תוספות הרי"ד/נדרים/י/ה

תוספות הרי"ד נדרים י ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

על דעתיה דרבי אליעזר מיפר לה והן דמר ר' אבוה בשם ר' יוחנן אפילו קידושי מאה תופסין בה מי מיפר לה ויי דמר ר' יעקב בשם ר' יוחנן מייעדה לבנו קטן מי מיפר לה פי' דהנה ר"א ס"ל דהיבום מיפר לה אע"פ שאין היבמה גמורה לאישה כשם שארוסה גמורה לאישה כדאיתא בדף ע"ה ע"א אי אתה מודה שאין חייבין עלי' סקילה כנערה המאורסה מ"מ ס"ל לר"א דהיבום מיפר לה וע"כ בעי אם ר"א ס"ל כן בכל מקום דלא הוי קידושין גמורין כגון בקדושי שיור דקידושי מאה תופסין בה וכן בקידושי יעוד למ"ד דמהני בקטן והתם נמי לא נגמרה הקידושין דאין חייבין סקילה כנערה המאורסה כדאיתא במס' קידושין דף י"ט גבי יעוד דקטן אשת איש פרט לאשת קטן ובין לפרש"י ז"ל ובין להתוס' ז"ל ע"כ דאין חייבין על קידושי יעוד לקטן סקילה דכן גרסינן שם בעי ר"ל מהו שמיעד אדם לבנו קטן בנו א"ר בנו כל דהו או דילמא בנו דומיא דידי' מה הוא גדול אף בנו נמי גדול א"ר זירא ת"ש איש פרט לקטן א"א פרט לאשת קטן ואי אמרת מיעד א"כ מצינו אישות לקטן אלא מאי אינו מיעד אמאי קממעט לי' קרא תפשוט מינה דמיעד א"ר אשי הכא ביבם בן תשע ויום אחד הבא על יבמתו עסקינן דמדאורייתא חזי לי' מהו דתימא כיון דמדאורייתא חזי לי' וביאתו ביאה הבא עלי' מתחייב בא"א קמ"ל ע"כ ופי' התוס' ז"ל דאי לאו האי קרא דמעטי' ה"א מדאורייתא חשובה כאשתו קמ"ל שאינו קונה אותה אלא מדרבנן כדאמרינן בעלמא עשו ביאת בן תשע כמאמר בגדול פרש"י ז"ל והרמב"ן ז"ל דמדאורייתא קני אותה לכל מילי דיבום לבד דאינו חייב מיתה הבא עלי' מגזה"כ א"א פרט לאשת קטן אבל לבד זה קני לה לגמרי מן התורה ורק רבנן עשו אותו רק כמאמר בעלמא ורבנן הורידו מדרגתו בקנין מקנין דאורייתא לקנין דרבנן ונמצא לפרש"י ז"ל והרמב"ן ז"ל פשיטא דהא דמיעט רחמנא א"א פרט לאשת קטן הוא רק במיתה לבד אבל לענין קנין קני לה א"כ ביעוד לבנו קטן פשיטא דאפילו שקנה לה למ"ד דמיעד לבנו קטן מ"מ מיעטה רחמנא ממיתה מא"א פרט לאשת קטן וא"כ אין יעוד קטן גמורה לקטן כשם שארוסה גמורה לאשה שאין חייבין עלי' סקילה כנערה המאורסה ואפילו לשיטת התוס' ז"ל דמיעט רחמנא א"א פרט לאשת קטן דלא קנה לה כלל באוקימתא דרב אשי מ"מ ביעוד למ"ד דקנה לה מודה דאין חייבין עלי' סקילה והמיעוט דא"א פרט לאשת קטן הוא רק על סקילה לחוד וכ"ת א"כ מנ"ל לרבותינו בעל התוס' ז"ל למימר דהמיעוט דא"א פרט לאשת קטן הוא למעוטי מקנין יבום לגמרי אימא נמי דלא ממעטינן לי' רק ממיתה לחוד כמו גבי יעוד ז"א כאשר נבאר בע"ה שיטת התוס' ז"ל יתבאר מעומקא עומק הענין ובזה יתורץ קושית השג"א דכתב להוכיח דקידושי קטן ע"י האב לא מהני ולא אמרינן זכין לקטן דאל"כ ל"ל לרב אשי לאוקמי' ביבם ב"ט הו"ל לאוקמי' הקרא בקטן שקידש עבורו אביו מיעטו קרא דהא"מ לחייב עלה בא"א אלא ע"כ דבקטן שקידש אביו לא מהני בפשיטות עיי"ש ולפי שיטת התוס' ז"ל לא קשה כלל לאוקמי' להקרא בקטן שקידש אביו דהא"מ דתפסי קידושין ז"א דלכאורה צ"ב להבין שיטת התוס' ז"ל דלמה מוקי רב אשי ביבם ב"ט הא כיון דלפירוש התוס' ז"ל קמ"ל הקרא דא"א פרט לאשת קטן דלא תפסי קנין כלל משום דהא"מ דתפסי' הקנין ביבום וע"כ קמ"ל דלא תפסי הקנין כלל א"כ ל"ל לאוקמי' ביבם הא יש לו לדחות הא דפריך ובעי למיפשט דמיעד דאי אינו מיעד אמאי מיעטו קרא תפשוט מיני' דמיעד יש לו לאוקמי' דלעולם אינו מיעד ואי אמאי מיעטו קרא הוא משום דהא"מ דמיעד כמו דמיבעיא לן בנו א"ר בנו כ"ד ע"כ קמ"ל קרא דא"א פרט לא"ק דלא מיעד כלל וא"כ ליכא למיפשט מיני' דמיעד ול"ל לאוקמי' הקרא ביבום ב"ט בשלמא לשיטת רש"י ז"ל והרמב"ן ז"ל ניחא כיון דהמיעוט דא"א פרט לא"ק הוא למעוטי ממיתה לחוד א"כ אי מוקמינן לי' על יעוד א"כ הי' תפשוט מיני' דמיעד א"כ ע"כ צריך לאוקמי' הקרא על יבום ב"ט אבל לשיטת התוס' ז"ל דהמיעוט דא"א פרט לא"ק היא הוא דלא קני כלל א"כ קשה ל"ל לאוקמי' ביבום לאשמועינן דלא קני כלל משום דהי' הא"מ דקני הא כמו כן יש לאוקמי' ביעוד קטן ולא תפשוט מיניה דמיעד משום דהקרא קמ"ל דלא קני כלל משום דהי' הא"מ דיעוד דקטן מהני משום בנו א"ר בנו כ"ד וזהו קושיא גדולה דצריך ביאור ע"כ נראה לפענ"ד דה"פ לשיטת התוס' ז"ל דהנה ר"ז פשיט קרא דא"א פרט לא"ק ואי אמרת מיעד א"כ מצינו אישות לקטן והוא דס"ל דע"כ דאין לחלק בין תפיסת הקנין לחיוב סקילה דאי נתפס הקידושין ע"כ דיש עלה חיוב סקילה דא"א ול"ל דהקידושין נתפס הכתוב ממעטו מסקילה ז"א והנה באמת מצד הסברא ל"ל דיהא חיוב מיתה ע"י מעשה קידושי קטן רק דקרא מרבה בב"ט בעריות דנסקלו על ידו ע"י ביאה ואי לאו האי קרא הא"מ דלא חשובה ביאת קטן לביאת ערוה ורק רחמנא רבי' דביאת קטן ב"ט חשוב ביאה בעריות והוי ביאת ערוה על ידו אבל קידושי קטן דחשיבי ערוה דא"א על ידו אין שום סברא לזה א"כ ממילא כיון דאיסור דחיוב א"א ותפיסת קידושין גבי אשת קטן קשורים זב"ז אליבא דר"ז דאיכא תפיסת קידושין בלא חיובא דא"א לפי זה אין שום מקום כלל להאיבעיא די"ל דפשיטא דמסברא בנו דומיא דידי' וא"כ אדרבה ע"י סברת ר"ז מוכח מהך קרא דמיעד א"כ פריך הגמ' על ר"ז דלדידך דילפת דאין מיעד מהאי קרא דא"א פרט לא"ק וס"ל דתפיסת קידושין וחיובא דא"א קשורים זב"ז א"כ אדרבה תיפשוט מהאי קרא דמיעד דאלא מאי אינו מיעד אמאי מיעוטי קרא דל"ל דלאפוקי מהא"מ דלא תימא דמיעד דבנו א"ר בנו כ"ד ז"א כן דקשור בו חיובא דא"א ופשיטא דע"י קידושי קטן לא נעשה חיוב ערוה א"כ ממילא פשיטא דלא נתפס הקידושי יעוד ואנא אמינא ותסברא דבנו דומיא דידי' מה הוא גדול כו' וא"כ קשה אמאי מיעטי קרא דמהכ"ת נימא דע"י קידושי קטן יהא ערוה דא"א לענין חיוב אלא ע"כ אדרבה הקרא אתא לאורי לן לאימעטו ממיתה לחוד כדי למשמע לן אבל תפיסת קידושין יש בה וצריכה גט וא"כ הא"מ דחייב מיתה דתלי זב"ז ע"כ קמ"ל דאינו חייב מיתה בשלמא בלא פשיטת ר"ז שפיר יש למיבעיא לן דמיעד לבנו קטן בנו כ"ד ולא קשור בזה חיוב ערוה דא"א ע"י קידושי קטן אבל לר"ז דס"ל דקשור זב"ז א"כ ע"כ פשיטא דלא תפסי קידושי יעוד גבי קטן וע"כ בנו דומיא דידי' וא"כ אמאי מיעטו הקרא ול"ל קרא לזה אלא ע"כ אדרבה לגלות לן דמיעד ובא הכתוב להוציאו מן חיוב ערוה ע"ז בא רב אשי ואמר דלעולם כר"ז דקשור זב"ז ומ"מ ליכא למיפשט דמיעד דאל"כ אמאי צריך קרא למעטו ממיתה פשיטא בלא קרא דלא משכח"ל ערוה גבי קידושי קטן ז"א דהקרא אתא על יבום ב"ט שבא על יבמתו ע"י ביאה ובזה סד"א כיון דמדאורייתא חזי לי' וביאתו ביאה גבי עריות דנתרבי' לענין ביאה דעושה ערוה א"כ הא"מ דקני לה וחייב נמי משום ערוה דא"א ע"כ צריך קרא למעט דלא קני לה כלל ולעולם לא מצינן למיפשט דמיעד דאל"כ אמאי מיעטו קרא דהקרא לא צריך למעט על קידושין רק על ביאה דקטן וא"כ ע"כ דאינו מיעד דקשורים זב"ז ואי אמרת מיעד א"כ מצינו אישות לקטן ושאל הגמ' מאי הוי עלה אם כרב אשי וכר"ז או כפי דיחוי הגמ' דתפשוט דמיעד ואף דלא מצינו למיפשט משום דמקרא אין ראי' דיש לאוקמי' ביבם כרב אשי אבל מ"מ הסברא דיש לומר דלא כר"ז ואינו קשור זב"ז ויש לומר דמיעד ואין אישות לקטן ולא תלי אישות דקטן בחיוב דערוה בתפיסת הקידושין וע"כ האיבעיא במקומה עומדת ופשיט לי' מר"א אר"י כו' ונמצא דבעל האיבעיא דר"ל דמיבעיא לי' יעוד בקטן ס"ל דלא קשורין זב"ז ורק ר"ז ס"ל דקשורין זב"ז ופשיט האיבעיא ופריך הגמ' דלדידך דקשורין זב"ז אדרבה תפשוט מאידך גיסא ע"ז בא רב אשי לתרץ לר"ז דלא תפשוט לאידך גיסא רק להך גיסא דס"ל לר"ז דאי אמרת מיעד א"כ מצינו אישות לקטן אבל למ"ד דס"ל דיש יעוד בקטן ע"כ דס"ל דאינן קשורין זב"ז ואפילו דנתפס קידושי קטן ע"י יעוד מ"מ אין אישות לקטן ופטור ממיתה ועפ"ז יתורץ קושייתינו וכן יש לתרץ קושית התוס' ז"ל בדף י' ע"א דמקשין על פרש"י ז"ל דמפרש וחייבין משום א"א פרש"י ז"ל דבקיבל בה אבי' קידושין ומקשין בתוס' ז"ל ה"א ל"ל למיתני הא הוי בכלל הסיפא ואם בא עלי' אחד מכל עריות כו' אבל לפי זה ניחא דהא קידושין מביאה גבי קטן חלוקין זמ"ז דריבה התורה קטנה בת ג' שנים לביאה דחשובה ביאה לענין הכל לענין עריות וא"כ אם בא עלי' אחי' פשיטא דהוי בא על הערוה והערוה בא שלא ע"י קידושין רק אנו דנין על הביאה אם חשיב ביאה ע"ז ריבה הכתוב תינוקות בת ג' שנים לביאה אבל לענין ערוה דא"א דבא ע"י קודושין דנהי דהביאה הוי ביאה אבל כל עיקר דהוי ערוה היא שלא ע"י ביאה והיכן נתרבה האי ערוה והא"מ דהוי כמו אשת קטן ע"י קידושין דלא הוי אשת קטן וקטנה ערוה ע"י קידושין ע"כ קמ"ל התנא דכיון דבקטנה אבי' מקבל קידושי' ולא היא והאב מקדשה ולא חשוב קידושי קטן רק בקטן דהקידושין תלוין בו ביעוד או בקטן שקידש אבי' מטעם זכין לאדם אבל הקידושין הוא על שם הקטן משא"כ בקטנה דהקידושין הוא על שם אבי' דהאב הוא בע"ד דהקידושין והאב מקדשה בע"כ והוא הבע"ד דקידושין ולפיכך נקט התנא וחייבין עלי' משום א"א ולא נכלל בהסיפא דואם בא עלי' אחד מכל העריות משום דבר והיפוכו מסיפא מקטן דבקטן ב"ט הוא ג"כ דאם בא על כל עריות מומתין על ידו ועל אשתו אין חייבין משום א"א ע"י קידושין זולת ע"י ביאתו ביבמה לשיטת רש"י ז"ל והרמב"ן ז"ל אבל קידושיו אינו עושה א"א אבל בקטנה משכח"ל גם א"א ע"י קידושין משא"כ בקטן דלא שייך א"א ע"י קידושין אפילו למ"ד דמיעד לבנו קטן נמי אין חייבין עלי' סקילה כנערה המאורסה:

ועפ"ז יתורץ קושית השג"א ז"ל דלמה לא מוקי ר"א בקטן שקידש אשה עבורו כנ"ל אבל לפי דברינו ניחא דכל קושית השג"א ז"ל הוא לשיטת רש"י ז"ל והרמב"ן ז"ל דלוקמי' בקטן שקידש לי' אביו דמיעטו רחמנא ממיתה אבל לפי דברינו ניחא דלשיטת רש"י ז"ל והרמב"ן ז"ל רב אשי מדחי לסברא ר"ז דס"ל דקשורין זב"ז ואין למיפשט האיבעיא דרשב"ל מן א"א פרט לאשת קטן דא"א מיעד א"כ מצינו אישות לקטן דא"א דא"ל דאע"ג דמיעד מ"מ אין אישות לקטן למיתה דהא ביבם ב"ט אע"ג דקני לי' מ"מ מיעט רחמנא ממיתה אבל אי הי' מוקמי' לקטן שקידש לי' אביו ע"כ הי' מוכרח כסברת ר"ז דתלי זב"ז דהא ר"ז ס"ל דאי אמרת מיעד א"כ מצינו אישות לקטן דלא משכח"ל זה בל"ז וע"ז פריך ואלא מאי אינו מיעד אמאי ממעט לי' קרא לסברת ר"ז דתני זב"ז א"כ אמאי ממעט לי' קרא דל"ל דקמ"ל דאינו מיעד דהי' הא"מ דמיעד וחייב ממילא מיתה ע"כ קמ"ל דאינו חייב מיתה וממילא אינו מיעד ז"א דל"ל קרא בזה פשיטא בלא קרא דמסתברא בנו דומיא דידי' כיון דלר"ז תלי זב"ז וזה אין סברא שיתחייב מיתה ע"י קידושי קטן כנ"ל אלא ע"כ אתא קרא לאשמועינן דאדרבה מיעד ע"כ ממעט לי' קרא ממיתה לאשמועינן דמיעד וא"כ אם הי' מדחה רב אשי דמיירי קרא בקידושי קטן ע"י אביו הא ג"ז פשיטא דאינו חייב מיתה ע"י קידושי קטן וא"כ מאי קמ"ל קרא ע"כ דקמ"ל דמהני קידושי קטן דלא תימא דלא מהני משום דלא יתחייב מיתה דהא תלי זב"ז והי' העיקר הקמ"ל דמהני קידושי קטן וא"כ לפ"ז יש לומר דלפיכך לא מוקים רב אשי בקידושי קטן ע"י אביו לאו משום דבזה פשיטא שאין כאן קידושין אלא משום דבמוקי לה ביבם ב"ט אתא קרא לגופי' לאשמועינן דאין בו מיתה דסד"א דנסקל ע"י ביאת ב"ט כמו בעלמא אבל אי מוקי לי' בקטן שקידשו אביו הי' העיקר הקרא לאו לגופי' לממעטו ממיתה אלא לרבותי' לקידושין ומסתברא קאי במיתה ממעטו מיתה קאי במיתה ומרבה קידושין בתמי' כיון דאפשר למוקים לי' לקרא דקאי לגופי' למעט מיתה מהכ"ת נימא דאתא לרבות קידושין ולא שייך לקושית השג"א ז"ל דלמה לי' לרב אשי לדחוק ביבם לאוקמי' בקידושי קטן ע"י אביו ז"א דביבם קרא לגופי' איצטריך למעטו מיתה אבל בקידושי קטן ע"י אביו לא איצטריך לגופי' אלא לדיוקא דיש קידושין ומסתברא קאי במיעוט דמיתה ממעט מיתה קאי במיעוט דמיתה ומרבה קידושין ודוק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף