תוספות רי"ד - מהדורה תניינא/עירובין/לו/ב

תוספות רי"ד - מהדורה תניינא עירובין לו ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

'פיסקא מתנה אדם על עירובו כו'' עד כמו מיכן ומיכן כמו שארצה אלך האי סתמא אזלי דיש ברירה ובקידושין בפ' האומר תנן על מנת שירצה אבי' רצה האב מקודשת לא רצה אינה מקודשת ואמרי' בריש פ' כל גט דמאן דאמר רצה האב מקודשת ב"ל דיש ברירה ובפ' בתרא דמשנת דמאי תנן הלוקח יין ממבין הכותים אומר שני לוגין שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה עשרה מעשר ראשון תשעה מעשר שני ומיחל ושותה ואל מיתניא ההם פלוגתא דהנך תנאי דאברי וששה משניות שנויות באותו פרק בסתם כדין תרומה ומעשרות שיש ברירה אבל בפ' כל גט תנן היו לו שתי נשים ושמותיהן שוין כתב לגרש את הגדולה לא יגרש את הקטנה יתר מיכן אמר ללבלר כתוב גט איזהו שארצה אגרש פסול לגרש בו דס"ל אין ברירה ובנדרים בפ' השותפים הכן השותפים שנדרו הנאה זה מזה אסורין ליכנס לחצר ראב"י אומר זה נכנס לתוך שלו וזה נכנס לתוך שלו ותנן נמי בההיא פירקא הריני עליך חרם המודר אסור הרי את עלי חרם הנודר אסור הריני עליך ואת עלי שניהן אסורין ושניהן מותרין בדבר של עולי בבל ואסורין בדבר של אותה העיר ואמרי' בפ' שור שנגח את הפרה בה' עבר עליו הראשון ולא כיסהו דראב"י סבר יש ברירה והאי לנפשי' קאזיל והאי לנפשי' קאזיל ורבנן סברי אין ברירה ובהמורה בפ' כל האסורין על גבי המזבח תנן איזה מחיר כלב האומר לחבירו הילך סלה זה תחת כל זה. וכן שני שותפין שחלקו אחד נטל עשרה ואחד נטל תשעה וכלב שכנגד הכלב אסורין ושעם הכלב מותרין ומייתינן לה בפ' בתרא דבכורות בה' האחין השותפין ודייקינן מינה דאין ברירה ומש"ה כל עשרה דשכנגד הכלב אסורין דאי אמרת יש ברירה ליברור דלהדי כלב ולישקלי' והנך לישתרי אבל רב אסי דחי התם ואמר אי דשוו כולהו להדדי ה"נ הב"ע דלא שוו כולהו להדדי ושוי האי כלבא חד ומכהו כל חד וחד דהאי משוה שייך בכולהו וקשיא לי מ"ש דלגבי עירובין ולגבי קידושין ולגבי תרומה ומעשרות סתם לן רבי דיש שרירה ולגבי גיטין ולגבי נדרים סתם לן דאין ברירה וי"ל דקסבר האי תנאי די שברירה בין בדרבנן דהיינו עירובין ובין בדאורייתא דהיינו קידושין ותרומה ומעשרות ולגבי גט ה"ט משום דכתיב וכתב לה לשמה דבשעת כתיבה בעינן שיהא ברור לשמה ולגבני נדרים נמי משום דקסבר סתר נדרים הלך אחר לשון בני אדם וסתם דעתו הוא לאסור עצמו בכל דבר שיש לחברו חלק בו ולגבי מחיר כלב כדרב אשי ובריש פרק כיצד משתתפין בתחומין מניח את החבית ואומור הרי זו לכל בני עירי לכל מי שילך לבית האבל או לבית המשתה כל מי שקיבל עליו מבע"י מורת משחשיכה אסור שאין מערבין משתחשך ואמרי' בגמרא שמעת מינה אין ברירה דאי יש ברירה היגלי מילתא למפרע דמע"י הוה ניחא לי' ופריך רב אשי הודיעוהו וא הודיעוהו קתני פי' דדוקא להודיעו צריך מבע"י אבל לקבל אע"פ שלא קיבל עליו אלא לאחר חשיכה יש בריכה אבל אם לא הודיעו אלא לאחר חשיכה לסור שהרי בעת קבלת העירוב לא ידע ואין לומר כאן ברירה ובפסחים בריש פ' האשה תנן האשה בזמן שהיא בבית בעלה שחט עליה אבי' שחט עלי' בעלה תאכל משל בעלה הלכה רגל הראשון לעשות ביית אבי' שחט עליה אבי' שחט עלי' בעלה תאכל מממקום שהיא רוה אלמא יש ברירה ואע"ג דאמרינן בגמרא שמעת מינ ה יש ברירה ודחי מאי רוצה בשעת שחיטה דחיי' בעלמא קעביד דלא תיפשוט מינה דיש ברירה אבל מ"מ פשטה דמתני' הכי משמע דיש ברירה. ובפ' ז' דאהלות תנן המת בבית ולו פתחים הרבה כולן טמאים נפתח אחד מהן הוא טמא וכולן טהורין חישב להוציאו באחד מהן או בחלון שהיא ארבעה על ארבעה טפחים הציל על הפתחים כולן בש"א והוא שחישב עד שלא ימות המת וב"ה אומרי' אף משימות המת ובהילכתא קמייתא דפ' הדר עם הנכרי אמרי' תניא אין משתתפין באוצר והתנאי משתתפין אמר רב הושעיא ל"ק הא ב"ש והא ב"ה דתנן המת בבית כו'. פי' הא דתניא משתתפין באוצר דאלמא יש ברירה דאע"ג דאזיל ומסתפק מיני' אמרי' הוברר הדבר דההיא דאשתייר הוי הוי עירוב היא ב"ה דאמרי אף משימות המת והוברר הדבר דבעת מותו מוכן הי' ראוי לצאת ונטהרו הפתחים למפרע והא דתניא אין משתתפין באוצר דלית ברירה ודילמא ההוא דמסתפק ממנו הוא העירוב ונמצא שנאכל עירובו היא ב"ש דאמרי דוקא אם חישב קודם שימות המת נטהרו שאר הפתחים אבל בתר הכי אל דאין ברירה ובפ"ק דיו"ט תנן והב"ה אומר זה וזה אני נוטל לימא מיכן אני נוטל אוכל למחר וכ"ת ב"ה לית להו ברירה והתנן המת בבית כו' עד ובה"א אף משימות המת פי' אלמא אית להו לב"ה ברירה ומהדר הא איתמר עלה אמר רבה לטהר את הפתחים מיכן ולהבא מיכן ולהבא אין למפרע לא פי' דאין ברירה רבא אמר לעולם למפרע פי' דיש ברירה והכא גבי גוזלות ה"ט דב"ה זימנין דמטלטל ושביק מטלטל ושביק וקא מטלטל מידי דלא חזי לי' וקשיא לי דרב הושעיא אדרב הושעיא דבפ' הדר עם הנכרי כיצד משתתפין א"ר הושעיא דאית להו לב"ה ברירה אלמא מטהרין הי' הפתחים למפרע והכא אמר דלא טיהרו את הפתחים אלא מכין ולהבא ואל למפרע ובפ' משילין בפ' הבהמה והכלים נמי אמרי' איתמר שנים ששאלו חבית ובהמה בשוחפות אמר רב חבים מותרת ובהמה אסורה ושמואל אמר אפילו חבית נמי אסורה כו' עד מאי הוי עלה רבה הושעיא אמר יש ברירה ור' יוחנן אמר אין ברירה ומקשה וסבר רב הושעיא יש ברירה והתנן המה בבית כו' עד ואיתמר עלה אמר רבא לטהר את הפתחים מיכן ולהבא וכן אמר רב הושעיא לטהר את הפתחים מיכן ולהבא מיכן ולהבא אין למפרע לא ומסיק כי לית לי' לרב הושעיא ברירה בדאורייתא אבל בדרבנן אית ליה ברירה ודרש מר זוטרא הילכתא כרב הושעיא מתוקמא דרב הושעיא בדרבנן אית לי' ברירה ובדאורייתא לית לי' ברירה ובפ' הדר עם הנכרי אמר רב הושעי' דאית לב"ה ברירה דמטהרי להו למפרע ונ"ל לתרץ לכתחלה סבר רב הושעיא דלא טיהרו בית הלל את הפתחים אלא מיכן ולהבא אבל למפרע לא מושם קושיא דזה וזה אני נוטל ולבסוף סבר דגם למ פרע טיהרום ב"ה דיש ברירה וגוזלות כדרבא ומר זוטרא דפסק הילכתא כרב הושעיא דיש ברירה ואפי' בדאורייתא וה"נ פסקי' בפ' השותפין רב הונא ור' אלעזר הלכה כראב"י דאמר זה נכנס בתוך שלו וזה נכנס בתוך שלו דיש הברירה ואפילו בדאוריתא ומאי ומאי דתנן בנדרים בפ' נערה המאורסה שומרת יבם בין ליבם אחד בין לשתי יבמין ר"א אומר יפר ר' יהושע אומר לא' ולא לשנים ר"ע אומר לא לאחד ולא לשנים ואמרי' בגמרא בשלמא ר"ע קסבר אין זיקה אין ברירה דמשמע מהתם דלכ"ע אין ברירה ההיא לא קשאי דאף למ"ד יש ברירה כל זמן שלא יבמה א' מהן מי יכול לזכות בה שתהי' כאשתו והילכך לא יפר לא זה ואל זה ומוקמה רב אמי כון שעשה בה מאמר כו'. ואל דמיא הך ברירה לכל ברירות דעלמא והאי דמפיק לה בהאי לישנא לומר דאע"ג דיש זיקה אין הזיקה ברורה שהרי הן שני יבמין וכך זקוקה לזה כמו שזקוקה לזה וליכא מאן דפליג בה ואע"ג דכל הני סתמי דכתבינן ס"ל דיש ברירה דכי ס"ל דאין ברירה ואע"ג דאיהו סידר לכולהו מתני' וסתמינהו לא ס"ל כוותייהו דאמרינן בפ' השולח גט בסופו ישראל וגוי שלקחו שדה בשותפות טבל וחולין מעורבין זה בזה דברי רבי רשב"ג אומר של ישראל חייב ושל גוי פטור ואמיר' במאי פליגי דרבי סבר אין ברירה ורשב"ג סבר יש ברירה ואיתא נ מי בריש פ' ראשית הגז

'אמר רב ליתא למתניתן מדתני אין כו'' עד אדרבה ליתא לדאיו ממתני' לא ס"ד דשמעי' לי' לר' יהודא דלית לי' ברירה דתנן הלוקח יין מבין הכותים כו' ובפ"ק דחולין נמי בהלכתא השוחט בשבת אמרי' והא לית לי' לר' יהדוא ברירה דתנן הלוקח יין וכו' ודחינן התם כדקתני טעמא אמרו לו לר"מ אי אתה מודה שמא יבקע המד. ונ מצא שותה טבלים למפרע ואלא מדתנ י אין כו' ובסוכה בפ' הישן נמי בה' בראש האילן דטעמי' דר' יהודא גבי הלוקח יין מבין הכותים מושם דאין ברירה ומשקה וטעמא דר' יהודא מושם דיאן ברירה והתניא אמרו לו לר"מ אי אתה מודה שמא יבקע הננוד כו' ומרתץ לדבריו דר"מ קאמרי לי' לדידן אין ברירה אלא לדידך דאית ברירה אי אתה מודה שמא יבקע הנוד כו' בוביומא נמי בפ' הוציאו לו בה' ר' יהודא אומר לא הי' שם אלא קרן אחד בלבד אמרי' תנן התם ר' יהודא אומר לא הי' שופרות לקינ י חובה מפני התערובות פי' מי שהי' חייב להיבא תורין ובני יונה כגון הזב והזבה ויולדת ומצורע ומטמא מקדש וקדשיו אינו מביא מעות ומשליך בשופר וכהנים יקנו מן המעו' קינין ויקריבו כל אחד לשם מישהוא כמו שהי' עושה מי שנתנדב להביא תורין ובני יונה שהי' מביא מעות ומשליך בשופר בקיני חובה לא הי' עושה כן אלא מביא הקינין לכהן אבל חכמים פליגי עלי' ואמרי גם בקיני חובה מבאי מעו' ומשליך בשופר כדאמרן לעיל בפירקין האשה שיש עלי' לידה או זיבה מביאה מעות ונותנת בשופר וטובלת ואוכלת בקדשים בערב כדאמרי' התם חזקה אין ב"ד כל כהנים עומדים משם עד שיכלו כל המעו' שבשופר ואמרי' התם ביומא מאי הרעובה אמר רב יוסף תערובת חובה ונדבה פי' שמא יתחלף לו שופר בשופר ויבא משופר של נדבר חובה ומשופר של חובה נדבה והנדבה הן כולן עולו' והחובה אחד חטאת ואחד עולה ויפסלו שאין מעשיהן שוין ומקשה ונ עביד תרי ונכתוב עליהן חד דחובה וחד דנדבה דשמעי' לי' לר' יהודא דאית לי' כתיבת דתנן בשקלים שלשה עשר שופרות היו במקדש והי' כתוב עליהן תקלין חדתין ועתיקין קינין וגוזלי עולה עצים ולבונה וזהב לכפורת וששה לנדבה תקלין חדתי שבכל שנה ושנה ותקלין עתיקין מי שלא שקל אשתקד שוקל לשנה הבאה קינין הן תורין וגוזלי עולה הן בני ינ וה כולן עולות דברי ר' יהודא וחכמים אומרים קינ ים אחד חטאת וא' עולה וגוזלי כון כיון עולו' פי' ר' יהדוא לטעמי' דאמר לא הי' שופר לקיני חובה אלא שני שופרו' הי' לקיני נדבה מי שנתנדב תורין הי' משליך המעו' לשופר שכתוב ב' קינין ומי שמתנ דב בני יונה הי' משליך לשופר שכתוב בו גוזלי עולה וחכמים סברי קינין הי' לקיני חובה שהיא אחד חטאת ואחד עולה וגוזלי עולה הי' לנדבה שבין מי שנתנדב תורין בין מי שמתנדב בי יונה משליך המעו' שם אלמא דאית לי' לר' יהודא כתיבה אלא כי אתא רב דימי אמר גזירה מושם חטאת שמתו בעלי' ודאי' פי' שמא ימות אחד מן הבעלים קודם שיקרבו ומעות חטאת שמתו בעליהן הולכות לים המלח ויהיו אוסרות את כל המעו' שבשופר ומקשי וניבדור ארבעה זוזי ונשדו במיא והנך לישתרו ומתרץ רב יהודא לית ברירה מנלן אילימא מהא דתנן הלוקח יין מבין הכותים כו' ואמאי ודילמא שאני התם כדקתני טעמא אי אתה מודה שמא יבקע הנוד כו' ואלא מדתאני איו כו' ובריש פרק כל הגט אמרי' דר' יהדוא אית לי' ברירה דתנן ומה היא באותן הימים ר' יהודא אומר כאשת איש לכל דבר ור' יוסי אומר מגורשת ואינ ה מגורשת ולגבי הלוקח יין מבין הכותים טעמא שמא יבקע הנוד ובפ' מרובה נמי בה' הגונב מאחר הגנב אמרי' דר' יהודא אית לי' ברירה דתניא ר' יהודא אומר שחרית בעה"ב עומד ואומר כל מה שילקטו עניים מן העומרין היום יהא הפקר ר' דוסא אומר לעתותי ערב וקשיא לי אמאי אמר רב ליתא למתניתין מדתאני איו ומסתייע מברייתא דהלוקח יין דאית לתרוצא זוזא זוזא דדמתרץ לה עולה אי נמי כדקתני טעמא שמא יבקע הנוד ואל אמר ליתא לדאיו ממתני' דעירובין דקתני דאית לי' לר' יהודא ברירה ולסתייע ממתני' דגיטין ומברייתא דפיאה דמייתי' במרובה דמוכחי דאי' לי' לר' יהודא ברירה ואע"ג דמתני' דשופרות מוכחא דלית לי' לר' יהודא ברירה הרי התרי מתנייתא מכחי דלית לי' ברירה מתני' דשופרות ודתאני איו ותלתא מוכחי דאית לי ברירה מתני' דעירובין ומתני' דגיטין וברייתי' דפיאה וברייתא דלוקח יין הוא שקולה דאית למימר זוזא זוזא קתני או שמא יבקע הנוד ואמאי שביק הני תלתא מקמי הנך תרתי וא"נ תלתא ותלתא נינהו ואמאי שביק הני מקמי הני ונ"ל לתרץ דרב ס"ל כאביי ורב מממשרשי' ורבינא דמפלגי בפ' כל גט היא תולה בדעת אחרים ומש"ה אמרי' דיש ברירה אבל הלוקח יין מבין הכותים הוי תולה בדעת עצמו ומתני' דשופרות נמי אין שם דעת אחרים אלא כתולה בדעת עצמו הוי ועירובין נמיהוי תולה בדעת עצמו ומש"ה אמר ליתא למתני' מדתאני איו דכיון דהוי תולה בדעת עצמו ל"ל ברירה ור"ש נמי הכא בלוקח יין סבר דאין ברירה מושם דהוי תולה בדעת עצמו ובפ' כל גט אמרי 'דבתולה בדעת אחרים אית לי' ברירה דתנאי הריני בעליך על מנת שירצה אבא אע"פ שלא רצה האב מקודשת ר"ש בן יהודא אומר מושם ר"ש רצה האב מקודשת לא רצה האב אינה מקודשת ור' יוסי סבר בין תולה בדתע עצמו הלוקח יין מן הכותים בין תולה בדעת אחרים דההיא דפ' כל גט ומה הוא באותן הימים סבר דאין ברירה ופליג עם ר' יהודא דאמר הרי הוא כאשת איש לגכל דבר אלא אמר מגורשת ואינה מגורשת וענין פתרון השיטה דפ' כל גט בקונטרס במהדורא קמא ומהדורא בתרא ובפ' מי שאחזו במהדורא בתרא ומאי דאמרי לקמן בהלכתין האומר הריני מערב לכל שבתו' השנה רציתי אלך לא רציתי לא אלך מבע"י עירובו עירוב משחשיכה ר' שמעון אומר עירובו עירוב וחכ"א אין עירובו עירוב דאלמא אית ברירה לר"ש גבי עירוב דהוא תולה בדעת עצמו התם כדדתקינן דכי לית לי' לר"ש ברירה בדאורייתא בדרבנן אית לי' וזה החילוק הוא בין עירוב ללוקח יין מבין הכותים דתרוייהו הוי תולה בדעת עצמו אבל גבי גט דהוא תולה בדעת אחרים אפי' בדאורייתא אית לה ברירה ולפי תירוץ זה שאני מתרץ דשאני לי' לרב בין תולה בדעת עצמו לתולה בדעת אחרים א"כ מאי דאקשינן במילתי' דאיו מ"ש לכאן ולכאן דאין ברירה מזרח ומערב נמי ברירה ואמר ר' יוחנן וכבר בא חכם אינו צריך רב לתירוץ זה אלא אע"פ שלא בא החכם שנא ושנא דלכאן ולכאן הוי תולה בדעת עצמו ומש"ה אין ברירה אבל אם לא בא חכם עדיין ואינו יודע אנה יבוא או למזרח או למערב הוי תולה בדעת אחרים ומש"ה יש ברירה אבל ר' יוחנן דשאני וכבר בא חכם לא שני לי' בין תולה בדעת עצמו ובין תולה בדעת אחרים דבכולהו אין ברירה לאיו והכא משום דכבר בא חכם:

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.