תפארת ישראל - בועז/סנהדרין/ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תפארת ישראל - בועז ‏ סנהדרין ה

(א) ותמה רלח"מ דהרמב"ם פסק בחמץ כר"י [רפ"א מחמץ ה"ט], וה"נ פסקינן בא"ח [תמ"ג], והכא בעדות פסק כרבנן. ונ"ל ממ"ד בסנהדרין [דס"ט א'], דמהא דתנינן א' אומר בב' וא' אומר בג' עדותן קיימת, שמעינן דאזלינן בתר רובא בדיני נפשות. וק"ל הרי סתם משנה ר"מ, ומלבד זה, מדפליג ר"מ בסיפא במחולקים בשעות, ש"מ ברישא מודה, ומטעמא דקאמר הש"ס דאזלינן בתר רובא, והרי ר"מ חייש למיעוטא לחוד בכל דוכתא, וכ"ש הכא דאכ"ל סמוך מיעוטא שאינן טועין לחזקת כשרות של הנידון, ונימא דמכחישין העדים זא"ז. ואע"ג שלעדים ג"כ חזקת כשרות יש. עכ"פ אי נימא שמכחישין זא"ז לא נפסל עי"ז שום אדם ידוע מהן, משא"כ אי נימא דאין מכחישין זא"ז, מרעינן חזקת כשרות של הנידון וודאי. ועוד דמסייע נמי הכא סברת ספק נפשות להקל, ואנן ניקום ונקטול להנידון. ואת"ל מדמכוונין ליום א' בשבוע, דאנן ידעינן דאותו יום בשבוע הי' כחד מנייהו, ש"מ דאידך טעי בעיבור' דירח', וכעין שכ' תוס' לתרץ קו' אחרח [סנהדרין דמ"א ב'] א"כ ה"נ מה"ט מסתבר טפי שאינו מהמיעוט שאינן טועין. עכ"פ ק"ל בסיפא בא' אומר בג' וא' אומר בה' עדותן בטילה לד"ה, על כרחך ליכא למימר משום דליכא דטעי בהכי כלל, דהיכא אפשר שלא יהיה מיעוט בעולם דטועין, גם בב' ימים בחודש' ואת"ל דהן מיעוטא דמיעוטא, ובמיעוטא דמיעוטא גם ר"מ מודה [כע"ז ל"ד ב'], עכ"פ הכא מדמכוונין ליום א' בשבוע, נימא דע"כ דא' מהן הוא מהמיעט דטעו גם בהכי. ואת"ל ממ"ש תוס' [חולין פ"ו ב'] דהיכא דאיכא חזקה בהדי רוב גם ר"מ מודה דלא חיישינן למיעוטא, א"כ ה"נ בג' וה' כיון דאיכא חזקת כשרות של הנידון בהדי הרוב שאינן טועין בהכי, טפי מסתבר לומר דטעי בימי השבוע וסותר א"ע עם העד הב' מדנימא דטועה בימי החודש, או דהו"ל אמירתו באותו יום בשבוע כחוזר ומגיד, אף שהוא תכ"ד. עכ"פ ק"ל בסיפא כשא' אומר בשעה ב' והשני אומר בשעה ג'. עדותן קיימת לד"ה. ובהא ודאי ק' אמאי והרי ר"מ חייש למעוטא. דבהא אי"ל מדמכוונין ביום א', דבשלמא במחולקין בימי חודש, י"ל מדכוונו על יום א' מוכרח דטעו בימי חודש, אבל במחולקין בשעות, מה יועיל שכיוונו יחד ליום א' דנימא עי"ז שהן מהרוב דטעו בשעות. וגם דוחק לתרץ דרק מעוט דמעוטא לא טעו בשעה א', הא וודאי ליתא ואת"ל דר"מ כרב אחא ס"ל, דגם בדיני נפשות אזלינן בתר אומדנא [כתוס' שבועות דל"ד א ]. א"כ ה"נ מדכיוונו שניהן על אדם א' ויום א ופעולה א', אף שמכחישין זא"ז בשעה א', מסתבר שא' מהן הוא מהרוב הטועין בשעות. עכ"פ ק"ל הא תינח בעדות שיש שם כיון היום והגוף, אבל הרי גם בחמץ פליג ר"מ [פסחים די"א ב'], ובשלמא בטעות דשעה א'. י"ל דאף ע"ג דאיכא מיעוטא דלא טעו בהכי, עכ"פ הרי אכילו נימא דר"מ חייש למעוטא מדאורייתא, אפ"ה מידי ספיקא לא נפקא, ואזל גבי חמץ לחומרא, אבל בטעות בב' שעות. דס"ל לר"י דרובא טעו הכי וא"כ לר'"מ וודאי מעוטא איכא דטעו בהכי, והאיך ניקל ולא ניחש למיעוטא. ואפילו לירושלמי פ"ק דפסחים בהך סוגיא, דקאמר דס"ל לר"מ דחמץ עד הלילה מדרבנן, אי"ל דלהכי לא חייש למעוטא בטעוח דב' שעות, מדהו"ל ספיקא דרבנן, דא"כ ק' בטעות דשעה א' נמי ניחש למעוטא וניקל מה"ט. ומכ"ש לש"ס דלן דס"ל לכ"ע חמץ משש שעות אסור מדאוריתא. א"כ למה ניקל. בטעות דב' שעות, ניחש לחומרא למעיטא דטעו גם בב' שעות. ואי"ל בחמץ נמי איכא חזקת היתר אכילת חמץ נגד המיעוט הטועים בב' שעות, ליתא דהך חזקה עשויה להשתנות שאינה חזקה, לא לבד כשהשתא וודאי נשתנה [כי"ד שצ"ב רט"ז שם סק"ב, ותוס' יבמות ס"ח א' ד"ה רישא], וגם לא לבד כשעדיין השתא הוא בספק, כי הכא [כרמג"א א"ח ח' סקי"א], אלא אפילו כשהיה מתחלה שלם, וגם השתא נמצא שלם, כיון שעשוי להשתנות חיישינן שמא השתנה ביני ביני [כי"ד ר"א סס"ה], והרי התם היתה המקוה מתחלה שלימה וגם השתא נמצאת שלימה [כש"ך שם], ואפ"ה מדעשויי' להשתנות אינה חזקה, מכ"ש הכא דבשעת האכילה עדיין בספק הוא. ואת"ל דחזקה העשוייה להשתנות היינו בדבר התלוי במקרה שיוכל להקרות כל שעה, משא"כ חמץ, שעת האיסור לא יקרה אלא בזמנה, להכי לא מחשב חזקה העשויי' להשתנות, עכ"פ ק"ל, א"כ שזו חזקה מעליא היא, א"כ בטעות דשעה א', דמחמיר ר"מ בחמץ מדאיכא רוב בנ"א טועין בשעה א', עכ"פ רוב ומיעוט לר"מ כמחצה על מחצה. ומדאיכא נמי חזקת היתר אכילת חמץ בהדי מיעוט, נימא דאיתרע לה רובא ולשתרי. ואפילו נימא דלר"מ רק מעוטא דמעוטי. טעו בב' שעות, ולמעוטי דמעוטי גם ר"מ לא חייש [כע"ז ד"ל ב'], אפ"ה לא יתיישב, דעכ"פ חמץ לכל מסור ואותן המעוטי דמעוטי ישנן תוך הרוב, והאיך ניקל ולא ניחש להני. על כרחך צ"ל דר"מ ס"ל דבב' שעות ליכא דטעו כלל. מיהו לדידן וודאי לא ימלט שיהיו עכ"פ מיעוט דטעו בהכי. ואפילו יהיה רק מיעוטי דמעוטי עכ"פ מדחמץ לכל מסור, יהיה המעוט בכלל הרוב, להכי לא דמי לעדות, ושפיר פסק הרמב"ם משום חומרא דחמץ, דחיישינן אולי יש מעוט דטעי גם בב' שעות. ואי"ל א"כ מה מקשינן בפסחים [די"ב ב'] פשיט' דכדפליגי בעדות פליגי בחמץ. ומה קושיא, הרי טובא קמ"ל, דפליג ר"מ גם בחמץ, דאי מעדות סד"א דטעמא דר"מ דלהכי (בב' וג') [בג' וה'] שעות עדותן בטיל, מדהוו הטועין רק מעוטי דמעוטי, דגם ר"מ לא חייש לי' וא"כ בחמץ דהמיעוט הוא תוך כלל הרוב, גם ר"מ ממודה דחיישינן לטעות גם בב' שעות, להכי קמ"ל שפיר דגם בחמץ פליג ר"מ דלא חיישינן לטעות ב' שעות, א"כ וודאי ס"ל דאפילו מיעוט דמיעוטא לא טעו בהכי. י"ל הרי בל"ז ק' מה מקשי הש"ס, הרי טובא קמ"ל, דבשלמא התם הו"א דטעמי' דר"מ דמשום הצלת נפשות לא חיישי' למעוטי דטעו גם (בב)[בג']שעות להכי אצטריך לאשמעינן דגם בחמץ לקלא לא חייש ר"מ למעוטי. אע"כ דרק לר"י פריך, דחייש התם לטעות (ב') [ג'] שעות אפי' במקום הצלות נפשות, מכ"ש הכא בחמץ להחמיר, וכך כ' רש"י התם [פסחים ד"י ע"ב] ד"ה כמחלוקת, וע"ש:

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.