תפארת ישראל - בועז/כריתות/ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תפארת ישראל - בועז ‏ כריתות ה

(א) [והרבה תמהו רבותינו על הרמב"ם שכתב [בפ"ז ממאכלות] דאפי' כנסו בכלי מיתר לשתותו, והוא נגד ש"ס ערוך. ותרצו בדוחק מאד. דקשה, הרי לא הזכיר רבינו דבכנסו מותר רק ביש בו קשקשין ועי' ברמ"מ ורלח"מ שם. ולפעד"נ דעוק"ל דהרמב"ם כתב וז"ל, דם דגים וכו' אין חייבין עליו משום דם. לפיכך דם דגים טהורים מותר לאכלו. ואפי' כנסו בנלי מותר. ודם דגים טמאים אסור וכו'. עכ"ל. וק' מה לפיכך, וכי משום שאין חייבין עליו לפיכך מותר לכתחלה. ותו מדסתם רבינו ברישא דם דגים סתם, משמע ודאי בין טמאים או טהורים אין חייבין על דמן. ומנה הא איסורא איכא בתרווייהו. אע"כ דרבינו מילי מילי קתני, ורישא קתני דם דגים, ור"ל שכינס הדם בכלי, ואינו ניכר שהוא מדגים, אז אין חייבין עליו משום דם. ודייקינן שפיר אבל איסורא איכא מדרבנן, כמו בטמאים. והדר קאמר. לפיכך דם דגים טהורים מותר לאכלו, ור"ל דם הכנוס תוך חלל גופן [כלישנא דברייתא דמייתי הש"ס. דמוקי לה הש"ס הכי]. מותר לאכלו בהדי הדגים כשאכלן. והדר קאמר. ואפי' כנסו בכלי. אין ר"ל כנסו שאדם כנסו להדם בהכלי, רק ר"ל שאפי' הדגים כנסו הדם בהכלי שמונחין בו, מותר לשתותו מתוך אותו כלי, דהרי ניכר דדם דגים הוא. ולא היה צריך רבינו לפרש ברישא דבלא ניכר שהוא מדגים אסור. דהרי בכל דוכתא דינא הכי שכל היתר הנתדמה לאיסור אסור משום מראית עין. וסמך א"ע הכא מדכתב כן כבר בהלכות שבת [פכ"ב]:

(ב) אב"י ק"ל הרי מודה ר"ע לר"ט לעיל במ"ג במעילה מועטת, וא"כ הכא בחתיכה שמעילה מועטת היא, הול"ל שיבי' אשם וודאי עם הגזלה שנהנה ויתנה. וכן ק' לקמן [מעילה פ"ו מ"ו], דלר"ע כיון שהוציא הא' מעל, וכתבו תוס' במעילה [דכ"א ב, ד"ה פרוטה] דר"ע לטעמיה, דמחייב על ספק מעילות אשם תלוי, עכ"ל, ג"כ ק"ל הרי פרוטה וודאי מעילה מועטת היא, וא"כ אף לר"ע הול"ל דיביא אשם (תלוי) ויתנה. השבתי לבני הגאב"ד שליט"א, מי סברת דבאמת מודה ר"ע לר"ט במ"ג, ר"ע לטעמא דר"ט קאמר ולי' לא ס"ל. וכן מוכח נמי מרש"י [שבת דע"א ב ד"ה למ"ד] , שכ' דלר"ע אשם בעי ידיעה בתחלה עכ"ל, וקשה לרש"י הרי מודה ר"ע לר"ט במעילה מועטת. אע"כ כדברינו דרק לטעמיה דר"ט השיב, והוכיח רש"י כן דאל"כ ק' ממשנה ד' כקושיתך, אלא ילמד עליו ריעו.

(ג) ותמוהין דברי רש"י, שפי' גסה דר"ל שאכל אכילה גסה, ר"ל שאכל הרבה עד ששוה פרוטה. וק"ל הרי בש"ס [די"ד א'] אמרי' דבחד כזית קמיירי דוקא, והרי הכי נמי הכא, ועל כרחך לא פחות מכזית היה מדחייב עלה משום חלב ונותר. ודוחק לומר דהא דקאמר לעיל בחד כזית קמיירי ל"ד. רק ר"ל שלא היה ב' זיתים, ומה שהיה יותר מכזית היינו דקרי ליה רש"י אכילה מרובה. עכ"פ גם בל"ז אחמ"כ רבינו לא מצינו בש"ס לשון גסה ודקה שיהיה משמע אכילה מרובה או מועטת. דאע"ג דמצינו לשון גסה דמשמע נמי מרובה, כמו היה מודד בגסה לא ימוד בדקה, דהיינו מדה מרובה ומועטת [כב"ב פ"ה מי"א]. זהו במדה, אבל באכילה לא משמע מרובה אם לא נכתב אצלו גם מלת אכילה, כמו אכילה גסה [יומא ד"פ ע"ב] וגם שם ר"ל רק אכילה גדולה יותר מדאי, דבכה"ג פטור על אכילתו. אבל ברוב דוכתי היכא דנקט סתמא משמע גסה ודקה וצ"ע.

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.