תוספות רבי עקיבא איגר/בבא קמא/א

תוספות רבי עקיבא איגר ‏ בבא קמא א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[אות א] הרע"ב ד"ה השור. ושלח זה הרגל. בסוגיין הא לא"ה במאי מוקמת לה אי קרן כתיב אי שן כתיב אצטריך וכו' וק' לי דאמאי פרכי' אי קרן כתיב. הא באמת חזינן (בפ"ב מ"ה) דמסכתין דר"ט מחייב קרן ברשות הניזק נזק שלם מק"ו ורבנן פליגי דאמרינן דיו וכיון דליכא ק"ו ממילא אין לחייב קרן יותר מח"נ דכתיב ביה וזהו לפי האמת דושלח היינו רגל. אבל אי לא"ה שפיר י"ל דושלח היינו קרן ובא הכתוב לומר דאם הוא בשדה אחר היינו ברשות הניזק לשלם נ"ש. וההיא דוחצו את כספו היינו ברה"ר. וצ"ע. ואפשר לומר דא"כ אייתר וחצו את כספו ולא כסף אחר כדאמרי' (לקמן דכ"ו) דלא נילף שו"ר בק"ו מקרן דלא לשלם רק ח"נ ברה"י ואם קרן ברשות הניזק חייב נ"ש ליכא ק"ו: משנה

[אות ב] שם סד"ה והמבעה. כשנתחככה בהן להנאתה. אבל הטילה גללים על הפירות אע"ג דלהנאתה היא מ"מ הוי רק צרורות דשן היזיקא דגופא היא והני צרורות נינהו. פירש"י בפ"ב (דף י"ח ע"ב):

[אות ג] תוי"ט סד"ה כהרי הבור. אצטריך משום הכי. תמוהים דבריו דהא לר"י דמחייב כלים בבור ליכא למימר דאצטריך מש"ה. גם נפלאתי על כבודו הגדול הא בסוגיין פריך לה הש"ס ולר"י דמחייב טמון באש לאתויי מאי ומשני לאתויי לחכה נירו וסכסכה אבניו עיי"ש. ועל קושיא הא' י"ל דכוונת תוי"ט דכמו דכתבו תוס' דאצטריך לחייב כלים ה"נ י"ל לר"י דאיצטריך לחייב אדם ששרף עבד הקנוי לישראל דאילו יליף מבור היה פטור כה"ג. אבל מ"מ עדיין יקשה לפי איבעיא דרבא (דמ"ג ע"ב) דאשו פטור מאדם יקשה אליבא דר"י אשו למ"ל. ואולי י"ל דהאיבעיא רק בשרף האש בן חורין אבל בשרף עבד הקנוי לישראל חייב ובבור פטור. ואולם יקשה על זה הא רבא דייק שם מדלא קתני חומר באש מבבור לענין אדם ע"כ דאשו פטור מאדם. ומהך ראיה מוכח דגם בשרף עבד הקנוי לישראל דפטור מדלא קתני כה"ג דחמור אש מבור. ועיין:

[אות ד] שם ד"ה תשלומי נזק. ואי פחתה נבלה. דהניזק היה ראוי לו למכרן מיד. אבל בניזק השור ע"י נגיחה ולא מת וכחשה אחר הנזק מחמת המכה משלם כשעת העמדה בדין דיש לו להניזק להמתין מלמכרה עד שתתרפא. תוס':

ב

[אות ה] בהרע"ב ד"ה נכסים שאין בהם מעילה. שור רעהו. אף דמקרן ליכא למילף דמה לקרן שאינה מועדת מתחילתה מ"מ ילפינן מקרן ובור ואדם. דבבור כתיב והמת יהיה לו פרט לפסולי המוקדשים. ובאדם כתיב איש כי יאכל פרט למזיק. ואף דאיכא למפרך דמה להנך שאין הנאה להיזיקן משא"כ בשן. מ"מ יותר ראוי לחייב אדם המזיק בידים ממה דיתחייב ע"י שורו. והא דאצטריך רעהו גבי קרן ולא ילפינן קרן מאדם היינו דאי לאו דאשכחן דפטור מזיק בהקדש לא הוי דרשי' מכי יאכל רק למעט במזיק מן חומש. מיהו למ"ד דאיכא כופר ברגל (והכי קי"ל) לא אתיא מכל הני דמה להנך דליכא כופר בפעם ראשון ולר"ט דאית ליה כופר שלם ניחא עכ"ל תוס' (דף ו' ע"ב). וק"ל הא מ"מ איכא למפרך מה להנך דליכא כופר ומשלם מעליה בפעם הראשון. דלר"ט תם בחצר הניזק משלם מגופו דאמרי' דיו לבא מן הדין וצ"ע (כמו דאמרי' בסוגיא די"ח ע"ב):

[אות ו] תוי"ט ד"ה נכסים שאין בהם מעילה. כגון קדשים קלים. אבל קרקע אע"ג דלית ביה מעילה כיון דהוה נכסי גבוה אין בו דין נזקין. תוס':

[אות ז] הרע"ב ד"ה ורשות הניזק. אבל אם היתה מיוחדת. ואם היה מיוחד לשניהם לשוורים ולחד לפירות דעת הרי"ף והרמב"ם דחייב על שן ורגל דקרינן ביה ובער בשדה אחר. ודעת ר"ת דפטור כיון דיש לו רשות להכניס שורו לא מקרי שדה אחר:

ג

[אות ח] בהרע"ב ד"ה שום כסף. שדרסה עליו ברשות הניזק. דאילו ברשות הרבים ובכוונתו להזיק פטור דכל המשנה ובא אחר ושינה פטור. וכ"כ תוס' בסוגיין. אמנם דברי הרע"ב לענ"ד תמוהים דהרי קי"ל כשמואל ור"י דס"ל בפ"ב (ד' כ') דבכסות וכלים גם ברה"ר חייב דעבידי אינשי דמנחי גלימא ומתפחי. ותוס' שכתבו כן היינו כדי ליישב דלא תיקשי לרב מהכא אבל לדינא הו"ל להרע"ב לפרש כפשוטו דהכל ברה"ר. וע' ביש"ש:

[אות ט] בא"ד ברה"ר דהוי כו'. והרא"ש כ' עוד דאיירי בחצר מיוחד לזה ולזה לשוורים ומיוחד רק לזה למטלטלים דלגבי חיובא דשור לא מצי אמר תורך ברשותי מאי בעי דהוא מיוחדת לשניהם לשוורים. ולגבי רגל כיון דאינו מיוחד למטלטלים רק לניזק חצר הניזק הוא. (וזה לפי דעת הרי"ף והרמב"ם אשר הביא רבינו לעיל א"ז):

[אות י] שם ד"ה ושוה כסף. ולא ממטלטלין שהם עצמם כסף. בסוגיא בתחלה ר"ל דשוה כסף דבר השוה כל כסף דהיינו קרקעות שאין להם אונאה. או דבר הנקנה בכסף דהיינו קרקעות אלא דפרכי' עלה עבדים ושטרות ג"כ אין להם אונאה ונקנין בכסף. ומסקי' שוה כסף היינו מה ששוה ולא כסף ממש. דמטלטלים ועבדים ושטרות הם כסף דאי לא מזדבני הכא מזדבני במתא אחריתא. וק' לי הא בסוגיא (די"ב) פליגי אמוראי בזה אם גובים מעבדים דיתמי דרבא ועולא ור"א וכו' ס"ל דגובים מעבדים איך מפרשו מתני' דאם כפי המסקנא דשוה כסף ולא כסף ממש א"כ גם עבדים מתמעטי. ואם כפי ס"ד דש"כ היינו אונאה או נקנה בכסף. יקשה משטרות דג"כ בכלל זה. ולפי מ"ש תוס' דגבי נקנה בכסף ל"ג בפירכת הש"ס שטרות. דשטרות אינה נקנה בכסף וגרסי' רק עבדים נמי נקנה בכסף. א"כ י"ל דהנך אמוראי ס"ל כהך אוקימתא דשוה כסף היינו נקנה בכסף ועבדים בכלל. אבל לאידך גירסא קשה כנ"ל וצ"ע:

[אות יא] תוי"ט ד"ה ועל פי עדים. שנגח לשל ישראל. היינו אף דבדיניהם דנין ע"פ עדות עכו"ם מ"מ כשבאין לפנינו לדון אין דנין אלא בעדות כשרים ואע"ג דאמרי' בסוגיא דבב"ק (ד' קי"ג) ישראל ועכו"ם שבאו לפנינו לדין אם יכול לזכות לישראל בדינינו כו' ואם לאו אומרים כך דינכם היינו בהפקעת הלואה אבל לא להוציא מהעכו"ם דהוי גזל עכו"ם דאסור. יש"ש:

ד

[אות יב] תוי"ט ד"ה ושור המזיק. ותנן הבהמה אינה כו'. אף דמזה י"ל דמיירי במיוחדת לניזק לפירות או (לדעת ר"ת) לשניהם לפירות אבל לא לשוורים לא לזה ולא לזה ולגבי השור הניזק לא הוי חצר הניזק. מ"מ הך בבא גופא דקתני השן מועדת לאכול הראוי לה דמיירי בחצר הניזק ואעפ"כ קתני הראוי לה דהדיוק דאינו ראוי לה דהוי קרן פטור מנ"ש א"כ מוכח דרישא רבנן היא:

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.