תיבת גמא/פרשת נח

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

תיבת גמא פרשת נח

פרשת נח

א

בפסוק אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו. נסתפקתי אבר מן החי שנתבטל חד בתרי אי שרי להושיט לב"נ לישראל בא בקבלה ומאחרי רבים להטות דבטל ברוב ולב"נ לא וליכא מידי דלישראל שרי לא נאמר אלא בגוף הדבר להדיא הא ע"י ביטול איכא או דלמא ליכא מידי כלל. ואבר מן החי בריה מדרבנן ולב"נ ל"ש זה או בשר מהחי להר"ם ז"ל פ"ט מהלכות מלכים דאסור לב"כ יצויר בפשיטות גם לדידיה סברא דלב"נ אסור ולישראל שרי דפוסק שם מפרכסת לישראל שרי ולב"נ אסור יע"ש. ופשיטנא לכאורה מהלא לבכורות וי"ו ב׳ חלב טהורה שריא לישראל וכתב הש"ך ז"ל בי"ד פ"א אות י"ב דגלי קרא דאבר מן החי דווקא אבר או בשר לא מיץ החלב יע"ש ולרחב"ג סנהדרין נ"ט א' ב"נ מצווה על דם מהחי ולא ישראל (יע"ש יש גירסאות קשה לא לשתמיט בחד דוכתא בש"ס לומר לרחב"ג חלב טהורה אסור לב"נ משום דם מהחי דם נעכר ונעשה חלב ובתר השתא לא אזלינן כמבואר שם בבכורות לכאורה וכמ"ש המ"א א"ח רי"ו במוס"ק יע"ש וכ"ת רחב"ג סובר איבריה מתפרקין כו' אכתי קשה מיץ החלב מכל האיברי"ם בא גם מדם וכמ"ש הגאון ז"ל בספר כרתי ופלתי ובשלמא בישראל בטל ברוב משא"כ לב"נ ש"מ דלב"נ נמי שייך ביטול ברוב ועי' מ"ל פ"א מהלכות משכב ומושב הי"ד ומרדכי סוף חולין בשם רבינו משולם דבר הבא לעולם ע"י תערובת אי שייך ביטול פריי לי"ד מזה. וי"ל דאדרבה רחב"ג סובר דם נעכר וליכא מידי. או דמקרא מפורש ויקח חמאה וחלב באברהם והא דלא מייתי בבכורות ההוא קרא לרבי יוחנן בפרק גיד הנשה דבשר מהחי מבשדה טריפה נפקא וב"נ שריא כקושית הכ"מ פ"ט מהלכות מלכים משא"כ לרח"ג דם מהחי אסור נפיק היתר חלב מקרא מקרא דאברהם כדאמרן:

ב

נסתפקתי ספק אבר מן החי אי שרי להושיט לב"נ (לכאורה תליא לב"נ) לכאורה תליא בפלוגתא להר"ם ז"ל פ"ט מה' טומאת מת כל ספק מן התורה שריא ומדרבנן אסור שרי להושיט ולהרשב"א בתורת הבית הארוך ספק מ"ה אסור להושיט ואחר העיון נהפך הוא כי שניהם ממקרא א' למדו הר"מ ז"ל סובר סברא חיצונה ספק מ"ה לחומרא וגלי בממזר דספק מותר יליף מיני' בכ"מ והרשב"א סובר סברא חיצונה ספק מ"ה שריא וגלי בממזר לומר הא בעלמא אסור א"כ להרשב"א בב"נ נשאר סברא חיצונה לקולא ולהר"ם ז"ל לחומרא וכ"ת ליכא מידי למאן קיימינן להר"ם ז"ל ואיהו פסק מפרכסת אסור לב"נ בפ"ט מהלכות מלכים ויש כדמות ראיה דלב"נ ספק מ"ה אסור דישראל אין נהרג על עוברין וב"נ נהרג דרוב יולדת וולד קיימא הא במעי אמו ספק ומוזהר על הספק כוודאי וז"א עיין יבמות קי"ט א׳ גם י"ל מפרכסת יש טעם כקושית התוס' חולין ל"ג א' יע"ש עיין פ' לך לך:

ג

אי שרי להושיט לב"נ חולה מסוכן אבר מן החי להחיותו וחי בהם דווקא בישראל יבואר אי"ה בפרשת שמות ותקח צפורה צור בעכו"ם (לכאורה היה כתוב: גוי) עובד כוכבים אי שייך וחי בהם וכאן אין להאריך:

ד

אגדה נח איש צדיק תמים בדורותיו את ה' התהלך נח. כי לא הוכיח בני דורו ולא ראה כלל במעשיהם לא התערב עמהם. וכל הילוכו היה בהתבודדת עם ה' עיין יד יוסף והמוכיח ודאי יש לו עבירות כי אומרים לו טול קורה משא"כ אם אין מוכיח הכל מסכימין שהוא צדיק ז"ש צדיק תמים בדורותיו כי בדורו של משה ושמואל היו מחזר בעיירות ומוכיחים היו מחפשים להם עונות. גם אם ידע ולא הוכיחם מטילין עליו עונות אחרים מי שיש בידו למחות כמו ביהושע כה"ג משא"כ נח לא ראה ולא ידע הנסתרות לה':

ה

אגדה עיין ר"מ ז"ל פ"ט מהלכות מלכים ב"נ שוגג שדימה זה אין אבר מן החי פטור ידע וסבר שמותר נהרג. וישראל טעה בדין פטור יע"ש ובזה י"ל הפסוק פ׳ שלח בע"ז ונסלח לכל עדת בני ישרא"ל ולג"ר כי לכל העם בשגגה. ירצה בע"ז החמור וב"נ נהרג עליו לא מבעיא לעם הם עמי הארץ פשיטא שנסלח כי שוגגים הם ולא למדו אפילו בני ישראל ת"ח היו להם ללמוד וגר בעודו עכו"ם היה חייב כה"ג כשנתגייר פטור כדאמרן:

ו

אגדה שופך דם האד"ם באדם דמו ישפך שרצו בארץ ורבו בה. כי נרגן מפריד אלף פירשו המפרשים אדם נשאר דם אמת נשאר מת. ואיש נשאר יש כי הצדיק אדון הנפש על הגוף ואוסף לעצמו משא"כ רשע משרת לאחרים כמ"ש מונבז המלך וצדיק הגוף שפל בעיניו כלא היה ורשע הגוף יש ואדון על הנפש ח"ו עיין בקונקרדנסיס בשרש איש וחזקת והיית לאיש. וחכמת המס"כן בעל אוצרות עיין במאיר נתיב בשרש סכן בזויה שיבזה הגוף ושפל. נמצא ד' תחבושת להנצל מיצר הרע עם הגוף א' בדד שלא להתחבר עם בני אדם ב' תפלה בכוונה לבעי רחמי ג' לזלזל את עצמו ולהרחיק מגאוה ד׳ תורה תבלין ז"ש ה"ר קשה יצר הרע לצדיק כהר ברז"ל מחתכו נוטריקון ב"דד ר"נה תפלה ז"לזול ושפלות ל"ימוד התורה א"כ נלגן מפרוד אלף נשאר יש משא"כ צדיק כאילו אינו בארץ. סבאך מהול במים מפרשים מלה הפוכה סאב טומאה מהול מעורב במים של תורה כי בעו"ה לומד ומתפלל הכל לגוף ח"ו ליוהרא וז"ש שופך דם האדם דם הוא החיות האדם הגוף בה"א יתירה עוה"ז נברא בה"א עיין תוס' יבמות אתם קרוים אדם ועכו"ם כו' באדם מתלבש הגוף בחיות של הנפש כי הוא באמת עיקר אדם נעשה אדם דמו ישפך משא"כ הלומד תורה לשמה ועיקרו לתת חיות לנפש ואגב זוכה הגוף אז טוב לו. עיין פ' וישב לאור יקום רוצח יע"ש:

· מעבר לתחילת הדף