תוספות רבי עקיבא איגר/זבחים/ח

תוספות רבי עקיבא איגר ‏ זבחים ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[אות נא] במשנה ובטריפה. בענין דא"א לידע איזהו האיסור כגון דאיערוב נקובת הקוץ בדרוסת הזאב. או בולד טריפה ואליבא דר"א (ספ"ו דתמורה) גמרא. ואף דבולד טריפה לעולם לא יהיה תקנה להתירו להדיוט (דלר"א ולד טריפה אף להדיוט אסור ע' בתוי"ט שם) מ"מ מהני תקנת ירעו לפדות ולהאכיל לכלבים כיון דאותו שהוא הקרבן מותר הוא להדיוט אלא כיון דאין מכירים איזה היא אסורים לאכילה כה"ג מותר לפדותו לכלבים. תוס':

[אות נב] תוי"ט ד"ה כל הזבחים. אי מהתם ה"א הנ"מ לגבוה. זהו לשון הסוגיא אי מהתם הנ"מ לגבוה אבל להדיוט אימא לא. ומדברי רש"י נראה דדוקא לגבוה חמיר דלא לבטל והוי ידעינן ג"כ הכא דלא לקרבו. אבל מ"מ היה ס"ד דירעו ולשתרי מכח שביטול. ואח"כ כדפרכי' דנמי תנינא (במשנה ט' פ' בתרא דעכו"ם). ומשני דאי מהתם הו"א ה"מ להדיוט אבל לגבוה הו"א דלא לפסדנהו לכולהו. היינו די"ל דכיון דההפסד לגבוה נשתרי ע"י ביטול להדיוט ולומר ירעו. או דס"ד כיון דלא יהיה תקנה נשתרי מיד בביטול משום פסידא דקדשים. וא"כ מה שהוסיף התוי"ט לבאר דמידי דאיסורו רק משום גבוה מאוס יותר ממידי דאיסורו לאו משום גבוה לחוד. לא ידעתי מי הכריחו לזה:

ב

[אות נג] תוי"ט ד"ה זה יקרב. מ"מ קרבן אחר שהוא מחויב סמיכה. אין חילוק זה שייך על משנתינו. אלא דהתו' כתבו לתרץ (קושייתם דלוקמה בערל וטמא) דהכא כיון דיש תקנה ברעיה לא מבטלין מצות סמיכה. אלא דהקשו דבההיא דבפ"ח דפסחים בחמשה שנתערבו עורות פסחיהם ונמצא יבלת באחד מהן דפטורים מפסח שני. אף על פי שיכולין להביא במותר הפסח. דמבטלי מצות סמיכה (ומ"ש מערל וטמא) וצ"ל כיון שהוא ספק דשמא פטור הוא מלעשות פסח לא עשו לו חכמים תקנה ולעבור מצות סמיכה. וע"ז הקשו מההיא דשניהם מביאים חטאת אחר (ומנזיר) הרי דמייתי קרבן בלא סמיכה כדי לפטור עצמו מספק חיובא. וע"ז תירצו דאפי' שתקנו שיביא קרבן מספק בלא סמיכה כדי לפטור עצמו מספק מ"מ קרבן אחר כו':

[אות נד] בא"ד והרמב"ם פ"ו מהפה"מ. הרמב"ם כ"כ על נתערב מב"מ וקרבן אנשים ובעיני תמוהים לי דברי רבינו איך יכול להקנות לחבירו הא רבי' כתב (פ"ד דמעילה ה"ח) דהמוכר עולה ושלמים לא עשה כלום. והתוי"ט כתב שלמד כן מדברי ר"ש בכריתות. והתם שייך שפיר כן דמקנה לו בהמתו חולין. וצלע"ג:

ה

[אות נה] במשנה רא"א אם קרב. אבל לא קרב ראש א' מהן לא יקרבו. ולומר רואה אני את הבעלי מומים כאילו הם עצים, דדוקא בנתערבו אברי חטאת באברי עולה כיון דשניהם מין כשר בזה ס"ל לר"א (במתני' ד') דרואה אני כאילו הן עצים (וע') בסמוך במתני' ח'. (צ"ל וכן בסמוך כו'):

[אות נו] במשנה יקרבו כל הראשין. ואף דקודם שקרב הראש א' נדחו כולם מלהקריב והוי נראה ונדחה צ"ל דר"ע ס"ל דאין דיחוי אפי' בשחוטין גמרא (דף ע"ד ע"א):

ו

[אות נז] הרע"ב ד"ה אם יש בו מראה דם. אמרי' קמא קמא בטל. היינו דטפות טפות קודם שנתרבו נדחו מלהזות בו. עיין חולין (פ"ו מ"ה) בתוי"ט שם:

[אות נח] תוי"ט ד"ה נתערב בדם. הדבר ידוע שדמו של פר מרובה. ואע"ג דתנן (בפ"ה מ"ד דיומא) עירה דם הפר לתוך דם השעיר. א"כ איפכא הו"ל למידק דדם השעיר יבטל לדם הפר דקמא קמא בטל כמ"ש הרע"ב בנתערב דם קדשים לתוך מים דהיכא דמערה מדבר דנפישא עמוד טפי מחביות לכ"ע ל"א קמא קמא בטל. והכא במערה מן המזרק דנפיש עמודיה. תוס' ועיין (בפ"ה מ"ח דע"ז) בתוי"ט:

ז

[אות נט] תוי"ט ד"ה ר"א מכשיר. דלא כפירש"י כו' דא"כ לפלוג. ועלה כתבו תוס' דמ"מ לר"פ דס"ל דהגזירה דלמא יהיה רבה ישאר בקושיא דלפלוג ר"י בהאי. ולענ"ד י"ל דלפי המסקנא דמוקמי' מתני' יו"ד דלקמן בכוס שנתערב בכוסות. גם מתני' דהכא מיירי בזה. וכמ"ש תוי"ט שם. א"כ ליכא קושיא דלפלוג ר"י דבכוסות הוי כמו יבש ביבש דמודה ר"י דמב"מ בטל כמ"ש תוספות (במנחות דף כ"ב ע"ב) וברישא בנתערב בדם בהמה דמיירי בבלול דהא אח"כ רואים כאילו הוא מים והיינו דתנינן במראה דם דזהו רק בבלול מש"ה פליג ר"י ודו"ק:

ט

[אות ס] תוי"ט ד"ה ואם לא. אבל לר"א לא קשיא. למאי דמסקי'. אין זה מובן דהא למסקנא מיירי בב' כוסות ויתן למטה היינו שתעלה לתחלת עולה כמ"ש התוי"ט במשנה יו"ד. וא"כ לר"א ג"כ קשה אמאי יתן למטה הא כבר נתכפר והבשר נפסל ואין לו תקנה ותוספות דנקטו בקושייתם על ר"א ודייק מינה לקמן דיש בילה. היינו לאפוקי לפי"מ דמשני דאין בילה ומיירי דהעליונים מרובים ונתן כשיעור תחתונים ועוד ואח"כ יתן למטה היינו דעלו לשפיכת שיריים בזה היה. אבל למה דכתב התוי"ט במ"י דלמסקנא מיירי בכוסות וא"כ מה בכך דאין בילה הא מ"מ כבר נתכפר במה דנתנן מב' כוסות למעלה. גם לא ידעתי אמאי לא נקט התוי"ט כדכתבו תוס' לתרץ דלר"א ליכא קושיא כיון דאית ליה רואים כאילו הוא מים לא הוי כמכופר. אבל לרבנן דלית להו רואים וכו' הרי דלר"א ליכא קושיא כלל:

י

[אות סא] במשנה רבי יהושע אומר ינתנו במתנה אחת. אף דבמתני' הקודם אין משנים זה להכשיר זה וס"ל לחכמים דישפכו לאמה מ"מ הכא משנים ועובר משום בל תגרע כיון דאינו פוסלו בידים אלא עומד במקומו שב ואל תעשה שאני. תוס' בסוגיא (ד' פ"א ע"א ד"ה תנאי היא):

[אות סב] במשנה עובר על בל תוסיף. וא"ת איזה בל תוסיף יש וליהוי מתנה שניה בשביל שיריים של בכור וי"ל מתנה ראשונה של עולה ניכרת משני צדדי' וזהו בל תוסיף דמתנה של בכור אינו רק מצד א'. תוס' (ד"פ ע"ב ד"ה בל תוסיף מהיכא):

[אות סג] תי"ט ד"ה הניתנין. בהדיא פי' הר"ב לעיל. ר"ל דאם היינו מפרשים דיחזור ויתן למטה היינו שתעלה רק לשפיכת שיריים דחטאת היה אפשר לומר דמיירי בבלול וכגון שהעליונים מרובים ונותן למעלה כשיעור התחתונים ועוד:

יא

[אות סה] תי"ט ד"ה נתן בחוץ. וקצת קשה אמאי פסול. קשה בלא"ה יקשה כן ארישא דקתני ישפכו לאמה ולא פליג עלה ר"א והיינו מטעם דלא פסיקא ליה דאיכא חטאת ואשם כדאיתא בסוגיי' וכ"כ הרע"ב הא כי היכי דס"ל בנתערבו דמים של מטה עם של מעלה דנותן תחלה למעלה לשם מים ה"נ בנתערבו פנימים עם חיצונים אף בחטאת ואשם יתן תחלה בפנים לשם מים דבזה לא מפסלי כיון דאינם מכניסים לכפר:

[אות סד] הרע"ב סד"ה חכמים מכשירים. והלכה כחכמים. אמרי' בגמ' (דפ"ב ע"ב) ת"ר פנימי אין לי אלא פנימי (שנכנס דמה לפני ולפנים) היכל מנין ת"ל אל הקדש פנימה. ופרכינן כיון דאפסיל בהיכל לפני ולפנים מאי בעי (וכיון דמהיכל אפסיל ליה לפני ולפנים מאי בעי הלא כבר פסול הוא היה לו לפרש בקרא היכל) אמר רבא כל מידי דיחשיב עליה לפני ולפנים לא מיפסל בהיכל ופירש"י דאשמועי' קרא היכא דחשיב עליה מתחלתו להכניסו לפני ולפנים ותחלת הבאתו להיכל ע"מ פנים היה לא מפסל עד דמטי לפנים ואם החזירו לחוץ כשר. עוד מבואר בסוגייא דלא מיפסל אלא הכניסו דרך פתחים אבל הכניסו דרך גגין ועליות לא:

[אות סו] תוי"ט סד"ה שהיה ר"ע אומר. כ"מ חטאות. דהקרא מיירי בחטאת יחיד דרובא נקיבות ואתרבי אפי' חטאת זכר ואפי' חטאת ציבור:

יב

[אות סז] הרע"ב ד"ה וחכמים פוסלים. דכתיב אשר יובא מדמה. והא דלא ילפינן בהיפוך יוצא מנכנס לפנים דגם ביוצא יהיה המשואר כיוצא בו. דהובא מדמה ממעט אבל לא יוצא מדמה. גמ':

[אות סח] שם סד"ה מקום שאין. דאמר קרא אשר יובא מדמה. דלא נימא דפסול בק"ו מיוצא דלא עשה המשואר כיוצא פסול הבשר. נכנס לפנים דעשה המשואר כנכנס מכ"ש דפסול הבשר. גמרא. וקשה לי הא איכא למיפרך מה ליוצא דהמחשבה פוסלת בחוץ:

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.