תשובה מאהבה/סב
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
בע"ה עש"ק ה' מרחשון תקסח"ל פראג. שלום רב לידידי התורני כ"ה יודא נ"י טריטש שו"ב בק"ק וועלהרטיץ בגליל פראכינע.
את קולך שמעתי קול יהודה עב"ד ואחרתי בתשובתי עד אחר ביאת חתני מחמד עיני הגאב"ד דגליל ודברתי עמו לעשות לך נחת רוח בסמיכה והוא על מעמדו שעל המדינה כל הנקרא בשם מורינו אף שאינו מוסמך לדון ולהורות אלא ליקרא דאוריית' או לשם ולתפארת אבותם גם הוא יורה ידין ידין ובעו"ה מרבים הילולים רבים חלולים ורבים חללי' וגו' ואני אחריות דנפשי לא ניחא לי כו' לכן אהובי ידידי שמע נא כי צעיר אתה לימים הוי שקוד ללמוד תורה ודע שסוף הכבוד לבוא ממילא.
וע"ד שאלתך בכלה שפרשה נדה קודם החופה וזמן טבילה אחר כלות ימי המשתה והמנהג לעשות סעודה בליל הטבילה אם מותר לברך גם בההיא סעודה שבע ברכות עכ"ל אהובי לא מביעיא לדעת הפוסקים דחופת נדה קונה ודאי אין מברכי' עוד אלא אפי' לדעת הרמב"ם פ' יו"ד מה"ל אישות שאין חופת נדה קונה ולא תנשא עד שתטהר ואין מברכין לה ברכות חתנים עד שתטהר אפ"ה כתב שם הל' אם עבר ונשא וברך אינו חוזר ומברך וגדולה מזו מבואר בבית יוסף אה"ע סי' ס"ב אפי' אם החתן והכלה הלכו למקום אחר ולא ברכו ז' ברכות והתמהמהו בדרך יותר משבעה ימים שוב אין מברכין ואף שהט"ז חולק ע"ז כמבואר בב"ש שם ס"ק י"ד היינו משום דס"ל אחרי שלא ברכו כלל אמרינן שקבעו אותו מקום שנסעו לשם מקום חופה ומתחילין אז שבעה ימי המשתה ומצאתי דאתי לידי שו"ת פ"מ חלק שני וראיתי שם סי' קכ"ד שגם הוא פסק בפשיטות שאין לברך עוד בסעודה שעושין לבעילת מצוה ובנה דיוק מלשון הרמב"ם אם עבר ונשא וברך אינו חוזר ומברך מלשון זה משמע שאפי' אם הגיע זמן טבילתה תוך זי"ן ק"ו דלאחר שבעה דאין מברכין שום ברכה עכ"ל ולענ"ד משום הא לא אריא אלא מ"ש הרמב"ם אם עבר ונשא וברך אינו חוזר ומברך היינו בלי פנים חדשות אבל אם מרבים בסעודה בשביל פנים חדשות ודאי תוך זי"ן חוזר ומברך (וצל"ע אם ביאת מצוה תוך ז' ימי המשתה אם לא תהי' חשובה פ"ח כסעודת שבת) אבל אחר כלות זי"ן ימי המשתה אפי' עם פ"ח המברך שום ברכה היא לבטלה.
ומ"ש בעל פ"מ עוד שם וז"ל מ"מ נראה לי שהשמחה במעונו י"ל ואף שכתב בש"ע אה"ע ס"ס ס"א דהאידנא ערבה כל שמחה ואין אומרים שהשמחה במעונו אלא בזי"ן ימי המשתה מ"מ כה"ג שלא בעל בעילת מצוה והיום עיקר שמחה של החתן והכלה כו' וכן נראה לי להלכה למעשה עכ"ל גם בזה יש לי קצת לסתור ולבנות ועייש"ה בח"מ סק"ח וב"ש סק"ו אבל אחרי שאין בזו הזכרת השם אין רצוני לפלפל ומ"ש ראי' מהזוהר פ' תרומה אינה ראי' מהימנא דברא דרב ספרא אף הלולא לא רצה למיעבד עד דאתו רבנן וכן נראם מדברי הזוהר שם דאמר ר' יוסי ודאי הלולא איהו יומא הדא ולא ניפוק מהכא עד שיתעבי' הלולא לכל אנשי מתא כו' עיין שם בארוכה ובלא"ה כבר כתבתי פעמי' רבות שאין ראי' מזוהר שלא נודע ברור מי הוא המאסף והמלקט ספר הזוהר והרבה הוסיפו.
דרך כלל אני מאת הגלויות אדבר ועם נעלמים לא אבוא הנה על גוף הסעודה שעושין לבעילת מצוה כ' המהרש"ל במס' כתובות דף ו' ע"ב תוספות בד"ה מה לבעול כו' נ"ב מכאן יש לדקדק דהיו עושין סעודה לבעילת מצוה אפילו היכא דכבר היתה הנשואין אבל בחבורי שדיתי בי' נרגא עכ"ל וכן נלע"ד שאין לעשות אז סעודה לאסוף אנשים ביתה די לעשות סעודה לאנשי ביתו אשר אי אפשר להם להסתיר הטבילה ושמח את אשתו אבל להזמין אנשים על סעודה זו מידי הרהור לא יצאו והכל יודעי' שהכלה נכנסת לחופה כו' אפילו בשעת נשואין כשאנשים ונשים בחדר אחד כתב הב"ח שאין אומרים שמחה בעעונו כי עיקר חששא דהרהור עבירה עכ"ז אם עושין קצת סעודה לאנשו ביתו ואומרים ש"ב אין בידי למחות כי כבר הורה זקן בעל פ"מ ובעל ק"ן ובנו מהר"ט ז"ל כמבואר בהגהות נתיב חיים ולרוב טרדה קצרתי ידידו. ה"ק אלעזר פלעקלס
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |