תרומת הדשן/א/מה

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

תרומת הדשןTriangleArrow-Left.png א TriangleArrow-Left.png מה

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


שאלה מה טלית קטן היאך מתקנים אותו אם כבית הצואר שהוא חצי הטלית מלפניו וחצי מלאחוריו או אם תולה כל הטלית ברצועה בצוארו מאחוריו. וגם האיך יעשה בברכה טלית קטן כשלובשו בכל בקר:

תשובה יראה דצריכים אנו לדקדק ולעשות כדי לצאת ידי כל הדיעות כמו שאבאר אחד מן הגדולים העתיק מתשובה הר"ח א"ז דכתב וז"ל מהר"ם הורה לברך על ט"ק שיש לו בית הצואר ולובשים אותו ואמר מורי שיש לברך להתלבש ואבא מורי כתב דחלוקים א"צ לתפור שלא יהיו בת ד' כנפים דלא מחייב דרך לבישה אלא דרך עיטוף מדמברכינן להתעטף מטעם זה אמר דאין יוצאין י"ח כשעושין בית הצואר כמו לסרבל או לחלוק דדרך לבישה היא ולא עיטוף עכ"ל. ומהך דא"ז ראיתי כמה ת"ח נהגו לתלות ט"ק ברצועה בצואר ומונח כל הטלית מאחוריהם למעלה בכתפיים רק ב' ציציות העליונות נכפלו לפניהם על החזה ולדעתם בדרך זה חשיב עיטוף ולא לבוש אבל אחד מהגדולים שהיה זהיר מאד במצות ציצית וכן תלמידיו הגדולים אחריו וכן כמה ת"ח אחריו נהגו בטלית שיש לו בית צואר אמנם לא ידענו שפיר אם ברכו להתלבש בציצית או על מצות ציצית ונראה דלתלות הטלית ברצועה כמבואר לעיל לאו שפיר דמי דבאותו דרך נמי לאו עיטוף מיקרי דעיטוף בכל דוכתין משמע עטיפת הראש ובימיהם היו רגילים בכסות המכסה הראש והגוף כדאמר טלית שהקטן מתכסה בו ראשו ורובו וגדול יוצא בו עראי חייב בציצית ולכך תיקנו לברך להתעטף בציצית אבל כסות שאינו מכסה הראש לעולם אין לברך עליו להתעטף ולדידן דכל כסות שלנו רק לכסות הגוף אין נראה כלל שיפטור בה מציצית דעיטוף לא כתיבה ולא רמיזה בדאורייתא ומ"מ לא להפליג אדברי א"ז קאתינא אלא נראה דבעינן למעבד בדרך דנפקינן ביה גם ידי א"ז. והנוהג בטלית שיש לו בית הצואר יעשנו קצת גדול שיוכל לכסות ראשו ורובו מאחוריו בשעת ברכה יעטפנו על ראשו ויפשילנו לאחוריו ויעמוד כך מעוטף לפחות כדי הילוך ד' אמות. ואח"כ ימשכנו מעל ראשו לפניו שיהא נתלה בצוארו בבית הצואר של הטלית וכה"ג מברך שפיר להתעטף שהרי נתעטף בו ואם היה רוצה להפשיטנו לגמרי לאחר ששהה או שהלך בו ד' אמות היה רשאי. וא"ת לפי דעת א"ז אין שום מצוה במה שהוא לבוש בציצית כשהוא בצוארו י"ל דאין קפידא כ"כ רק על תחילת חיוב המצוה ולא על שיהוי המצוה וראייה קצת מסמ"ק דכתב דתקיעה בעינן מעומד וכן ציצית בעינן מעומד דתרווייהו ילפינן מספירת העומר ובתקיעה קפדינן אעמידה אפילו לאחר הברכה ובציצית לא קפדינן בעמידה אלא בשעת ברכה בתחילת העיטוף וע"כ היינו טעמא דבציצית תחילת העיטוף ושהוא עומד כך מעוטף כמו הילוך ד' אמות זהו גוף המצוה ומכאן ואילך אינו אלא שיהוי המצוה ונא קפדינן כ"כ בעמידה אבל בתקיעה כולו גוף המצוה היא סוף התקיעה כתחילתה וה"נ לא קפדינן אעיטוף בציצית אלא בתחילתו וטעם יפה הוא שהרי ציצית לאו חובת הגוף הוא אלא שאנו מכניסין עצמינו לחיוב לעשות בגד שיש לו ד' כנפים ובשיעור המיעוט נפקינן בה י"ח ומה ששוהין בו כל היום היינו כדי להסתכל תדיר בציצית כדכתיב וראיתם אותו וזכרתם. עוד העתיק אחד מן הגדולים מתשובת הר"ח א"ז וז"ל אם סח בין טלית קטן לטלית גדול הוי הפסק וצריך לחזור ולברך ומהר"ם שלא הלך בקטנה לבהכ"נ אלא כשחזר לבית בירך עליו נראה טעמו לפי שלפעמים לא היה צריך להסיח בין הטלתים וגם לא היה רשאי להסיח את עצמו בלא צורך לחייב את עצמו בברכה כיון שיכול לפטור בברכה אחת ואז היה מסתפק אם יברך על הגדול הילכך היה ממתין אחר התפילה עד שהיה צריך להסיח עכ"ל. ובאשירי כתוב וז"ל מכאן יש ראייה דאדם הלבוש טלית קטן שהוא נושא כל היום וכשהוא מתפלל מתעטף בטלית גדול צריך לברך דחייב אדם לעשות ציצית לכל בגדיו שלו שיש לו ד' כנפים וכל חד מצוה באנפי נפשיה היא אבל אם מתעטף בזה אחר זה בלי הפסק מברך ברכה אחת על שתיהן עכ"ל. והשתא אם באנו להשוות דברי מהר"ם ואשירי צריכה למימר דהא דכתב אשירי בזה אחר זה בלי הפסק לאו דווקא אלא ר"ל בלי היסח הדעת כדכתב מהר"ם והיה נראה לומר דדוקא בעודו לבוש בטלית אחת אינו חייב לברך על השני אא"כ הסיח דעתו בין זה לזה אבל פושט את זה ורוצה ללבוש אחר מתחייב אפי' לא הסיח דעתו. אמנם לשון הר"ח דלעיל לא משמע הכי דכתב היה ממתין עד אחר התפלה עד שהיה צריך להסיח משמע דאם לא היה מסיח אע"ג דמסתמא כבר פשט הטלית הגדול ביציאתו מבית הכנסת ואפ"ה אי לא הסיח לא הוה אמרינן דכיון דפשט טלית הראשון אזלא לה ברכה דידה ולא מפטרה בה בטלית שני אלמא בהיסח הדעת תליא מילתא אמנם באיזה דבר שהוא חשוב היסח הדעת אפרש בתלמוד תורה. הנלעד"כ:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון