל עת ובכל שעה בשלומו. ה"ק אלעזר פלעקלס
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |