תשובה מאהבה/יג
|
< הקודם · הבא > |
ב"ה פראג יום השני ח' תשרי תקנב"ל
- אז ביום כפור סליחתו ותיהוי ארכא לשלותו ותרב גדולתו כבוד אהובי ידידי התורכי המופל' המושלם משכיל דורש את האלדים מוה' נתנאל נר"ו מ"ץ בק"ק האסטונא.
הנה יום אתמול ביום הראשון הקריב נתנאל אלי איזה ספקות אשר נסתפק ואני הבטחתיו להשיב עי"מ בלי נדר ואמרתי אף כי טרידנא בימים האלה מאד כידוע למעלתו ידידי נר"ו ויום אתמול דרשתי ת"מ בבה"כ מייזל ועודנה עיף אנכי עכ"ז לעשות רצונו חפצתי ואשמור הבטחתי מה ששאל מעלתו אם נכון להתפלל באופן שישמיע לאזניו כדעת הש"ע א"ח סי' ק"א או כדעת הפר"ח דאפילו לאזניו בל ישמיע כדעת הזוהר שמחמיר מאד ומעלתו שקיל וטרי בלשון הזוהר ובתוך דבריו תמה על רש"י (בשמואל א א יג) ויחשבה עלי לשכורה שלא היו רגילים להתפלל בלחף עכ"ל והוא נגד הגמ' במס' ברכות דף ל"א ע"א וקולה לא ישמע מכאן שאסור להגביה קולו בתפלתו וכי אפשר לומר שכל ישראל עשו שלא כדין תפלה ולא עוד אלא בשביל שהיא עשתה כהוגן חשבה עלי לשכורה וידיד' האריך בזה וכ' שכבר שאל זה לכמה בעלי הלכה ובעלי אגדה ואין פותר עכ"ד בקצרה.
ידע מעלתו כי שאילת הראשונים הוא זו ובעבור קושי זו המהרש"א בחי"א גזור אומר שחשבה עלי לשכורה משום דהרבת' להתפלל וכמ"ש לה עד מתי תשתכרון וכ"כ במדרש כו' עיין שם ועיין מ"ש מורינו הגאון האמתי נר"ו בצל"ח שם וגם מהר"ש אלגאזי בספרו זהב שיבה עמד על קושיא זו והאריך בדברי טעם ודעת ואחרי שדברים האלה נוגעי' להלכה עד שאמר רב המנונא שם כמה הלכתא גבורתא איכא למשמע מהני קראי דחנה כו' לכן שמתי אל לבי לעיין קצת ורא' ראיתי לענ"ד שדברי רש"י נכוני' כי ז"ל הטור א"ח סי' ק"א י"א הא דאמר שלא ישמיע קולו בתפלתו שצריכה שתהי' בלחש עד שלא תשמע אפי' לאזניו ומביאין ראי' מן התוספתא יכול יהא משמיע לאזניו כבר פי' בחנה וקולה לא ישמע ומיהו בגמרא דידן אינו ממעט אלא משמיע קולו דמשמע שמשמיע קולו לאחרי' אבל לאזניו יכול להשמיע והכ' איתא בהדי' בירושלמי יכול יהא מגביה קולו בתפלתו כבר פי' בחנה וקולה לא ישמע והדעת נותנת שיותר טוב להשמיע לאזניו כי אז יכול לכוין יותר וכן כ' הרמב"ם ז"ל ולא יתפלל בלבו אלא מחתך הדברים בשפתיו ומשמיע לאזניו בלחש ולא ישמיע קולו לאדם ותמה הב"ח מאי ראי' היא זו מן התוספת' שמביאין הי"א הא שם אפשר לפרש יכול יהא משמיע לאזניו ר"ל שיכול שצריך דוקא להשמיע לאזניו וכדס"ל ר' יוסי בק"ש דאם לא ישמיע לאזניו לא יצא ה"נ בתפלה הדין כן ע"ז קאמרי בתוספת' כבר פי' חנה וקולה לא ישמע והוא קרא יתירה הא כבר נאמר וחנה היא מדברת על לבה רק שפתיה נעות וממילא ידעינן דלא השמיעה קולה לאחרים ולא איצטרך להאי קרא וקולה לא ישמע אלא ה"ז בא ללמד דאין צריך אפילו להשמיע לאזניו ואפילו ר' יוסי מודה בתפלה דעד כאן לא קאמר ר' יוסי אלא בק"ש דכתיב שמעי ואם לא השמיע לאזניו לא יצא אבל בתפלה דכתיב וקולה לא ישמע אף לא השמיע לאזניו יצא ואין להקשות ל"ל לר' יהודה וקולה לא ישמע השתא שק"ש ל"צ השמעת אוזן תפלה מיבעי וי"ל דאתא ללמד לר' יהודה דבתפלה אסור להשמיע קולו שישמעו אחרים ובק"ש מותר מדכתיב ודברת בם ע"כ תמצת דברי הב"ח ודבריו צל"ע לכאורה ממ"נ אם דברים הנאמרים גבי חנה המה דברים שבחובה ואין לשנות מנ"ל להב"ח דרבוי וקולה לא ישמע אתא לאתויי דא"צ אפילו להשמיע לאזנו דלמא ככה עיכובה דאינו רשאי להשמיע לאזניו ואם הדה הוא דכתי' אצל חנה הוא דבר של רשות מנ"ל לתלמודא דאסור להגביה קולו בתפלתו שישמעו אחרים משו' דכתיב וקולה לא ישמע הא מעשיה המה רשות דא"צ להגביה קולו שישמעו אחרים ועוד מנ"ל להש"ס דאסור להגביה קולו בתפלתו הא הקרא התירא אתא לאשמעינן דמותר בלחש, ולכך נלע"ד דרש"י הרגיש בכל זה ולפיכך פי' רש"י ויחשבה עלי לשכורה שלא היו רגילים להתפלל בלחש ר"ל שהיא התפללה כל כך בלחש עד שלא השמיעה אפילו לאזנה ולכך חשבה עלי לשכורה כי כלם התפללו עד שהשמיעו לאזנם אם כן כלם כדין עשו היא עשתה כהוגן שאין חיוב להשמעת האזן והציבור כדין עשו היא עשתה כהוגן שאין חיוב להשמעת האזון והציבור כדין עשו שלא הגביהו קולם שישמעו אחרים אלא כדי השמעת אזן ועלי חשבה לשכורה אחרי שלא עשתה כמנהגן של ציבור ואין מקום לקושית המפורשים על רש"י.
ומעתה הטה אזנך ושמע אי לא הוי כתיב קרא יתירא וקולה לא ישמע ה"א שהיא התפללה באופן שהתפלתה היתה נשמעת לאזן אבל לא כ"כ שאחרים השמיעו תפלתה וחשבה עלי לשכירה כי הצבור נהגו להתפלל שישמעו זה את זה לכן אף המגביה קולו בתפלתו עד שישמעו אחרי' לית לן בה ולכך איצטרך קרא יתירא דאינו כן אלא היא התפללה כ"כ בלחש אפי' אזנה לא שמעה והציבור רגילים להשמיע לאזנם לידע ולהודיע ולהודע שאסור להגביה קולו שישמעו אחרים ויפה אמרו ז"ל וקולה לא ישמע מכאן שאסור להגביה קולו בתפלתו פי' שישמעו אחרים דאל"כ הך קרא וקולה לא ישמע למאי אתא ואחר כוונת הלב הן דברי הב"ח לר' יהודה הקרא אתא דבתפלה אסור לכתחלה להשמיע קולו שישמעו אחרים והכי קיימ"ל דו"ק בזה והמה דברי' ישרים לענ"ד. לכן נראה שאין לזוז מפשט לשון הגמרא והירושלמי וכ"כ הרמב"ם והטור והש"ע לא יתפלל אדם בלבו אלה מחתך הדברים בשפתיו ומשמיע לאזניו בלחש ולא ישמיע קולו לאדם וכ"נ מחדושי הרשב"א וכ"כ הגמיי"נ פ"ה מהל' תפלה עיין שם.
עוד זה אדבר דהא אמר ר"י בשם רשב"י במס' סוטה דף ל"ב ע"ב מפני מה תקנו תפלה בלחש (ופירש"י שיהא אדם אומר תפלתו בלחש כדאשכחן בחנה וקולה לא ישמע) שלא לבייש את עוברי עבירה שהרי לא חלק הכתוב מקום בין חטאת לעולה (ופירש"י המתודי' בתפלתם על עבירות שבידם) הרי דלא הקפידו אלא שלא ישמעו אחרים את עבירות שמתודי' עליהן ומה שתמה המהרש"א שם בחי"א דשם נרא' הטעם שלא לבייש ע"ע ובמס' ברכות דף כ"ד ע"ב אמרו הטעם המשמיע קולו בתפלתו ה"ז מקטני אמנה ופירש"י כאלו אין הקב"ה שומע תפלת לחש ומגביה הרבה עיין שם דבריו דחוקי' ולענ"ד נרא' פשוט דשם במס' ברכות מיירי במגביה קולו ביותר וכן נראה משמעות לשון רש"י ומגביה הרבה בזה נראה כאלו ח"ו אין הקב"ה שומע תפלת לחש עד שהוצרך להתפלל בקול גדול אבל אם מתפלל עד שישמע חברו ה"א דמותר והוא כאדם המדבר בקול אמצעי ואשמעינן רשב"י דגם זה אסור דתקנו להתפלל בלחש שלא ישמע חברו שלא לבייש את ע"ע אבל להתפלל ולא להשמיע לאזנו זה לא מצינו בתלמוד דשרי לכתחלה וזו אחת מן הראיות שנאמרו כמה דברי' בזוהר בשם רשב"י ואינם מרשב"י דהא בתלמוד גדול דאיתמר בי דינא דרבינא ואשי נאמר בשם רשב"י שתקנו להתפלל שלא ישמעו אחרים שלא לבייש ע"ע אבל לא בלחש לגמרי שאזניו בל ישמעו ובזוהר פ' ויקהל בשם רשב"י (והוא בדפוס זולצבאך דף ע"ט ע"ג) משמע אפי' להשמיע לאזניו אסור.
ולא נעלם מני דברי המג"א בא"ח סי' ק"א סק"ג שכתב וז"ל כהרב"י בבד"ה שהזוהר מסכים לתוספתא שלא ישמיע לאזניו ואין ראיה משם דיש לומר דכוונת הזוהר שאיש אחר לא ישמע קולו כו' עכ"ל אמנם באמת כוונת הזוהר הוא כמו שכתב הב"י דאפילו לאזניו בל ישמע וכן הבין בעל פר"ח כוונת הזוהר ומצאתי און להם מלשון הזוהר פ' ויגש (שם בדפוס דף קי"ד ע"ד) אאן דצלי צלותא וקם קמי מארי' לא איצטריך לי למשמע קלי' בצלותא כו' אלא לצלאה בלחש בההוא קלא דלא משתמע ודא היא צלותא דאתקבלא תדיר כו' עיין שם בארוכה אמנם הב"י בעצמו בש"ע סי' ק"א בתפלה לא פסק כוותי' זולת בקריאת התורה בסימן קמ"א סעיף ב' בדבר שאין מפורש בגמ' והרמב"ם להיפוך ועיין פרישה ועיין בספר פרי מגדים למג"א סימן ק"א סק"ג לכן נלע"ד שאין לזוז מגמ' בבלי וירושלמי והרמב"ם והטור וכל הפוסקים את הגלוים לנו כבר אמרנו לפניך והודענו לך עליהם וכך נראה להלכה ולמעשה מיד ולדורות ואין לי עסק בנסתרות במה שהורשתי התבוננתי ובמופלא מני בל דרשתי.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |