תפארת ישראל - בועז/כלים/טז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תפארת ישראל - בועז ‏ כלים טז

(א) ונ"ל דמדקאמר משיסרג ולא עד שיסרג. ש"מ שהיו עושין הסירוג קודם השיפשוף וגמר שלא לשוף טמא דקאמר ת"ק היינו דעכ"פ שכבר סרגה כולה. ועלה קאמר ר"מ דמשיסרג בה ג' ' בתים. אבל בעריסה לא פליגי. מדאינו מסרגו בחבלים רק מניח דף קטן בשוליו. או תולה שם עור (כלים פכ"ו מ"ה). או שבאמת מסרגו רק בג' בתים כדסגי ליה לקטן. ולהכי לכ"ע צריך גמר סירוגו. אבל בלא גמר שלא לשוף. אז לכ"ע בין במטה בין בעריסה אמק"ט עד שישפשפנו:

(ב) והיינו דקאמר עלה ר"י משיעשה אזניו. דהברת מִשָֹׁ קודם מלת הפעל משמע להקדים. והכי אמרינן בפירוש בש"ס (ב"מ פ"ח ב') ור"ל הכא שא"צ עניבות וגם אזניים כדקאמר ת"ק. רק סגי באזניו לחוד. ורתוי"ט פי' דקחותיו היינו מסגרי. מלשון פקח קוח שפירושו פתח הסגרם. ובמחכ"ר א"א לומר כן. דילמוד עליו ריעו קטבוליא בסיפא שהוא מכסה של שולחן או של מטה. וקאמר עלה ר"י משיעשה קחותיו ומה סגירה שייך בכלי זה. ודוחק לומר דהיינו החוטין שסוגרו סביב המטה והשולחן דהרי זה אינו סוגר א"ע בהחוטין אלא קשרן סביבו. ותו דאי כרתוי"ט. א"כ מאי האי דקאמר ר"י משיעשה אזניו והרי אזנים לא הזכיר ת"ק כלל. וגם בל"ז במלת פקח קוח פי' רד"ק דר"ל לקוחים מהגלות:

(ג) וא"ת לפי מ"ש שהוא השירם. הרי ע"כ צ"ל דמחשב עשוי לקבלה. משום דהשירם ההוא מקבל המוץ. וק' ומ"ש ממצודת עכבר סוף פט"ו. שכ' רב"א דלא מחשב עשוי לקבלה. מדאינו חפץ בהעכבר והרי ה"נ הרי אינו חפץ בהמוץ שיקבל השירם. וי"ל דהכא שאני דרוצה להגן בזה על עיניו באותה שעה שיקבל השירם המוץ. ולפיכך מחשב עשוי לקבלה:

(ד) וא"ת למה לא יחשב עשוי לקבלה. מדמקבל הזיעה. וכמו העשוי לקבל המוץ. ודוחק לומר דמדנבלע הזיעה ולא ניכר קבלתו. מה"ט לא מחשב עשוי לקבלה. וכ"ש דק' אי נימא דהיינו שמקנח בו הזיעה להתקרר. א"כ ודאי ראוי שיק"ט. דמ"ש ממטפחת (כפכ"ד מי"ד). ול"מ נ"ל דבעשוי שלא יזיקנו המוץ לעיניו. הו"ל כשאר מלבוש שהוא צרכי הגוף. משא"כ בעשוי שלא יטנף הדבר שאוחז הו"ל רק כתשמישי כלים בשעת מלאכה שאמק"ט כמשנה ז':

(ה) כך פי' רב"א דאי"ל דמיירי בנרתק ספר כפי' הר"מ והר"ב. הרי בפירוש אמרינן בתוספתא דמק"ט. ול"מ היה נ"ל דדחוקי מלתא טובא דנימא כפי' רבינו דמלת ספר דנקט תנא היינו תיק הספר. לכן ניחא לן לפרש כהר"מ והר"ב דאנגלי דמתניתין היינו תיק הספר. ולא תקשי הך דתוספתא. דההיא מיירי רק בתיק שמכניס בו הספר גם בעת שלא ילמוד בו ולהכי מק"ט. אבל אנגלין דמתניתין היינו אותו תיק שעשוי להכניס בו קצה הספר בשעה שלומד בו. שלא יתלכלך הספר במשמוש הידים בעת למודו. נמצא דהוה אותו תיק כמשמשי כלים בשעת מלאכתן דאמק"ט. א"נ דמתניתין מיירי במכניס הספר מן הצד (כסוף פרקן):

(ו) ודוקא בפשוטין. אבל ביש בהן ב"ק טמא בכל ענין. ולפ"ז תיקן ונרתיקן דקאמר תנא. נ"ל דע"כ מיירי באין להן ב"ק. רק הן כלים שאין להם שולים. או שהן תכריך שכורכין הכלי בהן. וכן בית מזוזה דנקט. היינו קנה חלול שפתוח בב' קצותיו מפולש שתוחבין לתוכה המזוזה. דשלש מדות בפשוטי כלי עץ א) במשמש לאדם בלבד. כגון סולם וכדומה אמק"ט כלל. ב) ובמשמש לכלים לבד. יש חילוק. אם משמש להכלי בין בשעה שמשתמש האדם בעיקר הכלי ובין בשעה שאין האדם משתמש בעיקר הכלי. אז מק"ט. ואם אין הכלי ההוא משתמש להעיקר הכלי רק בשעת מלאכה בעיקר הכלי וכ"ש במשמש להכי רק שלא בשעת מלאכה. אמק"ט כלל. ג) ואם הפשוטי כלי משמש לאדם וכלים. כגון שולחן שסומך עליו האדם וגם מניח עליו כליו. מק"ט מדרבנן. מדהוא דומיא דשק. שמניחין לתוכו כלי תשמישו ויושב עליו האדם כך. מיהו למדרס כל פשוטי כ"ע מק"ט (רמב"ם רפ"ה מכלים). וא"ת א"כ היכא משכחת ליה פשוטי כ"ע שלא יק"ט. הרי עכ"פ מק"ט מדרס. וכל המק"ט מדרס מקבל כל שאר הטומאות (כנדה פ"ו מ"ג). י"ל דמשכחת ליה דאין בו כשיעור מדרס. או באין מיוחד למדרס שא"ל עמוד ונעשה מלאכתנו:

(ז) ורתוי"ט כתב דלהכי כל הנך דמתניתין מק"ט. מדכולן צריכין להכלים גם שלא בשעת מלאכה. ואנא בעניי שותא דמרן לא ידענא. דאדרבא כל הנך לא נצרך להן רק שלא בשעת תשמיש עיקר הכלי דכשמפנה הכלי. מניחו ושומרו תוך התיק. וצ"ע:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.