תיבת גמא/פרשת משפטים

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

תיבת גמא פרשת משפטים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

בפסוק מכה איש ומת מות יומת ערש"י דאי מאיש כי יכה ה"א הכאה בלא מיתה קשה למאן קאמר לה לרבנן דחנק קיל מכולן א"כ יהיה מכה אביו ואמו קיל משאר ב"א בסייף ומכה א"ו בחנק ולר"ש דחנק חמור מהרג קשה למה מכה א"ו חנק דלמא לאו אביו הוא ורק סייף והתוס' כתבו בסנהדרין הנסקלין בנשרפין דלא אזלינן בתר רובא ממיתה קלה קלה לחמורה ועיין זבחים פרק התערובת וערא"ם למ"ש הכאה בלא מיתה ומ"מ יש בה כדי להמית ניחא. והנה בסנהדרין פ"ד ב' ואימא עד דקטן הניחא כו' קשה אמאי חנק מקלה לחמורה לא אזלינן. ומהא ונקה המכה דחובשין אותו שהקשה הרא"ם ז"ל י"ל דמיירי כשוגג וחובשין אותו גלות ואי אמאי ישלם הא חייבי מיתות שוגגין פטורים מתשלומין יבואר לקמן אי"ה. והא דכהן גדל באלמנה בזנות בהתרו ביה לוקה שתיים אחת משום קדשה ואחת משום לא יחלל דלמא לאו כהן הוא וחדא ללקו י"ל דל"ד מקלה לחמורה להכא דתרי לאוי מיוחדים הם זולאו כמלקות אריכתא דמי ובהכרח אזלינן בתר רובא. וקושית הגאון מהר"צ מהלברשטאט בת כהן אמאי בשריפה דלמא לאו אביה ומקלה לחמורה לא אזלינן בתר רובא וחנק כו' י"ל דאי לאו בתר רובא דלמא בעלה אחיה הוא מאב ובהכרח בתר רובא דאל"כ פטורה מכל דאין קידושין ופנויה היא. ופ' אמור מכה בהמה ישלמנה היקשא זה באמת אבל בה"א הייתי אומר דשוגג חייב תשלומין ואי"ה פרשת אמור יבואר עוד.

ב

ברש"י והמית איש כו' לרבות נגיפה כו' ורש"י כי יגוף ערא"ם ז"ל ובהו"ת ב"ק ב' א' פירשתיו דוודאי ממון עונשין מהדין כמ"ש התוס' הן מק"ו או מה מצינו אם דומה בכל צד וליכא שום פירכא כמו בכלל מאתים מנה ולמ"ד אין עונשין דב' מדריגות אין עושה ק"ו אף בק"ו הבנוי מתכונת קולא וחומרא עונשין ממון דליכא כ"א מדריגה א' ומש"ה תולדת של כל הארבעה אבות יליף במה מצינו שדומין להם או במה הצד ועונשין אבל כפר תחת מיתה הוא דבעלים חייבין מיתה ב"ש וכפר תחת מיתה ומיתה ב"ש וכרת ג"כ אין עונשין מהדין וממילא צריך רבויא לרבות דאל"ה אם אין מיתה אין כפר והבן זה. ופירשתי מ"ש רש"י במשנה אבות להנך דכתיבי בקרא בהדי"א ובגמרא בגרייתא כתב להנך דכתיבי בקרא לא מלה בהדיא דקשיא ליה נגיפה כו' מריבייא דוהמית לכך פי' בהדיא ומריבויא תולדה. ואבות מלאכות שבת תולדותיהן לאו משום דדומה לאב יליף במ"מ דא"א להעניש במה מצינו אלא כולן הלמ"מ הם.

ג

ברש"י למען ינוח תן לו נייח למ"ע שביתת בהמה אתא וזה בכלל ופריי לא"ח כתבנו מזה ועיין ר"מ ז"ל פ"ך מה"ש הפסוק בקרא צ"ע יע"ש.

ד

עיין בספרי ג"ו בפתיחה ג"פ לא תבשל תירץ על קושית הגאון מהרא"ב ז"ל ולהר"מ ז"ל דפסק בפ"ח מהמ"א דאם אינו ענין דאין לוקה עליה ומש"ה הוצרך לק"ו דבראשית רבה כמ"ש הלח"מ שם קשה דלמא דאי תרי אסור ב"ח כשאר איסורין ולא מצי למכתב לא יאכל דהוה לקי דאי תרי ולכך כתיב לא תבשל באא"ע וק"ו דב"ר ליתיה באי תרי. ואי מק"ו דאיסי בן יהודא והא דלא לקי על הנאה נאמר תירוצים אחרים עמ"ל פ"ה מיסודי התורה והא דנקיט הר"מ ז"ל ק"ו דבראשית רבה שהוא יותר פשוט אכתי קשה אם נאמר ק"ו ולאו באם אינו ענין דלקי משום דלמה לי קרא הא מק"ו נפקא ונאמר מק"ו יליף איסור לאו עמ"מ פ"ך מהלכות שבת א"כ איתרי אי לא כתיב לא תבשל לאכילה רק מק"ו דאיסי והיינו דק"ו אף באי תרי איתיה דנהי דלא נעבדה עבירה באי תרי מ"מ ומה ערלה שלא נאסר הבישול כ"ש בב"ח דאף בבישול נאסר כו' הא מק"ו לחוד מאכילה איכא למימר חורש בש"ו יוכיח וע"כ להיפוך דלאו באא"ע לאיסורא וק"ו עושה פעולה למלקות והשתא ליכא יוכיח ממחש"ו דמותר לגמרי וא"כ מוכח שפיר שיטתו בשרש הב' ופ"ב מהל' מ"א דבר הנאסר בביאור וק"ו לקי שפיר והבן זה דרך פלפול.

ה

אגדה. כי ימכור איש בתו לאמה לא תצא כצאת עבדים כו' בנים או בנות כו' עיין רמ"א ז"ל.
והנה נפש רוח נדונים בגיהנם אבל נשמה מיד כשירצה לחטוא פורחת ממנו כ"כ ז"ל וז"ש נשמה שנתת בי טהורה היא בוודאי וודאי לא תצא היא כצאת עבדים אך בשרו ונפשו עליו תאכל לא הנשמה. ומ"ש שם בנים מ"ע בנות ל"ת אפשר רמז כמו מי שיש לו בנים זכרים יש לו שכר בהדיא ונקיבות לא כמ"ש ז"ל אוי לו מי שבניו נקיבות רק הבת אפשר לצאת ממנה דבר טוב נכדיו זכרים כן מ"ע שכר טוב להדי אול"ת אין לו שכר רק מניעת העונש ואמנם מ"מ שכר מצוה מצוה אף בל"ת שייך הואיל ולא עבר עבירה הקב"ה יזמין לו לעשות אח"כ מ"ע והבן זה. והנה אם נאמר כן נמצא בריאת האדם רחוק לשכר וקרוב להפסד דשס"ה לאווין אם יעבור יענש ושכר רק ברמ"ח עשין. והא דאף לא פעלו עולה כבדרכיו הלכו היינו בבא דבר עבירה לידו וניצול עיין בגמרא בבלי וירושלמי ושלמה המלך ע"ה בקהלת אמר דאינו כן רק סוף דבר הכל נשמע את ה' ירא ל"ת ואת מצותיו שמור מ"ע כי זה הן עשין ול"ת כל האדם נברא דלוקח שכר אף על ל"ת אם לא עבר אותה.
והוי ידוע הא דאמרינן שכר מצוה בהאי עלמא ליכא כתבו ז"ל הא כתיב ביומו תתן שכרו וי"ל שכיר לילה גובה כל היום. גם מתן שכרן של מצות לע"ל כי השכר מתנה הוא מי הקדימני ואשלם ול"ש ביומו תתן שכרו ובגר דשייך תשלומין כמ"ש בפ"ד ע"פ ישלם ה' פעלך ותהי משכורתך שלימה מעם ה' אשר באת לחסות תחת כנפיו אפש"ר דאה"נ דאית ליה שכר בהאי עלמא ומיהו כבר כתבנו שכיר לילה גובה כל היום כו' ורבינו הגדל בתב"ש כתב חידוש דמה"ט שכר מצוה בהאי עלמא ליכא דעונש נמי ליכא בהאי עלמא אמ"ע כ"א בעלמא דאתי. ולפ"ד יצא לנו דין חדש בל"ת בבא דבר עבירה לידו וניצול דוודאי כעשה מצוה ממש יש שכר בהאי עלמא דאי עבר היה נענש וגם אפשר ל"ש מי הקדימנו ומשלם בל"ת רק במ"ע מזוזה בית מילה בן.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

· מעבר לתחילת הדף