תוספות הרי"ד/ראש השנה/א/ח

תוספות הרי"ד ראש השנה א ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

רשב"ל בעי קצירת העומר מהו שתדחה את השבת ביום התיב ר' אביי והא תנינן מצותו לקצור בלילה נקצר ביום כשר ודוחה את השבת ולא קיבלה פי' דס"ל דדוחה את השבת לא קאי אנקצר ביום וב' דינים קיי"ל דנקצר ביום כשר הרי חדא וב' דדוחה את השבת אר"א חזר בו רשב"ל מן הדא בא השמש בא השבת מה אנן קיימין אם ללילה כבר היא אמר פי' הא דתני נקצר ביום כשר ודוחה את השבת האי ודוחה את השבת במה קמיירי אם ללילה כבר קמ"ל במתניתין דבא השמש דבא השבת אלא ע"כ דקמ"ל במתניתין הזה דדוחה את השבת אף ביום כן פי' הפשוט וכן פי' הק"ע ז"ל וראיתי בק"ע ז"ל בש"ק שכתב דבהאי סוגיא יתורץ הקושיא שהרעיש הלח"מ ז"ל על הרמב"ם ז"ל בפ"ז מה' תמידין שפסק שדוחה את השבת ונקצר ביום כשר שזהו לנגד סוגיא ערוכה במס' מנחות דף ע"ב ע"א עיי"ש שהרמב"ם ז"ל סמך עצמו על האי ירושלמי דדחי שבת אף ביום וכ"כ הח"צ ז"ל סי' קס"ז עיי"ש ולא הבנתי דא"כ הו"ל להרמב"ם ז"ל לפסוק דדוחה את השבת ביום ומלשונו ז"ל לא משמע כן דז"ל ז"ל שם מצותו להקצר שם בלילה בליל ט"ז בין בחול בין בשבת וכל הלילה כשר לקצירת העומר ואם קצרוהו ביום כשר עכ"ל ז"ל ואי ס"ד דביום דוחה שבת. היל"ל האי דבין בחול בין בשבת לאחר שמסיים קצרוהו ביום כשר:

ע"כ נראה לפענ"ד לתרץ דעת הרמב"ם ז"ל דלא קשה משיטת הגמ' דמשמע דאידחי שבת נקצר שלא כמצותו פסול עיי' במס' מנחות דף ע"ב כל הסוגיא דאי אפשר להאריך ולהעתיק כל הסוגיא משום דלכאורה נלפענ"ד דנקצר שלא כמצותו ונקצר ביום ב' ענינים הן אפילו למאן דפוסל נקצר שלא כמצותו. מ"מ נקצר ביום שלאחריו כשר כי לא דמי נקצר לפני זמנו לנקצר לאחר זמנו דכמו גבי מילה נימול קודם הזמן פסול לכמה פוסקים ז"ל ולאחר זמן כשר לכן גבי קצירת העומר ג"כ דכוותיה דאף דלפני זמנו פסול מ"מ נקצר ביום שלאחריו כשר משום דבקצירה לא כתב רחמנא בלילה דנימא דהוי פסול יום ולאו פסול דלילה ויום נגעו בה אלא דקבע רחמנא זמן התחלת קצירה סמוך לספירה ובספירה גופיה לא כתיב לילה אלא תמימות וע"כ ממילא צריך להתחיל מבערב בשביל תמימות כדאיתא לעיל דף ס"ו ע"א עיי"ש וע"כ לא פריך הגמ' בפשיטות על המתניתין דהאיך נקצר ביום כשר הא קבע לו רחמנא זמנו לילה ז"א אלא דפריך ומדייק ממתניתין דמגילה ומותיב תיובתא קתני לילה דומיא דיום מה דיום בלילה לא אף לילה ביום נמי לא וע"כ ס"ל להמשנה מדנקט קצירת העומר והקטר חלבים בכלל דכל הכשר ביום וכל הכשר בלילה היא ע"כ להורות דכמו דיום בלילה לא אף דלילה ביום נמי לא ולאו משום קביעת לילה ויום נגעו בה ז"א אלא משום שלא בזמנו נגעו בה דהא הקטר חלבים ואיברים כשר ביום שלפניו כדאיתא בתוס' ז"ל ומפרשין דביום דלמחרת קאמר ומדמה לילה ליום הוא על מחר וע"כ משום דחשיב דעבר זמנו וא"כ לפ"ז לא דמי נקצר ביום שלאחריו לנקצר ביום שלפניו דבנקצר ביום שלפניו חשוב מחוסר זמן אבל לאחריו שפיר דמי ודמי למילה דבמל לפני זמנו פסול ולאחר זמנו כשר וכתב השג"א ז"ל דלאחר זמנו במל בלילה אפילו לפי מה דקי"ל דמילה של"ב נוהגת ביום ולא בלילה מ"מ בדיעבד כשר ולא דמי למל בדיעבד לפני זמנו משום דלפני זמנו הוי מחוסר זמן משא"כ פסול דלילה דלאחר זמנו דלא הוי מחוסר זמן ואפילו לפי מה שמביא שם השג"א ז"ל סי' נ"ג דעת הרמב"ם ז"ל דפסול הוא משום דהתם גבי מילה קפיד רחמנא איום ולילה משא"כ הכא בקצירה לא קפיד רחמנא ע"ז רק דממילא מתחיל זמנו בלילה משום תמימות:

והא דכתבו התוס' ז"ל וז"ל ז"ל ותימא דא"כ מאי קשה דילמא מתניתין דקתני נקצר ביום כשר היינו ביום שלפניו כמו הקטרת חלבין [אבל ביום שלאחריו כשר דהא לא הוי הקפדת לילה ויום בזה כדברינו] וי"ל דלענין קצירה לא שייך לחלק בין יום שלפניו ליום שלאחריו כדילפינן בריש פרקין דף ס"ו קצירה וספירה [ר"ל דבענין קצירה סמוך לספירה] עכ"ל ז"ל אף אני נאמר להוסיף על דבריהם ז"ל לדעת רש"י ז"ל והרמב"ם ז"ל דלענין קצירה לא שייך לחלק ליום שלפניו או שלאחריו דאדרבה דלפניו צריך להיות יותר פסול מלאחריו כנ"ל וראיה גמורה לזה דלאו הקפדת לילה ויום נגע בה מדקפריך אמאי דחי שבת לקצירה מע"ש [והכונה היא על עיו"ט] וקשה אם אפילו תימא דנקצר בע"ש היא פסול והיא משום פסול דיום סוף סוף תקשי ליקצריה בלילה של ע"ש א"ו דלאו הקפדת לילה ויום נגע בה אלא משום שלא בזמנו והא דמשמע בגמ' דלא מחלקין בזה דקאמר טעמא דרשב"א דס"ל ביום פסול משום דס"ל מדדחי שבת ע"כ נקצר שלא כמצותו פסול ואי לפי דברינו קשה מאי ראיה היא מלפני זמנו אלאחר זמנו. נראה לפענ"ד דעומק כונת הגמ' לפירש"י ז"ל הוא כונה אחרת דכד נדייק בלשון רש"י ז"ל ולכאורה הוא קשה מאוד דפירש"י ז"ל ד"ה שנקצר שלא כמצותו פסול הילכך מצות קצירה בלילה ולא ביום הילכך הא דתני נקצר ביום כשר רבי היא והא דתניא פסול ראבר"ש וכתב הש"ק ז"ל דט"ס הילך הראשון וצ"ל ומצות קצירה בלילה כו' והשטמ"ק ז"ל כתב דכצ"ל הילכך מצות קצירה בלילה ומחק הוא של ומצות ולכאורה אין לנו הבנה בדברי השטמ"ק ז"ל כמובן וגם מה שפירש בד"ה ואי ס"ד כו' אלא מדדחי שבת ש"מ נקצר שלא כמצותו פסול ומצותו לא הוי אלא במוצאי יו"ט וגבי לילה נמי מצותו בלילה האי וגבי לילה נמי מצותו בלילה ולא ביום קשה להבין וכי עד כאן לא שמענו שמצותו בלילה ולא ביום ועוד קשה לי ע"פ התוס' ז"ל ד"ה אמאי וז"ל ואע"ג דלכתחלה מצותו בלילה כיון דדיעבד כשר לא הוי דומיא דתמיד דכתיב בי' במועדו לאמר דדחי שבת ומסתברא דדומיא דתמיד בעינן עכ"ל ז"ל ולכאורה קשה לי לפ"ז בההיא ברייתא דרבי ור"א בר"ש דס"ל לרבי אם יש אחרת אומר ואין אחרת תחתיה אף נקצר ביום וקשה הא נקצר ביום אינו כשר אלא בדיעבד א"כ ידחה את הטומאה משום לכתחלה דמצותו בלילה לכתחלה דהא גבי שבת נמי צריך ג"כ הלכתחלה לדחות שבת אך משום דבעינן דומיא דתמיד ולא אשכחן גבי תמיד דדחי שבת אלא בדליכא דיעבד מע"ש הילכך לא דחי שבת אלא במקום דליכא דיעבד בע"ש. וגבי תמיד בדחית שבת ליכא בדיעבד בע"ש כלל אבל לענין דחית הטומאה משכח"ל גבי תמיד נמי בדיעבד כגון אם היה עומד ומקריב את קרבן תמיד ונטמאת ויש לו קרבן אחר מאותן שאם עלו לא ירדו כגון מום בדוקין שבעין אליבא דר"ע ודכוותיה א"כ ל"ל דלא דחי הלכתחלה טומאה משום דאפשר בדיעבד ובעינן דומיא דתמיד דלא דחי טומאה רק בדליכא דיעבד ז"א דהא בתמיד נמי איכא דיעבד ול"ל דלא דחי הלכתחלה רק בדלא אשכחן בדיעבד כמו גבי תמיד דלא אשכחן דיעבד ז"א כנ"ל:

ע"כ נראה לפענ"ד דה"פ דהדין שמעתתא עפ"י פירוש רש"י ז"ל דלעיל בסוגיא דף ס"ו ע"א ילפינן דקצירה וספירה בלילה והקרבה ביום מדכתיב מהחל חרמש בקמה תחל לספור אלמא דבעינן ספירה לאחר קצירה תומ"י וכתיב גבי ספירה תמימות ואין אתה מוצא תמימות אלא כשמתחיל בערב הרי ע"כ דקצירה וספירה בלילה והקרבה ביום דכתיב מיום הביאכם ע"כ עיי"ש ונראה לפענ"ד דלשיטת רש"י ז"ל בזה פליגי רבי ור"א בר"ש דרבי ס"ל דלא מצינו רק ספירה סמוך לקצירה ולא קצירה סמוך לספירה רק ממילא מכיון דבעינן ספירה סמוך לקצירה ע"כ בעינן גם הקצירה בלילה כדי שיהא ספירה סמוך לקצירה וע"כ לפ"ז באם לא קצר בלילה לא קיים בזה הספירה סמוך לקצירה ולא נתקיים מצות ספירה כדת. אבל הקצירה כשר להקרבה דלא נתנה התורה זמן להקצירה רק בשביל הספירה ואם לא קצר כמצותו בלילה לא הוי שום חסרון בקצירה כי אם בהספירה שלא היתה סמוכה לקצירה אבל הקצירה כשר להקרבה ור"א בר"ש ס"ל דנקצר שלא כמצותו פסול משום דס"ל דבעינן קצירה סמוך לספירה וא"כ זמן קצירה הוא בלילה מצד קצירה גופה ואם נקצר שלא כמצותו א"כ לא עבד הקצירה בזמנו ופסול וזהו עיקר הפלוגתא בין רבי ור"א בר"ש דלרבי העיקר זמן קצירה דבלילה הוא משום דיהא ספירה סמוך לקצירה אבל מצות קצירה מצד עצמו אינו בלילה ור"א בר"ש ס"ל דמצות קצירה גופיה זמנו בלילה משום קצירה גופיה דבעינן קצירה סמוך לספירה וא"כ אם נקצר שלא כמצותו לרבי לא קיים ספירה סמוך לקצירה אבל אין בהקצירה שום חסרון ופסול משלא בזמנו ולר"א בר"ש בעינן קצירה סמוך לספירה ואם קצר שלא כמצותו הוי הפסול דשלא בזמנו בקצירה ע"כ נקצר שלא כמצותו פסול:

ועפ"ז מדויק היטב שיטת הש"ס ושיטת רש"י ז"ל כעין חומר דלעולם נקצר ביום ונקצר שלא כמצותו ב' ענינים הן דלא דמי נקצר שלא כמצותו לנקצר ביום דנקצר שלא כמצותו הוא מערב יו"ט לפני זמנו דפסול אין ראיה לנקצר ביום אחר זמנו דיכול להיות דכשר לאחר זמנו כמו במצות מילה דלפני זמנו פסול ולאחר זמנו כשר בדיעבד אך ר"א בר"ש ס"ל דבין כך ובין כך אומרים לו הוי פקח ושתוק דעדיף לדחות את הטומאה מלקצור ביום הוא משום דנקצר שלא כמצותו פסול וכפירש"י ז"ל הילכך מצות קצירתה בלילה ולא ביום הילכך הא דתני נקצר ביום כשר רבי היא דרבי לא ס"ל דזמן קצירתה בלילה ולא ביום ז"א אלא דלרבי ליכא זמן גבי קצירה דנימא דהוי שלא בזמנו הקצירה אלא קפדינן דיהא הספירה סמוך לקצירה ומכיון דנקצר פ"א בלילה והיה הספירה סמוך לקצירה ואח"כ נטמא העומר או שנאבד רשאי לכתחלה לקצור ביום ולהקריב ממנה העומר דלענין קצירה לא שייך שנקרב העומר שנקצר שלא בזמנו ז"א דאין זמן להקצירה אלא דכל עיקר הזמן היא להספירה ואם כבר נתקיים הספירה סמוך לקצירה הרי קוצר לכתחלה ביום אבל ר"א בר"ש דס"ל דנקצר שלא כמצותו פסול הילכך ע"כ מצות קצירתה בלילה ולא ביום משום דקפדינן אקצירה סמוך לספירה וע"כ אומרים לו הוי פקח ושתוק דעדיף לדחות הטומאה מלקצור ביום אף אם נקצר ביום כשר בדיעבד כמו מילה לאחר זמנו מ"מ כיון דאינו כשר רק בדיעבד ע"כ דחינן טומאה משום לכתחלה כדברינו לעיל ע"פ התוס' ז"ל ד"ה אמאי כנ"ל אבל לרבי דאין מצות קצירתה בלילה ואין צריך לקצור בלילה רק משום ספירה סמוך לקצירה ממילא כשקצר פ"א בלילה והיה ספירה סמוך לקצירה ונאבדו האימורין או שנטמאו. קוצר לכתחלה ביום ואם נקצר שלא כמצותו כשר ג"כ בדיעבד משום דלא הוי פסול שלא בזמנו בקצירה רק בספירה משא"כ לר"א בר"ש דס"ל דנקצר שלא כמצותו פסול משום דבעינן קצירה סמוך לספירה וע"כ פסול אף בדיעבד הילכך מצות קצירתה בלילה ולא ביום ופסול דשלא בזמנו הוי בקצירה ע"כ אפילו יש אחרת לקצור ביום אומרים לו הוי פקח ושתוק דעדיף לדחות הטומאה מלהביא קצירת היום ואפילו דקצירת היום בדיעבד כשר מ"מ עדיף לדחות את הטומאה משום לכתחלה כד' התוס' ז"ל ד"ה אמאי הנ"ל וכן מה דמסיק טעמא דר"א בר"ש דאי ס"ד נקצר שלא כמצותו כשר אמאי דחי שבת ה"נ מביא הראיה דבעינן קצירה סמוך לספירה מדנקצר שלא כמצותו פסול א"כ ע"כ דקצירה בעינן בזמנו דהכתוב מיחד זמן על הקצירה וכיון שנקצר שלא בזמנו פסול א"כ ע"כ דמצות קצירה בלילה ולא ביום דאי נקצר שלא כמצותו כשר א"כ אין מצות קצירה בלילה דלא בעינן רק ספירה סמוך לקצירה אבל קצירה בלילה לא מקיים מצוה בזמנו על הקצירה ורק מדנקצר שלא כמצותו פסול. ע"כ דבעינן קצירה סמוך לספירה וזהו שכתב רש"י ז"ל דנקצר שלא כמצותו פסול ומצותו לא הוי אלא במוצאי יו"ט וגבי לילה נמי מצותו בלילה ולא ביום כלומר כמו דע"כ אין מצותו אלא במוצאי יו"ט ואז הוי בזמנו כמו כן גבי לילה נמי אין זמנו אלא בלילה ולא ביום ולא דמביא ראיה כמו שנקצר שלא כמצותו פסול כן נמי נקצר ביום פסול ז"א דלא דמי לאחר זמנו ולפני זמנו כנ"ל דלפני זמנו פסול ולאחר זמנו כשר בדיעבד אלא מביא ראיה דבעינן בקצירה ג"כ זמן דהכתוב מיחד זמן על הקצירה דבעינן קצירה סמוך לספירה וכמו דזמנו היא במוצאי יו"ט כן נמי גבי לילה זמנו בלילה ולא ביום אבל מ"מ אינו מוכרח דלאחר זמנו בדיעבד פסול ז"א דאפילו דכשר בדיעבד מ"מ דוחה את הטומאה משום לכתחלה כנ"ל ואין להקשות לדברינו א"כ אמאי משני הא רבי הא ר"א בר"ש הא מתניתין נמי יש לאוקמי כר"א בר"ש בדיעבד אף ר"א בר"ש מודה דנקצר ביום כשר. ואינו פוסל אלא דווקא נקצר שלא כמצותו כנ"ל:

אבל ז"א דהא ע"כ מתניתין דידן ס"ל דנקצר אף ביום שלפניו ג"כ כשר דאי ס"ד דנקצר ביום כשר היינו ע"כ דווקא ביום שלאחריו א"כ קשה למה שינה התנא מלשון הרישא מצות עומר להביא מן הלח לא מצא יביא מן היבש מצותו להביא מן הקמה לא מצא יביא מן העומרין מצותו לקצור בלילה ואם נקצר ביום כשר ואי איום שלאחריו קאמר הול"ל לא קצר בלילה קוצר ביום כמו ברישא לא מצא מן הלח לא מצא מן הקמה יביא מן היבש יביא מן העומרין ה"נ לא קצר בלילה קוצר ביום אלא ע"כ דקאי איום שלפניו ג"כ א"כ מתניתין אתיא כרבי וכדי להביא ראיה לדברינו דלרבי אם קצר בלילה ונטמאת בידו מביא אחרת תתתיה דאז מותר לכתחלה קצירה ביום משום דלא בעינן אלא ספירה סמוך לקצירה וכיון דקצר בלילה וספר ונמצא נתקיים מצות ספירה ע"כ קוצר לכתחלה ביום דאין להקשות ע"ז הא ספירה צריך להיות אחר קצירה והאיך קוצר ביום דאז הוי קצירה בתר ספירה ז"א כיון דהי' הספירה לאחר הקצירה פ"א לא איכפית לן מה שקוצר עוד הפעם לאחר הספירה יש לה"ר לזה דגרסינן בירושלמי פ"ד דמס' יומא חתה והקטיר ונשפך הדם יביא פר אחר ונכנס בדמו עד שלא הקטיר נשפך הדם חתיה פסולה היא והוא צריך לחתות כתחלה ספק עד שלא הקטיר נשפך הדם ספק משהקטיר נשפך להביא פר אחד ולנכנס בדמו אין את יכול שאני אומר עד שלא הקטיר נשפך הדם והא חתי' פסולה וצריך לחתות כתחלה אין את יכול שאני אומר משהקטיר נשפך הדם והיא חתי' כשירה והוא עובר משום הכנסה יתירה ובטלו עבודות אשכחן אמר בטלו עבודות של אותו יום. ע"כ. ואילו בבבלי דף ס' ע"ב גרסינן אמר ר"ח קטורת שחפנה קודם שחיטת הפר לא עשה ולא כלום תנן אם עד שלא נשפך כו' ויחזור כו' ואם איתא יחזור ויחפין מיבעיא ליה בקטורת לא קמיירי ע"כ פירש"י ז"ל דודאי צריך להקטיר קטורת אחרת אחר שחיטת פר זה ע"כ והרי לפ"ז מחולק הבבלי והירושלמי בענין שנשפך הדם אחר הקטרה דלשיטת הבבלי צריך להקטיר קטורת אחרת ולשיטת הירושלמי א"צ להקטיר קטורת אחרת וכן מפורש מוכח בדף מ"ט ע"א ומי אמר ר"ח הכי והאמר ר"ח בפר ולא בדמו של פר ואמר ר"ח קטורת שחפנה קודם שחיטת הפר לא עשה ולא כלום הרי מפורש דלאחר שחיטת פר השני צריך להקטיר קטורת עוד הפעם והקטורת הראשונה נפסלה:

ע"כ נראה לפענ"ד דהבבלי והירושלמי אזלי בזה לטעמי' דגרסינן במס' תרומות פ"ג המקדים תרומה לביכורים מע"ש למע"ר עובר בל"ת וגרסינן בירושלמי אימתי היא עובר רחב"ב אמר מתחלה ר"ש בר"י אמר בסוף מה נפיק מביניהון לשורף הכרי נפק מביניהון ע"ד דרחב"ב עובר ע"ד דר"ש בר"י אינו עובר פי' דרחב"ב אמר אע"פ שנשרף הכרי ולא הפריש אח"כ ביכורים מ"מ עובר במה שהקדים ליתן תרומה קודם ביכורים העיקר הל"ת היא מה שנתן התרומה קודם ביכורים ור"ש בר"י אמר בסוף דהעיקר הל"ת היא מה שנותן ביכורים אחר תרומה ובזה עובר בל"ת למפרע על התרומה מה שנתן לאח"כ ביכורים וכ"ז שלא נתן אחר התרומה ביכורים לא עבר בל"ת דהא לא הקדים תרומה אלא לאחר שנותן ביכורים אז הקדים התרומה ועובר בל"ת למפרע ור"ח בר"ב אמר מתחלה דהעיקר ל"ת היא מה שנותן תרומה קודם ביכורים ור"ש בר"י ס"ל דעיקר הל"ת שעובר על התרומה במה שלאחר התרומה בא הביכורים [דזה פשיטא דעל הביכורים אינו עובר בל"ת דהא אם היה הדין בתרומה וביכורים דמה שעשה לא כלום ולא מהני איזה מהן היה לא מהני פשיטא דהתרומה לא היה מהני וצריך להפריש תרומה אחרת אבל הביכורים בודאי מהני דמהכ"ת נימא דצריך להפריש ביכורים אחרת במה עדיף הביכורים השניה מן הראשונה ונמצא דאם היה פסול לא היה פסול אלא התרומה וכמו כן הל"ת לא הוי אלא בתרומה לאחר שהפריש ביכורים עובר למפרע על ל"ת של הפרשת תרומה וזה פשוט מאוד דעל הביכורים אינו עובר דהאיך יעבור הא מחויב להפריש]:

והנה הירושלמי ס"ל בבירור דעובר על הראשונה וכמו כן בהקדים גבי מעשה יוה"כ אחד לחבירו כמו הקטרה קודם שחיטה פסול ההקטרה אפילו קודם שחיטת הפר והראיה גבי ספק אם נשפך הדם קודם הקטרה או לאחר הקטרה דמסקינן דבטלו עבודות משום שאינו יכול להקטיר פעם אחרת והא דלא יזה מדם הפר ויגמור כל עבודות להבא דהא כל אחד מכפר כפרה דידיה וכל אחד כפרה בפני עצמה היא ע"כ משום דהקטרה צריך להיות קודם הזייה והאיך יזה שמא נשפך הדם קודם הקטרה והוי קטורת פסולין וא"כ נמצא דהזייה הוא קודם הקטרה ואם הקדים אחד לחבירו לא עשה כלום והא הכא דלא יקטיר יותר והוי כמו נשרף הכרי דאינו עובר למ"ד בסוף ואימתי פסול הזייה כשהקדימו דווקא כשיבוא קטורת אחריו משא"כ הכא שלא יקטיר אחריו דהא אסור לו להקטיר א"כ יהיה כשר ההזייה אלא ע"כ דעובר בתחלה וכן נמי פסול ההזייה אף בלא ההקטרה א"כ כיון דכל פסולה דהקטרה היא משום שנקטר קודם שחיטת הפר ולא משום שבא אחריו שחיטת הפר אלא משום שנקטר בלא שחיטת הפר ממילא הכא שנשפך הדם אין לפסול ההקטרה דהא ההקטרה היה לו דם הפר קודם אבל שיטת הבבלי דעובר בסוף ועיקר דעובר על התרומה היא משום דבא אחריו ביכורים וכמו כן פסול דההקטרה היא ג"כ משום דבא הפר אחריו א"כ ה"נ פסול ההקטרה אפילו דנקטר בשעה שהיו דם הפר מ"מ פסול משום דם הפר שבא אחריו וכמו כל הקטרה שנפסל משום דם הפר שבא אחריו כמו כן הקטרה הזאת לא מהני ליה דם הפר שהיה לפניו כיון שבא דם הפר לאחריו דהא אין פסולו משום שלא היה דם פר לפניו אלא עיקר פסולו משום דם הפר הבא אחריו ע"כ היא נמי פסול משום דם הפר הבא אחריו. וכן מצינו ג"כ דשיטת הש"ס דילן היא דעובר בסוף מהא דגרסינן במס' תמורה דף ד' ע"ב מקדים תרומה לביכורים נמי לילקי משום דבדיבורו עשה מעשה א"ר אבין שאני התם דלאו שניתוק לעשה היא דכתיב מכל מתנותיכם תרימו פירש"י ז"ל ודרשינן ליה להקדימו בכרי מעשר לתרומה ונתקיה ללאו ממלקות והעמידו בחוזרו מפריש כו' עכ"ל ז"ל עיי"ש ולכאורה אם נימא דעובר בתחלה א"כ האיך שייך דהעמידו בחוזר ומפריש דהא הל"ת עבר על התרומה וכי משום דמחויב לעשות מצוה אחרת ע"כ נתקו לעשה הל"ת הראשונה אע"ג דלא סמיך ליה הגע עצמך בכל ל"ת שניתק לעשה כמו השבת גזילה ומצות ציצית האפשר לומר דעושה מצות ציצית מתקן הל"ת דגזילה. וה"נ תרומה וביכורים ב' מצות הן. ועבר על התרומה קודם אף כשלא יפריש ביכורים והאיך נאמר דבביכורים יתקן הל"ת של תרומה ונאמר דהעמידו הכתוב על חוזר ומפריש אע"ג דלא סמכי אהדדי. אלא ע"כ דעיקר שעובר היא בעת הפרשת ביכורים ואעפ"כ גזה"כ כשהפריש מע"ר קודם התרומה דיתן התרומה אף דעובר בלא תעשה בהפרשת התרומה אלא ע"כ דהעמידו הכתוב בעשה דהפרשת תרומה ונתקיה ללאו ממלקות והעמידו על חוזר ומפריש תרומה ואין עליו חיוב מלקות בהפרשת התרומה כי אם חובת הפרשת תרומה ויש עליו חיוב קיום עשה בהעברת הלאו ולא מלקות כמו בעלמא לאו הניתוק לעשה דיש עליו חיוב קיום העשה על זה הלאו אבל לא מלקות וה"נ יש עליו חיוב קיום העשה ע"ז הלאו ולא מלקות:

א"כ הכא גבי קצירה וספירה ג"כ מכיון שהעיקר הקפדת הכתוב שיהא הספירה סמוך לקצירה ולא קצירה סמוך לספירה אם קצר בלילה וספר ונטמאת העומר הוי כמו נשפך הדם דמביא אחר לכתחלה והקטרה כשירה ה"נ מביא קצירה אחרת ביום לכתחלה דאין הקפדה בקצירה על זמנו כי אם משום ספירה והכא הרי היתה הספירה אחר הקצירה ואין שום חסרון מה שיהיה הקצירה אחר הספירה בפעם שני כמו בנשפך הדם כנ"ל ואפילו לשיטת הבבלי דצריך הקטרה אחרת. היא כדברינו משום דקפדינן שלא יהא לבתר הקטרה שחיטת הפר היינו התם דהקפיד הכתוב שיהא דם הפר קודם הקטרה והכא אחר הקטרה. משא"כ הכא דלא קפד רחמנא שיהא הקצירה קודם הספירה אלא שיהא הספירה לבתר הקצירה וכיון שהיה הספירה לבתר הקצירה לא איכפית לן מה שנקצר לבתר הספירה הכי נאמר שלא יהיה הקצירה לבתר הספירה נמצא לפי דברינו דלא נמצא בכל הסוגיא דאליבא דר"א בר"ש נקצר ביום שלאחריו בדיעבד פסול. אלא נקצר שלא כמצותו פסול בדיעבד משא"כ ביום שלאחריו יכול להיות כשר כמו גבי מילה וכנ"ל ע"כ שפיר פסק הרמב"ם ז"ל דכשר כל הלילה ואם קצרוהו ביום כשר וע"כ קאי איום שלאחריו דכן פשטת הלשון דהא"מ דאינו כשר כל הלילה אלא עד חצות קמ"ל דאף להבא יותר כשר וכשר כל הלילה וכן אם קצר עוד להבא דהיינו נקצר ביום כשר. דאל"כ הול"ל ואם נקצר שלא בזמנו כשר אלא ע"כ דקאי איום שלאחריו וזה כשר. ודו"ק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף