תפארת ישראל - בועז/מקואות/ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תפארת ישראל - בועז ‏ מקואות ז

(א) ואין להקשות כיון שהשלג הוא רק טפת המטר שנקרש באויר הקור. וכי גרע שלג מנוטפין שהקרישו בקור על הארץ. דוודאי לא ס"ד שכשחזר הקרח ונימח שיהי' פסול לטבילה. והרי אפי' שאובין שהגלידן וחזרו ונמוחו. כשירים לטבילה (כי"ד ר"א סל"א). י"ל דר' ישמעאל ס"ל דכיון דלא ירד בתמונת מים אע"ג שנתהווה ממים. אפ"ה הו"ל כבריות מים (לעיל פ"ו מ"ז). דאע"ג דגם הם חשובים כמים. אפ"ה ממעט בשפופרת הנוד. וה"נ הכא לר' ישמעאל אינן משלימין מדהן מין מים אחר. ונ"ל עוד מדלא קאמר פוסל. והוה ממילא שמעינן דאינו מעלה. ש"מ דמודה ר' ישמעאל דאינו פוסל אפי' כשנמוח אח"כ:

(ב) כך פירשתי על דרך הרמב"ם כאן בפירושו. ול"מ הי' נ"ל דלאו דחזר בו קאמר. אלא פירושא קמפרש דהא דקאמר ר' ישמעאל השלג אינו מעלה. לאו משום דס"ל דאינו כמים כלל. דא"כ היאך הורה לעשות ממנו מקוה. אלא ודאי מחשב כמים. ומטעמא דאמרן לעיל סי' ו'. רק דס"ל דאינו משלים למ' סאה מים ממש מדהן מין מים אחר. ועוד נ"ל דלהכי קאמר הביאו שלג. ולא אמר כנסו שלג. אלא דקמ"ל דגם בהא מודה לר"ע דאפי' מטלטלו דרך הבאה. דהיינו בכלי. אפ"ה אינו נעשה שאובין:

(ג) כך פי' הר"ב (בנדרים פ"ו מ"ד). ותמוה א"כ למה לא ישלימו הנך שיעור מקוה. הרי מלח אמרינן לעיל במשנה א' דכשר לעשות ממנו מקוה. ולחלוחית היוצא מדגים ושומנן. הרי אמרינן (זבחים כ"ב א') דכל שתחלת ברייתו ממים כשר לטבילה. ומה"ט טובלין בשומן שבעינו של דג. וע"ש. וא"כ איך כשיצטרפו יחד מלח ושומן הדג למה לא יעלו. אמנם בש"ס (עירובין כ"ז א') מקשינן אדקאמרינן במתני' אין מערבין במים ומלח ואין נקנין בכסף מעשר. והאמר ר"י בן גדיש דלוקחין ציר בכסף מעשר שני. ומשנינן דהתם שומן הדגים מעורב במים ומלח. וכן רש"י והרא"ש והר"ן (נדרים נ"א ב') פירשו. דציר ומורייס מים ומלח מעורב בהן. א"כ י"ל דאע"ג דלעיל במי כבשים ושלקות פוסלין המקוה משום השאובין שמעורב בהן. התם מי מי נקראים ושם מים עליהן. משא"כ ציר ומורייס אע"ג דשאובין מעורב בהן. ואפ"ה הרי נתבטל מהן שם מים. ובטלו לגבייהו ולא פסלו למקוה. והרי גדולה מזה מצינו. דאפי' ג' לוגין שאובין שנתערב בהן רק משהו יין עד שנשתנו מראיתן כיין. מחשבו כיין. ואין פוסלין תו למקוה (כמ"ה). מיהו אע"ג דהשאובין שמעורבין בהם לא פסלו להמקוה. אפ"ה לא מסקינן להו תרי דרגי שישלימו גם שיעור מקוה החסירה:

(ד) ורבינו כ"מ כתב דקיי"ל כר' יוסי. מדליכא מאן דפליג עליה. וכן נראה דעת הרמב"ם (פ"ז ממקואות ה"ז וח'). הנה לכאורה הי' נראה דאף דלענין שמי הצבע יפסלו המקוה בג' לוגין ליכא מאן דפליג עליה. עכ"פ לענין שלא יפסלוה בשינוי מראה וודאי פליג את"ק. דאל"כ ל"ל לר' יוסי למנקט מלתא חדתא במי צבע. הו"ל למנקט מלתא במי הדחה גופייהו דפוסלין בג' לוגין. אלא ע"כ דלת"ק אפי' מי הדחת סלי זיתים וענבים. שהלכלוך שמעורב בהמים היה בו פעם א' ממש אפ"ה אינו פוסל משום מראה. מכ"ש מי צבע. שהמראה שקלטו המים מהעלין או השרשים שכבשו בהן מעולם לא הי' בו ממש. ור' יוסי ס"ל דוקא מי צבע. אבל מי הדחת כלים. שהלכלוך שהי' ע"ג הכלים הי' בו פעם א' ממש שפיר פוסל המקוה בשינוי מראה. אבל א"א לומר כן. דאי נימא דפליג את"ק בענין שינוי מראה. א"כ כל עיקר דנקט מי צבע. משום שינוי מראה נקטיה. לפלוגי את"ק ולאשמועינן דרק מי צבע אינו פוסל בשינוי מראה. א"כ למה נקט דפוסל בג' לוגין ברישא. איפכא הו"ל למנקט מי צבע אינו פוסל בשינוי מראה. ופוסל בג' לוגין. אלא ע"כ דכל עיקר דאתא ר' יוסי לאשמעינן היינו דפוסל בג' לוגין. ולהכי נקט מי צבע לרבותא. דלא מבעי' מי הדחה. שהלכלוך שמעורב בהמים לא חשיבי. והם שאובין כאשר בתחלה. ותו דהרי אפשר לסנן המים מהלכלוך שמעורב בהן. ויהיו מים זכים כבתחלה. וודאי פוסלין משום שאובין. אלא אפי' מי צבע דחשיבו ונשתנו לגמרי. הו"א דנתבטל שם שאובין מהן. ולא יפסלו המקוה. קמ"ל. ואגב גררא נקט נמי דאין פוסלין משום שינוי מראה. לומר לך דהא בהא תליא. כמ"ש בס"ד בזה הכלל בסי' ד'. דכל הפוסל משום ג' לוגין. אינו פוסל משום שינוי מראה וכו'. והא דלא נקט ת"ק נמי שמי הדחה פוסל עכ"פ בג' לוגין. ה"ט משום דרישא מיירי בהדיח הכלי תוך מי המקוה עצמה. ולרבותא נקט הכא. אף דלכלוך ההוא לא נתבטל מקודם במים. אפ"ה לא מחשב כיש בו ממש. ור' יוסי נקט רבותא אפכא. אע"ג שנצבעו המים מקודם. והרי המים יש בהן ממש. אפ"ה לא מחשב כאילו נצבעה המקוה בדבר שיש בו ממש:

(ה) ואי"ל א"כ היכי קאמר ימתין. הרי גם אם כבר השתנה מראיתן הי' צריך להמתין מדאין שם מ' סאה עדיין. י"ל דאילו הי' להן מראה מים לא הי' צריך להמתין רק עד שיתמלאו המ' סאה. אבל בהשתנו מראיתן. אף שיתמלאו המ' סאה. צריך לפעמים להמתין יותר עד שירדו כל כך גשמים עד שיחזרו למראה מים. א"נ קמ"ל דבחזרה למראה מים הוכשרה. ולא חשבינן להנך כג' לוגין שאובין שנפלו למקוה חסירה. דאז אפי' נתמלא אח"כ עד יותר ממ' סאה. נשארת בפסולה (כסי' ר"א סכ"ב). ורבינו טו"ז (שם סקל"ח) תי' דאי משום למלאות המ' סאה. הי' יכול להכשירה בשימשיך לתוכה שאובין. אבל כשירצה להחזירה למראה מים. אסור להכשירה בהמשכה. דחיישינן שמא לא יחזרו למראה מים עד שיהיו רוב המ' סאה ע"י המשכת השאובין. כי המים הבאים לתוכה דוחין את המים שכבר ישנן בתוכה. וכלעיל וכו'. עכ"ל רבינו. משמע מדברי רבינו דאפי' יש בהמקוה רוב המ' סאה כשירים צבועים. אפ"ה כשימשיך אח"כ לתוכה יותר ממ' סאה. יש לחוש שהשאובין הרבים ממ' סאה שימשיך לתוכן כדי לתקן מראית הכשירים. ידחו הכשירים לחוץ. ותפסל. והיינו דכתב מלת כלעיל. ר"ל שם סכ"ב דאמרינן מקוה חסירה שנפל לתוכה ג' לוגין שאובין. אפי' ירדו אח"כ לתוכה גשמים רבים. או ימשיך לתוכה שאובין. נשארת בפסולה. עד שנשער שנפלו לשם כמלואן ועוד. שהמים הנופלין דוחין את המים הראשונים. עכ"ל הש"ע. אשר עליה רמז רבינו במלת כלעיל. ובמחכ"ר לא דמי כלל וכלל לדהתם. דהתם כבר נפסלו המי מקוה מדנפלו לתוכה ג' לוגין שאובין שלא בהמשכה. אבל הכא שיש רוב כשירים בהבור. רק שאינן מתוקנין. מדנשתנה מראיתן. למה לא יהי' רשאי להמשיך לתוכה שאובין כדי לתקן מראיתן. דאפי' יהי' צריך להמשיך לתוכן שאובין יותר ויותר ממ' סאה. אפ"ה אין כאן פסול. דמיד שהושלמו המ' סאה הוכשרה כולה. ואפי' ישפוך אח"כ לתוכה כל השאובין שבעולם בלי המשכה. וידחו אח"כ עי"ז כל הכשירים שבתוכה ויצאו לחוץ. וישארו בתוכה רק השאובין. אפ"ה נשארת בכשרותה (כר"א סכ"ד). ואין להקשות א"כ ל"ל להמתין לגשמים. הו"ל באמת לעשות כן לתקנה בהמשכת שאובין לתוכה עד שתחזור למראה מים. י"ל הרי בלא זה קשה. דלמה ימתין על ירידת הגשמים. הו"ל להמשיך לתוכה מעין. דהרי מעין. מלבד שהוא עצמו אינו נפסל בשינוי מראה. אלא אפי' השיק לו מי מקוה שנפסלו ע"י שנשתנה מראיתן. אע"ג שגם אחר השקתן עדיין משונים מראיתן אפ"ה הוכשרו המי מקוה (כי"ד ר"א סכ"ח). אע"כ דהתנא שואל כיצד יעשה כשאין לו מי מעין בסמוך לו. ה"נ בהמשכה. התנא שואל כיצד יעשה כשא"א לו בהמשכה. וכגון שאין בהמקוה רק י"ט סאה מים כשירים שנשתנה מראיתן. והרי רובן בהמשכה פסול (כר"א סמ"ד). ולי"א (ר"א סמ"ו) דאין המשכה מועלת רק ע"ג קרקע שראוי לבלוע. י"ל דהתנא שואל כיצד יעשה כשהקרקע סביב להמקוה היא אבניית שא"א לו להמשיך כמו שתרצנו לעיל בס"ד (פ"ב מ"ז). להכי ניחא ליה להתנא למנקט מלתא דפסיקא ליה. דההמתנה לגשמים בכל גוונא מהני. אמנם ק"ל למאי דמסקינן (סוכה ל"ג ב') בתמרות שהשחירו בהדס ולקטן. דדוקא בדחוי מעיקרא לא הוה דחוי. אבל בנראה ונדחה לא תפשוט. וקשה ותפשוט ממשנתינו. דהרי מעיקרא הוה חזו הנך מיא. וכשנשתנו מראיתן נדחו. וכשירדו גשמים חזרו ונראו. אלמא דגם נראה ונדחה חוזר ונראה. ואת"ל דכיון דלא היו מ' סאה בשעה שנשתנו מראיתן. הו"ל כדחוי מעיקרא. דוגמא דהתם בשהושחרו התמרות מעי"ט דחשבינן להו התם כדחוי מעיקרא. ואע"ג שבתחילתן ירוקים היו. אזלינן בתר זמן דחזו למצוה. והכא נמי אזלינן בתר זמן דחזו לטבילה. וכל שנדחו קודם זמן זה חשבינן להו כדחוי מעיקרא. עכ"פ קשה סיפא דהכא. בשהיו מ' סאה ונשתנה מראיתו ממלא בכתף וכו'. ואמאי והרי הא ודאי נראה ונדחה הוא. וי"ל מדאמרינן בזבחים (ד' ל"ד ב') דכל שבידו לתקן לא מחשב דחוי. א"כ ה"נ בסיפא כיון שבידו למלאות בכתף לא הוה דחוי. ולפ"ז לפמ"ש לעיל דמהני המשכה. ודלא כרבינו טו"ז. א"כ אפי' נימא דבלא היו המים מ' סאה. ונשתנו מראיתן. מחשב כנראה ונדחו. אפ"ה מדבידו לתקנן עכ"פ ע"י המשכה לא מחשב דחוי. ואי נימא דאם היו המים הכשירים פחות ממ' סאה אף דלא מהני להו להשלימן למ' סאה משאובין ע"י המשנה. אפ"ה אינן פוסלין אותן. אלא לכשיושלמו אח"כ ממים כשירים כפי מה שחסר תחלה. הוכשרו. א"כ י"ל נמי דאם היו מים כשירים פחות מרוב מ' סאה. ונשתנו מראיתן. נמי מחשב בידו לתקן פסול המראה שבהן. ע"י שימשיך לתוכן שאובין. ועי"ז יחזרו למראית מים. ויתוקן בהן הפסול מראה [ושמחתי כעל כל הון שמצאתי אח"כ בשער המים להראב"ד דפוס בערלין (ד' כ"ב ג' וד' כ"ד א') כדברי דגם פחות מרוב מ' סאה שנמשכו לתוכן שאובין אינן פוסלין ואינן מעלין. וכתב עוד שגם רבינו אחא והרי"ף ס"ל כן. אלא דקצת קשה לדבריו. דא"כ למה לא מני לה לקמן רפ"ז באינן פוסלין ולא מעלין. וי"ל]. ואין להקשות דעכ"פ סתרו ב' הסוגיות אהדדי. דבזבחים אמרינן דכל שבידו לתקן לא מחשב דחוי. ובסוכה הנ"ל חשבינן לתמרות שהושחרו כדחוי. ואמאי הרי בידו לתקנו בשילקוט הענבים מההדס. י"ל דכבר הקשו כך רבותינו בעלי התוס' (בזבחים שם ע"ב) והניחו בקושי'. ולפעד"נ דכיון דבליקוט התמרות נעשה שינוי בגוף הדבר הו"ל אחר לקיטת התמרות שינוי בגוף הדבר. ופנים חדשות באו לכאן. ולהכי לא הו"ל כבידו לתקן הגוף הנדחה. משא"כ בזבחים בנתן הכשר הדם להפסול הרי יכול להחזיר הדם להכשר מבלי שיצטרך לעשות שום שינוי בהדם. אלא דלפ"ז הדר' קושייתנו לדוכתא. דאף דבידו לתקן מראית המים ע"י שירבה לתוכן מים. הרי עי"ז ישתנה צורת המים ולא יחשב כבידו לתקן. דפנים חדשות באו לכאן. וי"ל דכיון שאינו נוגע כלל בהמים. רק שופך מרחוק והם יורדין לתוך המקוה. והרי כל הוספה לא מחשב שינוי (ככתובות צ"ח ב'). ולהכי שפיר מחשב כבידו לתקן גוף הדבר הנידח. ודו"ק. עוד י"ל דדוקא במצוה דאורייתא מספקינן אם נראה ונדחה חוזר ונראה. משא"כ שנוי מראית המקוה פסול רק מדרבנן. מדמחזי כטובל במי פירות. דאע"ג דבת"כ יליף לה מקרא דכתיב מקוה מים פרט לכשמעורב בהן שאר משקין. כתב הראב"ד בשער המים (דפוס בערלין ד' כ"ג ע"א וע"ג). דאסמכתא בעלמא הוא. וא"כ בדרבנן י"ל גם נראה ונדחה חוזר ונראה:

(ו) ואין להקשות תתבטל טפת החלב ברוב. ויהי' כאילו כולו שאובין. ואי"ל דכל דבר שנתבטל הו"ל כאילו אינו בעולם. א"כ חסר ליה שיעורא. ליתא. דהרי רבינו פמ"ג (בי"ד ד' קי"ח א' ד"ה והנה) הוכיח דכל הנתבטל נתהפך כמבטל. וע"ש. גם אי"ל דכל שאפשר שהמבטל יהי' כהנתבטל. לא בטל (כבכורות כ"ג א'). וזה לא לבד לענין טומאה וטהרה. כי אם גם לענין איסורין (כביצה ל"ח א'). וא"כ ה"נ אפשר להשאובין שיהי' כהחלב לבלי לפסול המקוה. דהיינו כשיומשכו. ולהכי לא בטל החלב בתוכן. ליתא דהרי זה דוקא רק לר"י דס"ל מין במינו לא בטל (ועי' ראב"ד ורבינו כ"מ פ"א מאהט"ו הי"ז). אלא נ"ל דכיון דכל עיקר טעם פסול ג' לוגין שאובין. מדרבנן הוא ומשום גזירות מרחצאות (כשבת ד' י"ד א'). וג' לוגין הוא שיעור חשוב דחזו לרחיצה (כהרא"ש ב"ק ד' ס"ז). לפיכך כל שאינן ג' לוגין שלימין בלי תערובות. מתחלה לא הי' בכלל הגזירה. מלבד דהוא מלתא דלא שכיח. שיערב מעט חלב במים לרחיצה. ומלתא דלא שכיחא לא גזרו בה רבנן (כביצה י"ח א').

(ז) ונ"ל דנקט הך מתני' בפרקן. מדהוה דומיא דמשנה א'. דהרי הכא נמי המים שעל גבי הגוף. אע"ג שאין מעלין. לא אמרינן דכיון דחשבינן להו כתלושין. דהרי אין מעלין. נחשבינהו כשאובין. ולהכי לא די שהשני טמא. אלא גם המקוה נפסלה. מדאפשר שהמים שעל הגוף היו ג' לוגין. קמ"ל דלא חיישינן להכי. מדהו"ל ספק שחזרו ג' לוגין מהגוף לתוך המקוה (כפ"ב מ"ג):

(ח) ואין להקשות הרי גבי סוכה כ"ע מודו דאמרינן גוד אסיק וגוד אחית (כסוכה ד"ד ב' וד' י"ח ב'). אע"ג שמופסק הרבה. כ"ש הכא שהלחלוחית מחובר להמים. י"ל התם רק בדופן שנשאר עומד במקומו. משא"כ הכא שאין העומד רק לח. הרי ניצוק וקטפרס אינו חיבור (כפ"ח דטהרות מ"ח). ודוקא לענין להכשיר שאובין. שפסולן מדרבנן אמרינן גם ניצוק וקטפרס הוה חיבור (כלעיל פ"ג מ"ב). אבל הכא להשלים מ' סאה. דעיקרו דאורייתא (כחגיגה י"א א'). אע"ג דהכא טובל רק מדרבנן משום מעלה בעלמא. אפ"ה כל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון (כיומא ד' ל"א א'). ולהכי גם גבה אמרינן דניצוק וקטפרס אינו חיבור. ולר"י הא דניצוק וקטפרס אינו חיבור. זהו דוקא בקלוח משופע דליכא למימר גביה גוד אחית או אסיק. אבל בקלוח זקוף. אע"ג דמצד קטפרס אינו חיבור. עכ"פ משום גוד אחית הו"ל שפיר חיבור. ודו"ק. עוד י"ל דר"י ס"ל דהא דניצוק וקטפרס אינו חיבור. היינו בב' מקואות שכל א' כ' סאה וניצוק מחברן. לא חשבינן לעליונה כאילו היא בהתחתונה. אבל הניצוק בעצמו שפיר הו"ל חיבור (ועי' תוס' גיטין ד' ט"ז ע"א ד"ה ניצוק):

(ט) כך כתב הריב"ש. ואין להקשות עכ"פ ניצוק וקטפרס אינו חיבור. נ"ל דס"ל דזהו דוקא כשהמים שבקלוח מתנדנדים והולכין. משא"כ הכא בסגוס עב. כל משהו ומשהו שבלוע בהסגוס מונח במקומו על המוך של הסגוס. ואינו מתנדנד ממקומו. מיהו הא דבהעלהו כולו נעשים מים שבלועים בו שאובין. היינו בסחט ג' לוגין מתוכו למקוה חסירה נפסלה. אבל בחזר ונפל הסגוס למקוה חסירה. לא פסלה מדדמי לספוג לעיל (פ"ו מ"ד):

(י) ואע"ג דבש"ס (נדה ס"ז א') אמרינן דלא תטבול בנמל. ופי' רש"י התם משום הטיט שמעלות הספינות מעמקי הים. ופסקינן בש"ע (קצ"ח סל"ג) די"א דאפי' בדיעבד לא עלתה לה טבילה. תי' רבינו ב"י בשם הר"ן. דהתם רק באדם דחיישינן ביה טפי שידבק בו טיט בין אצבעותיו. ולפענ"ד וודאי מסתבר כן קצת. מדנקט התם באדם והכא במטה דוקא. אולם ל"מ הי' נ"ל דהתם לאו משום הטיט שבקרקעית המים חיישינן. דא"כ ל"ל דנקט נמל. הול"ל לא תטבול במקום שיש חשש טיט בתחתיתו. אלא ודאי דבחשש טיט שבקרקעית המים ודאי אין לחוש. ומשום דהמים מקדימין במקום התחיבה. אלא להכי לא תטבול בנמל. משום דרגילין הספינות לדחוק הטיט שבעמקי המים לחוץ על שפת המים. נמצא שכשתלך על הטיט ההוא לתוך המים יתלכלכו רגליה בטיט. קודם שתכנס לתוך המים. והרי טיט היון וטיט היוצרים אפי' לח חוצץ (כלקמן פ"ט מ"ב). והרי בשפת הנהר מצוי טיט היוצרים (כביצה ל"ב ב'):

(יא) והא דנקט אפי' חבילין. היינו דר"ל דאע"ג דבחבילין המים נכנסין בין השרביטין. והרי המי מקוה מצומצמים רק מ' סאה. אעפ"כ מצטרפין. ומכ"ש דמותר להניח אבנים תוך שפת המים סביב. כדי לצמצם המים ביניהן. ובלבד שלא יחלק כל המקוה באמצע. דאז אפי' מחלק המים בחבילין דמחלחלי. אין המים שבין השרביטין מצרף המים שמזה ומזה להחבילה. וכדאמרינן (חגיגה כ"ב א') במקוה שחלקו בסל. הטובל שם לא עלתה לו טבילה. והיינו משום שאין המים שבין הנצרים שבסל מצרף המים שמזה ומזה להסל. ונ"ל דצ"ל דדוקא המים עצמן שבין הנצרים והשרביטין מצטרף להמקוה. דמדהן מועטין. הו"ל כחורי מערה וסדקים שבמערה. דמצטרפין לעיקר המקוה (וכלעיל רפ"ו). משא"כ מים מכונסין שבצד א' מהחבילין אינן מצטרפין להמים המכונסין שבצד האחר. דדמי לשוקת או עוקה שבצד המקוה דאין המים שבתוכה מצטרף למי המקוה. עד שיהיו מחוברין כשפופרת הנוד. וכדקאמר התם. ולא דמי לשק או קופה שנתונה תוך המקוה. דמדמלאים נקבים. לא די שהמים שבתוכן מצטרפי להשלים מ' סאה שבמקוה. אלא שגם בתוך עצמן מותר לטבול כלי (כלעיל פ"ו מ"ה). אלמא דכשהדופן המפסיק מלא נקבים. לא חשיב הפסק. ומ"ש ממפסיק בין מים למים ע"י חבילה. שג"כ מלאה נקבים. ואפ"ה חשיב הפסק. י"ל התם שאני שתוך הקופה מוקפין ממים החיצונים מכל צד. להכי שפיר נחשבין מחוברין פנימים לחיצונים ע"י נקבים רבים שבדופן המפסיקן. אבל בחולק המים מצד לצד בפילוש. לא מחשבו חיבור ע"י הנקבי' שבדופן המפסיקן. ופשוט דהכא נמי כשמחוברין המים שמזה ומזה בנקב כשפופרת הנוד. מצטרפין. וכן כתב בפשיטות הש"ך [ר"א סקל"ט. ועי' רבינו ב"י בטור י"ד סי' ר"א ד' קפ"ה עמוד הב'. בפסקא המתחלת עוד תנן וכו'. שכ' חילוק אחר בין חורין לעוקה. וע"ש]. אמנם מדלא נקט תנא רבותא טפי דאפי' כלים מותר להניח בשפתו סביב דייק הרשב"ץ בתשובה דאם עושה כן בכלים נפסלה המקוה שבאמצע. וסיים כדקאמר בפ' חומר בקודש. וכתב העט"ז דטעמו משום דהוויית המקוה ע"י טהרה בעינן (כזבחים כ"ה ב') והרי כלים מקבלין טומאה. וכן סתם רבינו ב"י בשולחנו הטהור כרשב"ץ (ר"א סס"ו). ואין להקשות לפ"ז מלעיל (ספ"ה) דשרי לגדור הזוחלין בכלי. ולאו כל דכן הוא. ומה התם שהמים פסולין לטבילה מדהן זוחלין. ורק ע"י הכלים יכשירן לטבילה. מדנעשין על ידן אשבורן. ואפ"ה הכשרנום. מדאינו רק מעכב פסולן (וע"ש). כ"ש הכא שהמים כשירים לכל גוף קטן. כמחטין וצינורות וגם לאדם קטן. ואין כאן עיכוב לטבול בהן מצד המים בעצמן. רק מצד הנטבל שגופו גדול. והמים מרודדין. והרי זה אין מעכב הפסול. רק מעכב הטבילה. מכ"ש דהול"ל דלא מחשב כמהווה מקוה ע"י דבר המקבל טומאה. נ"ל דהיא הנותנת דזה גרע וגרע ממעכב הפסול. דמדא"א לאדם זה לטבול בהן בלתי העמדת הכלים. אע"ג דקודם שהעמיד הכלים היו המים כשירים. אפ"ה כשהעמיד הכלים פנים חדשות באו לכאן. ומקוה אחרת היא שנתהוות ע"י דבר המקבל טומאה. ופסול. הא למה זה דומה. למי שהי' לו מקוה שלימה. ורוצה להמשיך מים שבתוכה לגומת מקוה אחרת ע"ג כלים. שוודאי נפסלה המקוה השניה. אע"ג שהן הן המים שממקוה הראשונה שכשירה היתה. ה"נ הכא אע"ג שהמקוה הראשונה המרודדת כשירה היתה. אפ"ה זו המקוה העמוקה טפי מהראשונה. שעשאה כך ע"י כלים. פסולה. ורבינו הש"ך (ר"א ס"ק ק"מ) רצה להסב דברי התשב"ץ. דטעמיה דדוקא המים שבין השרביטין של הקנים מצטרף. מדיש בנקבים שביניהן כשפופרת הנוד. אבל כשיעמיד שם כלים כסלים וכדומה. מסתמא אין בהנקבים שבהן כשפופרת הנוד. דאי יש בהן אין שם כלי עליו. והיינו דמייתי הרשב"ץ ראיה מפרק חומר בקודש (חגיגה כ"ב א') דקאמרינן התם. דמקוה שחלקו בסל וגרגותני. אע"ג שיש בהסל נקבים הרבה דקים. אפ"ה אין המים שמזה ומזה להסל מצטרפין למ' סאה. וכתב עוד שלפ"ז לשון רבינו ב"י מגומגם. וע"ש. ואני בער ולא אדע. ושותא דמרנא הש"ך לא ידענא. דמ"ש דכשהכלי מנוקב כשפופרת הנוד אין שם כלי עליו. במחילת כבוד רבינו זהו דוקא בכלי שלם שניקב אח"כ. אבל כלי שהי' בתחלה מנוקב. אפי' מלא נקבים כמוציא רימון שהוא גדול הרבה משפופרת הנוד. כמו שהוכחנו בס"ד (לעיל ספ"ד) אפ"ה וודאי שם כלי עליו ומקבל טומאה (כרמב"ם פ"ו מכלים ה"ג). וכן מוכח כדבריו מש"ס (שבת צ"ה ב') וע"ש. ותו קשה אף דנימא כרבינו הש"ך דבמנוקב בתחלה ג"כ אינו כלי. מה נ"מ לן בכך שאינו כלי. הרי לפי שיטת רבינו גם כלי אינה פוסלת כשחלקו עמה המקוה. וצ"ע. אולם ל"מ היה נ"ל לומר. דמה שכתב הרשב"ץ ראיה מפ' חומר בקודש. ר"ל אע"ג דלכאורה אין משם ראיה כלל למהווה מקוה מדבר המקבל טומאה. אפ"ה י"ל דה"ק. דלא תימא דווקא בממשיך ע"ג כלים מחשב כהווייתן ע"י דבר המקבל טומאה אבל כשהמים נשארין במקומן. אלא שע"י הכלי שמעמיד. מעמיק או מחלק המים. לא מחשב כמהווה מקוה ע"י דבר המקבל טומאה. להכי מייתי ראיה מסוגיא דחומר בקודש. דאמרינן דכשמחלק המקוה בסל הטובל שם לא עלתה לו טבילה. ומזה מדייק הרשב"ץ. דמדנקט הש"ס שחלקו בסל וגרגותני. ולא נקט שחלקו בתבילי קנים. ש"מ דמיירי שהי' בכל חלק יותר ממ' סאה. והי' בהית מלטבול במים רבים. והרי בהית באמת קיי"ל דאינה רשאה לטבול (כנדה ס"ו ב'). ולכן חלק המקוה בסל וגרגותני. ומיירי שהי' בכל חלק מ' סאה. ואפ"ה לא עלתה לה טבילה (ודלא כרש"י התם). והיינו משום דהו"ל כאילו עשה א' מדפנות המקוה מכלים. ואפ"ה מייתי שפיר ראיה מהתם שאין המים שבב' החלקים מצטרפין. שאילו היו מצטרפין. לא הי' הסל והגרגותני חשובין כדופן של מקוה. ודו"ק. א"כ היינו דדמי ממש למקוה שמימיה מרודדין. שג"כ המים כשירים היו. ולא הי' יכול לטבול בהן אם לא היה מקיפן בדפנות של כלים. ולא דמי להך דלעיל (ספ"ה). דהתם אינו רוצה כלל בדופן. אלא העמיד הכלים שם לעכב פסול הזחילה ולא מחשב דופן מיהו כל זה לדעת הרשב"ץ. אבל ל"מ הי' נ"ל דאין כאן לרשב"ץ הוכחה גמורה. די"ל דהא דנקט תנא אפי' חבילין. ולא נקט אפי' כלים. היינו די"ל דלעולם גם כלי רשאי להעמיד שם. ואפ"ה לא נקטינהו תנא משום דכלים כבר שמעינן לעיל ספ"ה דשרי. אבל בעי לאשמעינן הכא רבותא אחריתא דלא מבעי' כלים. וודאי שרי להעמידן בשפת המים סביב. דממה נפשך אי במעמיד פה הכלי נגד המים. הרי סתם כלי פיו פתוח כשפופרת הנוד. ומצטרפין וודאי מים שבתוכה להמקוה. ולא יחסר עי"ז שיעור המ' סאה של המים. ואי במעמיד גבן של הכלים נגד המים. א"כ עי"ז וודאי לא יחסרו מ' סאה של המים כלל. אלא אפי' במניח חבילין סביב. אע"ג שמניח עליהן דבר כבד למעלה. אפ"ה הרי נכנסין המים בין השרביטין. ושמא אין ברוחב הסדקין כשפופרת הנוד. ונמצא שהמים שבהן לא יצטרפו למ' סאה. והרי נחסר שיעורן. קמ"ל דאפ"ה שרי. דלא חיישינן שלא יהי' כשפופרת הנוד בין השרביטין:

(יב) ומה"ט לא קשה נמי הרי במביא הגל בידו על המחט. הרי מהווה טהרתו מהמקוה ע"י דבר המקבל טומאה ומ"ש ממזחיל מים למקוה ע"ג דף דצריך שלא יאחז הדף בידו בשעה שמזחיל על הדף (ר"א סמ"ח). דאף דהדף אין מקבל טומאה. עכ"פ ידו מקט"ו. והרי ה"נ מנענע ומביא הגל בידו על המחט. ואיך תתטהר. ואת"ל התם במהווה למ' סאה ע"י דבר המקבל טומאה. משא"כ הכא דהמ' סאה כבר מצורפין. אלא שגורם רק טבילתו ע"י דבר המקבל טומאה. שרי. ליתא. דהרי הרשב"ץ שהבאנו בסי' הקדום. אוסר גם בגורם רק טבילתו ע"י דבר המקבל טומאה. אע"כ התם עיקר המים של המקוה הם מתהווים ע"י דבר המקבל טומאה. משא"כ הכא. הגל הזה אינו מטהר רק מכח עיקר המים שבמקוה. ולהם אין שום שייכות עם היד המקבל טומאה. ובכה"ג לא חיישינן. תדע דאי לא תימא הכי. איך יתטהר כל היורד למקוה. הרי כשירד לתוך המים. ע"י ירידת הגוף לתוך המים יעלו מקצת המים על גופו. אע"כ כיון ששאר מי המקוה שמחוברין בהם מים שעל גופו אינן נחין על דבר המקבל טומאה. לית לן בה. ולפ"ז גם בגל של מ' סאה שנתלש ממעין הי' צריך לכאורה לזהר שלא להביאו על גופו ע"י דבר המקבל טומאה. אף לי"א דס"ל (ר"א סמ"ט) דבמי מעין לא חיישינן דמהוה מהם מקוה ע"י דבר המקבל טומאה. עכ"פ מדנתלש ונפסק מהמעין. תו אין להגל דין מעין (כרפ"ה דמקואות וי"ד ר"א ס"י). אלא דמלעיל (פ"ה מ"ו) מוכח דכל גל שנתלש דינו כמעין קודם שנח. ומטהר אף בזוחלין. ומסתבר דה"ה לענין הווייה ע"י דבר המקבל טומאה דינו כמעין. ומטהר גם ע"י דבר המקבל טומאה וכן כתב הרא"ש דבנתלש הגל. עכ"פ בשיש בו מ' סאה מטהר לכלים (ועי' רבינו טו"ז וש"ך סי' ר"א סנ"ז).

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.