תוספות הרי"ד/נדרים/ב/ג

תוספות הרי"ד נדרים ב ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ר' יוסי בעי שבועה שבועה שבועה לא אוכל לך ואכל כו' חייב על כל אחת ואחת נראה לפענ"ד דה"פ דהנה הר"נ ז"ל כתב בדף י"ח ע"א דנדרים הוי איסור גברא ואיסור חפצא אבל שבועות לא הוי אלא איסור גברא ולא חפצא ונראה לפענ"ד דלרוב הראשונים ז"ל אינו כן הלא המה הרמב"ם ז"ל והר"י מג"ש ז"ל והראב"ד ז"ל והרא"ש ז"ל דס"ל דמתפיס בשבועה לאו כמוציא שבועה מפיו הנ"מ לענין קרבן אבל איסורא איכא עיי' ברמב"ם ז"ל בפ"ב מה"ש ה"ט ובכ"מ ז"ל בפ"ג דנדרים ה"ח עיי"ש ואי ס"ד דשבועות לא הוי איסור חפצא כלל א"כ לא הוי שום איסור כלל במתפיס בחפצא וכן קשה מאד מ"ע דאביי ומצאתי בר"נ ז"ל בפ"ב דמס' שבועות דף כ"ב שמאריך בזה ורצה לאמר שבשביל זה לא הוי מתפיש בשבועה שום איסור משום דלא הוי איסור חפצא כלל עיי"ש דמאריך בזה וכן בדף י"ד במס' נדרים עיי"ש אבל מכל הנך מרבוותא ז"ל משמע דיש בשבועה גם איסור חפצא עיי' ברא"ש ז"ל בפ"ב דמס' שבועות שכתב בשם הראב"ד ז"ל דדרשינן נמי השבע שבועה עד שישבע בדבר המושבע והיינו מתפיס ואתרבי לבל יחל לא לקרבן עכ"ל ז"ל עיי"ש הרי ע"כ דלשיטתם ז"ל הוי שבועות ג"כ איסור חפצא וכמו שכ' הר"נ ז"ל אע"ג דנדרים הוי איסור חפצא אבל מכיון דעבר על בל יחל הוי ככל ל"ת שבתורה והוי איסור גברא ג"כ כמו כן בשבועות כיון דאסור גופי' מן החפץ ממילא החפץ אסור עליו ונפ"מ בין נדרים לשבועות הוא דבנדרים בא איסור גברא מך איסור חפץ ובשבועות בא האיסור חפצא מאיסור גברא אבל עכ"פ הוי איסור חפצא ג"כ דהא גם החפץ הזה אסור עליו ובזה ניחא טעמי' דאביי דס"ל דמתפיס בשבועה כמוציא שבועה מפיו דמי משום דחל האיסור גם על החפץ ודמי לכל איסורין כגון נבילה וכדומה דאסור על גברא בל"ת לאכל הנבילה כמו כן הוי גוף הנבילה דבר איסור והוי איסור הגוף על הנבילה ג"כ וכמו כך בשבועה שאסר א"ע מן החפץ הוי בהחפץ ג"כ איסור הגוף ע"כ ס"ל לאביי דמתפיס בשבועה כמוציא שבועה מפיו דמי ורבא ס"ל דמפיק מקרא דלאו כמוציא שבועה מפיו דמי עיי' ברא"ש ז"ל שם אבל הנ"מ לענין קרבן אבל לבל יחל לא איתמעט וע"כ ניחא הא דלא חלה שבועה אשבועה דנשבע שלא יאכל וחזר ונשבע שלא יאכל אינו חייב אלא אחת הוא משום דאין איסור חל על איסור וכן בנשבע שלא יאכל נבילה הוא משום דאין איסור חל על איסור כדאיתא בתוס' ז"ל במס' שבועות דף כ"ז ע"א ד"ה לקיים עיי"ש:

ובזה יתבאר הירושלמי בסוגיא דידן בסמוך א"ל אינו חייב אלא אחת מכיון שהזכיר עליו שבועה עשאו כנבילה מכאן ואילך הו"ל כמיחל שבועות על איסורין ואין שבועות חלין על איסרין ע"כ עיי"ש ופשיט דה"פ דכיון שהזכיר עליו שבועה הוי הככר גופי' כמו נבילה ושוב אין חל שום איסור אנבילה ואי לא היו איסור חפצא ג"כ כמו נבילה רק איסור גברא היו חל שבועה אשבועה כמו שנבאר בסמוך בע"ה אבל מכיון דהוי איסור על הככר ג"כ כמו נבילה דרכיב על הנבילה גופי' שם איסור ע"כ לא חלה שבועה על שבועה והנה ע"כ הא דלא חל איסור על איסור הנ"מ בשרכיב על החתיכה גופי' ג"כ שם איסור אבל אי על החתיכה לא רכיב שם איסור רק האיסור הוא על גברא לחוד לא שייך אין איסור חל על איסור כגון בהחורש שור וחמור והן מוקדשין כלאים בכרם דחייב על כולן דלא שייך בשום מקום לאין איסור חל על איסור הוא משום דהתם לא שייך למימר דאין איסור כלאים דחרישה חל על איסור כלאים בכרם ועל איסור עבודה בקדשים דהא אין האיסור רכיב על השור אלא על הגברא בהמלאכה לבד ואימתי שייך אין אחע"א הנ"מ שרכיב האיסור על החתיכה אמרינן דלא חל עליו עוד איסור אחר ואפילו בב"א לא חלין על חתיכה אחת אבל אי האיסור הוא רק על הפועל הפעולה כגון מעשה החרישה וכן ראה סלע שנפלה נטלה לפני יאוש ע"מ לגוזלה דעובר בכולן ולא אמרינן אין איסור חל על איסור משום דהתם ג"כ לא רכיב האיסור על החפץ רק על פועל הפעולה דנטילה ע"מ לגוזלה ולא שייך אאחע"א רק כשאסור מן הדבר ואיכא איסור גברא ואיסור חפצא לא חל עליו עוד איסור אבל אי אין האיסור על החפץ רק על הפועל הפעולה לא שייך אאחע"א ונקט כללא זה בידך בכל האיסורין ששייך בהם איסור גברא ואיסור חפצא דהא בכל האיסורין הוי איסור גברא ואיסור חפצא כמו נבילה וכדומה דהאיסור הוי על האדם וכמו כן הנבילה והחלב והדם הוי ג"כ איסור הגוף כמו דאמרינן קונמת קדושת הגוף נינהו כמו כן כל האיסורין ע"כ באיצטלא דמילתא אמרינן דאיסור הגוף ומפקיע מדי שיעבוד ומוכח מזה דכל איסורין דאסור על הגברא איכא נמי איסור הגוף על הנבילה וחלב ודם וע"כ שייך בזה אא"ח ע"א דכיון דאיכא על החתיכה איסור חלב ונבילה שוב לא חל עליו עוד איסור אבל בדבר שאינו חל על התתיכה גוף האיסור רק אגברא לא שייך למימר כיון דחל עליו איסור אחד לא חל אגברא עוד איסור אחר הלא על גוף האדם חל כמה איסורין ובמלאכת שבת ויוה"כ הוא ג"כ דלא חל איסור מלאכה מאיסור דקדושת יוה"כ על איסור דקדושת שבת דהא במלאכה גופיה אין כאן איסור אלא היום גרם בזה שייך אין אחע"א משא"כ בחורש כלאים ושו"ח ובבכור דהתם ליכא רק איסור גברא לחוד בזה לא שייך אאחע"א וכן בנטלה לפני יאוש ע"מ לגוזלה דהתם ליכא רק איסור גברא לחוד בלא איסור חפצא משא"כ בכל איסורין שבתורה יש בהם איסור גברא ואיסור חפצא כמו חלב ונותר ודם ופיגול והקדש וכדומה והנה בדף י"ג גרסינן דנדרים אין חלין על דבר שאין בו ממש באומר שאינו ישן שאינו מהלך שאינו מדבר עד שאומר עיני בשינה וידי לעושיהן ורגלי להילוכא אבל שאינו מהלך שאינו מדבר לא חל רק על פעולת השינה ועל מעשה ההילוך ועל מעשה הדיבור לחוד וא"כ באומר שאינו אוכל ולא פירש ככר זו רק שאינו אוכל לא אסר על עצמו רק מעשה האכילה פעולת האכילה לחוד ולא אמרינן דנאסר באיסור חפץ כל המאכלים שבעולם ז"א כמו דלא אמרינן דנאסר כל ד' אמות בעולם על הילוכו ואמרינן דלא אסר עליו רק מעשה ההולך כמו כן נמי הכא באומר שלא יאכל לא נאסר רק הפעולה דאכילה והוי כמו שאמר שלא ילך והוי רק איסורא דגברא ולא איסור חפץ ונהי דשבועות חלין אפילו על דבר שאין בו ממש על השינה ועל ההילך ועל האכילה משום דהוי איסור גברא אבל מכיון דלא הוי איסור חפצא שפיר חל שבועה השניי' עליו ע"כ קאמר באומר שבועה שבועה שלא אוכל ולא קאמר ככר זו חלה השבועה דשני' עליו דהא אין כאן איסור גברא לחוד ובגברא לא שייך למימר דאין אאחע"א במעשה אחת כגון באוכל בב"א חלב ונבילה בלעיסא חדא לא שייך למימר למ"ד דל"ל איסור ב"א דפטור דזה פשיטא דבאוכל חלב ונבילה בב"א דחייב שתיים רק באוכל חלב ונבילה בזה שייך אאחע"א דלא חל איסור נבילה על איסור חלב דלא רמי על חתיכת חלב איסור נבילה משא"כ בגברא לא שייך אאחע"א וכן באייתי ב' שערות חייב על כל האיסורין כדכתב הרשב"א ז"ל בשם הראב"ד ז"ל במס' יבמות דף ל"ג לפיכך חשוב מליקה בב"א דכשהביא ב' שערות נתחייב בזרות ובנבילה דשתיהן חלי עליו בב"א ואע"פ שלא נמלק עוף זה עדיין מ"מ איכא נבילות טובא כו"ע יי"ש הרי בהדיא דבגברא לעולם כל האיסורין הוא בב"א וע"כ אימת לא חל שבועה על שבועה כשנשבע ב' פעמים שלא אוכל הנ"מ בשנשבע שלא יאכל ככר זו א"כ נתפס איסור חפצא גם בהככר אבל כשנשבע סתם שלא אכל א"כ לא נאסר רק אגברא פעולת האכילה ולא נתפס שום איסור על שום ככר בעולם ע"כ חל ב' שבועות עליו כמו בנטלה ע"מ לגוזלה דעובר בכולן ואין להקשות לפי דברינו דבשבועות נתפס האיסור הגוף גם על הככר א"כ מ"ט תלה נדרים אשבועה כמו שכתב הר"נ ז"ל דלהירושלמי נתפס נדרים על השבועות משום דבשבועה ליכא רק איסור גברא ובנדרים איכא תרווי' ולפי דברינו כיון דבשבועה איכא ג"כ תרווי' א"כ קשה האיך נתפס קונם אשבועה ז"א דע"כ להרמב"ם ז"ל ולהר"י מג"ש ז"ל ולהרא"ש ז"ל ולהראב"ד ז"ל הוי בשבועה אאיסור חפצא ג"כ והא דנתפס קונם אשבועה הוא משום דנתפס גם על כל איסורין על נבילה ועל כל האיסורין והוא משום דכבר כתבנו בפי' הירושלמי בה"ב שכן אדם מקדיש סוכתו לשמים וכתבנו שם שכן מקדיש לשמים בקונם את הנבילה וחלב ודם ע"כ חל הקונם גם על עצמו באיסור בל יחל אפילו על נבילה דהא ע"כ יכול להקדיש את החלב לבד"ה ומועלין בו באכל ונהנה באכילתו וא"ל דמועלין רק על הנאה באם נהנה לחוד אבל כשאכל ונהנה מאכילתו לא חל איסור מעילה דהקדש ז"א דהא במס' מעילה דף י"ח ע"ב גמרינן כל עיקר מעילה מתרומה בג"ש ופריך אין לי אלא אוכל ונהנה כמו גבי תרומה דעיקר כתיב בתרומה איש כי יאכל קודש דאוכל ונהנה מנין הנייתו והניית חבירו כו' ת"ל מעל ריבה הרי ע"כ דעיקרו מעילה הוא באוכל ונהנה וא"כ היכי שייך למימר דלא חל איסור מעילה דהקדש אלא בנהנה ולא אכל אבל באכל ונהנה לא חל איסור דמעילה ז"א דע"כ בדבר אכילה חייב מעילה על אכילה דהא גמרינן מתרומה ובתרומה החיוב על אכילה ולא משכח"ל בתרומה מידי דבר אכילה דלא יחייב על האכילה וכמו דילפינן שליחות במעילה אע"ג דבכ"מ אין שלד"ע מ"מ במעילה חייב דילפינן מתרומה כיון דאיכא שליחות בתרומה כמו כן איכא במעילה:

והק' לי ידידי הרב ר' ברוך דוב נ"י א"כ לפ"ז קשה מאי דאמרינן גבי יש אוכל אכילה אחת חייבין עלי' משום פיגול וכו' חלב מן המוקדשין דפירש"י ז"ל דאיתוסף איסור לזרים על חלב והוא משום איסור מוסיף ול"ל איסור מוסיף הא בלא"ה אדם מקדש חלב שיש לו והשבתי לו דמשום הא לא אריא דלעולם לענין מעילה שפיר לא צריכין לאיסור מוסיף והתם מיירי לענין איסור זרות עיי"ש אבל חזר והקשה מהא דגרסינן במס' כריתות דף כ"ג כל חלב לד' לרבות אימורי קדשי קלים למעילה וקאמרינן שם בגמ' משום דס"ל א"ח ע"א וחל איסור מעילה אאיסור חלב וקשה הא בקונם בלא"ה א"ח ע"א משום דאדם מקדיש לשמים ויכול לאסור באיסור הקדש את החלב שלו וישנו בבל יחל וחל ההקדש ממילא ישנו במעילה והשבתי לו דז"א דהנ"מ במקדש לשמים את החלב דהוא במקדש לבד"ה או לקרבן עולה אבל במקדיש לקק"ל אינו יכול להקדיש את החלב לשמים דהא קק"ל ממון בעלים בחייהן ולאו משום קדושתו שהקדיש נעשו האימורין קדשי ד' לאחר זריקה עיי' ברש"י ז"ל במס' חולין דף קי"ד ד"ה מנה"מ ובמס' מעילה דף ז' ע"ב דבק"ק אין בבשר מעילה לאחר זריקה דלאחר זריקה הוי לכהנים ואין עליו רק איסור זרות ובקק"ל אין מעילה באימורין במחיים אלא לאחר זריקה הילכך הא דמועלין באימורין לאחר זריקה הוא דהזריקה עושה אותו קדשי שמים אבל הוא אינו יכול לקדש בקק"ל דאימורין לשמים לענין מעילה דלא נתקדש ע"י קדושתו האימורין דהא בחיים אין מועלין בו דלא הוי קדשי שמים מחיים והא דכ' התוס' ז"ל במס' כריתות דף כ"ג ע"ב ד"ה בולדות דבקק"ל אפילו דליכא מעילה קודם זריקה מ"מ איסורא מיהא איכא הוא ע"כ משום דכיון דעומד בע"כ להיות קדשי שמים ע"י זריקה ע"כ הוי עליו איסור דמעילה והראי' דהא בבשר אין עליו איסור לעולם אפילו איסורא בעלמא כדמדייק בגמ' במס' מעילה דף ז' ע"ב על הבשר דאין בו מעילה הא איסורא איכא ומשני ליוצאין ורע"ה עיי"ש א"כ מוכח דע"כ בבשר ליכא איסורא כלל אפילו לאתר זריקה וע"כ הא דתנינן בשר קק"ל לפני זריקת דמים אין מועלין בהם ובאימוריהן דע"כ מדייקינן מעילה הוא דליכא הא איסורא איכא עיי"ש בגמ' הוא ע"כ על האימורין אבל לא על הבשר והא דנקט בשר הוא משום דבעי למתני אימורין לפיכך תני בשר כדאיתא שם בסוגיא מתחלה משום דנסיב רישא מועלין וה"ה אפילו איסורא ליכא עיי"ש היטב בסוגיא ותמצא כן לפיכך אין לנו למימר דחל הקדש על איסורין רק בדבר שהוא בעצמו הקדש לשמים והרי בידו להקדש סוכתו לשמים כירושלמי הנ"ל אבל בהקדש הזה שאין בידו להקדישו לשמים רק נתקדש מאיליו ע"י הזריקה והזריקה מקדש להקדש זה הקדש לשמים מהיכי תיתי דיחול על איסורין אם לא דסבירא ליה דאחע"א ומהסוגיא הזאת מוכח גם כן כדברינו דע"כ כל מידי דבר אכילה דהוי קדשי ד' מועלין ע"כ על אכילתו דילפינן מתרומה דאל"כ מנ"ל להוכיח דרבי סבירא ליה דאחע"א בקדשים מהאי דחלב אימא דמועיל בחלב רק על הנאה לחוד בלא אכילה אלא ע"כ כיון דמידי דבר אכילה נתרבי למעילה ע"ה דמועלין גם על אכילה דגמרינן מתרומה כנ"ל ובזה ניחא להבין הרמב"ם ז"ל בפ"ד דשבועות ה"ט שבועה שלא אוכל ככר זו או שלא אוכל אותה כיון שאכל ממנה כזית חייב שבועה שלא אוכלנה ואכלה אינו חייב עד שאכל את כולה אמר שבועה שלא אוכל ככר זו שבועה שלא אוכלנה ואכלה אינו חייב אלא אחת ובה"י וכן אם אמר שבועה שלא אוכל היום וחזר ונשבע על הככר שלא יאכלנה ואכלה כולה באותו היום אינו חייב אלא אחת וכן כל כיוצא בזה שאין שבועה חלה על השבועה אבל אם נשבע על הככר שלא יאכלנה וחזר ונשבע שלא יאכל כלום או שלא יאכל ככר זו ואכלה כולה חייב שתים שבשעה שנשבע תחלה שלא אוכלנה אינו חייב עד שיאכל כולה וכשחזר ונשבע שלא יאכל או שלא יאכל אותה משאכל ממנה כזית חייב כו' עכ"ל ז"ל עיי' בכ"מ ז"ל שבבא דרישא בה"ט ובבא דסיפא בה"י אבל אם נשבע על הככר שלא יאכלנה הוא במשנה וגמ' ומ"ש במציעתא וכן אם אמר שבועה שלא אוכל היום הוא נלמד מבבא דרישא ולכאורה יש לדקדק מדוע בה"י כתב וכן אם אמר שבועה שלא אוכל היום וחזר ונשבע על הככר שלא יאכלנה כו' כתב בדיוק שלא אוכל היום ולא כתב דבר והפוכו כמו שמסיק אבל אם נשבע על הככר שלא יאכלנה וחזר ונשבע שלא יאכל כלום מדוע לא כתב ברישא שבועה שלא יאכל כלום וחזר ונשבע על הככר שלא יאכלנה למה נקט שלא יאכל היום [ומכל שכן לפי' הראב"ד ז"ל דפירש שלא יאכלנה הוא ג"כ היום] ועל פי דברינו ניחא דאי בנשבע שלא יאכל כלום למה לא חל השבועה שני' הא בראשונה לא חל על החפץ רק על גופו דגברא ולמה לא חל השבועה שני' שעל הככר הא ל"ל דאין איסור חל על איסור כנ"ל ע"כ מדייק שלא יאכל היום ולא אסר גוף האכילה רק היום וחל האיסור על היום ונמצא דלא חל השבועה שני' על היום הזה והוי כמו שבת ויוה"כ דגוף המלאכה אינו אסור ואינו אסור רק היום דלא חל איסור מלאכה דקדושת יוה"כ אאיסור מלאכה כקדושת שבת כנ"ל וה"נ לא חל איסור שבועה השניי' שלא יאכלנה היום הככר על השבועה הראשונה שכבר אסור עליו זה היום משא"כ בסיפא דחל שבועה שניי' נקט דנשבע על הככר שלא יאכלנה וחזר ונשבע שלא יאכל כלום כיון דחל שבועה שני' לא נצטרך עוד לדייק היום ודוק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף