תוספות רבי עקיבא איגר/חולין/ד

תוספות רבי עקיבא איגר ‏ חולין ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[אות טז] הרע"ב ד"ה בהמה המקשה. חוץ למחיצתו שוב אין לו היתר. ואף אם ירצה לשחוט הולד לא הותר האבר דהסימנים הם מכבר כשחוטים מכח האם. דאף דבד' סימנים אכשר רחמנא כמ"ש לקמן (במתני' ה') היינו היכא דלא הותר בשחיטת האם דהיתה טרפה אבל היכא דניתר בשחיטת אם הסימנים כשחוטים ואין לו שחיטת עצמו:

ב

[אות יז] ומשליך לכלבים. ודוקא מחתך ומשליך אבל במחתך ומניח יקבר. והא דקתני סיפא יצא רובו דמשמע רובו בב"א היינו דמחתך ומניח נעשה כמי שיצא רובו בב"א. גמרא. ולשון הרע"ב דכתב דרך פירוש יצא רובו כאחד. כאילו בא לומר דיצא רובו היינו דוקא כא'. צ"ע דהא למסקנא אף אם אינו כאחד אלא דחתך והניח ג"כ יקבר:

ד

[אות יח] הרע"ב ד"ה הבשר מגע נבלה. שהוא מטמא כנבלה. א"נ אם יצא עובר מת נבילה גמורה הוי האבר מאחר שלא טהרה שחיטת אמו עכ"ל רש"י. נראה דכוונת רש"י ז"ל דלר"ח דאמר (דף ע"ד) מחלוקת באבר דעובר חי כו' א"כ מתני' מיירי בחי. ומוכרחים לדחוק דמגע נבילה ל"ד אלא דהוי מגע אמ"ה דמטמא כנבילה אבל לרבה דאמר כמחלוקת באבר דעובר חי כך מחלוקת באבר דעובר מת מפרשינן למתני' כפשטא דמיירי במת והוי נבלה ממש. ומ"ש תוס' להוכיח דקודם שחיטה לכ"ע אדם הנוגע בו טהור היינו דאפילו בעובר מת אין האבר מטמא והיינו דראייתם מדברי רבה דס"ל דפלוגתייהו גם בעובר מת:

[אות יט] במשנה טרפה מן הבטן מנין. ואין להקשות דהא מ"מ היה לה שעת הכושר ע"י שחיטת אם משא"כ בטמאה. ואף אם גם אמה היתה טריפה מ"מ כיון דלאמה היה שחיטה מטהרתה מידי נבלה דהיה לה שעה"כ ע"י שחיטת אמה ממילא שחיטתה מהני גם לולד הזה לטהרה מידי נבלה וא"כ היו לה שעה"כ לענין לטהר מידי נבלה ולא פקע ממנה הכשר זה. ואף אם גם אמה היה לה נקובת הושט דאינה מטהרת מידי נבלה מ"מ למה דמשני הש"ס תני דנוצרה מן הבטן (דבלא"ה היה לה שעה"כ לשוחטה במעי אמה אם אמרי' ד' סימנים אכשר בה רחמנא) וא"כ לשיטת הרמב"ן דטריפה אינה מתעברת כלל. ע"כ אמה אינה טריפה בשעה שנוצרה ותקשי כנ"ל דבאותו שעה היה לה שעה"כ ע"י שחיטת אמה. וביותר דאף לאינך שיטות דטריפה מתעברת אלא דאינה יולדת מ"מ תיקשי להמקשן דמוכיח ממתני' דלא אמרי' ד' סימנים אכשר רחמנא וס"ל דנולד היינו לידה ממש בזה תקשי הא בילדה ע"כ בשעת העיבור לא היתה אם טריפה וא"כ עדיין היה שעה"כ ע"י שחיטת אמה די"ל בן ח' חי יוכיח דג"כ היה לו שעה"כ ע"י אמו ואעפ"כ אין שחיטתו מטהרתו מידי נבילה:

[אות כ] במשנה בן שמנה חי אין שחיטתו מטהרתו. עיין בתוס' (דף ע"ד ד"ה נפקא ליה) דלתנא דמתני' לית ליה קרא לבן ח' דאין שחיטתו מטהרתו. וקשה לי הא אף דאין במינו א"א למילף מטמאה דהא טמאה לא היתה לה שעה"כ אבל בן ח' היה לו שעה"כ אילו נשחטה אמו דאף דלענין מיני שחיטה לא מהני זה שע"י אמו אבל מ"מ היה לולד זה כושר לאכילה וצע"ג. (ואפשר לומר דכמו דתנא דידן לא חשיב מינא דאימיה כן לא חשיב כושר דאימיה):

ה

[אות כא] במשנה קרעה ומצא בה בן תשעה חי. ואפי' נשחטה ונמצאת טריפה יש היתר להולד בשחיטה דד' סימנים אכשר ביה רחמנא. גמרא (דף ע"ה ע"א):

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.