תפארת ישראל למהר"ל/סח

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search

תפארת ישראל למהר"ל TriangleArrow-Left.png סח

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

התורה שנתן השם יתברך לישראל כוללת התורה שבכתב היא התורה שהיא לפנינו והתורה שבעל פה הוא פירוש המצוה, כי בכתב נתן המצוה בלבד ובפה נמסר פירוש המצוה. ויש לשאול למה לא נתן הכל בכתב, ויותר מזה אמרו בפרק הנזקין (גיטין ס:) דרש רב יהודה בר נחמן מתורגמניה דריש לקיש כתיב כתוב לך את הדברים האלה וכתיב כי על פי הדברים האלה הא כיצד דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם בעל פה ודברים שבעל פה אי אתה רשאי לאומרם בכתב דבי רבי ישמעאל תנא כתב לך את הדברים האלה אלה אתה כותב ואי אתה כותב הלכות, והרבה דברים נאמרו בזה. דע כי אין ראוי שתהיה התורה שבעל פה בכתיבה מפני שהתורה שבעל פה הם פרטי המצוה ופרושיה ודבר זה אין קץ וסוף כי הפרטים אין להם קץ ולא היה דבר שלם אם היה כותב מקצת בלבד, לכך אין לכתוב כלל התורה שבעל פה חסירה כי הכתיבה מורה על התמימות שיהיה כאן הכל ביחד והרי בתורה שבעל פה אי אפשר כמו שאמרנו. אבל על פה הרי כי ענין הפה כך הוא שאין הכל ביחד כי כאשר מדבר דבור ואחר כך השני כבר הלך לו דבור הראשון ולא שייך בדבור תמימות ולפיכך תורה שבעל פה אין לכתוב כלל, והפך זה גם כן שהתורה שבכתב היא שלימה ותמימה מחויב שתהא בכתב ולא בעל פה שאם לא כן כיון שראוי לה הכתיבה אם יאמר אותה בעל פה אין כאן שלימות ותמימות ואפילו אם יאמר כל התורה כולה ביחד מכל מקום הרי בשעה שיאמר החלק האחר כבר אין כאן החלק הראשון ואין תורת ה' תמימה ושלימה ולפיכך דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם בעל פה. ואפילו למאן דאמר (שם) כותבין מגילה לתינוק זהו מפני כי התורה מגילה מגילה נתנה ואחר כך נתחברה יחד וכן כאן שאפשר לחבר אותה בסוף ותהיה תמימה ושפיר היא תמימה ולכך מותר לכתוב מגילה, אבל בעל פה אין כאן תורה תמימה ולכך אסור לומר בעל פה דתורה שבכתב תמימה. ויש לדקדק דבר זה כי בפסוק על פי הדברים האלה לא נאמר כל וזה מפני כי אין השלמה לתורה שבעל פה ואלו בפסוק כתוב לך כתי' את כל הדברי' האלה (צ"ע) מפני שיש אל התורה שבכתב השלמה, וכל זה כי התורה שבכתב הם מצות שהם כמו היסוד והשרש וכל יסוד ושרש יש לו השלמה ושייך בזה כל אבל תורה שבעל פה שמתחייב מן התורה שבכתב ונולד מן התורה כי הכל יוצא מן התורה לדבר זה בודאי אין לו קץ וסוף ולא שייך בזה כל, והרי הדברים האלה מבוארים לך בבירור גמור ענין תורה שבכתב ותורה שבעל פה. ועוד יש לך לדעת כי ראוי שתהיה התורה שהיא כתובה דוקא בכתב ולא בעל פה והתורה שבעל פה דוקא בעל פה ולא בכתב, כי המצוה בעצמה כמו מצות שבת שלא לעשות מלאכה ביום השבת כי ששת ימים עשה ה' וגו' ועיקר המצוה היא השביתה כי ישבות האדם ביום השביעי דבר זה מצוה אלקית מורה על ענין שכלי בודאי, אבל פירוש המצוה ופרטי המצוה איך יעשה המקבל המצוה אין זה מורה על ציור שכלי כמו עצם המצוה שהוא מורה על ציור שכלי מה שבא עליו עצם המצוה אבל התורה שבעל פה שהיא איך יעשה עצם המצוה אין זה ציור שכלי אלקי כמו עצם המצוה. וכן שלא לאכול חמץ ויאכל מצה בודאי דבר שהוא עצם המצוה הוא מורה על ציור אלקי שכלי, אבל פרטי המצוה איך יעשה המצוה המקבל הוא האדם ואיך יהיה נזהר מן החמץ דבר זה אין מורה בעצמו על ציור שכלי אלקי כמו עצם המצוה. משל זה כי הבית השגת מהותו וציור שלו הוא שיעשה דבר שיהיה סוכך ומגין עליו עד שידור תחתיו וזה ציור מה שראוי לדירה, אבל שיהיה גבוה עשרה טפחים ויהיה לו פתח גבוה עשרה טפחים שראוי שיכנס האדם לשם ויזקיף עצמו לשם דבר זה הוא בפני עצמו ואין זה רק מצד המקבל לא מצד עצם הציור מן הבית שאין זה הציור רק שיהיה עושה דבר שהוא סוכך עליו. ולכך ראוי שתהיה התורה שבכתב שבה נזכרו עצם המצות בכתב כי הכתב הוא דבר מצוייר והוא שייך אל עצם המצוה אשר יש לה מהות מצוייר ולפיכך דברים שבכתב אשר יש להם ציור שכלי בעצמם ראוי שיהיה בכתב, אבל התורה שבעל פה שהם פירוש המצוה איך יעשה אותה המקבל אין לו ציור שכלי כי אין זה רק איך יעשה המצוה אשר יש לה ציור מושכל. ולפיכך דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם בעל פה כי אין זה אמתת תורה שבכתב ודברים שבעל פה אי אתה רשאי לומר בכתב שאין זה שייך לתורה שבעל פה, ואלו דברים גם כן נאמנים כאשר תבין אותם:

ובמדרש (תנחומא פ' תשא) ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה והלא כתיב ונהורא עמיה שרא והיכן הוה ידע אימתי לילה אלא כשהיה מלמדו מקרא היה יודע שהוא יום וכשהיה מלמדו משנה היה יודע שהוא לילה וביאור זה כמו שאמרנו כי התורה שבכתב המורה על עצם המצוה שהיא שכלית והשכל דומה לאור ולפיכך היה שונה עצם המצוה שהיא תורה שבכתב ביום, אבל תורה שבעל פה שאינו רק איך יעשה המקבל הוא האדם המצוה דבר זה הוא שייך אל המקבל ואם לא היה תורה שבעל פה שהיא פירוש אל התורה לא היינו יודעים לעשות שום מצוה הרי התורה שבעל פה הוא בשביל המקבל הוא האדם. ועוד הרי התורה שבעל פה במה שהיא על פה האדם הרי התורה הזאת מתיחסת אל האדם שהוא גשמי ולכך מתיחס אל זה הלילה בפרט, אבל תורה שבכתב אינה נקראת תורת האדם כאשר אינה על פה של אדם הגשמיי כמ"ש בסמוך ולכך בתורה שבכתב היה עוסק ביום ובתורה שבעל פה היה עוסק עמו בלילה כי הלילה מתיחס לאדם שאינו שכלי גמור. ואף כי בודאי תורה שבעל פה יש בה השכל הגמור מאד מאד, מכל מקום כיון שכל זה איך יעשה המקבל המצוה והוא אדם שאינו שכלי גמור שייך אל זה הלילה ולכך היה מלמד לו תורה שבעל פה בלילה, או כיון שהתורה היא בעל פה של אדם הגשמי ראוי שיהיה עוסק עמו בלילה והבן זה. ויש לפרש המדרש הזה כי התורה שבכתב שיש תכלית לה והשכל יכול להשיג אותה בשלמות שייך ללמוד אותה ביום שהשכל שולט בו ורואה, אבל הדבר שהוא בלי תכלית כמו התורה שבעל פה שהם פרטי המצות והם הולכים לבלתי תכלית ואין השכל שולט בזה לדעת הכל ולכך היה עוסק עם משה בתורה שבעל פה בלילה שאין העין שולט בו, וגם זה נכון:

