תפארת ישראל - יכין/מעשרות/ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תפארת ישראל - יכין ‏ מעשרות ד

(א) הכובש
טבל שהגיע לעונת המעשרות כפ"א י' ולא הוקבע עדיין ע"י חצר וכדומה וכבשו שיעור כבישה כתרומות פ"י סי' מ"ב:

(ב) השולק
תמוה למה דקיי"ל דבשול אין חמימותו חזק כשלוק. [כחולין דק"י ודלא כירושלמי פ"י דתרומות מ"י דס"ל איפכא] א"כ ל"ל שלוק הרי אפי' בשול קובע כפ"א מ"ז [ועיין ש"ך י"ד [רסי' י"ז דבשיל ולא בשיל נמי נקרא במתניתין שלוק] ותו שלוק ל"ל כלל. הרי כ"ש הוא מכבוש. ונ"ל דקמ"ל דאפי' נתכוון לשלקן הרבה ולא נגמר שלוקו נמי קובע [וכירוש' הכא] ולהכי נמי לא תנא הכבוש והשלוק והמלוח ודו"ק:

(ג) המולח
הרבה ביחד:

(ד) חייב
ר"ל הוקבע למעשר עיי' פ"א נ"ג:

(ה) המכמן באדמה
ר"ל פירות שלא נתבשלו באילן כל צרכן טומנם בארץ והן מתחממין ומתבשלים:

(ו) המטבל בשדה
טובל פירות א' א' במלח ואוכל:

(ז) הפוצע זיתים
ממעך וכתשם למתקם:

(ח) שיצא מהם השרף
המר:

(ט) הסוחט זיתים על בשרו
לסוך בשרו:

(י) אם סחט ונתן לתוך ידו
שכנס בחפניו השמן היוצא:

(יא) המקפא לתבשיל
הסיר החרצנים הצפים מעל היין לאחר ששמו בתבשיל. והרי כשיקפאנו נגמרה מלאכתו כפ"א נ"ג:

(יב) פטור
ר"ל לא הוקבע עי"ז מדכבר מעורב הוא ובתבשיל קר מיירי דאל"כ הוקבע ע"י האור. כך כ' הר"ש והר"ב. אבל אי"ל דכמו דקפוי אינו קובע בתערובות כ"כ בישול ליתא דהרי קובע בנותן לקדירה וללפס [כדלעיל פ"א מ"ז]:

(יג) לקדרה
קרה רקה בלי תערובות תבשיל:

(יד) מפני שהוא כבור קטן
דהו"ל כמקפ' לבור קטן והוקבע:

(טו) תינוקות
אפי' תינוקות:

(טז) שטמנו תאנים
כולה מתניתין דפרקן מיירי בלא הוקבעו ע"י חצר וכדומה:

(יז) ושכחו לעשרן
מערב שבת:

(יח) לא יאכלו
אפי' עראי:

(יט) למוצאי שבת עד שיעשרו
מדקבעתן מחשבתן לסעודת שבת דחשיב' ונקט למ"ש וכ"ש בשבת דאסור לאכלן דסעודות שבת חשיבי. רק נקט מ"ש לאפוקי מר"א [תרומות פ"ח מ"ג]:

(כ) כלכלת שבת
סל פירות המיוחד לשבת:

(כא) ובית הלל מחייבין
פלוגתיי' ברוצה לאכלן עראי קודם שבת:

(כב) עד שיתעשר
מדחשיב' וקפיד עלה למתנה. ואף דבפירות אילן לא הוה אמרינן מתנה כמכר [ברפ"ב]. אבל הכא לא דמי לשאר מתנה מדשלחו לביתו דרך כבוד חשיבה טפי:

(כג) הנוטל זיתים מן המעטן
קארב שבו יתרככו הזיתים בצבורן:

(כד) טובל אחד אחד במלח ואוכל
דאף ע"ג דמליחה קובע [כפ"א נ"ג] ה"מ בששה' קצת במלחו דעי"ז מתרככת גוף הפרי. אבל בטובלו במלח ואוכל לטעמא בעלמא הוא דעביד דלא מסתבר שכשראוי לאכול מהן עראי אסור לו לאכלן רק תפל בלי מלח. ומה"ט לא נקט הכא אם צירף חייב [כלעיל פ"ג מ"י] דהכא אפילו טבל ב' במלח ואכלן ביחד מותר. ורק במלח ונתן לפניו בשהוי קצת אסור [וזה דלא כהר"ב. והן אמת דבירושלמי משמע קצת כהר"ב. אבל יש לישב נמי לשון הירושלמי בסברא הישרה הנ"ל ודו"ק]:

(כה) אם מלח ונתן לפניו
ר"ל ב' ביחד:

(כו) רבי אליעזר אומר מן המעטן הטהור חייב
מיירי שנטלן טמא [ואעפ"כ לא טימ' בנטילתו זיתים שבמעטן שנטלן בפשוטי כלי עץ שאמק"ט] ואז אינו מחזיר המותר שלא יטמא זיתיו להכי קבעתן נטילתו:

(כז) מפני שהוא מחזיר את המותר
ואפי' צרפן הו"ל עראי:

(כח) שותים
יין:

(כט) על הגת
אבל חוץ לגת הוה ליה קבע:

(ל) בין על החמין
שמזגו בחמין אף על גב דאור קובע כסי' י"ב נ"ל דזהו ברותח שהיד סולדת בו כפ"א מ"ז [וכן משמע שבת די"א ב' ודלא כרמב"ם הכא]. ועי' מ"ש בס"ד לעיל סי' י"ב:

(לא) וחכ"א על החמין חייב
דאינו מחזיר המותר שלא יקלקל יין שבבור:

(לב) המקלף
אבשעלען:

(לג) ואם קלף ונתן לתוך ידו חייב
ובהיה רק ג' גרעינין קלופין יחד חייב [כך כ' בירושלמי ואשתמיטתי' לרתי"ט שכ' דבב' חייב]. מיהו בסמוך לגורן אפי' צירף לתוך ידו מותר מדמחזיר המותר:

(לד) המולל מלילות של חטים
משפשף השבלים בין אצבעותיו להסיר המוץ מעליהן:

(לה) מנפה מיד ליד
מנערן מיד ליד אחרת ומנפח להפריח המוץ:

(לו) ואם נפה ונתן לתוך חיקו חייב
ונ"ל דמה"ט הקילו בחטין טפי מבשעורין דבשעורין אמרינן בירושלמי רק ב' ביחד שרי לאכול ולא ג' ובחטין קאמר התם דגם ג' ביחד שרו לאכילה אבל לא ד'. וה"ט משום דשעורים כשנטלן כבר היו מתוקנים במקצת שכבר נדושו משבולת שלהן להכי כשקלף הו"ל כקבע. אבל החטין שנטלן מלילות דהיינו בעודן בשבלין וכמ"ש וקטפת מלילות להכי כשמשפשפן בין אצבעותיו שפיר הו"ל עראי עדיין:

(לז) כסבר
קאריאנדער:

(לח) ר' אלעזר אומר השבת
דיל קריויט:

(לט) זרעה לירק מתעשרת זרע וירק
הן העלין:

(מ) וזירין
הן הגבעולין:

(מא) וחכמים אומרים אינו מתעשר זרע וירק אלא השחלים
קרעססע:

(מב) והגרגיר
אוריגא:

(מג) תמרות
בליטהען:

(מד) של תלתן
פענכעל:

(מה) ושל חרדל
זענף:

(מו) ושל פול הלבן
ווייסע באהנען:

(מז) חייבות במעשר
דראויים לאכילה:

(מח) רבי אליעזר אומר הצלף
קאפערן:

(מט) ואביונות
הוא גוף הפרי:

(נ) וקפרס
הוא שומר הפרי שסביב לו:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.