תפארת ישראל - בועז/כריתות/ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תפארת ישראל - בועז ‏ כריתות ב

(א) כך פירשתי ע"ד הר"ב. אבל לרמב"ם [פ"א ממחוסכ"פ ה"ב] גם ת"ק מודה, דגר קודם הבאת קרבנותיו אסור בקדשים. וכן כ' נמי תוספות בריש מכילתן. ונ"ל דלרמב"ם ותוס' הא דקאמר בש"ס גר כי קא מייתי לאכשורי נפשיה למיעל בקהל, ר"ל מדאינו אסור בקדשים רק מדאינו עדיין ישראל גמור קודם שהביא קרבנותיו. להכי לא מקרי מחוסר כפורים, דלא חסר לו הכפורים רק כל שם ישראל חסר לו. ותמהני דלרמב"ם ותוס' במאי פליגי ת"ק וראב"י, ומה נ"מ אי מקרי מחוסר כפורים או לא. וגם לעיל [בש"ס ד"ב ב'] אמרינן דתנא מניינא לאפוקי דראב"י, ולרמב"ם ותוס' מאי לאפוקי איכא, הרי לא פליגי כלל. ואי"ל דלת"ק רק הנך ד' נקראו מחוסכ"פ, דבנכנסו לעזרת ישראל קודם הבאת קרבנן חייבים כרת [כפ"א דכלים מ"ח ומנחות כ"ז ב']. משא"כ גר קודם שהביא קרבנו. מדאינו עדיין כישראל גמור. כמ"ש הרמב"ם הנ"ל, להכי כשנכנס לשם בטומאה אינו חייב כרת וקרבן. דאע"ג דעכומ"ז הן כזבים לכל דבריהן [כנדה ל"א א']. זהו רק מדרבנן. ואע"ג דכל עכומ"ז אסור לכנוס אפילו בחיל [ככלים פ"א מ"ח], זהו ג"כ מדרבנן, דהרי לא נצטוו רק בז' מצות [כסנהדרין נ"ו א'] וכ"כ ג"כ הר"ש [בפ"א דכלים מ"ח] דלא נצטוו בשלוח מחנות. אבל כל זה ליתא. דהרי בהדיא תנינן [יבמות מ"ז ב'], טבל ועלה הרי הוא כישראל לכל דבריו. ומה"ט א"א נמי לומר דכ"ע מודו דאסור בקדשים קודם הבאת קרבנותיו, ופליגי דלראב"י מותר לבוא בקהל קודם הבאת קרבנותיו ואפ"ה אסור בקדשים, להכי שפיר מקרי מחוסכ"פ, ולת"ק אסור בזה ובזה קודם הבאת קרבנותיו, ולא מחשב מחוסכ"פ, דמדאסור בקהל, אינו עוד ישראל גמור, ולא מחשב מחוסכ"פ. ולפ"ז נ"מ טובא בין ת"ק לראב"י, וקאמר שפיר בריש מכילתן לאפוקי מראב"י. ליתא, דהרי בסוגיא דיבמות הנ"ל אמרינן דלעניין זה כשטבל ועלה הרי היא כישראל לכל דבריו, דאפילו הדר ביה וקדש קדושיו קדושין. א"כ מכ"ש בלא הדר ביה. ואם גם נדחק לומר דעכ"פ לכתחילה אסור בבת ישראל. עכ"פ הרי גם בנזיר פליגי, והרי בנזיר לכ"ע קרבנו רק לשרוייה באיסורי נזיר קאמייתי, ולעניין מה פליגי אי נזיר מקרי מחוסכ"פ או לא. וא"כ גם לר"ב קשיא. ונ"ל דנ"מ אי נדר בנזיר על מנת שגר ונזיר מחוסכ"פ מקרי, לת"ק פטור מנזירות ולראב"י חייב. ולבני הרב המשכיל מהו' משה מרדכי שליט"א אשכחנא טובא בש"ס דפליגי אי מקרי כך או כך, אף שאין נ"מ לדינא, וכדתנן ארבע אבות נזיקין, למעוטי דר"ח ור' אושעיה [כב"ק ד"ה א'], ולא פליגי כלל [וכתוס' שם ד"ה תני]. וכ"כ אמרינן [בע"ז דע"ד א'] הרי אלו אסורין ואוסרין בכ"ש. למעוטי דבר שבמניין, ולא פליגי כלל [וכתוס' שם ד"ה למעוטי] , ועוד דוכתי טובא:

(ב) ותמוהין דברי רלח"מ [פ"ט משגגות ה"ד] שהקשה ל"ל לרמב"ם למפטר למי שאמרו לו עדים בעלת שכחה חרופה, והוא אומר לא בעלתי, דפטור מקרבן, מדהו"ל כאומר לא גמרתי ביאתי, והו"ל לרמב"ם למנקט טעמא דש"ס דנקט בכמה דוכתא דמצי למימר לא בעלתי שוגג אלא מזיד, עכ"ל והאריך עוד. ודבריו תמוהין מאד דהרי בשפחה חרופה בין שוגג בין מזיד חייב, וכמ"ש הרמב"ם בעצמו שם הלכה א'. ויש לדחוק ולומר דכוונת רלח"מ, דכיון דבשפחה חרופה צריך עכ"פ רצונה וכמ"ש הרמב"ם שם, מצי שפיר למימר אנסתיה, או שוגגת היתה, דאז פטור. ואף דעל כרחך באמרו לו בעלת שפחה חרופה היינו שאמרו לו שהיתה מזידה, דאל"כ פטור. עכ"פ מצי למימר שהיתה תחלתה באונס וסופה ברצון, דבכה"ג אפילו אמרה הניחו לו שאלמלא נזקק לה היא שוכרתו, פטורה [ככתובות דנ"א ב'] .

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.