תורת נביאים/א

אלה המצות

פרק ראשון
משפט הנביא ומעשהו בהוראות המשפטים והדינים, ואם יש מבוא להנבואה, או רוה"ק, או אורים ותומים, או בת קול, בלמוד ההלכות.
לשון הרמב"ם פ"ט מהלכות יסודי התורה ה"א דבר ברור ומפורש בתורה, שהיא מצוה עומדת לעולם ולעולמי עולמים, אין לה לא שינוי ולא תוספות ולא גרעון, שנאמר את כל הדברים אשר אנכי מצוה אחתכם, אותו תשמרון לעשות ולא תוסף עליו ולא תגרע, ונאמר והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת, הא למדת שכל דברי התורה מצווין אנו לעשותן עד עולם, וכן הוא אומר חוקת עולם לדורותיכם, ונאמר לא בשמים היא הא למדת שאין נביא ראשי לחדש דבר מעתה, לפיכך אם יעמוד איש בין מן האומות בין מישראל, ויעשה אות ומופת, ויאמר שה' שלחו להוסיף מצוה או לגרוע מצוה, או לפרש במצוה מן המצות פירוש שלא שמענו מן משה רבינו, או שיאמר שאותן המצות שנצטוו בהן ישראל, אינן לעולם ולדורי דורות אלא מצות לפי הזמן הי' הרי זה נביא שקר, שהרי בא להכחיש נבואתו של משה ומיתתו בחנק כו', ובהלכה ד' כ' רבינו וכן אם עקר דבר מדברים שלמדנו מפי השמועה, או שיאמר בדין מדיני התורה ה' צוה לי דהדין הוא כך והלכה כדברי פלוני, הרי זה נביא שקר ע"ש • וכתב מרן בכסף משנה דמשמע מדברי רבינו אפילו כיון ההלכה לטמא את הטמא ולטהר את הטהור נמי נביא שקר הוא - עיין סנהדרין פ"ט ע"א במשנה דלא אמרו דין זה רק במתנבא בשם ע"ז אז הדין דאפילו כיוון ההלכה נמי נביא שקר הוא, אולם כיון דבמשנה זו נחשב נמי המתנבא מה שלא שמע בין נביאי שקר וכמו בשם ע"ז הדין אפילו כיוון דאמירתו מתנגד לתורה שכתבה לא בשמים היא, אם כן שקר הגיד בשם ה' ודינו כמתנבא מה שלא שמע - ועיין מ"ש רבינו בהקדמתו לזרעים כי שמה בא כמשפט על כל נעלם בענינים אלו לחקור עד היכן כחה של נבואה בלמוד הלכות ודינים מגעת, והעולה מדבריו בקצור כי רק בעקירת המצוה לפי שעה משום גדר הפרצות כאליהו בהר הכרמל, או בעשיית דבר הרשות ועצות מרחוק לאומתינו בהנהגתה דרך משל שלא להפר ברית שכרתו עם אומה מושלת, ושלא לבקש אהבת אומה אחרת, אז אנו חייבים לשמוע בכל עת לדברי נביא מוחזק ונאמן מפי ה', והממרה את פי הנביא חייב מיתה בידי שמים, וזה היא עיקר מצות התורה שכתבה אליו תשמעון, אבל על העדות והחקים והמשפטים שנצטוינו מפי הגבורה בסיני, ואף בפרטי המצות ואופני עשייתן על כל אלו לא יבא דבר ה' לנביא כלל וכלל , ורק אם בא הנביא ללמד ולהורות על ידי המדות שהתורה נדרשת בהן שוב לא גרע כחו משאר חכמי כל דור, ומה שיעשה יהושע ופנחס מכח הסברא הוא שיעשה רבינא ורב אשי ומשפטיהן שוה בהוצאות הדינים מתורה שבכתב ושבעל"פ, בלי יתרון לחכם על נביא ולא לנביא על חכם ואם יהיה אלף נביאים אומרים בהלכה אחת דעתם, ואלף ואחד מהחכמים אומרים בהיפך אזי מדת הדין של תורה נותן ,לשמוע להחכמים שהם הרוב שהתורה אמרה אחרי רבים להטות, וגם נאמר בתורה כי יפלא ממך דבר למשפט בין דם לדם בין דין לדין וגו' ובאת אל הכהנים הלוים אשר יהיו בימים ההם, ולא נאמר ובאת אל הנביאים, ומכאן דאין להנבואה מבוא בהוראת המשפטים והדינים ע"ש. והיוצא לנו מכתבי קודש ג"כ דרק להכהן והלוי הדין והוראה מסורה, ועליהם החובה מוטלת להורות לעם ה' בין דין לדין בין דם לדם ולחתוך משפט צדק להשקיט דברי ריבות שנפל בניהם ולהגיד להם דרך ה והמעשה אשר יעשון ככל דבר תורה הלכה למעשה, אבל משפט הנביא הוא לייסר את העם כי ילכו בדרך התורה, ויקשיבו בכל עת לקול מורים חכמי וראשי העדה, ולא יעזבו את התורה הקדושה ללכת דרך לא סלולה, ומזהיר אותם באזהרה יתירה כי רע ומר יהיה להם באחרונה, אם יטשו תורת משה מורשה לנו מסיני, גם מגיד להם מקודם על פי רוח ה' אשר תתנוסס בקרבו, את העתידות יבאו באחרית הימים, ומראה להם במופתים חותכים נבנים על חוקי המוסר, ונתאמתו גם כן על ידי הניסיון כי אין עמידה וקיום לאומה הישראלית, בלתי אם ישמרו לעשות ככל המצווה למשה, ולפעמים לעת הצורך היה הנביא מאמת דברי נבואתו, על ידי אותו יוצאות מגדר הטבע, לשנות על זמן מה סידרן של מעשה בראשית, וכל מה שקיבל הנביא מרוה"ק אזי נצטוה בחוקו שלא לכבוש נבואתו, רק מחויב להגיד ולהודיע זאת לעם, אם ישמעו ואם יחדלו , בדבר שנאמר והצופה כי יראה את החרב באה ולא תקע בשופר והעם לא נזהר וגו' ודדמו מיד הצופה אבקש (יחזקאל ל"ג), וכבר ידוע כי הכובש נבואתו חייב מיתה בידי שמים (סנהדרין פ"ט ע"א) ראית לדבר נבואת יונה בן אמיתי על חורבן ננוה עיר הגדולה:

והראיות על אמתות אלו הדברים רבו מאוד בכתבי קודש מורים ומגידים, כי כל משך התמדת הנבואה בין האומה הנבחרת, היינו מזמן שליחות משה כמראה הסנה - במאמר תורת אבות תשמע דעתי אף על גב דגם האבות היו נביאים, ונחשבים בין מ"ח נביאים ע"' סדר עולם פ' כ"א באבינו אברהם נאמר ועתה השב את אשת האיש כי נביא הוא, וע' רש"י מגילה י"ד ע"א מ"מ לא מצינו אצלם שליחות לצוות לאחרים - עד חגי זכריה ומלאכי נביאים האחרונים בישראל, (סוטה מ"ח ע"ב) היו נמצאי' מאז אצלנו שתי השירות הקדושות, עדת המורים ואבות ב"ד יושבים כסאות למשפט - בניהו בן יהוידע זו סנהדרין (ברכות ד ע"ב)- ועדת הנביאים והמוכיחים וכל אחת היתה מיוחדת לעבודתה עבודת הקודש, המורים אשר היו ע"פ הרוב מן שבט לוי כהנים או לוים- ע' (יומא כ"ו ע"א) לא משכחת צורבא מרבנן דמורי רק מלוי או מיששכר - היו מיוחדים להודות וללמד תורת ה', והנביאים עמדו על המצפה לשמוע מה ישים ה' דבר כפיהם, והם לא סרו מלהוכיח ולייסר את העם אף אם לפעמים היו בסכנה ושמו את נפשם בכפם והשליכו חייהם מנגד, כדי להשמיע דבר ה' ולהזהיר שילכו בתורת משה מבלי סור ימין ושמאל:

משה רביני אמר בברכתו על שבט הלוי