תוספות רבי עקיבא איגר/מנחות/ג

תוספות רבי עקיבא איגר ‏ מנחות ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

[אות ט] תוי"ט ד"ה לא מלח. כדתניא (דף כ') יכול. תמוה לי הא אדרבה כיון דאמרינן דאין מנחה טעונה מלח איך אפשר לפרש מתני' דלא מלח היינו המנחה כולה הא אף לכתחילה לא בעי מליחה כלל. אלא ודאי דמתני' דלא מלח קאי אקומץ ומאי דקתני בברייתא דמדכתיב ברית מעכבא מתני' פליג בזה וכדאמרי' בסוגיא דרב סבר כמתני' ולאידך שינויא גם רב סבר כהברייתא. אבל מ"מ מתני' לא ס"ל כהברייתא. והרמב"ם השמיט באמת לא מלח דלהלכה קיי"ל כהברייתא וכמ"ש בכ"מ (בפ"ה מהל' איסורי מזבח) ונתן טעם על זה דפסק הרמב"ם כהברייתא ולא כמתני' עכ"פ זהו ברור דלא מלח היינו הקומץ. ודברי הרע"ב והתוי"ט שגבו ממני וצ"ע:

[אות י] שם ד"ה והן בולעות. לא הבינותי דברי רש"י. לענ"ד בפשוטו דכוונת רש"י ותוס' דסולת של קומץ רבה על שמן שבלע ממנחת נסכים. [ולרבנן] דס"ל דעולין אין מבטלין זא"ז אף מבשא"מ לא בטל השמן בסולת וכיון דלא בטל היכא דאיתא אמנחת נסכים שדינן ליה ולא הוי הקומץ ריבה שמנה ולא המנחת נסכים חסר שמנה. אבל לר"י דמבשא"מ בטל אמרינן סלק כו' ובטל השמן שבלע בסולת ומש"ה לא שדינן ליה אמנחת נסכים כיון דבטל בסולת ומקרי זה רבה שמנה וזה חסר שמנה. וכן משמע להדיא בפירש"י (דף כ"ב ד"ה והן) עיי"ש וברור:

[אות יא] בא"ד וכתבו עוד התוס' כו'. של הקומץ רבה עליו השמן. בתוס' שלפנינו איתא רבה על השמן ומבטלו והיינו כמש"ל דהעיקר דס"ל לרש"י ותוס' דהסולת מבטל להשמן. ועי"ז מקרי ריבה שמנה:

ג

[אות יב] תוי"ט ד"ה אם יכול. הא מב"מ בטל. וא"כ כי קמץ לאחת ליתי שיריים ולבטל לטבלא והו"ל אינך מנחה שחסרה קודם קמיצה (כדר"ז כו'):

[אות יג] במשנה וכמדת ר' יהושע פסולה. היינו רק לכתחילה אבל בדיעבד הורצה והיינו בנטמא דציץ מרצה על אכילות ורק מדרבנן לא יזרוק לכתחילה. אבל באבוד ושרוף אפי' דיעבד פסול. כן מבואר בפסחים. ואפשר לומר דפסולה כמשמעו אפילו דיעבד אלא דה"ק כמדת ר"י ביסוד זה דאם אין דם אין בשר ולא כר"י דמתני' דהכא דאין ציץ מרצה על האוכלין והוי כנאבד ואפילו דיעבד פסול. וע' בפסחים. והא דפרכי' שם חדא פסולה דיעבד משמע היינו למה דרצה לומר דר"י סבירא ליה אפילו בכל מילי דזרק הורצה אפילו בשרוף דדינא דאין בשר אין דם כיון דלא שינה לעכב כך הדין מדאורייתא דלכתחילה לא יזרוק ובדיעבד הורצה (וכדסבירא ליה לר' יוסי באמת) מש"ה פריך דהא פסולה קתני. אבל למה דמשני כאן ביחיד כאן בציבור היינו מדין ריצוי ציץ דבדאוריי' אין חילוק בין יחיד לציבור. וע"כ מדין ריצוי ציץ דאף ביחיד מדאוריי' יזרוק דציץ מרצה על האוכלין ורק מדרבנן לא יזרוק ובצבור שרי לכתחילה. בזה שפיר י"ל דהא דקתני הכא פסולה היינו דמתני' סבר דאין ציץ מרצה על האוכלין וקאמר כמדת ר"י לענין זה דאין דם אין בשר אף בדיעבד פסול כמו בנשרף ודו"ק:

[אות יד] תוי"ט ד"ה וכמדת ר"י פסולה. דה"ה לשרוף ואבוד. דאם נשתייר מקצת מקטיר הקומץ אבל מ"מ השיריים אסורין באכילה (גמרא דף ט' ע"ב):

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.