תורה תמימה/קהלת/יב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תורה תמימה ‏ קהלת יב

א

וזכר את בוראיך. תמן תנינן, עקביא בן מהללאל אומר, הסתכל בשלשה דברים ואי אתה בא לידי עבירה, מאין באת – מטפה סרוחה, ולאן אתה הולך – למקום עפר רמה ותולעה, ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון – לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה. אמר ר' לוי. ושלשתן דרש עקביא מתוך תיבה אחת, וזכור את בוראיך, בארך, בורך, בוראך – בארך – ממקום שבאת, בורך – למקום שאתה הולך, בוראך – לפני מי שאתה עתיד ליתן דין וחשבון. (ירושלמי סוטה פ"ב ה"ב)

וזכר את בוראיך וגו׳. וזכור את בוראיך בימי בחורותיך – עד דחילך עלך, עד אשר לא יבאו ימי הרעה – אלו ימי היסורין, והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ – אלו ימי הזקנה. (מ"ר)

וזכר את בוראיך וגו'. ר׳ יהושע בן לוי פתר קראי במקדש, וזכור את בוראיך בימי בחורותיך, אמר להם הנביא לישראל, זכרו את בוראכם עד שבחוריכם קיימין, עד שברית כהונה קיימת, כמש"נ (שמואל א ב׳:כ״ז) ובחור אותו מכל שבטי ישראל, עד שברית לויה קיימת כמש"נ (פ׳ שופטים) כי בו בחר ה׳ אלהיך מכל שבטיך, עד שברית ירושלים קיימת כמש"נ (מלכים א י״א:ל״ב) העיר אשר בחרתי בה, עד שמלכות בית דוד קיימת, כמש"נ (תהילים ע״ח:ע׳) ויבחר בדוד עבדו, עד שביהמ"ק קיים, כמש"נ (דברי הימים ב ז׳:ט״ז) ועתה בחרתי והקדשתי את הבית הזה, עד שאתם קיימין שנאמר (פ׳ ואתחנן) בך בחר ה' אלהיך להיות לו לעם סגולה. (מ"ר)

עד אשר וגו'. עד אשר לא יבאו ימי הרעה – אלו ימי הזקנה, והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ – אלו ימות המשיח שאין בהם לא זכות ולא חובה. (שבת קנ"א ב')

עד אשר וגו'. ר' יהושע בן לוי פתר קראי במקדש, וזכור את בוראך בימי בחורותיך עד אשר לא יבאו ימי הרעה – אלו ימי הגלות, כמש"נ (עמוס ו׳:ג׳) המנדים ליום רע והגיעו שנים וגו', שנים שזכות האבות בטלה. (מ"ר)

ב

עד אשר וגו'. עד אשר לא תחשך השמש והאור – זו פדחת והחוטם והירח – זו נשמה, והככבים – אלו הלסתות, ושבו העבים אחר הגשם – זו מאור עיניו של אדם שהולך אחר הבכי. (שבת קנ"א ב')

עד אשר וגו'. רבי יהושע פתר קראי במקדש, וזכור את בוראך בימי בחורותיך עד אשר לא תחשך השמש – זו מלכות בית דוד, שנאמר (תהלים פ"ט) וכסאו כשמש נגדי, והאור – זו התורה שנאמר ותורה אור, והירח – אלו סנהדרין, שנאמר (שם פ"ט) כירח יכון עולם, והכוכבים – אלו תלמידי חכמים, ושבו העבים אחר הגשם, אתה מוצא כל הנבואות קשות שנתנבא עליהם ירמיה לא באו עליהם אלא לאחר חרבן הבית. (מ"ר)

ושבו העבים וגו׳. ושבו העבים אחר הגשם – ר׳ לוי משל בזה תרתי משלי, בא לבבות זלגו עיניו דמעות, בא להטיל מים – הגללים יוצאין ומקדמין אותו. (מ"ר)

ג

ביום שיזעו וגו'. ביום שיזועו שומרי הבית – אלו הצלעות, והתעותו אנשי החיל – אלו ארכבותיו, ר' חייא ב"ר נחמיה אומר אלו זרועותיו, ובטלו הטוחנות זו המסס, כי מעטו – אלו השינים, וחשכו הרואות בארובות – אלו העינים, רבי חייא ב"ר נחמיה אומר, אלו כנפי הריאה שמשם בת קול יוצאת. (שם)

ביום שיזעו וגו'. ר' יהושע פתר קראי במקדש, ביום שיזועו שומרי הבית – אלו משמרות בהמה ולויה, והתעותו אנשי החיל – אלו הכהנים ובטלו הטוחנות אלו משניות נחלות, כגון משנתו של ר׳ עקיבא ושל ר' חייא ושל ר' אושעיא ושל בר קפרא, כי מעטו – זה התלמוד שבלול בהם, וחשכו הרואות בארובות – אתה מוצא כשגלו ישראל לבבל לא היה אחד יכול לסבור את תלמודו. (שם)

ד

וסגרו דלתים וגו'. וסגרו דלתים בשוק – אלו נקביו של אדם, בשפל קול הטחנה – בשביל קורקבן שאינו טוחן, ויקום לקול הצפור – שאפילו צפור מנערתו משנתו וישחו כל בנות השיר – שאפילו שרים ושרות דומים עליו כשיחה. (שבת קנ"ב א׳)

וסגרו דלתים וגו'. רבי יהושע, בן לוי פתר קראי במקדש, וסגרו דלתים בשוק – אלו דלתות של בית אלונתן שהיו פתוחות לרוחה, בשפל קול הטחנה – על ידי שבטלו מדברי תורה. ולמה נמשלו דברי תורה לטחנה, מה טחנה זו אינה בטלה לא ביום ולא בלילה כך דברי תורה נאמר בהם והגית בו יומם ולילה, ויקום לקול הצפור – זה נבוכדנצר דא"ר לוי, י"ח שנה היתה בת קול מכרזת ומצפצפת על נבוכדנצר ואומרת לו, עבדא בישא, זיל אחריב ביתא דמארך לפי שמרדו בו בניו ואין שומעין לו, וישחו כל בנות השיר – שעלה ובטל השיר מבית המקדש. (מ"ר)

וישחו וגו'. וישחו כל בנות השיר – אלו השפתים, רבי חייא ב"ר נחמיה אומר, אלו הכליות שהן חושבות והלב גומר. (שם)

ה

גם מגבה ייראו וגו׳. [מהו גם מגבוה ייראו] שאפילו גבשושית קטנה דומה עליו כהרי הרים, וחתחתים בדרך – בשעה שמהלך בדרך נעשו לו תוהים וינאץ השקד – זו קליבוסת ויסתבל החגב – אלו עגבות, ותפר האביונה – זו חמדה. (שבת קנ"ב א')

גם מגבה ייראו וגו׳. כהדין סבא כשזמנין לו לאיזה מקום הוא שואל, יש שם מעלות, יש שם מורדות, וחתחתים בדרך – מחתה של דרך נפיל עליו. (מ"ר)

גם מגבה ייראו וגו׳. רבי יהושע בן לוי פתר קראי במקדש, גם מגבוה ייראו וגו׳, בשעה שעלה נבוכדנצר לירושלים היה ירא מגבהו של עולם – ממלך מלכי המלכים, וחתחתים בדרך – מחתה של דרך נפיל עליו, וינאץ השקד – זו נבואתו של ירמיהו, שנאמר (ירמיה א׳) מקל שקד אני רואה, מה השקד הזה משעה שיניץ עד שהוא גומר פירותיו יעברו כ"א יום, כך כל גזירה לא היתה אלא מי"ז בתמוז עד ט׳ באב, ויסתבל החגב – זה צלמו של נבוכדנצר, שנאמר (דניאל ג׳) נבוכדנצר מלכא עבד צלם דדהב, ותפר האביונה – זו זכות אבות. כי הולך האדם אל בית עולמו – מבבל היו ולבבל חזרו, וסבבו בשק הסופדים – זו גלות יכניה. (שם)

וינאץ השקד וגו'. רבי לוי אמר, וינאץ השקד זה לוז של שדרה, ויסתבל החגב – אלו קרסוליו ותפר האביונה – זו התאוה המטלת שלום בין איש לאשתו שהיא בטלה. (שם)

אל בית עלמו. א"ר יצחק, מלמד שכל צדיק יצדיק נותנין לו מדור לפי כבודו, משל למלך בשר ודם שנכנס הוא ועבדיו לעיר, כשהן נכנסין כולן בשער אחד נכנסין, וכשהן לנין כל אחד ואחד נותנין לו מדור לפי כבודו. (שבת קנ"ב א׳)

וסבבו בשוק הסופדים. בני גלילא אמרי, עשה דברים לפני מיטתך, בני יהודה אמרי עשה דברים לאחר מיטתך, ולא פליגי, מר כי אתרי' ומר כי אתרי׳. (שם קנ"ג א')

וסבבו בשוק הסופדים [יש אומרים] אלו התולעים. (מ"ר)

ו

עד אשר וגו'. עד אשר לא ירתק חבל הכסף – זה חוט של שדרה, ותרץ גלת הזהב – זו גלגלת, רבי חייא ב"ר נחמיה אמר זו גרגרת שהיא מגלה את הזהב ומריצה את הכסף, ותשבר כד על המבוע – זו כריסו של אדם, שלאחר שלשה ימים למיתתו של אדם כרסו נבקעת ומוסרת לפה ואומרת לו, הא לך מה שגזלת וחמסת ונתת בי, ונרץ הגלגל אל הבור, יש אומרים כאלין גלגלין דצפורי, ויש אומרים כאילין רגבייה דטבריה, כמש"נ (איוב ב"א) מתקו לו רגבי נחל. (שם)

עד אשר וגו'. רבי יהושע בן לוי פתר קראי במקדש, עד אשר לא ירתק חבל הכסף – זו שלשלת יוחסין ותרץ גלת הזהב – אלו דברי תורה, כמש"נ הנחמדים מזהב, ותשבר כד על המבוע – יש אומרים כדו של ברוך על מבועו של ירמיהו, וחד אמר כדו של ירמיהו על מבועו של ברוך, ונרוץ הגלגל אל הבור – מבבל היו כמש"נ ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך ולבבל חזרו כמש"נ (עזרא ה׳:י״ב) ועמא הגלי לבבל. (שם)

ז

וישב העפר וגו׳. א"ר אבהו, כל שאומרים בפני המת יודע עד שיסתם הגולל, דכתיב וישוב העפר על הארץ כשהיה. (שבת קנ"ב ב')

וישב העפר וגו׳. כתיב הכא וישב העפר על הארץ כשהיה וכתיב התם (משלי י"ד) ורקב עצמות קנאה, מלמד שכל מי שיש לו קנאה בלבו עצמותיו מרקיבים, וכל מי שאין קנאה בלבו אין עצמותיו מרקיבים. (שם שם)

וישב העפר וגו'. וישוב העפר על הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה – אימתי והרוח תשוב אל האלהים – לכשישוב העפר על הארץ כשהיה ואם לאו (ש"א כ"ה) ואת נפש אויבך יקלענה בכף הקלע. (מ"ר)

והרוח תשוב וגו'. ת"ר, והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה, תנה לו כמו שנתנה לך בטהרה אף אתה תן אותה לו בטהרה. (שבת קנ"ב ב׳)

והרוח תשוב וגו׳. רבי יהושע בן לוי פתר קראי במקדש, והרוח תשוב אל האלהים – זו רוח הקודש, אתה מוצא כיון שראה שלמה ירושלים חרבה וביהמ"ק נשרף וישראל גולים ורוח הקודש מסתלקת – התחיל עליהם בהבל הבלים. (מ"ר)

ח

הכל הבל. מהו הכל הבל, תני, החזיק עשיר בדבר טוב, תחלתו רעב הוא לו וכשמתישן בו עשאו למרמס, ולו תאוה ולעני תאוה, ושניהם שוין לקבר, הכל הבל. (שם)

ט

עוד למד דעת וגו׳. דרש רבא, מאי דכתיב ויותר שהיה קהלת חכם עוד למד דעת את העם – דאגמריה בסימני טעם ואסברה במאי דדמי ליה. (עירובין כ"א ב׳)

ואזן וחקר וגו׳. אמר עולא א"ר אלעזר, בתחלה היתה תורה דומה לכפיפה שאין לה אזנים, עד שבא שלמה ועשה לה אזנים שנאמר ואזן וחקר. (שם שם)

ואזן וחקר וגו׳. אמר רב יהודה, רמז לאיסור שניות מן התורה, דכתיב ואזן וחקר תקן משלים הרבה. (יבמות כ"א א׳)

י

בקש קהלת וגו'. בקש קהלת להיות כמשה, יצתה בת קול ואמרה לו, וכתוב יושר דברי אמת – ולא קם נביא עוד בישראל כמשה. (ר"ה כ"א ב׳)

בקש קהלת וגו׳. בקש קהלת לדון דינים שבלב שלא בעדים ושלא בהתראה, יצתה בת קול ואמרה לו וכתוב יושר דברי אמת – על פי שנים עדים יקום דבר. (שם שם)

בקש קהלת וגו'. בקש קהלת למצוא דברי חפץ – בקש לעמוד על מתן שכרן של מצות ושל תורה, אמר ליה הקב"ה, וכתוב יושר דברי אמת, כבר כתבתי על ספר הישר (תהילים ל״א:כ׳) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך (ישעיהו ס״ד:ג׳) עין לא ראתה אלהים זולתך. (מ"ר)

בקש קהלת וגו'. בקש קהלת למצוא דברי חפץ – בקש לעמוד על הקץ אמר ליה הקב"ה, וכתוב יושר דברי אמת – כבר כתבתיהו על ספר הישר (ישעיהו ס״ג:ד׳) כי יום נקם בלבי וגו׳. (שם)

יא

דברי חכמים וגו׳. דרש רבי אלעזר בן עזריה, דברי חכמים כדרבונות וכמסמרות נטועים בעלי אסופות נתנו מרועה אחד, למה נמשלו דברי תורה לדרבון, לומר לך, מה דרבן זה מכוין את הפרה לתלמיה להוציא חיים לעולם אף דברי תורה מכוונין את לומדיהן מדרכי מיתה לדרכי חיים. אי מה דרבן זה מטלטל אף דברי תורה מטלטלין ת"ל מסמרות. אי מה מסמר זה חסר ולא יתר אף ד"ת חסרין ולא יתרין ת"ל נטועים, מה נטיעה זו פרה ורבה אף ד"ת פרין ורבין. (חגיגה ג' ב׳)

דברי חכמים כדרבנות. מהו כדרבונות – ככדור של בנות, מה כדור זה מתגלגל מיד ליד ואינו נופל לארץ, כך (יהושע כ"א) לא נפל דבר אחד וגו׳, ומה כדור זה מקלעין בו בידים ואינו נופל, כך משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים ונביאים לאנשי כנסת הגדולה. (מ"ר)

וכמשמרות נטועים. לא יצא האיש בסנדל המסומר בשבת, וכמה מסמרין יהיו בו – עשרים וארבעה, דכתיב וכמשמרות נטועים, מה משמרות כ"ד אף מסמרים כ"ד. (ירושלמי שבת פ"ו ה"ב)

וכמשמרות נטועים. וכי לא היה טוב לומר כאילנות נטועים, ומה ת"ל כמשמרות – ללמד שיש בהם שבח של מטע ושבח של כדורות של ברזל. (מ"ר)

וכמשמרות נטועים. דבר אחר כמשמרות נטועים – מה המסמר הזה אע"פ שאתה מעבירו ממקומו רשומו ניכר, כך כל מי שעונותיו גורמים שהחכמים פושטים בו יד אע"פ שהוא חוזר בו רשומו ניכר. (שם)

וכמשמרות נטועים. מה המסמר הזה כשנטוע בדלת מקיים הדפין, כך כשהצדיקים גוזרים הקב"ה מקיים דבריהם. (מ"ר פ׳ נשא פי"ד)

וכמשמרות נטועים. דבר אחר כמשמרות נטועים – כל ימיו של ר׳ אליעזר היו העם נוהגין כר, יהושע, ואחר שמת ר' אליעזר חזרו העם לנהוג כמותו. (מ"ר)

וכמשמרות נטועים. כתיב כמשמרות וקרינן כמסמרות, לומר לך, מה משמרות כהונה כ"ד אף ספרי תורה כ"ד [פסיקתא רבתי פ"ג].

בעלי אספות וגו׳. דרש רבי אלעזר בן עזריה, בעלי אסופות נתנו מרועה אחד, בעלי אסופות אלו תלמידי חכמים שיושבין אסופות אסופות ועוסקין בתורה, הללו מטמאין והללו מטהרין, הללו אוסרין והללו מתירין, הללו פוסלין והללו מכשירין, שמא יאמר אדם, מעכשיו האיך אני לומד תורה, ת"ל כולם נתנו מרועה אחד, אל אחד נתנן, פרנס אחד אמרן, מפי אדון כל המעשים ברוך הוא, שנאמר (פ׳ יתרו) וידבר אלהים את כל הדברים האלה. (חגיגה ג' ב׳)

בעלי אספות וגו׳. אימתי דברי תורה נאמרין כתקונם – בשעה שנשמעין באסופות ומניין אתה אומר שאם שמע אדם דבר תורה מפי קטן שבישראל שיהא עליו כשומע מפי משה רבינו ת"ל נתנו מרועה אחד – זה משה, ולא מפי משה אלא כמו מפי הקב"ה, שנאמר מרועה אחד, אין רועה אלא הקב"ה, שנאמר (תהילים פ׳:ב׳) רועה ישראל האזינה, ואין אחד אלא הקב"ה שנאמר ה׳ אחד. (מ"ר)

בעלי אספות וגו׳. מהו בעלי אסופות, אימתי דברי תורה נטועים באדם בזמן שבעליהם נאספין מהם, כל זמן שרבו קיים הוא שואלו, מת רבו הוא יגע יום ולילה לקיים תלמודו. (מ"ר נשא פ׳ י"ד)

יב

ויתר מהמה וגו׳. דרש רבא, מאי דכתיב ויותר מהמה בני הזהר עשות ספרים הרבה אין קץ, בני הזהר בדברי סופרים יותר מבדברי תורה, שדברי תורה יש בהם עשה ול"ת, ודברי סופרים כל העובר על ד"ס חייב מיתה, שמא תאמר אם יש בהם ממש מפני מה לא נכתבו – עשות ספרים הרבה אין קץ, ולהג הרבה יגיעת בשר – כל ההוגה בהן טועם טעם בשר. (עירובין כ"א ב׳)

ויתר מהמה וגו׳. אל תקרא מהמה אלא מהומה, שכל המכניס בתוך ביתו יותר מכ"ד ספרים, כגון ספר בן סירא וספר בן תגלא, מהומה הוא מכניס בביתו, ולהג הרבה יגיעת בשר – להגות נתנו ולא ליגיעת בשר נתנו. (מ"ר)

יג

סוף דבר וגו׳. סוף דבר הכל נשמע – סוף דבורו של אדם הכל משמיעין את מעשיו, כשר היה פלוני ירא שמים היה פלוניי. (שם)

הכל נשמע וגו׳. אמר רב הונא, כל אדם שיש בו יראת שמים דבריו נשמעין, שנאמר סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא וגו׳. (ברכות ו׳ ב׳)

את האלהים ירא. שאלוהו לשלמה סופא דכולא מה, אמר להו, סוף דבר את האלהים ירא. (מ"ר)

את האלהים ירא. א"ר ירמיה, גדולה היא היראה, שכן לא חתם שלמה את דבריו אלא ביראה, סוף דבר את האלהים ירא, וכן במשלי הוא אומר (ל"א) שקר החן והבל היופי אשה יראת ה׳ היא תתהלל. (שם פרשה ג׳ פסוק י"ד)

כי זה כל האדם. מאי כי זה כל האדם, ר׳ אלעזר אומר, כל העולם כולו לא נברא אלא בשביל זה, ור' אבא בר כהנא אמר, שקול זה כנגד כל העולם כולו, שמעון בן עזאי ואמרי לה שמעון בן זוטא אומר, כל העולם לא נברא אלא לצוות לזה. (שבת ל׳ ב׳)

יד

יבא במשפט וגו׳. רבי יוחנן כי הוי מטי להאי קרא הוי בכי, כי את כל מעשה האלהים יביא במשפט על כל נעלם, אמר, עבד שרבו שוקל לו שגגות כזדונות מה תקנה יש לו. (חגיגה ה׳ א')

על כל נעלם. מאי על כל נעלם, רב אמר, זה ההורג כינה בפני חבירו והוא נמאס בה, ושמואל אמר זה הרק בפני חבירו והוא נמאס. (שם שם)

אם טוב וגו׳. מאי אם טוב ואם רע, דבי ר׳ ינאי אמרי, זה הנותן צדקה לעני בפרהסיא, דבי ר׳ שילא אמרי, זה הנותן צדקה לאשה בסתר דקא מייתי לה לידי חשדא, ורבא אמר, זה המשגר לאשתו בשר שאינו מחותך בערבי שבתות. (שם שם).

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

ביאורי תורה תמימה

---

---

---

שולי הגליון

---

---