תוספות רבי עקיבא איגר/בבא בתרא/א

תוספות רבי עקיבא איגר ‏ בבא בתרא א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[אות א] תוי"ט ד"ה בונין. קמ"ל גמרא דף ד'. ע' בתוס' (דף ב') ד"ה בונין שכתב דזה לא קאי רק ללישנא קמא דהיזק ראיה ל"ש היזק ומחיצה הוא גודא. אבל למה דקיי"ל כלישנא בתרא א"צ לזה. וע' בתוס' (ריש ד' ג') שכתבו הא דאשמעי' מתני' הך דינא דהיזק ראיה באין בה דין חלוקה וברצו ולא נקטו ביש בה דין חלוקה. היינו דרבותא קמ"ל דס"ד באין בו דין חלוקה ורצו דמצי אמר כי אתרציתי (במסיפס) אבל ע"מ לעשות גודא לא נתרציתי קמ"ל:

[אות ב] תוי"ט סד"ה מקום שנהגו. בהיזק ראי' נ"י. ולפ"ז אפי' רצה אחד לכנוס בתוך שלו ולבנות משלו בהוצא חבירו כופהו לבנות בין שניהם בגויל וגזית כפי המנהג דשמא יפול ויצטרך להתעצם עמו בב"ד נ"י. אבל הרא"ש כתב דטענתו טענה דהנך שיעורי דמתניתין דוקא כשמעמידים הכותל על קרקע שניהם דמצי כל א' לומר לא אוותר קרקע שלי לבנות בנין אלא בנין של קיימא אבל אם רצה א' לבנות משלו ובקרקע שלו אף בהוצא ודפנא סגי כיון דמסלק מחבירו ההיזק ראיה. ואם אח"ז יפול הכותל יש שופטים בארץ עיי"ש:

ב

[אות ג] תוי"ט ד"ה אם עשו. ופרכינן בגמרא ולא יעשו לא זה ולא זה. פי' רש"י ויהיה סימן שלא עשאה אחד בשלו שאילו עשאה היה עושה חזית מבחוץ. והיינו דלא תקשי הא יש לחוש שיפול לרשות א' מהם ויהיה הכל שלו מדין מוחזק כדמוכח מרישא דקתני לפיכך אם נפל כו' הרי דהיכא דאין כופין היה של זה דנפל לרשותו. לזה צ"ל דזהו עצמו יהיה סי' וראיה שלא עשאה לבדו מדלא עשה חזית ולא מהני במה דמוחזק באבנים. אבל תוס' במתני' א' הוכיחו מכח זה דבאמת אף בלאו הוכחה לא מהני חזקתו כיון דהספק נולד כשהיה עומד ואם היו באים לחלוק היו חולקים בשוה מספק הלכך נפל לרשות דחד מינייהו לא מהני חזקתו. והא דקתני ברישא לפיכך היינו בנפל לרשות אחד ושהה שם הרבה דהיה נאמן לומר שהוא עשה הכל במגו דלקוח דהיה נאמן כיון דשהו הרבה לזה אשמועינן כיון דכופין לשניהם לבנות הוי מגו במק"ע עי"ש. וקשה לי דלמ"ל לתוס' לומר דנאמן במגו ולא כפשוטו כמו דנאמן לקוח מכח דשהה הרבה מוכח שמכרו לי ה"נ מדשהה הרבה מוכח שהם שלו דהוא עשה הכל (*ומאי ס"ל עדיפות להאמין טענת לקוח יותר מטענת שהוא עשה הכל וצ"ע). (* (א"ה התיבות ומאי ס"ל כו' לפענ"ד ט"ס הוא. כי לפי סברת התוס' טענת שהוא עשה נגד חזקה דעלמא. משא"כ טענת לקוח. ומ"מ קושית רבינו עולה נכון וד"ל): גם במ"ש תוס' שם עלה ואע"ג דאמר בריש הבית והעלייה לא קפדי אהדדי (היינו כיון דכופין אותן לבנות הוי הכותל בחזקת שותפות ושותפים לא קפדי אהדדי וא"כ פשיטא דא"נ לומר לקוח) הכא מיירי דשהו יותר מכדי רגילות. וקשה לי דמי הכריחם לכך דנאמן לומר לקוח ורק מגו לא מהני דהוי מגו במק"ע דלמא באמת ה"ק מתני' כיון דהדין דכופין הוי בחזקת שותפים מש"ה בנפל לרשותא דחד מינייהו הוי של שניהם אף בשהו משום דא"נ לומר לקוח דשותפים לא קפדי אהדדי וזהו עצמו השמיענו מתני' דשותפים לא קפדי וליכא ראיה ממה דשהו. ואי דהך נשמע ממתני' דר"פ הבית והעליה הא שם י"ל דמיירי בנפל לרשות שניהם או לרה"ר כדאמרי' התם בשינויא קמא. אלא דשינויא בתרא שם ס"ל כיון דבאמת מוכח מתני' דהכא דבשהו א"נ לומר לקוח משום דשותפים לא קפדי ממילא י"ל דמיירי גם בנפל לרשות דחד מינייהו. וצ"ע:

[אות ד] בא"ד. דבשלמא רישא כו'. כ"ה בגמרא א"ל רישא לאו תקנתא לרמאי הוא (דלא נימא חבריה של שנינו הוא רש"י) ותמוה הא בלאו חשש רמאות הוא תקנתא ליתמי דא"י להם דבר וידונו הב"ד דיחלוקו ויפסיד זה שעשאה לבדו. וצע"ג:

[אות ו] תוי"ט בד"ה מגלגלים. והכי תניא בתוספתא. ובזה הבנתי דברי התוס' ד"ה אע"פ שלא נתן התקרה (ומוזכר בתוי"ט בתה"ד) אע"ג דזה נהנה וזה לא חסר פטור וכו' דלכאורה תמוה הא עתה אפי' נהנה לא הוי אלא דחייב על שם סופו שדעתו ליתן עליו התקרה ואז יהיה זה חסר ג"כ דיכביד עליו בקורה על כותלו. אלא דכוונתם כקושית הנ"י דאולי כשיקרה את ביתו לא יסמוך קורתו. וע"כ משום דמ"מ נהנה כיון דנעשה כותל זה מחיצה לביתו. ובזה שפיר קשה דהא זה נהנה וזה לא חסר:

ד

[אות ה] הר"ב ד"ה בחזקת שלא נתן. שאין משפט זה גלוי. בסוגיא פרכינן לאביי ורבא דס"ל אדם פורע ת"ז מבבא זו אי בזמנו אמאי לא אלא בתוך זמנו. ומשנינן שאני הכא דאמר מי יימר דמחייבי ליה רבנן. ואף דלמה דקי"ל כר"ל דאאפת"ז י"ל דמתני' בתוך זמנו ואין הכרח להך סברא דמי יימר דמחייבי ליה רבנן צ"ל כיון דהסברא מוכח כן לאביי ורבא קי"ל כן כיון דבזה לא מצינו פלוגתא דאפשר דגם ר"ל סובר כן (עי' תוס' דף ו' ריש ע"א). ובעיקר פירכת הש"ס הנ"ל הקשה המהרש"א דהא תוס' כתבו לאביי ורבא הא דקתני במתני' (פ"ח מ"ו) דבכורות מת האב בתוך ל' יום בחזקת שלא נפדה. היינו דדוקא היכא דחיובא ברור בזה ס"ל לאביי ורבא דלפעמים מקדים עצמו לפרוע אבל בההיא דבכורות אין החוב ברור דשמא ימות הבן. ועלה הקשה תוס' מהא דאמרי' בסוגיא דפרכינן לר"ל מרישא דמתני' דעד ד"א בחזקת שנתן אי לאח"ז פשיטא אלא לאו ת"ז. הא לאביי ורבא נמי יקשה דהא אין החוב ברור דשמא לא יבנה זה את הכותל. ותירצו דהומ"ל ולטעמיך. ולזה הקשה המהרש"א דמאי פרכי' מסיפא דבחזקת של"נ לאביי ורבא הא החיוב ספק דשמא לא יבנה. ולענ"ד לק"מ דהא היסוד דסמך לו כותל דמגלגלים עליו לשלם היינו דגלי' דעתיה דניחא ליה בכותלו של חצירו וזכה לו חצירו בחצי הכותל כמ"ש התוי"ט ד"ה מגלגלים בשם הנ"י. וממילא אף קודם שסומך אם יודע בעצמו דניחא ליה מחויב ג"כ לשלם. אלא דאנן דלא ידעי' דעתיה אין מגלגלין עליו אלא בסמך דידוע לנו דניחא ליה בכך. וא"כ אמאי מקרי תוך זמנו הא למה דיודע בעצמו דרוצה לסמוך כותלו וניחא ליה בכותלו של זה הגיע זמן חיובו לשלם. ונ"ל דמ"מ כיון דא"א לחייבו בב"ד בודאי ניחא ליה לבעל הכותל להמתין לו עד אחר שיסמוך כותלו והוי כמו ת"ז. וכיון שכן מיושב קושית מהרש"א דלאביי ורבא ניחא דהא חיובו ברור דכיון דיודע בעצמו דניחא ליה בכך אף אם יהיה סיבה שלא יגמור הכותל מ"מ הוא חייב לשלם אם מודה על האמת בב"ד דניחא ליה בכך. ובזה מיושב לי מה דתמוה לכאורה במה דמשנינן דאמר מי יימר כו' הא הרמב"ן במלחמות כתב דבסמוך עלה תקרה גלוי לכל דחייב נאמן לומר פרעתי. א"כ מה משני מי יימר דמחייבי הא יודע דלאחר שיסמוך תקרה יצטרך לשלם והקדים לשלם כמו כל ת"ז. ולפי הנ"ל ניחא דהכא אמרי' דזה אין גלוי לכל דמתחייב בלא סמך תקרה אף לפי דעתו דיסמוך תקרה מ"מ אם יהיה סיבה שלא יהיה אפשרי לסמוך עליה התקרה אינו מחוייב בדין. וכיון שכן מקרי אין חיובו ברור דשמא לא יסמוך קורתו ולא יתחייב כלל דמאן יימר דמחייבי ליה רבנן בכה"ג. והוא נכון מאד בעזה"י:

ה

[אות ז] תוי"ט סד"ה רשב"ג. לאו כללא הוא. ועי' מה שכתבתי לקמן פ"י מ"ד (אות מ"ה):

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.