ועוד נמצא טעם בדברי רבותינו ז"ל במדרש (תנחומא) (שמו"ר פ' מ"ז) כשבא הקדוש ברוך הוא לתת התורה אמרה למשה על הסדר, המקרא והמשנה והגמרא שנאמר וידבר אלקים את כל הדברים האלה אפילו מה שישאל תלמיד לרבו אמר לו הקדוש ברוך הוא ולמדה את בני ישראל אמר לו משה רבינו ע"ה כתוב אתה לבניך אמר ליה מבקש אני לתת אותה להם בכתב אלא שגלוי לפני שעתידים אומות העולם לשלוט בהם וליטול אותה מהם ויהיו בני כאומות העולם אלא המקרא אתן להם בכתב ואגדה והמשנה והגמרא על פה ויאמר ה' אל משה כתוב לך זה המקרא כי על פי זה המשנה והגמרא שהם מבדילים בין ישראל לאומות העולם ע"כ. ודבר זה אף שנראה פשוט הוא דבר עמוק מאד, וזה כי ראוי שיהא תורה בעל פה ולא בכתב כי מאחר שהתורה היא מיוחדת לישראל כדכתיב (דברים לג) תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב, ובפרק ארבע מיתות (סנהדרין נט.) בן נח שעסק בתורה חייב מיתה שנאמר תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב אל תקרי מורשה אלא מאורסה והבא על נערה המאורסה חייב מיתה. ודבר זה תבין ממה שהתבאר למעלה כי התורה היתה מתיחסת לישראל בפרט ולכך היא מאורסה לישראל דוקא ואינה שייכת לאחרים, ועל ידי תורה שבעל פה שהיא בפה האדם והתורה היא עמו לגמרי ואינה על הקלף כתובה רק היא בפה האדם, ולכך מצד התורה שבעל פה שהיא עם האדם יש לתורה חבור לישראל ולא אל בן נח כאשר התורה עם האדם ולא על הקלף שאז לא היה כאן חבור עם האדם, ולכך אין ראוי שתהא התורה שבעל פה כתובה גם כן שאם כן לא היה אל התורה חבור לישראל בפרט כמו שראוי שתהיה התורה חבור אל ישראל דוקא, אבל התורה שבכתב מאחר שהיא בכתב אינה מיוחדת לישראל כמו התורה שבעל פה שלהם לבדם היא והיא עמהם לא למכחישים התורה, ולכך הדעת מחייב שיהיה כאן תורה בעל פה שבשביל זה התורה לישראל והיא מאורסה להם בפרט ועל ידי תורה שבכתב אין התורה מאורסה לישראל. ואם תאמר אם כן ראוי שגם תורה שבכתב לא תהיה רק בפה, זה אין קשיא כי בודאי יותר היה ראוי התורה שתהיה בכתב כי לא יבא שכחה בזה רק שהיה ראוי שתהיה תורה שבעל פה גם כן בכתב כמו שאמר משה, ועל זה השיב כי צריך שתהיה כאן תורה שבעל פה שתהיה התורה מאורסת לישראל לכך צריך שתהיה התורה בעל פה ואי אפשר זולת זה. ואפשר לומר גם כן כי גם בעל המדרש מפרש כי אין התורה חבור לאדם רק על ידי התורה שבעל פה, כי כבר התבאר כי התורה שבעל פה היא שייך למקבל יותר ולכך היה עוסק השם יתברך עם משה בתורה שבעל פה בלילה ולפיכך אם היה התורה שבעל פה כתובה היו גם כן האומות לוקחין התורה שבעל פה והיא אינה שייך להם, אבל בתורה שבכתב אין שייך לקיחה לאדם כמו שאמרנו שהיא אינה מיוחדת למקבל כמו שהתורה שבעל פה מיוחדת למקבל לכך לא שייך חבור ודביקות אל האדם לתורה כי אם על ידי התורה שבעל פה ולא נקרא תורתו רק על ידי תורה שבע"פ וזה כי התורה שבכתב אין לה ביאור ולא נוכל לעמוד על התורה שבכתב כי אם על ידי תורה שבעל פה ולכך על ידי תורה שבעל פה אנו מקבלים תורה שבכתב:

וזה אמרם בפרק הנזקין (גטין ס' ע"ב) לא כרת הקדוש ברוך הוא ברית עם ישראל אלא בשביל דברים שבעל פה שנאמר על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית, וביאור זה כי התורה היא ברית בין הקדוש ברוך הוא ובין ישראל כאשר ישראל יש להם התורה שהיא מאת ה' וגזרותיו אשר גזר השם יתברך על האדם וזהו בעצמו החבור בין הקדוש ברוך הוא ובין ישראל המקבלים גזרותיו, והחבור הזה שיש לישראל בתורה אינו רק על ידי דברים שבעל פה הוא הברית והחבור שיש בין השם יתברך ובין ישראל והתורה שבעל פה שהיא עם האדם בפרט שהיא אינה כתובה על קלף בפני עצמה רק היא עומדת באדם ודבר זה הוא הברית והחבור שמחבר שני דברים יחד נותן הברית והמקבל הברית, לא התורה שבכתב שהיא אינה עומדת באדם רק כתובה לפני האדם ואין זה כריתות ברית שמחבר המקבל את הברית הוא האדם עם כורת הברית הוא השם יתברך, וזה שאמר לא כרת הקדוש ברוך הוא כו' אלא בשביל דברים שבעל פה שהתורה לגמרי מחובר להם. וכבר בארנו שאין לשאול למה התורה שבעל פה היא עומדת באדם כאשר היא בפה ואינה כתובה, שכבר פרשנו כי אין מיוחד לזה רק התורה שבעל פה כי היא שייכת אל המקבל ביותר כמו שהארכנו למעלה שעל ידי התורה שבעל פה אנו מבינים אמיתת פירוש התורה ואז יש אל האדם חבור אל התורה והתורה חבור בין הקדוש ברוך הוא ובין ישראל, אבל אם לא היתה התורה שבעל פה לא היה אל האדם חבור אל התורה כאשר התורה נבדלת מאתו ואין אנו יודעים פירושיה ועל ידי תורה שבעל פה אנו יודעים, הרי כי על ידי התורה שבעל פה כרת הקדוש ברוך הוא הברית שהוא החבור שכל ברית הוא חבור שנים ביחד. וזה כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית, ולכך אף אם לאומות העולם עכו"ם היתה להם תורה שבכתב לא נקרא שהיה לאומות הנזכרים חבור אל התורה כי אין החבור הזה רק על ידי תורה שבעל פה כמו שאמרנו והרי אין להם תורה שבעל פה שהרי היא מיוחדת לישראל בלבד, הרי התורה בכלל היתה מיוחדת לישראל ולא לעכו"ם הן התורה שבכתב הן התורה שבעל פה ואילו היתה תורה שבעל פה גם כן כתובה לא היתה התורה מיוחדת לישראל כלל ודבר זה אין ראוי כי התורה היתה מיוחדת לישראל, כלל הדבר כאשר תבין תמצא כי הכל בסדר החכמה מאד. ועוד יתבאר בפרק שאחר זה:


אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף