תרומת הדשן/א/קסד
תרומת הדשן 
א קסד
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה קסד בהמה או עוף שנמצא רגלם שהיה שבור למעלה מן הארכובה שלא במקום צומת הגידים אבל חזר העצם ונקשר ונתרפא יפה יש להורות בה לאיסור או להתיר:
תשובה יראה אע"ג דהוראה זו נמצא בהדיא בפסקי הגאונים צ"ע מה להורות בו כמו שאבאר בסמ"ק כתב וז"ל ואם בא לפנינו בהמה או עוף שכבר נשבר רגליו למעלה מן הארכובה ונתרפא שקורין ריינ"ל בלעז כשירה דבידוע שלא יצא העצם לחוץ כך נהג הר"ר אברהם ז"ל ובדרך זה במרדכי כתב בשם רבינו תם ורבינו עזריאל ובסמ"ג כתב שר"י כתב שבא מעשה לפני רבינו תם והורה להתיר אבל בא"ז כתב שמעשה היה באווזא שנשבר העצם למעלה מן הארכובה בסמוך לה ולא יצא לחוץ וחזר השבר ונתרפא יפה והשיב ר"י שאם אין קלקול בבשר שלמעלה ולמטה מן השבר אלא שוה הוא לשאר בשר ואפילו אם לא בדקו הבשר אלא דומה בחוץ שנתרפא יפה יפה היה דומה קצת שמותר אלא לפי שלא היה קבלה בידו לא רצה להורות לא לאיסור ולא להיתר ע"כ ובאשירי כתב ענין זה בפנים הללו שאם נשבר העצם במקום צומות הגידין וחזר ונתרפא ונקשר יפה יש פנים לאסור או להתיר ור"י לא היה רוצה לומר בה לא לאיסור ולא להיתר כי אמר שמעשה אירע בצרפת לפני רבינו תם ולא ידע מה הורה בו וכמדומה לו שאלו יצא הדבר לאיסור היה נשמע בעיר והר' שמואל מאיי"ברא אמר שאם לא נשתנה מראית הבשר שעל הקשר ודאי נתרפא יפה אבל אם נשתנה יש לחוש ורבינו שמשון כתב שאם אירע הדבר בערבי שבתות שא"א להכין אחרים היה מתיר ולא בענין אחר ומסיק אשירי מאחר שהדבר מפוקפק בעיני הגדולים נכון להחמיר ע"כ בפ' בהמה המקשה. והשתא נראה דאהך דאשירי אין להחמיר בנ"ד דלית לן למימר דפליגי אדסמ"ק ובמרדכי בשם רבינו תם ורבינו עזריאל וכן בסמ"ג כתב בשם ר"י דר"ת הורה להתיר בלי ספיקא אע"כ אשירי מיירי שנשבר במקום צומת הגידין כדכתב בהדיא ושם ודאי יש לחוש טפי אעפ"י שחזר העצם ונתקשר ונתרפא יפה וגם מראית הבשר לא נשתנה מ"מ יש לחוש לפסיקת הגידין שבהן תולה הטרפות ואפשר דגריעותא דגידין אינו מזיק לעצם שלא יתרפא ויעלה ארוכה או שישתנה הבשר דגידין ובשר ועצם תלת מילי נינהו ואינה הוכחה גמורה לגידין אם נמצא העצם והבשר יפה אבל נשבר למעלה מצומת הגידין דאיירי ביה סמ"ק ואינך דלעיל הטרפות תולה רק בשבירת העצם וביציאתה לחוץ שאין עור ובשר חופין רוב השבירה אית לן למימר דכ"ע מודים אי חזינן דנקשר ונתרפא יפה ודאי יש הוכחה דלא יצא לחוץ דאם יצא ואירע קלקול בעצם גופה לא היה חוזר ונתרפא וק"ל. אמנם בההיא דא"ז דלעיל משמע קצת דר"י לא רצה להתיר בכל מקום שנשבר דהא לא מידכר מידי מנטילת ומפסיקת הגידין מ"מ כי דייקינן בדבריו ע"כ איירי נמי דווקא במקום צומת הגידין דהא קאמרינן למעלה מן הארכובה בסמוך לה והיינו במקום הגידין כדמפרש בגמרא עד היכן צומת הגידין מן הארכובה ולמעלה וקאמרינן נמי דבעובדא דהוי באותה אווזא שלא יצא העצם לחוץ וא"כ כיון דליכא לספוקי שיצא לחוץ אי לא הוי במקום צומת הגידין אין בו טרפות דבהדיא תניא בגמרא. והכי נמי מייתי לה החבורים דנשבר העצם למעלה מן הארכובה ויצא לחוץ דווקא הוא טריפה אבל במקום צומת הגידין אפי' לא יצא לחוץ אלא שנפסקו הגידין טריפה. לכך נראה שיש להורות אם נשבר ונתרפא כדלעיל למעלה שלא במקום צומת הגידין אבל במקום צומת הגידין יש להחמיר כדמסיק אשירי:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |