תשובה מאהבה/ו
|
< הקודם · הבא > |
תשובה מאהבה 
ו
שנית מה ששאלת בדין דשיל"מ אם מקרי מה שהותר למה שלא נאסר מעולם ג"כ דשיל"מ דבר זה מחלוקת הראשונים הרי"ף פסק דפת שאפאה עם הצלי אסור לאכלו בכותח אף שריח הוא רק משהו משום דהוא דשיל"מ שיכול לאכלו עם בשר אף שלזה לא נאסר מעול' וכאשר הבאת גם אתה דברי הרי"ף הללו אמנם ראבי"ה חילק וסובר שזה לא מקרי דשיל"מ שלא נאסר מעולם עם בשר והובא דברי ראבי"ה במרדכי שם פרק גיד הנשה וכבר ראית דברי הר"ן בנדרים דף נ"ב שהקש' על הרי"ף מסוגיא דיבמות דף פ"א בחתיכות חטאות שנתערבו בחולין שאינן בטילין ורב אשי יהיב טעם שהוא דשיל"מ ומסיק שם דרב אשי בדותא אי לכהנים משרי שרי אי לישראל לעולם אסור דמשמע דלא מקרי דשיל"מ מה שהותר לכהן שלא הי' אסור לו כלל ושוב דחה הר"ן דיש לפרש שאין להחמיר על הישראל מפני היתרו של כהן. ואמנם רש"י ביבמות פירש בהדיא דף פ"ב ע"א דרב אשי בדותא דלא מקרי דשיל"מ אלא מה שהותר לאחר זמן כגון ביצה שנולדה בי"ט שמותרת למחר הרי מפורש דעת רש"י כראבי"ה ומה שהקשית מדברי רש"י בביצה דף ל"ט ע"א גבי מים ומלח שפירש רש"י שיכול לאכלה כאן כו' שגית מאד והרי רב אשי הוא דקאמר התם בביצה הטעם משום דשיל"מ לכן לרב אשי שפיר פירש"י שני טעעים האחד שמותר למחר והאחד שיכול לאכלו כאן דלרב אשי באמת אף שהוא מותר לדבר שלא נאסר מקרי דשיל"מ אלא דאנן קיימ"ל דרב אשי בדותא היא (אמר המחבר אתה המעיין הישר שים נא עיניך וראה בדברי אשר כתבתי אם כנים המה ואף אמנם שגיתי אתי תלין משוגתי אם אמנם דברי לא הצליחו בילדותי הצליחו בעת זקנותי הצליחו ועשו פרי בצל"ח על מס' ביצה שם פקח עיניך וראה מה שהי' קרבן שגגה עלה שם לפניו לריח ניחוח תהלה לאל). ודעת רבינו הגדול הרמב"ם נראה יותר נוטה לדעת ראבי"ה מלדברי רבו הרי"ף דלדעת הרי"ף מה שאינו מותר לכל לא מקרי דשיל"מ א"כ ביכורים אף שהותר לכהנים בירושלים לא מקרי דשיל"מ והרי הרמב"מ בפ"ד מביכורים הל' ט"ו אעפ"י שהביכורים והתרומות אסורים לזרים ואעפ"י שהביכורים עולים באחד ומאה כתרומה אם נתערבו בחולין בורושלים אסורין בכל שהן במינן כמעשר שני שהוא מקום אכילתן עשאום כדשיל"מ ואעפ"י שאסורים לזרים אף בירושלים כו' הרי שאף שלא הותר רק לכהנים אפ"ה מקרי דשיל"מ וא"כ ע"כ אינו סובר כדעת הרי"ף ואף שבירושלים לא נאסרו מעולם מ"מ כיון שכבר היו אסורים קודם שהועלו לירושלים ועכשיו הותרו מקרי דשיל"מ ואמנם אעפ"י שדין זה משנה ערוכה הוא בפ"ב דביכורים משנה ב' מכל מקום אין בזה סתירה על פסק הרי"ף שהרי"ף יפרש כפירוש הר"ש שם במשנה דאיירי שנתערבו בתרומה שאז אין לזרים שום תועלת בביטולם דבין כך וכך אסורים לזרים ואין לנו עסק בביטולם רק לענין כהנים אם מחויבים לאכלם בירושלים ולכהנים מקרי דשיל"מ אבל הרמב"ם כתב בפירוש שנתערבו בחולין ואמנם בפי' המשנה שמסיים ונאמר לכהן אכול הכל בתורת ביכורים משמע דדוקא לכהנים מקרי דשיל"מ אבל הישראל אפשר שמותרים לו אבל בחבורו משמע שגם לזרים אסו' וידוע שדבריו בחבורו הם תמיד עקר נגד דבריו בפירוש המשנה וכבר הובאו דברי הרמב"ם במג"א סי' שי"ח ס"ק ב' וסיים ג"כ שדבריו בחבורו עקר.
ואמנם דברי הרמב"ם בפ' ט"ו ממ"א הל' י"א שכתב וכן בתרומות נתנו חכמים בהם שיעור שאין בהם דרך היתר לכל אדם ג"כ אפשר לפרשם שכוונתו דאין בהם דרך היתר לכל אדם רצונו אף למי שנאסרו לו התרומה אין לה היתר רק לכהנים ולהם לא נאסרה וגם פשטן של הדברים ביבמות דף פ"ב אי לכהנים משרי שרי משמע כפירוש רש"י שלא נאסר להם כלל דאי לפירוש הר"ן לתרץ דברי הרי"ף ה"ל למימר אף דלכהנים שרי הרי לישראל אסו' ומעתה לא כמו שעלתה על דעתך שרוב הפוסקי' המה כהרי"ף לא כן הוא ראבי"ה חולק ורש"י חולק ומדברי רש"י בביצה כבר כתבתי דליכא קושיא דשם לרב אשי פירש כן ודברי הרמב"ם עכ"פ אין להם הכרע ולדעתי נוטים לדברי הראבי"ה והר"ן בנדרים שם לא הכריע ומה שסיים ודבר פשוט הוא כוונתו שדב' פשוט שיש לפרש כן אבל ודאי שגם כפירוש רש"י יש לפרש (אמר המחבר המעיין בהר"ן שם עין בעין יראה דאינו כן ועוד דהא כתב שם ועוד ראיתי שהקשו עליו מדאמרינן ס"פ הערל כו' ומתחזי לי דהא דפרכינן עלי' מהא ודאי בדותא היא כו') ומעתה בחנם תמהת על הש"ך.
וגם המג"א שהי בסי' שי"ח ס"ק ב' סובר שאם יש לו מתירין לקצת בני אדם מקרי דשיל"מ וא"כ ג"כ אינו סובר כדעת הרי"ף והנה המג"א שם כ' דמ"ש בי"ד סי' ק"ב מיירי שנתערב אחר השבת דאז הוי דומי' דתרומה ולכאורה גם בתרומה יש לדין לפמ"ש להרמב"ם דבכורים מקרי דשיל"מ בירושלים אף שלא נאסר בירושלים לעולם וכתבתי לעיל הטעם משום שכבר עכ"פ הי' אסור קודם שהעלום לירושלים וא"כ גם בנתערב אחר שבת ראוי להיות מקרי דשיל"מ שהרי אתמול כבר הי' אסורים לאחרים והיום הותרו לאחרים וגם תרומה הוא כיוצא בזה שכבר היתה אסורה גם לכהנים כשהיתה טבל ועכשיו הותרה לכהנים ואנן חזינן דתרומה עולה באחד ומאה וא"כ למה ביכורים בירושלים מקרי דשיל"מ ונר' דשאני תרומה דמשום שם זה שאסורה עכשיו לא היתה אסורה מעולם וטבל שם אחר הוא אבל ביכורים כבר הי' אסורים קודם שהועלו לירושלים משום ביכורים ועכשיו בירושלים הותרו לכהנים לכן מקרי דשיל"מ וא"כ בבישול שבת אפילו נתערב אחר השבת מ"מ כבר הי' אסורים גם לאחרי' אתמול משום בישול שבת ועכשיו הותרו לאחרים ראוי להיות מקרי דשיל"מ.
אלא דקשיא הרי גם חתיכות חטאת כבר היו אסורים גם לכהני' קודם זריקה לכשנזרק הדם הותרו ואפ"ה מסקינן ביבמות דרב אשי בדותא היא וא"כ קשיא מה בין זה לביכורים בירושלים וצריך לומר דשאני ביכורים שכבר היו אסורים גם לכהנים קודם שהובאו לירושלים ועדיין האיסו' לא פסק לגמרי שאפשר שיצא חוץ לירושלים ולכן עתה בעודם בירושלים מקרי דשיל"מ שהכהן יכול לאכלם כאן וכמ"ש הרמב"ם בפירוש המשנה וכיון שמקרי לכהן דשיל"מ ואסור לכהן לאכלם חוץ לירושלים שוב גם לזרים אסורים לגמרי כמ"ש המג"א משא"כ חתיכות חטאת שוב לא שייך בהו לעולם שום איסור הקדום לגבי כהנים לכן שפיר אמרו ביבמות אי לכהנים משרי שרו ואם כן בנתערב אחר השבת דברי המ"א נכונים ועל פי זה יש לתרץ תמיהת התוספת ביבמות דף פ"ב ע"א בד"ה משום דהוי דבר שיש לו מתירין כו' שכתבו ומיהו קשה למאי דס"ד השתא אמאי תרומה טהורה עולה בק"א, ולפי מה שכתבתי ניחא דדעת רב אשי דחטאת כיון שכבר היתה אסורה לכהנים ועכשיו הותר שפיר מקרי דבר שיש לו מתירין משא"כ תרומה מעולם לא היתה אסורה לכהנים משום שם תרומה רק משום שם טבל.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |