תוספות רבי עקיבא איגר/יבמות/ח

תוספות רבי עקיבא איגר ‏ יבמות ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[אות עב] במשנה פצוע דכא וכו' לא יאכלו. קשה לי הא לא נתחללה רק היכא דהוא זר אצלה מעיקרא כדאיתא בסוגיא (דף ס"ט ע"א) והכא בנעשה פ"ד לא היה זר אצלה מעיקרא וצ"ע:

ב

[אות עג] במשנה פצוע דכא. ואפילו הוא כהן דפקעה קדושתי'. גמרא:

ג

[אות עד] בהרע"ב ד"ה ואם לדין. יש תשובה להשיב. תמוה לי דבסוגיא לא מפרש כן וגם מ"ש התי"ט דהא דאר"ש לא כי היינו דהיה להם להקדים נשים. ג"ז לא נתפרש הכי בסוגיא ואדרבא הרי בברייתא קתני דר"ש יליף עיקרא דמלתא דעמון ומואב הנקבות מותרות משום דרכו של איש לקדם. אבל בפירושא דמתני' מבואר בסוגיא דהא דלדין יש תשובה היינו דעריות יוכיחו שלא אסר להם אלא עד ג' דורות (בת בתו) וא' זכרים וא' נקבות אסורים. ואי דפרכת מה לעריות שכן כרת. ממזר יוכיח. ואי דמה לממזר שאיסורו איסור עולם עריות יוכיח ואי דמה להנך שכן יש בהם צד כרת חלל יוכיח והיינו דס"ל כראב"י דיש חלל מחייבי עשה. אבל ר"ש אמר לא כי היינו לדידי לא ס"ל כראב"י דליכא חלל מח"ע וממילא איכא למיפרך מה להנך שכן ח"ל. לדידכו דס"ל כראב"י הלכה אני אומר:

[אות עה] תוי"ט ד"ה אחד זכרים וכו'. אפילו נקיבה. ר' יהודה לשיטתי' דקהל גרים אקרו קהל. לא סגי ליה בלא"ה דא"א דנקיבות שריין לאלתר הרי אקרו קהל ואסורות למצרי ובמה יטהרו ויבאו לידי דור שלישי גמרא ורש"י. וא"ת ישא שתוקית דבקהל ספק יבא. י"ל דממזרת דלא אפשר אלא באיסור חשיב דאי. ודאי לא כתב קרא. תוס' (ריש דף ע"ח). ותמהני הא ר' יהודה ס"ל דגוי ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר כמ"ש תוס' לעיל (דף ט"ו ב' ד"ה מה לאלמנה. ובדף מ"ז א' ד"ה נאמן אתה). וכיון דבגוי הבא על ב"י ליכא אסורא דאורייתא כמ"ש התוס' לעיל (דף ט"ז ע"ב). א"כ משכחת שתוקי שלא ע"י דאי. וכגון דנולד ספק בן ט' לראשון מגוי או בן ז' משני מישראל וא"ת קושיא זו תיקשי גם על הגמרא דמקשה והרי ממזר דהוי דאי. והרי מרא דשמעתא הוא ר' יוחנן והוא סובר דגוי ועבד הבא על ב"י הולד ממזר כדאיתא לעיל (ד' מ"ה א'). וא"כ משכחת ממזר בלא דאי. י"ל דהכי פריך בגמרא והרי ממזר לרשב"י דסובר שם דכותי כו' הולד כשר ולדידיה ע"כ כתיב בממזר דאי. וא"כ מנ"ל לר' יוחנן דר"י אינו סובר ג"כ דכתב קרא דאי כמו דס' רשב"י מיהו קושיא ראשונה קשה טובא. הבינני ד' ולמדני:

ו

[אות עו] הרע"ב ד"ה ר"י. בסוף הדיבור. כסריס אדם. תמהני מאד על הרע"ב וביותר על התי"ט שבדק לאור חכמתו בחורים ובסדקים בדברי הרע"ב ובכאן משתק שתיק ליה והוא נגד סוגיא ערוכה בבכורות (דף מ"ב ב') ומאן תנא אליבא דרע"ק אילימא ר"י וכו' הרי דהוי סריס חמה. גם הרמב"ם בפי' כתב בהרע"ב אבל בחיבורו פסק דטומטום מייבם ולפ"ז ע"כ הטעם דקיי"ל דלא הוי סריס כלל ע' בב"י (סימן קע"ב):

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.